הקדמות לתלמוד הבבלי, עבודה זרה, הקדמה לפרק א'

וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ. (שמות כג, יג)

וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה׳. (ויקרא יט, יד)

וּנְתָנָם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם. (דברים ז, ב)

התורה מרבה לצוות על התרחקות מעבודה זרה ומעובדיה, אלא שהחיים בשכנות לגוים עובדי עבודה זרה (שאינם בכלל שבעת עמי כנען שנצטוו ישראל להשמידם בכניסה לארץ) והמשא ומתן היום יומי עימם מעלים שאלות רבות הנוגעות ליישום של מצוה זו.

ענייני עבודה זרה תפסו ותופסים תחומים מוגדרים בדרך כלל בחיי הגוים, הן בזמנים מסויימים, הן במקומות מסויימים, והן בחפצים או בעלי חיים מסויימים הנוגעים לפולחן עבודה זרה, וההתרחקות ממשא ומתן בעניינים אלו הוא עיקר עניינו של פרק זה, בייחוד במה שנוגע לימים המיוחדים לעבודה זרה.

על דעת הכל מוסכם כי יום חגם עצמו אסור במשא ומתן עימם. מלבד צד ההתרחקות ממנהגי עבודה זרה יש טעם לדבר — שכאשר נושא ונותן עם הגוים בימים אלה המיוחדים לחגיהם גורם להם נחת רוח, והם מודים לאליליהם על נחת זו שנגרמה להם. צד אחר של איסור המשא ומתן בימים אלו הוא האיסור לסייע להם בעבודה זרה, שאף הם נצטוו עליה, והרי הנושא ונותן עימם נמצא נותן מכשול לפני עיוור, שמוכר להם דברים שיש בהם ענין לחג של עבודה זרה. השאלה הראשונה העולה בענין זה, היא: מה הם הימים הנחשבים בכלל זה? האם יש מקום להבחנה בין זמנים שונים ומקומות שונים? הטעמים השונים שניתנו לאיסור זה מעלים גם את השאלה האם רק יום החג עצמו אסור במשא ומתן, או גם ימים שלפניו, ואולי אף ימים שלאחריו.

שאלות נוספות העולות בענין זה הן: מה בדיוק כולל איסור משא ומתן? האם דווקא מכירה להם נאסרה, או אף קניה מהם? מה דינה של מכירה או קניה של חפצים רגילים שאין בהם ענין לעבודה זרה דווקא, ומה דינם של יחסי ממון שאינם בגדר מסחר ממש, כגון הלוואה ופירעון חובות? ומה באשר לנתינת מתנה להם או קבלת מתנה מהם?

בכלל איסור זה של משא ומתן הקשור לחגי עבודה זרה — שלא לעסוק עמהם במקומות שנתייחדו בזמן מסויים לצורך או בקשר לעבודה זרה. שכן משא ומתן במקומות ובאירועים אלו יש בו משום תמיכה כלכלית בעבודה זרה ובכמריה, על ידי גביית מס מן העסקים הנעשים באותם מקומות, ומן הצד השני — גם הנאה של הישראלי מכספים של עבודה זרה. ויש לברר מה נכלל באיסור זה, ומה דינו של רווח כזה שבא באיסור.

מלבד הצד הממוני שיש בהשתתפות באירועים הנעשים לשמה ולכבודה של עבודה זרה, יש בהם גם משום הגדלת שמה וכבודה. ויש איפוא לברר מה מקומם של יחסי ידידות וביקורים בחגים ובמקומות עבודה זרה, ואם קיים איסור כזה, ואם כן מהי תחולתו?

איסור אחר של משא ומתן בענייני עבודה זרה, שאינו נוגע לזמנים ולמקומות מיוחדים, הוא שלא למכור לגוים חפצים ובעלי חיים הקשורים לפולחן עבודה זרה, שכל המוכר להם מאלה הרי זה כמסייע בידם לעשות דבר האסור להם. ויש לברר מה נכלל בזה, האם כל דבר שיש בו חשש כזה, או אולי מדובר בדברים מסויימים שיש צורך לפרטם.

שאלות נוספות קשורות בבניית מבנים של עבודה זרה, או כאלו הקשורים באופן כלשהו לעבודה זרה, או למעשה אחר של איסור, מה מותר בענין זה ומה אסור.

מתוך שהוזכרו איסורי מכירה לגוים הקשורים לענייני עבודה זרה, עוסק פרק זה באיסורי מכירה של דברים אחרים לגוים, הן דברים שיש במכירתם משום סיוע לדבר עבירה, הן דברים שיש במכירתם כדי להביא למכשול ונזק לישראל, והן דברים שעצם העברת הבעלות עליהם מהווה מעשה אסור. אלה עיקר עניניו של הפרק, אף שכדרך הגמרא יש בו גם נושאים אחרים המתבררים אגב הנושאים העיקריים.