Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Mishnah and Tosefta, The Mishnayot of other Tannaim

VIII. משניות תנאים אחרים

א. משנת אבא שאול¹ישראל לוי, אבא שאול, עמ' 114 ואילך.

אחרי תלמידי ר"ע עלינו לדבר עוד על משנת תנא אחד, שאע"פ שלא היה כנראה תלמיד ר"ע, הרי הוא שייך לאותו חוג: אבא שאול.

אפילו זמנו אין אנו יודעים בדיוק: ר' יצחק מעיד²פסחים לד א.: אבא שאול גבל של בית רבי היה וכו'; וודאי שפירושו: של בית הנשיא³כמו "בית רבי" במנחות קג ב וירוש' שבת פ"ח יא ע"א., שהמורה שלו ("מוריינא") היה ר' יהודה⁴שם קו א וירוש' שבת פ"ח יא רע"ב., וזה בוודאי בית רשב"ג, וא"כ אפשר וקרוב שהיה חברו של ר' יהודה.

בברייתא (נדה כד ב) שנינו: תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה תחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי וכו' ושמא תאמר אבא שאול ננס היה – אבא שאול ארוך בדורו היה ור' טרפון מגיע לכתפו ור' טרפון ארוך בדורו היה [ור' עקיבא מגיע לכתפו ור"ע ארוך בדורו היה]⁵ע"י ובמדב"ר פ"ט; אבל בכ"י מ' חסר גם "ור"מ מגיע לכתפו ור"מ ארוך בדורו היה". ור"מ מגיע לכתפו ור"מ ארוך בדורו היה ורבי מגיע לכתפו וכו' – אין כוונתה של הברייתא כלל להודיע לנו בזה ירידת הקומה מדור לדור⁶כדעתו של לוי, שם 116., אלא לתת דוגמא חיה לבן־הדור של הברייתא, שהיה בן דורם של תלמידי רבי (השאר נוסף בבבלי על הברייתא). אבל מן הברייתא יוצא בכל־זאת, שאבא שאול עמד בסביבתו של ר' טרפון כחבירו של ר"ט–ר"ע, וכר"מ תלמידו של ר"ע לר"ע, וכרבי לר"מ (אע"פ שרבי ראה אותו רק פעם אחת מאחוריו)⁷עירובין יג ב וירוש' ביצה פ"ה סג ע"א., ולא הקדימוהו לאבא שאול לפני ר"ט אלא מפני שבאו לספר כאן על אבא שאול⁸עי' לוי שם..

וקרוב מאד, שהיה תלמיד ר' טרפון, כר' יהודה חבירו, ומכאן באו לו כל הקבלות והידיעות שלו על זמן הבית⁹שקלים פ"ד מ"ב ותוס' שם, מנחות פ"ח מ"ג, מדות פ"ב מ"ה ותוס' יומא פ"א ב, מדות פ"ה מ"ד; תוס' חגיגה מ"ג ד, זבחים פי"א יג ומנחות פי"ג כ, מנחות פ"י כ, תוס' כלים ב"ק פ"א ז [בבלי פסח' פו א וס"ז נשא 229]; מנחות פי"א מ"ה ותוס' שם פי"א ט, וגם מנחות שם ותוס' שם פי"א טו. – כר' יהודה חבירו בעל ה"מעשים".

ואמנם מוצאים אנו כמה עובדות ומעשים, שנמסרו במקום אחד בשם אבא שאול ובמקורות אחרים בשם ר' יהודה:

1) ירוש' יומא פ"א לח ע"ג: אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין.

בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין ועכשיו הן קורין אותה לשכת פלהדרין. ובתוס' יומא פ"א א (בבלי ח סע"ב): ר' יהודה היה קורא אותה לשכת בלווטין.

2) ירוש' כתובות פ"ב כו ע"א: תני אבא שאול אומר אף מי שהוליכו לפניה חבית של בסורות (=בשׂורות) ובבבלי שם טז ב: תניא ר' יהודה אומר חבית של יין מעבירין לפניה¹⁰ר' יהודה מספר עוד כמה מנהגות ישנים, שהיו נוהגים בנשואין, תוס' שם פ"א ד (בבלי יב א).; שמחות פי"א: אבא שאול אומר המעשה קודם לתלמוד (תורה) [ו)כך¹¹הו' היגר: וכן. היה ר' יהודה עושה¹²כתובות יז א. בשעה שהיה רואה את המת ואת הכלה שמתקלסין¹³עי' ח"ג. ובאין (זה כנגד זה) היה נותן עיניו בתלמידים ואומר המעשה קודם לתלמוד, וזו כר' טרפון, קידושין מ' ע"ב (ספרי עקב פיס' מא).

נראה אפוא ששניהם, ר' יהודה ואבא שאול, קיבלו מר' טרפון הלכו בשיטתו.

3) ובביצה פ"ג מ"ח: ר' יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו ("ביו"ט"). מעשה (משנת ר' יהודה היא) באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יו"ט ונותנן ללקוחות ביו"ט אבא שאול אומר אף במועד עושה ("היה עושה") כן וכו'. והדברים נמסרו בתוס' פ"ג ח ובירוש' שם סב ע"ב בשם ר' חנניה בן עקביה ("היו עושין"), שאף הוא חולק על המעשה של ר' יהודה.

4) ובמנחות פי"א מ"ה (ברייתא דמלאכת המשכן פ"ח):…דברי ר' יהודה רמ"א ארכו י"ב ורחבו ששה, לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה, נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן וטפחיים ריוח באמצע ("בין שני הסדרים של הלחם, שרחבו של לחם אינו אלא חמשה") כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן, אבא שאול אומר שם (="באותו ריוח שבין סדר לסדר, וכשיטת ר"מ") היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת ("על ממש") לבונה זכה אמר להן והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה ("סמוך לו"). "אמרו לו" זה, הוא ר"מ, שנותן טעם "כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן", אבל לר' יהודה אין כאן בכלל ריוח באמצע.

5) ובתוס' כלים ב"ק פ"א ז: אבא שאול אומר עליית בית קדשי קדשים חמורה מבית קדשי קדשים שבית ק"ק כהן גדול נכנס לשם בכל שנה ושנה וכו' ולעליית בית קה"ק אין נכנסין אלא לשָנים¹⁴פסח' פו ע"א: פעם אחת בשבוע (ואמרו לו וכו', אין בכי"י, עי' ד"ס), ט"ז שם: אא"כ היה להם צורך., אמרו לו אין זו מעלה. אף "אמרו לו" זה הוא כנראה ר' יהודה החולק ואומר בס"ז שם: הגג היה מקודש מן העליה שלא היו עולים לשם אלא פעם אחת לשלש שנים לתקן כולה עורב (וזוהי תשובה לאבא שאול, שכשם שהגג אינו קדוש מבית ק"ק כך גם העליה)¹⁵ועי' גם להלן בס"ז שם, שאבא שאול שונה במשנת ר' יוסי..

ואנו מוצאים בפירוש, שאבא שאול אומר דברים בשם ר"ע ובן עזאי: תוס' כלאים פ"ד י: אבא שאול אומר ר' עקיבא אומר יחזיר בן עזי אומר יספר; תוס' אהלות סוף פ"ו: אבא שאול אומר אף בזו היא מחלוקת ("ר"ע וחכמים"), ובתוס' סנהד' פי"ב י: אבא שאול אומר משום ר"ע הלוחש וכו' (סנהד' פ"י מ"א – סתם בשם ר"ע).

ובאדר"נ נו"ב פכ"ט: אבא שאול אומר משום ר"ע שהיה אומר משמו ("של ריב"ז") לא היה אומר אלא וכו'.

ומכיון שכך אפשר להחליט, שאבא שאול היה חבירו של ר' יהודה, וקובר־המתים, או "מלקט עצמות אחד בצפורין" (ב"ר פפ"ט), היה אחר־כך לגַבָל של בית רשב"ג, ממש כחבירו ר' יהודה שהיה ל"מוריינא דבי נשיאה" (לעיל).

אבא שאול היה בוודאי שונה משניות.

זה יוצא כבר מלשון "אבא שאול היה קורא"¹⁶הרגיל אצל ר' יהודה, עי' לעיל, וכן תוס' סנהד' פ"ה ג, תוס' נדה סוף פ"ט., הרגיל במשנה, תוס' וירוש':

קידושין פ"ד מ"א: אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי (כלומר: במקום "שתוקי" שבמשנתנו שנה "בדוקי").

ירוש' פיאה רפ"ח כ ע"ד: אבא שאול היה קורא אותן (את ה"נמושות" שבמשנה) משושות. אית תניי תני נמושות ואית תניי תני משושות וכו' (כלומר: משנתנו שנתה "נמושות", ואבא שאול שנה "משושות").

יומא פ"א לח ע"ג (עי' לעיל): אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין.

שקלים פ"ח מ"ב: ר' יוסי אומר כולן טהורין חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות. ועליה אמרו בירוש' שם נ"א ע"ב: אבא שאול היה קורא אותן (ריבב"ן: אותה) צפורן¹⁷עי' לוי 123 הערה 1 ולעף, ס' היובל להופמן.. אבא שאול שנה כר' יוסי, אלא ששנה במקום "מריצה"– "צפורן" ("צפורן גדולה" בפי ר' יוסי, תוס' שבת פי"ד א).

תוס' יומא פ"א ג: כל הלשכות שהיו במקדש רשות היחיד לשבת ורשות היחיד לסומאה חוץ מלשכת יין ושמן וכו' אבא שאול היה קורא אותה לשכת בית שמניא; ואלה הם דבריו שבמדות פ"ב מ"ה: אבא שאול אומר שם היו נותנין יין ושמן היא היתה נקראת לשכת בית שמניא¹⁸כנו' הבבלי יומא טז א, וכ"ה בכל כי"י., כלומר שכך שנה אבא שאול במשנת מדות שלו (כשם ששנה בפ"ה מ"ד).

וכך נמצא אצלו הלשון "חילוף הדברים": גטין פ"ה מ"ד: אפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישָבע מינהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים (כלומר: מינהו ב"ד ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע), ובתוס' ב"ב פ"ח יב: אבא שאול אומר (אף) שמינהו ב"ד ישבע, כלומר שמינהו ב"ד ולא שמינהו אבי יתומים (וסמי מכאן "אף").

ממשנת אבא שאול ישנן סתמות אחדים במשנתנו:

1) פיאה פ"ח מ"ו: ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם וכו', וודאי שכולה אבא שאול, והוא שנה גם דברי ר"מ וגם דברי ר"ע שבמשנה זו (עי' לעיל כיו"ב), ויש להדגיש שזהו הפרק, שאנו יודעים שאבא שאול שנה אותו (נמושות – משושות, מ"א), ואפשר שחלק גדול ממנו – משנת אבא שאול הוא.

2) שבת פכ"ג מ"ג: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו, כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו¹⁹כלומר: לומר לחבירו לשמור פירותיו. רשאי אני להחשיך עליו. (מ"ד) מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה וכו'²⁰עי' בבלי קנא א., כולה אבא שאול היא, ואין כאן ת"ק כלל²¹ועי' תוס' פי"ז יג..

וכן בכל מקום ששנינו "כלל אמר ר' פלוני" – כולה ר' פלוני היא.

3) ובר"ה פ"ד מ"ח: אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן, פירש כבר הבבלי (לג א): מתני' מני אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר מים או יין מותר כדי לצחצחו מי רגלים אסור מפני הכבוד.

וכאלה עוד (למשל תוס' סנהד' פי"ב ומשנתנו פ"י מ"א).

ב. משנת רשב"ג

רבן שמעון בן גמליאל דיבנה שימש את אביו²²ב"ר פס"ה טז ודב"ר פ"א טו: כל ימי שימשתי את אבא.. זה היה בשעה שבית־הדין היה ביבנה, תוס' ר"ה פ"ב ה דפו'²³ת"כ אמור פרשה יא ה (כי"ר) וירוש' ר"ה פ"ד נט ע"ג, בבלי לב ב.: וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עבר ר' [ישמעאל בנו של ר']²⁴ירוש' שם ות"כ כי"ר (בדפו': שמעון). יוחנן בן ברוקא ואמר כדברי ר' יוחנן בן נורי, אמר רשב"ג לא היינו²⁵בבבלי: היו. נוהגין כן ביבנה, ביום השני עבר ר' חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי ר"ע, אמר רשב"ג כך היינו נוהגין ביבנה, – שאחרי השמד עברה הסנהדרין לאושא ורשב"ג נתיישב שם; אבל הוא היה הצעיר בחכמי הדור. וכשהנהיג רשב"ג סדרים חדשים בישיבה התקוממו נגדו גדולי חכמי הדור, ר"מ ור' נתן, אלא שר' יוסי תיווך ביניהם²⁶הוריות יג ב.. ואנו מוצאים את רשב"ג אומר שמועות בשם ר' מאיר, תוס' כתובות סוף פ"ו²⁷ירוש' שם פ"ו ל' סע"ד.: רבי מאיר היה אומר – וחכמים אומרים, תוס' כלים ב"ב פ"ז ט²⁸שבת סו ב ד"ס ור"ה יט א.: יהודה בן שמוע מטמא משום ר' מאיר וחכמים מטהרין; תוס' מכשירין פ"ג ח: אם לדברי ר' מאיר וכו'. בשם ר"מ ור' יהודה, תוס' כלים ב"מ פ"ד טו: חילוף הדברים (ר"מ מטהר ור' יהודה מטמא); משם ר' יהודה, תוס' כלים ב"ק פ"ה ד. בשם ר' אלעזר (בן שמוע), תוס' מכות פ"ד י²⁹במשנה פ"ג מ"ה: ר' אליעזר, אבל בירוש' שם: אלעזר.. וביחוד – בשם ר' יוסי, תוס' דמאי פ"ג יב, מגילה פ"א ו כי"ו³⁰בבלי ו ע"ב וירוש' שם.; מו"ק יב ב: כלל אמר רשב"ג משום ר' יוסי, תוס' ע"ז פ"ח/פ"ט ג³¹תוס' טהרות ספי"א, ע"ז עה א וירוש' שם, וחסר "משום ר' יוסי".. וכיבד ביותר את ר' יוסי וחיבב את דבריו ונהג על פיו, תוס' ברכות פ"ה ב³²בבלי פסח' ק ע"א, ירוש' שם ריש פ"י.: מעשה ברשב"ג ור' יהודה ור' יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום אמר לו רשב"ג לר' יוסי: בריבי, רצונך נפסיק לשבת. אמר לו כל יום ויום אתה מחבב דבריי בפני יהודה (שכך היתה הלכה נהוגה מכבר: ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי!)³³ועי' ירוש' גיטין סוף פ"ו: רבי הילל בר וולס בעא קומי רבי מה ראו לומר הלכה כר' יוסי וכו'. ועכשיו אתה מחבב דברי יהודה בפניי, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? אמר לו א"כ לא נפסיק שמא תקבע הלכה בישראל³⁴עי' כיו"ב בר"ג ור"ע, תוס' דמאי פ"ה כד.. אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר' יוסי.

תוס' דמאי פ"ג יד: ארשב"ג מעשה ששילח לי ר' יוסי בר' אתרוג גדול מציפורי ואמר זה בא לידי מקיסרי ולמדתי בו שלשה דברים וכו'; תוס' סוכה פ"ד ב (בבלי כו א): ארשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בר' שאישן אני ושמשי חוץ לסוכה.

והיה נוהג בכלל לשאול בחכמים ולשנות דבריהם: בכורות פ"ו מ"ט: מעשה וכו' ושלח רשב"ג לחכמים ואמרו וכו'; גטין פ"ז מ"ה: אמר רשב"ג מעשה בצידון וכו' ואמרו חכמים וכו'³⁵ועי' להלן ל"אמרו חכמים"..

ובמקום אחר (תוס' מקואות פ"ו ב): אמר רשב"ג הלכה אין לי אלא מעשה וכו' והיו כהנים וכו'.

וזהו שאמר רב³⁶ירוש' ב"ב פ"י יז ע"ד.: ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות ("פסוקות") היה אומר מפי בית דינו; או כמו שאמרו בשם ר' יוחנן³⁷בבלי ב"ב קעד א וש"נ.: כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ וכו'³⁸ועי' יד מלאכי סי' שו–שח..

משנתו

בהוריות יג ב מסופר, שבשעה שהתקוממו ר"מ ור' נתן נגד רשב"ג, אמרו: נימא ליה גלי עוקצים ("פָרֵש מסכת עוקצין ושְנֵה³⁹כמפורש להלן: ניתי מר וניתני בעוקצין. ועי' עירובין נג א: בני יהודה דגלו מסכתא וכו' דוד גלי מסכתא וכו' (ועי' שם ברש"י בל"א), ובירוש' סנהד' פ"ב כ ע"ג: עשאה מסכת וקבעה לדורות, תה"ג אסף, 70: כד גלו טרף ("בקלפי") והחולץ, מכתב רש"ג אצל לוין, אגרת רש"ג, XXVIII: ומגלים עוד מסכת אחרת. אותה") דלית ליה ("שאינה סדורה לו") וכו' שמעינהו ר' יעקב בן קורשי וכו' אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג פשט גרס ותנא גרס ותנא וכו' יהב (רשב"ג) דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני עוקצין, פתח ואמר.

הנשיא היה רגיל אפוא לפתוח ולשנות מסכת ידועה, אבל עוקצין לא שנה רשב"ג ולא היתה סדורה לו. ואמנם בין המסכות, שלא נזכר בהן שם רשב"ג אף פעם אחת, – נמנית אף עוקצין.

מסכות אחרות היה רשב"ג גורס ושונה בישיבה, ולא בישיבה בלבד, אלא שסידר משניות ושנה אותן. הרי איסי בן יהודה, ש"קרא שמות לחכמים"⁴⁰אדר"נ נו"א פי"ח., קורא לרבן שמעון בן גמליאל "חנות מלא ארגוון טב" ז"א: מבחר של משניות.

ואמנם אף ממקורות אחרים יוצא, שרשב"ג סידר משניות לתלמידיו:

בירוש' כתובות פ"ד כט סע"א–רע"ב: רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן [רבי]⁴¹כ"ה בד"ק: "מה טעם" ט"ס כאן, והסוגיא מוחלפת מירוש' ב"ב פ"ח טז ע"ב. שאל את נתן הבבלי מה ראו חכמים לומר הלכה כרבי יונתן בן ברוקא. [אמר ליה]⁴²כ"ה בד"ק, וכ"ה בב"ב שם. לא את הוא ששניתה⁴³בב"ב שם: ואת לא שנית. לנו כן (כתובות פ"ד מ"י) ירתון. (אמר ליה יטלון תנית אתא לגביה)⁴⁴המוקף נוסח אחר הוא וליתא בד"ק. ספרים אלו גרסו: א"ל יטלון תנית אתא לגבי(ה) אבוי, במקום "לית כאן ירתון אלא יטלון"; בב"ב שם: [א"ל] כיני מתניתא אינון יטלון, וידוע שירוש' נזיקין מעריכה אחרת הוא. אמר ליה לית כאן ירתון אלא יטלון. אתא לגבי אבוי (רשב"ג!) אמר ליה קפחתה את נתן הבבלי לית כאן יטלון אלא ירתון. אמר רבי יוסי בי רבי בון אכין אמר ליה טעיתי טעות ששניתי לכם לית כאן יטלון אלא ירתון.

ר' יוסי בר' בון מעיד, שכך אמר לו רשב"ג לרבי⁴⁵הלוי, דורות הראשונים ח"ב, 97.: בטעות שניתי לכם יטלון. רשב"ג שנה אפוא לתלמידיו (ולרבי בנו ביניהם): אינון יטלון; זוהי אפוא משנת רבי "בילדותו"⁴⁶בבלי ב"ב קלא א., אבל אחר כך חזר בו, כבר אביו, ושנה כרוב חכמים: ירתון (בבבלי שם אין לנו אלא קטע של שיחה זו).

מכאן יוצא אפוא שרשב"ג שנה וסידר משניות וגְרָסָן לתלמידיו ‏ ולבנו.

ואמנם אנו מוצאים אצל רשב"ג כל הסימנים של שונה משניות ("תנָא"):

תוס' כתובות סוף פ"ו (שהבאתי לְעיל): ר' מאיר היה אומר וכו' וחכמים אומרים וכו'; תוס' כלים ב"ב פ"ז ט (ושבת ור"ה שהבאתי): יהודה בן שמוע מטמא משום ר' מאיר [וחכמים מטהרין]⁴⁷כבבבלי שם ושם..

תוס' נדה פ"ג ג: ארשב"ג אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד וכו' (הרגילים אצל ר' יהודה ור' יוסי, עי' לעיל) אבל רואה אני את דברי ר' חנינא בן גמליאל מדברי ומדבריהם שהיה אומר וכו' וכדבריו אנו מורים.

ב"ב פ"ה מ"י: רשבג"א חילוף הדברים, וכיו"ב בתוס' כלים ב"מ פ"ד טו (שהבאתי לעיל): רשבג"א חילוף הדברים, שמחליף מחלוקת ר"מ ור' יהודה.

רגיל אצלו "לא נחלקו ב"ש וב"ה", "מודים ב"ש וב"ה"⁴⁸ר"ז פרנקל, דרכי המשנה, 150.: תוס' שביעית פ"ב ו: ארשב"ג לא נחלקו ב"ש וב"ה וכו'; מעשרות פ"א ה: לא נחלקו וכו'; שם פ"ג יג: מודים ב"ש וב"ה וכו'; ביצה פ"א יא: מודים ב"ש וב"ה וכו' על מה נחלקו וכו'.

אף שונה הוא כמה מחלוקות של ב"ש וב"ה, שלא נשנו ע"י אחרים, רשב"ג אומר (אמר רשב"ג) בש"א – ובה"א⁴⁹עירובין פ"ח מ"ו, תוס' כלאים פ"ד יא, שבת פי"ד א וכנו' הדפוסים, כתובות פ"ח ט..

ובתוס' כלאים פ"א ב (צוק'): אמ' רבן שמע' בן גמליאל לא היה ר' עקיבא שונה אלא בשתי זוגות אלו וכו'.

וכשם שרגיל – ביחוד בתוס' – אצל ר' יהודה, ור' יוסי, ואף אצל שוני־משניות אחרים. שהיא שונָה הלכה אחת משמם ומסמיכה לה הלכה אחרת, שאין לה שום ענין לראשונה, אלא שגם היא שנויה (ואפשר סמוכה לה) במשנת אותו חכם, ע"י "וכן היה ר' פלוני אומר" – כך רגיל הדבר בתוס' אצל רשב"ג, "וכן היה רשב"ג אומר"…⁵⁰תוס' דמאי פ"ג יב (–משום ר' יוסי), שביעית פ"ג יט, תרומות פ"ד ד, שבת פ"ג כ, יומא פ"ה ה, בכורות פ"ב טו, טז ונדה פ"ו יא..

וכשאנו פונים למשנתנו, הרי אנו רואים גם כאן – סימני סגנון של שונה־משניות:

אמר רשב"ג במה דברים אמורים, מעשרות פ"ה מ"ה (וכולה רשב"ג), מע"ש פ"ה מ"א, כתובות פ"ז מ"ט, ב"ב פ"ה מי"א (ולפנינו במ"י: חילוף הדברים, עי' לעיל), וכן בתוס' ערלה פ"א א, טבול יום פ"א ב (רשב"ג היה אומר בד"א וכו').

וכמה פעמים "פירש" רשב"ג את השיעור ואת הטעם: שביעית פ"א מ"ה (תוס' פ"א א): וכמה יהא ביניהן רשב"ג אומר⁵¹כנו' מי"ר ועוד. כדי וכו'; חולין פ"ג מ"ב: עד כמה תחסר רשבג"א עד כאיסר האיטלקי; כלים פ"ז מ"ו: כיצד מעשרין אותו רשבג"א נותן וכו'; תוס' בכורות פ"ה ה (בבלי כתובות עה א): וכמה היא גדולה רשבג"א (בבבלי שם: פירש רשב"ג) עד כאיסר האיטלקי. וכיו"ב כתובות עז א: אלו הן מומים גדולים פירש רשב"ג ניסמת עינו' וכו', ובתוס' שם פ"ז י: רשב"ג אומר.

תוס' כלים ב"מ פ"ג יא: רשבג"א מפני שהוא כתחילה מנקב בו את הגחלים וכו' (לשון אחר מלשונו של ת"ק: חותה וכו', ולא פליגי). וכיו"ב גיטין פ"ד מ"ו: אין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם רשבג"א מפני תקנת השבויין, ירוש' שם: דלא יהוון קטרינון (=שלא יקשרום בשלשלאות), ולא נחלקו אלא בלשון, אלא שהתנא האחרון הביא שני הלשונות (הבבלי שואל כרגיל: מאי בינייהו, ומתרץ: איכא בינייהו דליכא אלא חד, אבל רשב"ג אומר "לשבויין" [בלשון רבים], וכן הירוש' אומר "קטרינון"; אם לא שנפרש כאן "שבויין דעלמא").

וכיו"ב שתי הלכות, זו על יד זו, ואינן אלא אחת, בכתובות פ"ח מ"ה:

נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג אומר לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה.

נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות‏ ר' יהודה אומר לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה.

שתי משניות אלו הלכה אחת היא, אלא שרשב"ג שנה דבריו, כמו שפירשם יפה בעל תוי"ט, על "עבדים ושפחות", ור' יהודה – על "זיתים וגפנים", ו"לא נחלקו אלא בלשון".

ורשב"ג אף חזר על כל אדם לפרש לשון המשנה, ירוש' שבת ריש פ"ב ד ע"ג ("ולא בכלך"): ארשב"ג חזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו.

ועכשיו אנו באים לסתמות של רשב"ג שבמשנתנו:

כרגיל במשנתנו אצל "אמר ר' פלוני", שאינו אלא המשך הדברים שנאמרו לפניו וכולה ר' פלוני (עי' לעיל) – אנו מוצאים כיו"ב כמה פעמים אצל סתם משנה, שאחריה "אמר רשב"ג", וכולה רשב"ג:

ארשב"ג בד"א (עי' לעיל, 123)⁵²כיו"ב באדר"נ נו"ב פל"ה (דף מא ע"א), ירוש' שבת פי"ד יד רע"ג., שבת פ"א מ"ט: ארשב"ג נוהגין היו בית אבא וכו' (בתוס' פ"א כב: אמר ראב"צ של בית ר' גמליאל היו וכו'!), וכיו"ב בשם רשב"ג בתוס' שבת פ"ב ד; עירובין פ"ח מ"ו: אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמטה בין מתוך אוגנו אמר רשב"ג⁵³כנוס' מי"ד ועוד. בש"א מלמטה ובה"א מלמעלה, וכולה רשב"ג (ועי' תוס').

ובסוף תענית – סיום אגדי: אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכו'. ונראה שכל הענין מן מ"ו ועד כאן – משנת רשב"ג היא, והוא ששנה במ"ז: ולא הודו לו חכמים (לר' יהודה), שהוא נזכר בהלכה שלפניו: רשבג"א ישנה (שם במ"ז).

"אמר רשב"ג" נמצא עוד: שבועות פ"ז מ"ז: וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה שבועה וכו' ר' יוחנן בן ברוקה⁵⁴רשב"ג היה חברו של ר' ישמעאל בנו (עי' לעיל), ועי' תוס' מע"ש פ"ד יד, פסח' פ"א יב (כנו' הדפוסים: ור' ישמעאל בר' יוחנן), יבמות פי"ג ה, כתובות פ"ט ב, וערכין פ"ד ד (וריב"ב!), בבלי עירובין מ' ע"ב. אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב וכו' ארשב"ג אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע וכו' – בוודאי כולה רשב"ג. ובב"ק פ"ה מ"ד – ת"ק סתם ואחריו: ארשב"ג אם כן וכו' אלא שמין וכו'. וכולה רשב"ג, ששנה דברי החולקים ודבריו. וכיו"ב סנהד' פ"ג מ"ח: כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין (סתם כרשב"ג), אמרו לו כל ראיות וכו' לאחר שלשים יום אינו סותר (דברי ר"מ, תוס' פ"ו ד) אמר רשב"ג מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים וכו'. אמרו לו הבא עדים וכו' אינו כלום (ר"מ בתוס' שם) אמר רשב"ג מה יעשה זה וכו' (ועי' תוס' וירוש'). וכולה רשב"ג.

ובב"ב פ"ו מ"ד: רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר אמר רשב"ג⁵⁵כנו' כ"י ר' במשנה, וכ"ה בבבלי צח ב. כבנין היכל. וכולה רשב"ג, כאיכא דאמרי (בבלי שם): רשב"ג קתגי לה וה"ק ראיה לדבר ארשב"ג הכל וכו'.

ובכלל ישנם במשנתנו כמה דברים ממשנת רשב"ג בב"ב. חוץ מזו שהזכרנו כבר, בוודאי גם ב"ב פ"ז מ"ב: שאם שייר בשדה בת תשעה קבין ובגינה בת חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע וכו' – שזהו כלשונו של רשב"ג בכתובות פי"א מ"ד: רשב"ג אומר לעולם מכרה קיים עד שתהא שם כדי שתשייר בשדה בת תשעה קבים ובגינה בת חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע.

ובחולין פ"ו מ"ז: כלל אמר רשב"ג⁵⁶כלל אומר רשב"ג, גם גיטין מ"ז מ"ו, אלא ששם נזכרה דעתו לפניו בשמו: רשבג"א כזה גט. דבר וכו', וכולה רשב"ג.

ובב"מ פ"ז מ"א: רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה⁵⁷כיו"ב גם כתובות פ"ו מ"ד וב"ב פ"י מ"א., כת"ק, וכולה רשב"ג.

וכמה סתמות, בלא כל רמז של שמו, ישנם במשנה, שהם – רשב"ג:

דמאי פ"ו מ"א: המקבל וכו' – רשב"ג, בתוס' שם פ"ו א'; ביצה פ"ב מ"ג: ושוין וכו' – תוס' ביצה פ"ב ז': אמר רשב"ג מודים היו ב"ש וכו'. וסתם ב"ק פ"ג מ"ג: המוציא את תבנו וכו' והוזק בהן אחר חייב בנזקו וכל הקודם בהן זכה. ההופך את הגלל וכו' – רשב"ג היא, בברייתא שם ל' ע"ב, תוס' פ"ב ח'. אבל דברי רשב"ג שבמשנה אינם במי"ר וכ"י ה' ועוד ורי"ף, ובכ"י מ' ופ' ור' וד"נ סדורים דברי רשב"ג אחרי "ההופך", כמו בתוס'; אבל לת"ק בתוס' שם: ואסורה משום גזל.

מכות פ"ג מ"ה: ר' אלעזר אומר (כמי"ר ועוד) – תוס' פ"ד י: רשב"ג בשמו.

ע"ז פ"א מ"ט: ובכל מקום לא ישכיר לו את המרחץ וכו' – תוס' פ"א ט': רשב"ג אומר.

טהרות סוף פ"י מ"ה: או חולטן בחמין ר' יוסי אומר אם נתנן בשבולת הנהר דיו – בתוס' סוף טהרות: רשב"ג אומר משם ר' יוסי נתנן בנהר שמימיו מהלכין וכו', ות"ק שם בשם ר' יוסי נתנן בנהר שמימיו מהלכין וכו', ות"ק שם בשם ר' יוסי כסתם משנתנו: או חולטן בחמין.

וסתם נדה פ"ח מ"ב: הרגה מאכולת ה"ז תולה בה, עד כמה היא תולה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס וכו' – רשב"ג בתוס' פ"ז ד–ה: רשבג"א אם הרגה מאכולת תולה וכו' ארשב"ג אני אומר דבר אחד וכו' לדברי אין סוף וכו' אין לך מטה שאין עליה מאכולת וכו' אבל רואה אני את דברי ר' חנינא בן גמליאל מדברי ומדבריהם שהיה אומר תולה במאכולת עד כגריס וכו', וזו כמשנתנו.

ובנדה פ"ט מ"י: שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענה ג"פ וכו' – בבבלי סג ב: אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"ג ברבי שאמר משום רשב"ג וכו' ונימא זו דברי רשב"ג הא קמ"ל שמואל דר"ג ברבי כרשב"ג סבירא ליה⁵⁸עי' תוס' שבת פט"ו ח ויבמות סד ב..

אהלות פ"ב מ"ד: אבל דופק דופקין טהור – רשב"ג, בס"ז חוקת הו' הורוויץ עמ' 313 (בהוצאתי עמ' 31); בניגוד לסתם ס"ז, שם עמ' 311 (בהוצאתי עמ' 27).

וסתם כלים פי"ד מ"ח: מפתח וכו' טהור ר' יהודה מטמא – כדמחליף רשב"ג בתוס' כלים ב"מ פ"ד טו.

וחולין פ"ג מ"ו: אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא כל שיש לו אצבע יתירה וכו' טהור – דברי רשב"ג, בתוס' פ"ג כב⁵⁹בבלי סה א כנו' כ"י ר' ב' וראשונים.: רשב"ג אומר כל שיש לו אצבע יתירה בעוף וכו'⁶⁰מבוא לנוסח המשנה, 1148 ואילך..

וכיו"ב גטין פ"ו מ"ו: (אמר רשב"ג) אמרו חכמים אם מעצמו נפל וכו' – תוס' פ"ד ו (צוק' פ"ו ט) וירוש' גיטין שם בשם רשב"ג, וכן בהצעת הבבלי בגטין שם ובחולין לט ב (אבל במשנה אין "אמר רשב"ג" בכ"י קויפמן ורי"ד). ו"אמרו חכמים" שבמשנה הם הם דברי רשב"ג שבברייתא⁶¹מבוא לנוסח המשנה, 1150..

וכן בגיטין פ"ז מ"ה: אמר רשב"ג מעשה וכו' אמרו חכמים וכו'! – שמתוך הברייתא, בבלי עד א ותוס' פ"ז ה וירוש' שם, יוצא שכך דעתו של רשב"ג, ומתוך הבבלי עד ב יוצא שחבריו של רשב"ג חלוקים על "אמרו חכמים", ואין בו אלא דעת רשב"ג עצמו⁶²מבוא לנוסח המשנה, 1150..

אלו הם סתמותיו הברורים של רשב"ג, ובוודאי שאפשר להוסיף עליהם, אבל הם מספיקים להוכיח לנו כמה גדול חלקו של רשב"ג במשנתנו.

ג. משנת ר' נתן⁶³דה"מ בערכו, מבוא המשנה לבריל בערכו.

גם בבבל היתה מרובה תורה שבע"פ, והיו בתי מדרש. ביחוד בנהרדעא (ובנהר פקוד) ובנציבין (ר' יהודה בן בתירה, ר' חנניה בן אחי ר' יהושע, נחמיה איש בית דלי [סוף יבמות]), וגם שם נסדרו משניות⁶⁴"הלכתא דבבלאי", ב"ר פל"ג; "ר"ע דבבלאי", ירוש' ב"ב פ"ו יד ע"ג: "משניות – דרבנן בבלאי", מדרש תהלים קד כב: "תנָאי תמן", רגיל בירוש': "לא כשאתם שונין בבבל", ביצה טז ב: "וכאן אמרו", גטין יד ב., עד שר' נתן הבבלי אומר לרבי (ב"ב קלא א) "שניתם משנתכם", "ולא את הוא ששנית" (עי' לעיל); וכשם שנהיו כל ה"משניות" שבא"י אחרי משנת רבי ל"ברייתות", כך נעשית גם "משנת ר' נתן" ל"ברייתא". וכדברי רב שרירא באגרתו (הוצ' לוין 41): וביומי דר' ובתריה הנהי מתניאתא דבבלאי הוה מיקריין בא"י משנת ר' נתן: "סתם ברייתא ר' נתן", כגי' רש"י (בכורות ל ע"א) והמאירי (בפתיחתו לאבות) בסנהד' פו א.

וכשם שרבי היה אחרון ה"תנאים" בא"י, כך נחשב ר' נתן לאחרון ה"תנאים" של הבבלים: רבי ור' נתן⁶⁵כל הדקדוקים מהקדמתו של רבי לפני ר' נתן, אינם נכונים מפני שרבי נזכר תמיד לפני ר' נתן במחלוקת עמו, למשל תוס' פסח' פ"ח ד, ז, גטין פ"ו א, ב"ב פ"ה ג, והרבה כאלה. סוף משנה. אחריהם נעשית בא"י גם "משנת ר' נתן" ל"ברייתא", והולכת ונשכחת לגמרי, חוץ מן השרידים היחידים שבתוס' ובברייתות ובמדרשי־הלכה מבית מדרשו של ר' ישמעאל: משמת ר' נתן אבדה חכמתו (מדר"י עמלק, פ"ב), כי ר' נתן הבבלי, "אב"ד" בסנהדרין של רשב"ג⁶⁶בוויכוח עם רשב"ג, תוס' שבת פי"ד ח: אמר לו ר' נתן (צוק': א"ל נתן), בבלי קכח א., בנו של הנשיא שבבבל, – סידר בוודאי משניות, אם בהיותו עוד בבבל, או בבואו לא"י⁶⁷תוס' שבת פט"ו ח (שבת קלד א): כשהייתי במזיגת קפוטקיא וכו', אבל אין זו מוכיחה הרבה., אבל בכל אופן הביא אתו מבבל קבלות ו"משניות": תוס' כלים ב"ק פ"ג יא: וכדברי ר"ג הכוז והקוד⁶⁸[כצ"ל, וכן במש' פס"ז מ"א, בתוס' נשתבש: והקיד.] הבבלי וכו'; ברכות יב א: בגבולין בקשו לקרות כן וכו', שבת לה ב: שש תקיעות וכו' אמר רשב"ג מה נעשה להם לבבלים שתוקעין וכו'⁶⁹תנא דבי שמואל (כצ"ל שם, עי' ד"ס) שנה כר"ג.; ב"ב עג א: רנ"א המוכר את הספינה מכר את הבוצית סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית, אמר רבא בוצית היינו דוגית ר"נ [ד]בבלאה⁷⁰כי"י ודפוסים ישנים. הוה קארי לה בוצית סומכוס דבר ארץ ישראל קארי לה דוגית; גטין סה ב: פטרוה פרנסוה וכו' לא אמר כלום (=משנה) רנ"א פטרוה (ס"א: פיטרוה) דברי קיימין פיטרוה (ס"א: פטרוה) לא אמר כלום (ועי' רש"י) אמר רבא ר"נ דבבלאה הוא דייק בין פיטרוה לפטרוה תנא דידן דבר א"י הוא לא דייק.

הוא מוסר כמה מחלוקות של ב"ש וב"ה וחכמים אחרים, או מתקן אותן.

תוס' יבמות פ"ח ד (בבלי סב ב): רנ"א בש"א וכו', קידושין פ"ד א (בבלי מג א); רנ"א בש"א וכו', נדרים פ"ו ג־ד: רנ"א הן דברי ב"ש, בש"א וכו' (בבלי סט א וע"א א)⁷¹דמאי פ"א כז דפו': אר"ג לא היו ב"ה פוטרין וכו', אבל צוק' וירוש' כב רע"ב: אמר ר' יהודה..

תוס' כלים ב"מ פ"ד יד: רנ"א ר"א אומר וכו', כלים ב"ב פ"ד ג: אר"נ לא נחלקו ר"א וחכמים וכו', כתובות נב א: אר"נ שאלתי את סומכוס כשאמר ר' יהושע וכו' ואמר לי לא שמעתי וכו' (ועי' להלן).

תוס' תרומות פ"ז י (ביצה לה א): אר"נ מודה היה ר"א וכו'. שם פ"ט ח: זבחים פ"י יג (בבלי צז א): אר"נ לא היה ר"ט אומר וכו'; שבת פ"א יג (בבלי יב ב): היטהו וודאי וכו', תוס' פסח' פ"ב ח (בבלי מח א): רנ"א משום ר"א חילוף הדברים (שאמר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב), עדיות פ"א טז: רנ"א ר' דוסא אומר וכו' וחכ"א וכו'; תוס' כלים ב"מ פ"ב יב: לא נחלקו ר"ג וכו'.

פסח' טז ב: רנ"א משום ר' ישמעאל וכו' ולא הודו לו⁷²רנ"א – ולא הודו לו, גם פסח' נ ע"א וכתובות קה א (עי' להלן).; תוס' נגעים פ"א ג (שביעית ו ב): אר"נ לא שיהא ר"ע אומר של סיד וכו'; ב"ב פ"ט א (עי' בבלי כתובות קה א): רנ"א נחום המדי היה מדייני גזירות אמר וכו'.

והוא מוסר כמה קבלות היסטוריות:

מזבח של שילה של נחושת היה (זבחים סא ב), שני כלים היו (תוס' ערכין פ"ב ה, בבלי ערכין י ע"ב), אין פוחתין מי"ג גזרין כנגד י"ג שערים (תמיד כז א). באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל וכו' (סוטה מא ב, תוס' פ"ז טז). אפר מקלה הן מביאין (תענית טו ב).

חוץ מר' ישמעאל בר' יוסי (תוס' אהלות פ"ה א) – המוסרים העיקריים בשמו הם דבי ר' ישמעאל, והחכמים השייכים להם: ר' יצחק (מנחות לח א), ר' חנינא בר אידי (דרך ארץ רבא פ"א); "אחרים אומרים משום ר' נתן", תוס' דמאי פ"א כז, מעשרות פ"א כא ואהלות פ"ה ב.

במשנה לא נזכר שמו כלל, כי דבריו בסוף ברכות אינם בכ"י מ', ונוספו בכ"י ק' ע"י אחר, ולא היו לפני הבבלי (סג א) והירוש' (יד ע"ד) ולקוחים מס"ז 177⁷³ועי' מבוא לנוסח המשנה, ח"ב עמ' 975..

ושקלים סוף פ"ב, אינו בכ"י מ' ולא בקטע קמברידג', ובירוש' שם בשם "תני"⁷⁴ועי' מבוא לנוסח המשנה, ח"ב עמ' 952..

ואעפ"כ ישנם בוודאי במשנתנו כמה סתמות של ר"נ (שבוודאי נכנסו למשנתנו בימיו של רשב"ג):

רבי עצמו מעיד על כתובות פ"י מ"ד, שהיא "משנת ר"נ": (תניא) זו משנת ר' נתן ר' אומר אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו וכו' (שם צג א).

ומלבד זו ישנן עוד עדויות של אמוראים על כמה משניות שהן של ר"נ:

סוכה פ"א מי"א: העושה סוכתו כמין צריף וכו' ר"א פוסל וכו' – משנת ר"נ היא, בבלי יט ב – אומר רב יוסף: מתניתין יחידאה היא דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' נתן אומר ר' אליעזר פוסל וכו'; ב"ב פ"ה מ"ג – בבלי עט ב: והתנן מכר בור מכר מימיו אמר רבא מתני' יחידאה היא דתניא מכר בור לא מכר מימיו ר' נתן אומר מכר בור מכר מימיו.

ופסחים פ"ח מ"ב סיפא: שכח רבו מה אמר לו וכו' – ר' נתן היא, בתוס' פ"ז ה (ודלא כרבי), ירוש' שם לה סע"ד: א"ר יוחנן דר' נתן היא⁷⁵ועי' גם ירוש' פ"ו לד סע"ב..

ומעשרות פ"ג מ"ז: סוכת היוצרים הפנימית חייבת וכו' – בתוס' שם פ"א כא: אחרים אומרים משום ר' נתן; אלא שבסוכה ח ע"ב: אמר ר' לוי משום ר"מ (וא"א לומר כאן, ש"אחרים" הוא ר"מ).

וקטע של משנתו לכלים ישנו בתוס' כלים ב"ק פ"א ד: רנ"א חזר להיות טמא מת לטמא שנים ולפסול אחד, ז"א שהוא שנה במ"ה בסופה: חזר להיות טמא מת וכו'.

ובכלל הוא נזכר הרבה [כעשר פעמים] בתוס' כלים.

ויש במשנתו מן ה"משנה הראשונה":

תוס' נדרים סוף פ"ז ז–ח: קונם שאני נהנית לאבא ולאביך וכו' ר' נתן אומר לא יפר ותכ"א יפר, נטולה אני מן היהודים אם משמשתיך אני ר' נתן אומר לא יפר וחכ"א יפר.

בניגוד לסתם משנה, פי"א מי"א: הרי זה יפר, מי"ב: בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה וכו' נטולה אני מן היהודים, חזרו לומר וכו' יפר חלקו וכו'. וסתם משנה זו היא ר' יוסי, בבלי פב א: משום דנטולה אני מן היהודים ר' יוסי קתני לה דאמר רב הונא כוליה פירקין ר' יוסי. וא"כ משנת ר' נתן כאן היא "משנה ראשונה".

במשנת ר' נתן השתמש גם בעל ספרי זוטא. מדרש זה נסדר בבית מדרשו של ראב"י⁷⁶עי' מ"ש במבוא ל"ספרי זוטא" שהוצאתי, תרביץ ש"א ס"א., ומשניותיו אינן מתאימות כלל למשנתנו; ואנו יודעים שהשתמש במשנת ר' יוסי (עי' לעיל, 128), אבל השתמש גם במשנת ר' נתן. כמה סתמות של מדרש ישנם בו שהם מדרשו של ר"נ⁷⁷עי' הורוויץ, ספרי, בפתיחה עמ' XVIII ואילך, בעברית, מסלות לתורת התנאים, עמ' 90–91.. אבל גם במשנתו של ר"נ השתמש, ויש בו ציטאט ברור ממשנת ר"נ:

ס"ז 284: מכאן אמרו עיסת כלבים שהרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה וכו' (כבחלה פ"א מ"ח) ויוצא בה משום מצה וחייב עליה משום חמץ⁷⁸תוס' פסח' פ"ב ד, פסח' מה ב., ונקחת בכסף מעשר⁷⁹"לאכול דבר שדרכו לאכול" (מע"ש פ"ב מ"א) "ואין מחייבין אותו לוכל לא פת שעפשה" וכו' (ירוש' שם נג ע"ב). ומטמא טומאת אוכלין ואם אין הרועים אוכלין ממנה אינם חייבים בחלה וכו' (ז"א: ואין מערבין בה וכו' ואין מטמאה טומאת אוכלים).

וזו, כמו שהעיר הורוויץ, בניגוד למשנת חלה: בין כך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין, ככללה של המשנה טהרות פ"ח מ"ו (בבלי פסחים מה ב): כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מאוכל הכלב. ובתוס' תרומות פ"ט י שנינו: ר' חנניה סגן הכהנים אומר תרומה שנפסלה מלאכול אדם וכלב אוכלה מטמא טומאת אוכלין, אבל ר' נתן חולק, תוס' פ"ו יא (בבלי פסח' מה ב): משום ר' נתן אמרו כל הפת שעפשה

אינה מטמאה טומאת אוכלין.

ומשנת ס"ז היא אפוא משנת ר"נ.

ובוודאי שזו אינה המשנה היחידה, ושכמה ניגודים בין משנתנו למשנת ס"ז, צריכים להיזקף על חשבונו של ר"נ.

וגם במשנתנו ישנם בוודאי עוד כמה וכמה סתמות של ר"נ שנשתקעו בה⁸⁰בתוס' למשל, תוס' דמאי פ"ב כד – ר' נתן בפסח' כב ב וש"נ..

ענין אחר הם השינויים שחלו במשנתנו בבבל בהשפעת המשניות הבבליות, וע"ז כתבתי ב"מבוא לנוסח המשנה".