הקדמות לתלמוד הבבלי, תמורה, הקדמה לפרק ו'

עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַה׳ וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַה׳. (ויקרא כב, כב)

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְכׇל־נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם־שְׁנֵיהֶֽם׃ (דברים כג, יח-יט)

בפרקים הקודמים נידונו בדרכים שונות קרבנות שנפל בהם מום, ואף אותם מקרים (כגון על ידי תמורה) שחלה קדושת הגוף על בעלי מומים. ואילו בפרק זה נידונים אותם פגמים הגורמים לכך שבעל חיים כזה הריהו פסול ודחוי לגמרי מהקדשה לקרבן.

מקצת הפגמים הללו הם גופניים ונראים לעין — טרפה (במקרים שונים) טומטום ואנדרוגינוס. בדרך מסוימת גם היוצא דופן שייך לקבוצה זו, שמאחר שלא נולד כדרכו אינו בכלל הבהמות הראויות להקרבה. קבוצה אחרת של פגמים היא של בעלי חיים שהיו מעורבים בעבירה, עבודה זרה (המוקצה והנעבד) או הריגת אדם או משכב בהמה (רובע ונרבע).

אף שבעלי חיים אלה אינם אסורים להדיוט (מלבד הטרפה) הם אסורים לקרבן. מעתה יש איפוא לדון בשאלה מה עושים כאשר נתערבו באחרים ואין דרך לזהות את האסורים.

סוג אחר של בעלי חיים שיש בהם פסול לקרבן הם אלה הקשורים בצד של בזיון — אתנן זונה ומחיר כלב. באלה יש בעיות נוספות — מה בדיוק נכנס להגדרה של בעלי חיים אסורים אלה.

בירורן של שאלות אלה, וכן גם המקור בתורה לאיסורים אלה הם עיקר הנושאים הנידונים בפרק זה.