פרק זה עוסק בעיקר בדרך שבה גובה האלמנה את המגיע לה מנכסי הבעל. שתי זכויות ממוניות עיקריות יש לאלמנה מנכסי בעלה — הזכות למזונות (באלמנה מן הנישואין) והזכות לכתובתה. זכות האלמנה למזונות היא כל זמן שאינה גובה את כתובתה, ולאחר גביית הכתובה אין עוד התחייבויות ממוניות ליורשים כלפי האלמנה.
הבעיה העיקרית לגבי גביית הכתובה והמזונות היא בדרכי הגבייה. כאשר היורשים הם גדולים הרי הם המגבים לאלמנה, אולם כאשר היורשים הם קטנים צריכה האלמנה לגבות את הכספים בעצמה, ויש לברר כיצד ובאלו תנאים היא מוכרת מן הנכסים לגביית המגיע לה. אגב כך הועלתה בעיה אחרת — מה קורה כאשר נמכרו הנכסים שלא בערכם, באלו מקרים מכירה זו בטלה ובאלו היא קיימת ועל מי מוטלת האחריות כאשר יש טעות כזו.
בעיה אחרת בפרק זה היא ביחס לנשים שיש פגם הלכתי כלשהו בנישואיהן, אימתי יש לנשים אלה כתובה ותנאי כתובה ומתי אין להן כל זכות.
בעיות אלה ושאלות אחרות הנובעות מהן, הן עיקרו של פרק זה.