הקדמות לתלמוד הבבלי, מעילה, סיכום לפרק א'

בפרק זה נידונו דיני המעילה בקדשי הקדשים שעבודתם נעשתה בפסול, ובעיקרו של דבר נקבע כי קדשי קדשים יש בהם דין מעילה עד שייזרק דמם על המזבח. ומשנזרק דמם על המזבח, והותר בשרם לכהנים (בקרבנות הנאכלים לכהנים, ואין העולה בכלל זה) – יצא הבשר מכלל דין המעילה, שכן מעתה אין הוא עוד בכלל ״קדשי ה׳״. ואילו קדשים קלים, אין בהם דין מעילה עד לאחר זריקת דמם, ולאחר זריקת הדם – יש דין מעילה באימוריהם.

אכן בקדשי קדשים שנשחטו או שהתקבל דמם או שנזרק בפסול – יש בהם דין מעילה, שהרי לא יצאו מכלל דין זה על ידי זריקת הדם, ולא הותר בשרם לכהנים.

וכלל נאמר בדבר: כל שהיה לו שעת היתר לכהנים, הגם שנפסל הקרבן לאחר מכן והריהו אסור לכל אדם (כגון שנעשתה זריקת הדם כראוי, ולאחר מכן נפסל הקרבן בלינה או ביציאה ממקומו) – אין בו מעילה כלל, ואף לא מדברי חכמים. והרי הנהנה פטור מכל חיוב שהוא, ואף לא מחיוב תשלום הקרן.

כן נקבע כי קדשי קדשים שנשחטו או שהתקבל דמם במחשבת פיגול, עד שלא נזרק הדם – יש בהם מעילה. ואילו לאחר שנזרק הדם – נחלקו חכמים בדבר אם זריקת פיגול מפקיעה דין מעילה מהקרבן, ועלו הדברים בסיכומה של סוגיה כי אין זריקה הפיגול מוציאה מידי מעילה בקדשי קדשים. וכשם שאין זריקה זו נחשבת כמפקיעה דין מעילה (מקדשי קדשים), כן אין היא נחשבת כמי שמחילה דין מעילה (בקדשים קלים).

דנו חכמים בשאלה מתי יצא בשר קדשי קדשים מידי מעילה. שיש שאמרו שכבר לאחר שחיטת הקרבן בהכשר (והריהו מעתה בכלל ״הותר לכהנים״, במובן זה שהותר לעבוד בו¹ כפירוש תוס׳ בשיטת חזקיה, ה, א ד״ה חזקיה ), ויש שאמרו כי רק משנזרק הדם והותר הבשר באכילה לכהנים (״היתר אכילה״). ויש האומרים כי משנתקבל הדם בכלי ונראה לזריקה (״היתר זריקה״), שכל העומד להיזרק – הריהו נחשב כבר כזרוק, ונחלקו הפוסקים הלכה כמי²שלדעת הרמב״ם אין יציאה מידי מעילה אלא בזריקה ממש, ולדעת הסמ״ג הבשר יוצא מידי מעילה אף בהיות הדם ראוי לזריקה..

ואילו בקדשים קלים, כגון שלמי יחיד, פסח, נקבע שאין בהם עדיין דין מעילה אלא משעה שכבר נזרק דמם, ואזי התברר מהו החלק שבקרבן המיועד להקרבה. ומעתה יש באימורים דין מעילה מן התורה, ואף אם יפסלו.

נמצא איפוא כי זריקת הדם הריהי קובעת ענינו של קרבן לדין המעילה: שבקדשי קדשים – הריהי מוציאה מדין המעילה, ואילו בקדשים קלים – הריהי מחילה דין זה.

ובשל היות הזריקה קובעת, הועלה הדיון בין החכמים באשר למקרה בו הבשר או האימורים והדם יצאו מהעזרה לפני זריקת הדם, אם תועיל זריקת הדם לענין המעילה בהם. שיש שאמרו שאין הזריקה קובעת בדין המעילה ליוצא, והרי הם כמי שעדיין לא נזרק דמם (ומשום כך, בקדשי קדשים – לא הופקע דין מעילה שבהם, ובקדשים קלים – לא הוחל בהם דין מעילה). ויש האומרים כי הזריקה קובעת אף בנסיבות אלה, הן לקדשי הקדשים (שלא יהיה בהם עוד דין מעילה), והן לקדשים קלים (שיחול בהם דין מעילה). וכן סוכם.