X. רבי ומשנתו
בנו בכורו של רשב"ג1ירוש' פסח' רפ"י לז ע"ב., "ר' יהודה הנשיא", "רבי" סתם (ולא "רבן") נולד באושא2תוס' מגילה פ"ב ח, בבלי כ ע"א., שימש את אביו רשב"ג3ואעפ"כ אמר (עירובין לב א): נראין דברי מדברי אבא. ואת ר' יהושע בן קרחה (ב"מ פד ב, מדרש תהל' פא ח)4תמיה אני היאך למדני (ריב"ק) עשרים אשרי כתוב בספר תהלים וכו'; שאל את ריב"ק (מגילה כח א).. למד אצל ר' יעקב בן קורשאי ("קודשאי"), "ר' יעקב" סתם5ירוש' שבת פ"י יב ע"ג, ירוש' פסח' שם, יומא סא א, כני' ר"ח וכ"י מ' ב': לא חלק לי ר' יעקב בלוגין, ועי' להלן..
שימש את ר' שמעון בתקוע6שבת קמז ב ועירובין צא א, מנחות עב א, ירוש' שבת שם: כך שמעתי מאביו., שאלתי את ר' יוסי ור' שמעון כשהיו מהלכין בדרך (נדה סח ב).
ושימש את ר' אלעזר (בן שמוע), עירובין נג א7יומא עט ב, אבל נוס' התוס' סוכה פ"ב ב וירוש' סנהד' כד ע"ב שונה., תוס' זבחים פ"ב יז ומנחות יח א (כשהלכתי – למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע), יבמות פד א (כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו אנדרוגינוס)8רא"א, ליתא באגרת רש"ג. (ועי' לעיל עמ' 159)., ירוש' שם ספ"ח ט סע"ד: ביקשתי ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס וחברה עליו חבורה – משום שאינו כדיי. ונראה שזה היה בתחילת שימושו לפני ר"א.
אבל מר' יוסי אין אנו יודעים אלא מן השאלה ששאל אותו ואת ר"ש כשהיו מהלכין בדרך (לעיל)9אבל במנחות יד א: רבי אומר משום ר' יוסי, ט"ס, וצ"ל כבתוס' זבחים פ"ה ובבלי שם מד ב: ר' אלעזר, וכן הוא בת"כ., ושכיבדוֹ מאד (כאביו רשב"ג): חולין קלז א (אילמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנו דברי בריבי שומעין וכו', ואעפ"כ לא הכניס דעתו למשנתנו), ירוש' גטין ספ"ו מח ע"ב (מה ראו לומר הלכה וכו' שלא ראיתיו, כד הוה מקשייה וכו'), בבלי שם סז א (שתוק בני שתוק לא ראית את ר' יוסי וכו'); שבת נא א, יבמות קה ב (כבר הורה זקן).
א. חבריו, או "חבורתו"
"רבי ריש מתיבתא הוא ושכיחי רבנן קמיה ומחדדי שמעתתיה" (נדה יד ב); אבל חביריו החולקים עמו, ר' יוסי בר' יהודה, ר' אלעזר בר' שמעון, שניהם היו גדולים ממנו10עי' ב"מ פד ב. וזקנים ממנו. ואע"פ שראב"ש ישב אתו יחד לפני אביו ולפני רשב"ג11ב"מ שם, ועי' להלן., ואע"פ שר' יוסי בר' יהודה התהלך את רבי12נדרים סב א, ירוש' שביעית ספ"ו לז ע"א, מעשרות ריש פ"ג ג' ע"ג, היו מכניסין את הכלכלה לאחורי הגנות ראה אותן ר' יהודה ביר' אילעאי וכו', וא"כ עוד בחיי ר' יהודה. – לא מצינו אותם ב"בית הועד" (ר' יוסי בר' יהודה מת לפניו13פסח' קיב ב., וכן ראב"ש14ב"מ פד ב וירוש' שבת פ"י יב ע"ג.. ואף בחייו לא היו היחסים ביניהם טובים ביותר)15ב"מ שם וירוש' שם, וקרוב הדבר שלא באו כלל לבית־שערים או לציפורי.
היחיד שאנו מוצאים אותו בבית הועד (של רבי) הוא – ר' ישמעאל בר' יוסי, בן ציפורי. אותו אנו מוצאים בפירוש ב"בית הועד"16ירוש' כלאים פ"ט לב סע"ב, בבלי יבמות קה ב, שבת נא ב (אמר לפניו, כפוף ויושב לפני רבי).. ואנו מוצאים אותו כמה פעמים "לפני" רבי17ע"ז מ ע"ב (אמר לפניו), נדה כה א (אמר לפניו – כך אמר אבא, ועי' להלן) ושם יד ב., ור' שאל ממנו18שבת קיג ב, קיט א.. וכשחלה שלח אליו רבי אמור לנו ב' וג' דברים וכו'19שבת טו א ופסח' קיח ב (והשוה שם קיב ב).. הוא מסר הרבה דברים בשם אביו ("כך אמר אבא", ריב"י "משום אביו" בברייתות): תוס' תרומות פ"ד ב (אבא היה וכו'), שם ו (משום אביו), מעשרות פ"א א (משום אביו), שם ג20דפו' וכ"י ו. (משום אביו, ירוש' פ"א מט ע"א, בבלי חולין כה ב, ואמרי לה זה וזה לחיוב – כנו' התוס' והירוש'); חלה פ"א א (משום אביו), ירוש' פ"א נח ע"א, בבלי פסח' לז ב: זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה לחיוב – כבבלי חולין –, והלשון האחרון עיקר, כמשנת עדיות פ"ה מ"ב, ולפי־זה, ר' ישמעאל בר' יוסי הוא הראשון שפירש את המחלוקות שבחלה פ"א מ"ו, שנשנו כך בדורו של רבי, שהן – משניות שני "תלמידים" (בבלי וירוש'), ושאביו היה מחייב גם "מעיסה" גם "חליטה"; שבת פד א (משום אביו, שלא כסתם פ"ה מ"א; בבלי נא ב: מחליפין לפני ר' וכו' אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר וכו'), סוכה פ"א י (בבלי כ ע"א, משום אביו: בהתאם למשנת כלים פי"ז מי"ז), תענית פ"ד יא (משום אביו), יבמות פ"ט א (משום אביו; במשנה פ"ז מ"ג: ר' יוסי אומר, בבלי סז א–ב: כולה (ברייתא) ר' ישמעאל בר' יוסי); נדה פ"ד יב (משום אביו, בבלי כה א: שאלו לפני רבי וכו' אמר להם לא שמעתי אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא וכו' א"ל אילמלי דבר חדש אמרת לנו משום אביך שמענוך עכשיו וכו'); טהרות סוף פי"א (משום אביו). והנה ראינו שכמה דברים שנשנו בברייתות בשם "ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו", נאמרו בבית־הועד לפני רבי, ואולי נשנית משנת יבמות שהזכרתי (ר' יוסי אומר) על פיו, ואפשר שעל פיו נסדרו במשנתנו שתי המחלוקות שבחלה פ"א מ"ו זו אצל זו.
אבל במשנה לא נזכר אפילו פעם אחת, אע"פ שאמרו21שבת סד ב.: ר' ישמעאל בר' יוסי תנא הוא ופליג (על משנתנו), כשם שאמרו כך על רבי22תענית יד ב., ר' חייא23ב"מ ה ע"א. ורב24עירובין נ ע"ב וש"נ..
חוץ ממנו היו ב"חבורתו" של רבי:
א) יהודה בן נקוסא25תלמידו, בבלי ב"ק פא ב, אבל בירוש' ברכות ספ"ב ה ע"ד וב"ב פ"ה טו ע"א, מסופר כך על רבן גמליאל ויהודה בן פפוס., בבלי ב"ב עא א: מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה פירש יהודה בן נקוסא לפני רבי וכו'; תוס' נדה פ"ו יא (בבלי נו א): וכמה שרייתה בפושרין יהודה בן נקוסא אומר וכו'; תוס' ב"ק פ"ד ד26כנו' הדפו' וכ"י ו.: יהודה בן נקוסא אומר סומכוס אומר (ב"פ), מה ששנינו במשנתנו (פ"ד מ"ד) בשם ר' מאיר (סומכוס בשם ר"מ); תוס' אהלות פ"ד ח (משום ר' יעקב).
ב) שני החכמים מן ה"עדה הקדושה", או בלשון הבבלי "קהלא קדישא דבירושלם": ר' יוסי בן המשולם (ספק) ור' שמעון בן מנסיא27ירוש' מע"ש סוף פ"ב וקה"ר ט ט., "טיומן של חכמים שנקראו קהלא קדישא שבירושלם"28רש"ג בתשובתו, אוצר הגאונים לברכות ט ע"ב, ח' התשובות, 23..
ר' שמעון בן מנסיא
תוס' סנהד' פי"א ח29אבות פ"ו ח, ירוש' סנה' פי"א ל סע"א, בטעות: בן גמליאל.: ר' שמעון בן מנסיא אומר אילו שבע מדות שמנו חכמים (ר' שמעון בן יהודה משום ר' שמעון, שם) בצדיקים כולן נתקיימו ברבי ובניו, ומצד אחר אומר רבי בשמו (קה"ר שם), וכמה פעמים בבבלי רבי בשם "קהלא קדישא דבירושלם", ביצה יד ב, וכן שם כו א, ושם מפורש ר' שמעון בן מנסיא וחבריו: אמר ר' יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלם, ר' שמעון בן מנסיא30כ"י מ' ר"ח, ערוך ע' קהל, רש"י ומפתח לברכות שם. וחביריו31מאירי: וחבירו. (אמרו) הלכה כר"מ (רב נסים שם אינו מעתיק "אמרו", וא"כ לא היה לו גם הקושיא והתירוץ שבנוסחאות: "אמרו והא אינהו קשישי מיניה טובא אלא בשיטת ר"מ אמרוה", והוא בוודאי הוספת רבנן תרביצאי, שהרי א"א כלל להעלות על הדעת שק"ק דבירושלם קשישי מרשב"מ)32וקרוב יותר למחוק "משום", שנשטף מדף יד ב! ובברייתא, ביצה כו א: ר' יהודה הנשיא אומר וכו' אמר לו ר' שמעון בן מנסיא הרי אמרו וכו' (גי' ר"ח: אמרו לו הרי אמרו וכו'), ובוודאי שנשתבש כאן "הנשיא" ו"בן מנסיא"; "כיצד" אין בר"ח ומאירי, והסוגיא פשוטה., כלומד שרבי אמר משום קהלא קדישא דבירושלם, הם רשב"מ וחביריו (או: וחבירו) שהלכה כר"מ, והשוה תוס' קידושין פ"ה ב (בבלי כתובות יד ב): ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ וכן היה רשב"מ אומר כדבריו, וכן ב"מ קו ב (ד"ס)33אבל בתוס' תענית פ"א ז: וכן היה ר' רוסא אומר כדבריו., ובנדה כא ב: סומכוס אומר משום ר"מ וכן היה רשב"מ אומר כדבריו.
ודבריו הנוגעים למשנתנו הם:
תוס' תרומות פ"ז טז (חולק על המשנה פ"ח מ"ו), שם פ"ט א34דפו' וכ"י ו'. (מוסיף על המשנה, פ"י מ"ח), ב"ק לז ב (חולק על המשנה); תוס' ע"ז פ"ה ז35בבלי נב ב וירוש' פ"ד מג ע"ד., כנוסח משנת זקנותו של רבי (עי' להלן) וכמשנת הבבלי (שלו ושל חבירו); כלים ב"ב פ"ד י (זבחים צג ב), חולק על המשנה פכ"ו מ"ז; ידים פ"ב יד (מגילה ז ע"א): שיר השירים מטמא את הידים וכו' קהלת אינה מטמא וכו', כר' יוסי (לפי נוסח הבבלי שם) בידים פ"ג מ"ה: שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת (ב"ש וב"ה, וב"ה לקולא, שהרי בפ"ה דעדיות לא חשב ר' יוסי מחלוקת זו); ברייתא בבבלי שבת מב א, לפני נוסח הבבלי: אבל באמבטי חמין לתוך הצונן ולא צונן לתוך החמין ורשב"מ אוסר, חולק על פכ"ב מ"ד (ועי' בבלי שם). אבל ברייתא בבלית זו משובשת (ולשונה כבר מוכיח, וכבר נדחקו בבבלי שם), ובירוש' פ"ג ו ע"ב: ור' שמעון [בן מנסיה]36שרידי ירושלמי, 76 [מבוא לנוה"מ, 271, 1151]. מתיר, כדבריו המפורשים בתוס' עירובין פי"א ט; תוס' שבת פט"ז (פי"ז) כ (ירוש' שם ו ע"א), מוסיף לפכ"ב מ"ה; ירוש' מגילה פ"א עא ע"א (כתובות פ"ג כז ע"ג): רשב"מ אומר מחוייבי כריתות כמחוייבי מיתת ב"ד, וחולק על כתובות פ"ג מ"א37עי' בבלי שם כט ב ואילך וירוש' שם., ולפי התוס' כתובות פ"ג ה כך היא אף דעתו של ר' נחוניה בן הקנה (ויוה"כ לאד דווקא); נדה כא ב, כסומכוס משום ר"מ (וכסתם פ"ג מ"א), ורבי חולק (שם כה א)38עי' ר' ישמעאל בר' יוסי, להלן.; ירוש' נדה פ"ב ג ע"א, פירוש למשנה פ"ב מ"ה39כעין פי' ר' אבהו בבבלי יט ב., בבלי ב"ב קמו ב (לפ"ט מ"ו): מאן תנא דאזלינן בתר אומדנא וכו' רשב"מ היא דתניא (תוס' כתובות פ"ד יד) וכו', ובירוש' כתובות פ"ה כט רע"ד: והיא דראב"ע (כתובות פ"ה מ"א) והיא דרשב"מ40אבל בתוס' תרומות פ"א יב (צוק'): רשב"מ אומר וכו' וכן היה רשב"מ אומר וכו' (סתם גטין פ"ה מ"ד), – בדפוסים: ר"ש בן אלעזר, וכן נכון..
במשנה נזכר רק בחגיגה פ"א מ"ז (בהו' לו בלי "רבי") = תוס' פ"א ז, אבל מ"ז כולה נוספה מן התוס', והדברים לקוחים מדבי ר' ישמעאל, כמו שמוכיח לשון "רשב"י" אומר41עי' לעיל, ר' שמעון, עמ' 149..
ר' יוסי בן המשולם
השני מן ה"עדה הקדושה" נזכר במשנה ג' פעמים: תרומות פ"ד מ"ז: ועוד זה אין לו שיעור, ר' יוסי בן משולם אומר ועוד, קב למאה סאה וכו'; בכורות פ"ג מ"ג, שם פ"ו מ"א: איזו היא יבשה כל שתנקב וכו' ריב"מ אומר יבשה שתהא נפרכת (=תוס' פ"ד א: וקרובין דבריהן להיות שוין, ועי' בבלי לז ב).
אבל ישנם גם כמה סתמות ע"פ ר' יוסי בן המשולם: תוס' בכורות פ"ד יא: אמר ר' יוסי בן המשולם אמלה (=אילא) היה מונה מומין ביבנה וכו' = סתם פ"ו מ"ח.
בתוס' כלים ב"ק פ"ו יח ובתוס' מכשירין פ"ב י: אבא יוסי בן דוסאי ור' יוסי בן המשולם, ושניהם סתם משניות, כלים פ"ט מ"ד ומכשירין פ"ד מ"י.
בתוס' פרה סוף פ"א (בכורות כה א): היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר מספר את העליון וכו', ובמשנה סוף פ"ב: וחכ"א אחר העיקר, כלומר: אלא שמספר את העליון, מעין שאמר ר"ע שם: יתלוש, ובס"ז (הוצאתי עמ' 9): ובלבד שיעבירם (במספרים); תוס' בכורות פ"ד ו: איזהו זובן וכו' אמר ר' יוסי בן המשולם מעשה (בבלי לט ב: מעשה בעינבל) וכו', מוסיף ומפרש משנתנו (פ"ו מ"ה), וכן פירשה ר' אלעזר (בבלי שם).
בתוס' אהלות פ"ב ו: אמר ר' יוסי בן המשולם מעשה בעין בול וכו' אמר לו ר' שמעון בן אלעזר וכו' (חולין נז ב).
בשני מקומות הוא מעיד בשם אחיו הבכור42שהיה חבירו של ראב"י השני, ס"ז 327. ר' נתן (יונתן) שאמר משום ר"א חסמא, תוס' דמאי פ"ג א (גטין סב א), שם פ"ו ז (מוסיף לפ"ו מ"ב). אלא שהוא היה כנראה קשיש מרבי וספק הוא, אם ישב בבית־הועד.
בבית־הועד ישבו בוודאי: ר' שמעון ברבי43יבמות קה ב, סוף יומא פז רע"ב., ר' חייא44יבמות שם וירוש' כלאים פ"ט שם., רב45גטין נט א: אנא הוית במניינא, ירוש' גטין פ"ה כז ע"ב, חולין נד א, יומא פז סע"א., לוי (למדין לפני חכמים לוי מרבי)46סנהד' יז ב., בר קפרא47יומא שם., ר' חנינא בר חמא48יומא שם, ירוש' נדה סוף פ"ב נ ע"ב., ר' חמא בר ביסא אביו של ר' הושעיא49נדה יד ב, ירוש' שם פ"ב מט ע"ד., ר' יוסי בן שאול, ר' יוסי בן זימרא50יומא עח א., ר' ינאי51עי' להלן., ר' אפס, הסופר52ב"ר פע"ה ה. ור' יצחק בר אבדימי (רובא) ה"תנא"53עי' להלן..
ה"מנין" הרגיל של "בית־הועד" היה "שלשים וכמה" ("ושנים") זקנים, בבלי יבמות צב ב: אמר רב מנין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו' א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה (שלא כרבי, שם נב ב), ובירוש' יבמות פ"א ב ע"ג54סוטה פ"ב יח עב וקדושין פ"ג סד ע"א–ע"ב.: א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים55נמנו שלשים ושנים זקנים בלוד (תוס' סוף מקואות), "שלשים וכמה זקנים שהיו מתריסין כנגד ר' הושעיא", ירוש' יבמות פט"ז טו ע"ד, בבבלי קכא ב: שמונים וחמשה זקנים, ועי' ירוש' מגילה פ"א ע ע"ד: שמונים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים. מניין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו'.
וה"חבורה" הזאת נזכרת עוד בתמורה ז א: דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות, וזוהי ברייתא בת"כ אמור פרשה ז ה"ה56תוס' תמורה פ"א י ומכות פ"ה(ד) ד, בבלי תמורה ו ב.: מכאן אמרו המקדיש בעל מום למזבח עובר וכו' ר' יוסי בר' יהודה אומר (משום – אמרו, בבבלי) אף משום וכו'.
ובשבת ג ע"א: תניא רבי אומר בעשותה וכו' יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין איתמר נמי א"ר חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו בעשותה יחיד שעשאה חייב וכו', והיא ברייתא בת"כ חובה פרשה ז ט57שבת צב ב, ירוש' ב ע"ג..
ובפסחים סד א: א"ר חייא בר' גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו כגון שהיו בעלים טמאי מת (פירוש המשנה), בירוש' שם פ"ה לב ע"ג: אמר ר' יוחנן חבורה היתה מקשה וכו' וקיימונה בשנטמאו הבעלים וכו'58וכזה גם ירוש' יבמות פ"ג ד ע"ד: חבורה היתה מקשה., אלא שאפשר שיש מהם ש"חבורה" זו היא החבורה שאחרי רבי.
אבל מה טיבו של ה"מנין" ומתי היו נמנים?
שנינו בתוס' סנהד' פ"ז ב: אין נמנים (אלא)59כנו' הדפוסים, "אלא" ט"ס, כמו שיוצא מהמשך הדברים. בכ"י ארפורט: אלא משום. במקום שמועה, אחד אומר משום שמועה וכולן אמרו לא שמענו60בכ"י ארפורט נוסף בטעות: לא. על זה מינין עומד61בכ"י ארפורט נוסף בטעות: אלא., אחד אוסר ואחד מתיר אחד מטמא ואחד מטהר וכולן אמרו לא שמענו על זה מינין עומד. אחד62ירושלמי נדה מ"א מט ע"א, ועי' שם. אומר משום שנים ושנים אומרים משום אחד יפה כח האחד האומר משום שנים מכח שנים האומרים משום אחד, עשרה אומרים משום אחד כולן אחד.
על משנה שנויה בלי מחלוקת ("שמועה") לא היו נמנים אפוא, וכן לא היו נמנים על שמועה של יחיד ורבים, וכל המנין לא היה אלא מחלוקת בלי שמועה, בעיקר אפוא על מחלוקת חכמי הדור (ב"ש וב"ה, נמנו ורבו, שבת פ"א מ"ד, מקואות פ"ד מ"א; חכמי יבנה, נמנו וגמרו, ידים פ"ד מ"א, שם מ"ג, שם סוף פ"ג: כן נחלקו וכן גמרו; ר"ט וחבריו, תוס' סוף מקואות, ירוש' פסחים פ"ב ל ע"ב63עי' ספרי עקב פיס' מא וקידושין מ ע"ב.; ר"ע וחבריו, נדה נב א–ב, אמרו הואיל ויש כאן מטמא [ר"ע] ויש כאן מטהרין נעמוד למנין וכו', תוס' אהלות פ"ד ב) או על תקנה (גטין פ"ה מ"ו, אהלות פי"ח מ"ט בבית דינו של רבי; בעליית בית נתזה בלוד, ירוש' סנהד' פ"ג כא ע"ב ובבלי עד א; באושא, ירוש' כתובות פ"ד כח ע"ד ובבלי מט ב).
ואשר למשנה, שנינו בעדיות פ"א מ"ה סתם (משנת ר"מ): ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין64ברכות לז א, תוס' שם פ"ד טו., שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו (בתוס' פ"א ד: שמא תיצטרך להן שעה ויסמכו עליהן), שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין וכו'.
וכך אנו מוצאים אצל רבי עצמו (נדה ט ב): מעשה ועשה רבי כר' אליעזר לאחר שנזכר65עי' בבלי. אמר כדי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק66וכך אמרו בכמה מקומות: כדי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, ברכות ט א וש"נ..
אבל כשנשאלה לפני רבי הלכה שלא נתפרשה במשנתנו, ולא היתה בה "שמועה"67נדה כה א.: המפלת שפיר מלא בשר מהו, אמר להם לא שמעתי, אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי כך אמר אבא מלא דם טמאה נדה, מלא בשר טמאה לידה, אמר לו אילמלא דבר חדש אמרת לנו שמענוך (שהרי זו "שמועה") עכשיו, מכיון שחציה הראשון של ההלכה היא כדברי יחיד, כסומכוס בשם ר"מ (שם כא ב) וכת"ק בריש פ"ג ("המפלת
חתיכה אם יש עמה דם טמאה"), – "שמא" אף חציה האחרון "כר' יהושע אמרה ("המפלת שפיר שאינו מרוקם") ואין הלכה כר' יהושע", שחכמים חולקים עליו (בברייתא שם: אינו ולד).
ולעומת זאת נפסקה הלכה שלא כהלל ושמאי, מפני "שמועה", עדות הגרדיים משום שמעיה ואבטליון (עדיות פ"א מ"ג–מ"ד) "ומה אבות העולם לא עמדו על דבריהם במקום שמועה על אחת כו"כ שלא יהא אדם עומד" וכו' (תוס' שם).
מחלוקת חדשה אינה מכריעה אפוא במקום "שמועה" ישנה, ו"שמועה" חדשה אינה משפיעה על מחלוקת ישנה, אלא המשנה נשנית כמו שנשנית, וההלכה נוהגת לפי הכללים המקובלים (ב"ש וב"ה הלכה כב"ה, יחיד ורבים הלכה כרבים, ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי). אלא שיש רשות לב"ד להשתמש בדברי יחיד "בשעת הדחק", או כדברי המשנה בעדיות "אם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו", כמו שפסקו כמה אמוראים ראשונים ואחרונים כדברי יחיד בכמה מקומות (עי' תוי"ט). אבל ה"משנה" – נשנית כמו שנשנית אפילו לאחר היתרו של רבי, כמו שאמרו68ירוש' שבת פ"א ו ע"א.: תמן תנינן69שבת פכ"ב מ"ה. הרוחץ וכו'. שמואל אמר מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שימש והדא מתניתא קודם עד שלא התירו הבאת לונטית ר' ירמיה (ו)רבי זעירה רב יהודה בשם שמואל ר' התיר לונטיות. וכך אמרו70ירוש' שביעית פ"א לג ע"א.: ר' קרוספי בשם ר' יוחנן רבן גמליאל ("ברבי") ובית דינו התירו באיסור שני פרקים71שביעית פ"א מ"א ופ"ב מ"א. וכו', ויעקרו אותן מן המשנה וכו' כדי להודיעך, אמר ר' מנא כיי דתנינן תמן72בעדיות פ"א מ"ג–מ"ד. שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי רבי איש פלוני שמָעת, וכן שאם יאמר אדם שמעתי שאסור לחרוש עד ראש השנה יאמרו לו באיסור שני פרקים הראשונים שמעת.
ואפילו "הכרעה" אינה הכרעה אלא זו של בני הדור, של אחד החולקים או של "המכריעין לפני חכמים", אבל הכרעה של דור שלישי אינה מכרעת73פסחים כ ע"ב–כא א וכפי' ר"ח, וכנוסח שלו: א"ר ישמעאל בר' יוסי משום אביו אני אכריע, ועי' תוס' שם., שהכרעת "תלמיד" אינה הכרעה, שבת לט ב: אמר רבי כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע חוץ וכו' דר"ע תלמיד הוא74ועי' לעיל בפרק "ר' עקיבא", עמ' 78..
בסידור המשנה שהיתה נשנית בימי רבי אין אפוא כל מקום למנין, ואין מקום ל"חבורה" או ל"בית הועד" שישפיע עליו75בניגוד להלוי, דוה"ר ח"ב..
ועכשיו אנו באים ל"משנתנו" בימי רבי ולמעשי רבי.
ספרות:
חוץ מן המבואות: דרכי המשנה לרז"פ, מבוא לר"י בריל; דינר, R. Juda ha־Nasi's Antheil an unserer Mischnah, מונ"ש 1872, 161 ואילך (ביחוד 176–218 ואילך); הלוי, דוה"ר ח"ב; בטפרוינד, Zur Redaktion der Mischna, מונ"ש חנ"א; אלבק, Untersuchungen usw..
[אך קודם שנעבור לנושא זה נסכם את מה שלמדנו בפרקים הראשונים].
ב. משנת התנאים (סיכום)
המשנה היתה סידור "הלכות לתלמידים" ("כשהיה ר"ע מסדר הלכות" וכו', תוס' זבים פ"א), שלפעמים שנה בה התנא השונה גם את המחלוקת (ב"ש וב"ה, יחיד וחכמים), ולפעמים קרובות שנה בה התנא דעת ב"ה או הרבים, או אפילו דעת היחיד, לפי שיטתו וניסוחו, סתם (דינר).
ר"מ הלך בשיטת ר"ע ושנה משנתו סתם, ואין אתה מוצא במשנתנו "ר"מ אומר משום ר"ע" – מפני שמשנתנו שנתה דברי ר"ע על פי משנת ר"מ.
ור' יהודה שנה משנת ר' אליעזר ור' טרפון סתם. ור' יוסי שנה משנת ר' יוחנן בן נורי סתם.
ה"חכם" בסנהדרין של רשב"ג היה ר"מ, וה"תנא" ר' יעקב תלמידו של ר"מ, (ור' יהודה "ראש המדברים"), ור' יוסי ור"ש ה"מכריעים" (נראין דברי פלוני ב־ ודברי פלוני ב־).
ובניהם ותלמידיהם של אלה שנו משנתם והוסיפו עליה תולדות ופירושים.
זו היא ה"משנה" שהיתה נשנית בימי רבי.
"ומסדר ההלכות" לתלמידים היה הנשיא: רשב"ג בזמנו ("ניתני לן עוקצין") ורבי בזמנו.
וה"תנא" שימש לו כלראשי־הישיבה שאחריו ה"אמורא", "מתורגמן" ו"מזכיר".
זוהי המשנה הרשמית, הפומבית.
כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה נכנסו בניו ושנה להם משה פירקן נסתלקו בניו אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, ר' יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר (תוס' סנהד' פ"ח א: אראב"צ כשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה אבא [ואחיו] יושב76צוק': אבא ואחר, ירוש' פא יט ע"ג: היה אבא ואחיו (של ר"ג!) יושבין מימינו; אחיו נזכר ביבמות טו א וב"ק פד א. מימינו וזקנים משמאלו), נכנסו זקנים ושנה להם משה פירקן נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להם משה פירקן וכו' נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקן נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן נסתלקו בניו שנו להם זקנים פירקן.
יוצא אפוא שראש־הישיבה היה שונה תחילה ל"אחיו"77אהרן היה "מתורגמן" ("פה") למשה., אח"כ ל"בניו", ואח"כ ל"זקנים" (חכמי הישיבה) ואח"כ ל"כל העם" ("תלמידים"). ובוודאי שאע"פ שהתוכן היה אחד לא היתה המשנה ל"זקנים" ו"לכל העם" בסגנון אחד. ואמנם מוצאים אנו גם אצל רבי, ששנה משנה אחת לבנו ר"ש ושנאה לתלמידו לוי בפנים אחרות78זבחים ל ע"ב, עי' להלן.. ולא עוד אלא ששנה פעם אחת לר' חייא משנת ר' יוסי ולבר־קפרא משנת ר' שמעון79יבמות לב ב–לג א, ירוש' שבת פ"ב ה ע"א.. ומן "שלשה עשר" (גוזמא) "פנים" של "משניות" שהיה רבי שונה – שנה לר' חייא "שבעה"80נדרים מא א..
ולא עוד אלא שמצינו במשנה (עירובין פ"ב מ"ו): אמר רבי אלעאי שמעתי מר' אליעזר וכו' וכן שמעתי ממנו וכו' וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנין ("בעקרבלין") בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי. ובברייתא (פסח' לט א): וכשבאתי לפני ר' אליעזר בן יעקב הודה לדברי; ובתוס' זבחים סוף פ"ב (בבלי מנחות יח א): אלא שר' יהודה שנה לי פסול וחזרתי על כל תלמידיו (בתוס': חברי) ובקשתי לי חבר ולא מצאתי וכו' (עי' להלן); א"כ בשני המעשים שנה הרב הלכה זו רק לתלמידו זה ולא לאחר, וע"כ לא ידעו חבריו ממנה ולא מצא לו חבר (ועי' להלן).
ומכאן אנו באים – למשנת רבי בשעת סידורה, ל"משנתנו" בחיי רבי.