Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Mishnah and Tosefta, How was the Mishnah Arranged

VI. "כיצד סדר משנה"?

הנשיא ראש הסנהדרין היה פותח ו"שונה" מסכת ידועה¹הוריות יג ב ושבת ג ב., וה"חכמים" היו נושאים ונותנים בהלכה, שואלים ומשיבים, והתלמידים היו "דנים לפניהם"²מע"ש פ"ב מ"ט, סנהד' יז ב.. ו"השונה" (ה"תנא") של הישיבה (בבית־מדרשו של רשב"ג – ר' יעקב בן קורשאי. תלמידו של ר"מ)³הוריות יג ב. היה שונה את ה"משנה" עם ה"מחלוקת"⁴עי' הוריות שם ועירובין נד ב..

זו היתה ה"משנה" של אותו הדור. במשנה זו היו שונים רק דברי ה"חכמים" ולא דברי "הדנין לפני חכמים"⁵מע"ש שם הוא משנת ר' יהודה (לעיל עמ' 76) ויוצאה מן הכלל, ודברי בן עזאי שבמשנתנו, הם ממשנת הדור השני. ולא דברי התלמידים⁶עי' זבים פ"א מ"ב ותוס' שם, ולעיל (עמ' 79) הארכנו.. אלו לא נכנסו ל"משנה", וכן לא נכנס לה המשא־והמתן; זו היתה ה"תוספתא" וה"תלמוד".

ושני מקומות אופיים יש לנו בענין זה (חוץ מתוס' ריש זבים שהזכרנו):

א) מכשירין פ"ו מ"ח: חלב האשה מטמא וכו' אר"ע וכו' אמרו לו וכו' אמר להם וכו' אמרו לו וכו' אמר להן וכו' (וודאי שהכל מעובד מלשון ר"ע עצמו: אמרו לי – אמרתי להם – עי' להלן) עד כאן היתה תשובה. אמר ר' שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו וכו' אמר לנו וכו'.

ב) תוס' עירובין פי"א (פ"ז) א: כל גגות העיר וכו' דברי ר"מ וחכ"א וכו' (=פ"ט מ"א), אמר להן ר"מ וכו' אמרו לו וכו' אמר להן וכו' אמרו לו וכו' אמר להן וכו' אמר ר' שמעון בן אלעזר עד כאן היתה תשובה. ובירוש' (שם פ"ט כה ע"ג) נוסף על התוספתא: אמר ר' יוסי בי ר' בון מיכן והילך היו משיבין לפניו אמרו לו וכו' והוא מימר לון וכו'.

רשב"א תלמידו של ר"מ, סימֵן כאן בדיוק: ע"כ היתה תשובה, ולא הזכיר את תשובת התלמידים, אלא שאלה נכנסו בברייתא מאוחרת; כשם שר"ע לא הזכיר במשנתו שבמכשירין את דברי התלמידים בתוך ה"תשובה", אלא שר"ש הזכירם מתוך ה"תוספתא".

דברי החכמים חבריו – היה כל חכם שונה משניות מכניסם לתוך משנתו (עי' גם הוריות שם: דלא נימרו שמעתא משמייהו), כשם ששנה למשל ר"ע (מקואות פ"ז מ"א): היה (ר') ישמעאל דן כנגדי וכו'.

ויש לנו כמה דוגמאות כאלה ממשנת תלמידי ר"ע:

א) ממשנת ר' יוסי:

תוס' בכורות פ"א ב: ר' יוסי אומר היה⁷"היה" ליתא בכ"י ווינא. (ר') מאיר אומר וכו' ואני אומר וכו'; תוס' חולין פ"ב יא⁸בבלי לח א, ובנו' כ"י מ'.: ר' יוסי אומר מאיר⁹"ר' " אין בבבלי כ"י מ'. היה אומר וכו' (בלי מחלוקת); תוס' מעילה פ"א כ: אמר ר' יוסי רואה אני בכולן דברי (ר') מאיר חוץ מן השדה וכו' (= מעילה פ"ג מ"ו, והנכון בבבלי ב"ב עט א: דבריו של ר' יהודה, ושם: אין אני רואה דבריו של ר' יהודה בשדה ואילן); תוס' זבחים פ"ה ו (בבלי מה א): דברי ר' שמעון א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר; תוס' יבמות פי"ב יא: א"ר יוסי מצאתי וכו' אם כן מה ראה (ר') מאיר לומר וכו'; תוס' כלים ב"ב פ"ז ה (=פכ"ט מ"ז): א"ר יוסי אני אומר דבר אחד והם (=חבריי החולקים עלי) אמרו דבר אחד, אני אומר להם דבר אחד אי אתם מודים וכו' והם אמרו לי דבר אחד אי אתה מודה וכו' ורואה אני דבריי מדבריהן שאני משיבן וכו' והם משיבין אותי וכו'; וכיו"ב אהלות פ"ח ח: א"ר יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להם וכו' והם אמרו לי וכו' (=פ"ז מ"ד)¹⁰ועי' נזיר מ"ט ב (קידושין נב ב): אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס וכו'..

ב) ממשנת ר' יהודה:

עירובין יג א (סוטה כ א): תניא ר' יהודה אומר (ר')¹¹"ר' " אין בכ"י א"פ. מאיר היה אומר לכל מטילין וכו' (ור' יעקב אומר משמו וכו') (בלי מחלוקת); תוס' מקוואות פ"ג ד כנו' הדפוסים (חגיגה יט א–ב): ר' יהודה¹²כ"י ארפורט בטעות: יוסי. אומר (ר')¹³בבבלי ליתא. מאיר היה אומר מטבילין [בין בתחתונה בין]¹⁴ר"ש בפ"ז מ"ו. בעליונה ואני אומר בתחתונה [ולא בעליונה]¹⁵ר"ש שם, ועי' בבלי שם ותוס' שם, וכן הנוסח שם בכ"י מ' ב'.; תוס' כלים ב"ב פ"ו א: א"ר יהודה חבריי היו אומרים (פכ"ז מ"ג ופכ"ח מ"ו) וכו' (בלי מחלוקת); תוס' שבת פ"ט ח–ט: א"ר יהודה אני אמרתי דבר אחד והן אמרו דבר אחד אני אומר להם וכו' והן אמרו לי וכו' אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והם לא מצאו תשובה לדבריי; תוס' אהלות פ"ט ז: א"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר להן מודה וכו' על מה נחלקו וכו' והם אמרו לי מודה וכו' על מה נחלקו וכו'.

ג) ממשנת ר"מ:

מכילתא משפטים פ"ב: שהיה ר"מ אומר אין וכו' והן אומרים וכו'.

ד) ממשנת רשב"ג:

תוס' כתובות סוף פ"ו¹⁶ירוש' שם פ"ו ל' סע"ד.: רשב"ג אומר (ר')¹⁷"ר' " אין בירוש', ועי' צוק' בח"נ. מאיר היה אומר האומר תנו וכו' וחכמים אומרים וכו'; תוס' נדה פ"ז ה: אמר רשב"ג אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד לדבריי אין סוף ולדבריהם אין סוף וכו' אבל רואה אני דברי ר' חנינא בן גמליאל¹⁸בבלי נח ב: אנטיגנוס, כבמשנה. מדבריי ומדבריהם שהיה אומר וכו' וכדבריו אנו אומרים (בבלי: ולדבריו אנו מודים).

ה) ממשנת ר' אלעזר:

תוס' גטין פ"א ה' (בבלי יב ב): אמר ר' אלעזר אמרנו¹⁹דפו' ובבלי, כ"י ארפורט: אמרתי. לו למאיר וכו' אמר לנו וכו' אמרנו לו וכו' אמר לנו וכו'; תוס' נזיר פ"ה א²⁰אהלות פ"ד יד, בבלי נו ב.: אמר ר' אלעזר כשהלכתי לערדסקוס מצאתי את (ר') מאיר ואת יהודה בן פתירוש שהם יושבים ודנים בהלכה יהודה בן פתירוש אומר וכו' אמר לי (ר') מאיר וכו' שתק (ר') יהודה בן פתירוש נמתי לו מאיר אל תבוז לו בקיא היה לך ביהושע בן ממל נם לי הן ובעל הלכות היה נמתי לו בלשון הזה אמר לי משום ר' יהושע וכו' ורואה אני את דבריו²¹ועי' תוס' זבחים סוף פ"ב, שלעיל..

ו) ממשנת ר' שמעון:

תוס' מנחות פי"ב ח–ט: אמר ר' שמעון אמרו לי חבריי וכו' אמרתי להם וכו' אמרו לי וכו' אמרתי להם וכו' אמרו לי וכו' אמרתי להם כו'.

וההלכה היתה נפסקת ע"י סתם, ע"י "וחכמים אומרים" (לעיל, רשב"ג), "ולא הודו לו", "והודו לו (חכמים)":

בעדיות פ"ב מ"ח תנן: שלשה דברים אמר ר"ע על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו. על סנדל של סיידין ("של עץ ושל קש") שהוא טמא מדרס, ועל שירי תנור ארבעה, שהיו אומרים שלשה. והודו לו וכו'. אבל בתוס' עדיות פ"א יג (וכלים ב"ב פ"ד ה) תניא: תנור שתחילתו ארבעה ושיריו ארבעה שבראשונה היו אומרין שלשה הודו לו (לשון המשנה!) סנדל של עץ ושל סיידין שטמא מדרס ואשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת ולא הודו לו. ועל זה מעיד רב הונא (שבת סו א): מאן הודו לו ר' מאיר ומאן לא הודו לו ר' יוסי, כלומר שר"מ שנה "והודו לו" ור' יוסי שנה "ולא הודו לו", ודבריו יוצאים מכמה משניות: בכלים פ"ה מ"א שנינו: תנור תחילתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי ר"מ וחכ"א בד"א בגדול אבל בקטן תחילתו כל שהוא ושיריו ברובו, ובתוס' (כלים ב"ק פ"ד א) שנינו: תנור של בנות ("קטן") שתחלתו כל שהוא ושיריו ברובו שר' מאיר אומר תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה.

ובסנדל שנינו בתוס' כלים ב"ב פ"ד ה²²ירוש' יבמות פי"ב יב ע"ד ובבלי שבת שם.: סנדל של קש ("סנדל של סיידין" בבבלי שם) ר' עקיבא מטמא והאשה חולצת בו ויוצאין בו בשבת ולא הודו לו, ובכלים פי"ד מ"ה (שסתמה ר' יוסי) שנינו: סנדלי בהמה של (נ"א²³כ"י מ' ורשב"ם בשבת נט א.: ושל) מתכת טמאין של שעם טהורין, ובתוס' כלים ב"ב פ"ב יא (בפרק המקביל לפכ"ד שלנו) תניא: שלשה סנדלין של אדם טמא מדרס של מתכת²⁴עי' תוס' ב"מ פ"ב י: כל הפרצופות וכו' מנעל שלו של מתכת ה"ז טמא טמא מת. ושל בהמה טמא טמא מת ושל שעם ושל צפירא טהור מכלום, וזו בוודאי משנת ר' יוסי, ככל השלשה שם²⁵עי' המדע התלמודי וצרכיו, 15..

וכן בתוס' מע"ש פ"ב א: א"ר יוסי זו משנת ר"ע וכו' וחכמים לא הודו לו (עי' לעיל). וכן בעירובין פ"ג מ"ז–מ"ט. מ"ז: (רבי) יהודה אומר ראש השנה וכו' ולא הודו לו חכמים, ואמר רב (עירובין לט א): מאן לא הודו לו אמר רב ר' יוסי היא דתניא (תוס' פ"ד) מודים חכמים לר"א (כך שנה ר' יהודה) בראש השנה וכו' ר' יוסי אוסר וכו', וכן במ"ח: ועוד אמר (ר') יהודה וכו' ולא הודז לו חכמים, וכן במ"ט: ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו' ולא הודו לו חכמים; הכל ממשנת ר' יוסי.

ועל דברי ר' יהודה אנו מוצאים במשנה "ולא הודו לו חכמים" עוד בפסח' פ"ה מ"ח, תענית פ"ד מ"ז ובכורות פ"ו מ"י, והן כנראה כולן ממשנת ר' יוסי. ועל תנאים אחרים, תענית פ"ג מ"ז (אחרי דברי ר' יוסי), זבחים פ"א מ"ג (=ידים פ"ד מ"ב) ובברייתא פסח' ג רע"א: ר' נתן אומר וכו' ולא הודו לו חכמים, ובתוס' ע"ז פ"ה ט (בבלי לב א, ועי' שם): העיד ר' שמעון בן גודע וכו' ולא הודו לו. ובתוס" חולין פ"ט יד (כנראה ממשנת ר' יוסי): ר' ישמעאל אומר וכו' וחכמים לא הודו לו; תוס' פסחים פ"ט י (זבחים פ"ח יד): ר"ש אומר וכו' ולא הודו לו חכמים לר"ש וכו' (זבחים פ"ח מ"ג: אמרו לו), וכיו"ב בתוס' נזיר פ"ו א: ר"ש אומר וכו' ולא הודו לו חכמים לר' שמעון וכו'; תוס' סוטה פט"ו ט: אף על פלייטון גזר ר' יהודה בן בבא ולא הודו לו חכמים (שבת סב ב, ושם חסר "חכמים", וכן צוק'); ובברייתא שבנדרים כד א (כנראה ממשנת ר' יוסי): יתר על כן אמר ראב"י וכו' ולא הודו לו חכמים.

"והודו לו" נמצא עוד בנזיר פ"ח מ"א ובכורות פ"ו מ"ח, ובברייתא (יבמות סז א): העיד ר' יוסי וכו' והודו לו.

ודבר זה אנו מוצאים גם בלשון האמוראים: גטין עו סע"ב (וע"ז לז א): א"ר יוחנן ר' יהודה נשיאה (בנו של ר"ג ברבי) הורה ולא הודו לו כל סיעתו (ודומה לו בע"ז לב א). ואפילו על דברי אמוראים ממש: כי אתא רבין אמר ר' יוחנן מיאנה וכו' ולא הודו לו מאן לא הודו לו אמר אביי רב רבא אמר ר' אושעיא וכו' (יבמות קז ב).

וב"חכמים אומרים" פוסקים הלכה של האמוראים הראשונים (רב ושמואל ור' יוחנן ועוד) בירוש': דברי ר' פלוני (ור' פלוני) אבל דברי חכמים. בבבלי: אבל חכמים אומרים (ובבכורות יד ב אמרו: מאן חכמים תנא דבי לוי הוא); ו"דברי חכמים" כפסק הלכה רגיל בירוש', ואחריו תמיד דברי אמוראים ראשונים

ואחרונים²⁶פרטים הבאתי במאמרי "מדקדוקי ירושלמי" תרביץ ש"ו, 50, ועי' "אמרו חכמים", ס' הזכרון לנולאק וקליין..

ולא זו בלבד. אלא גם ייחסם של התנאים, וביחוד תלמידי ר"ע, אל המשניות שקדמו להם אינו שונה כמעט מייחסם של האמוראים למשניות.

כבר אצל ר' יהושע מצאנו, שהוא משוה דברי ב"ש וב"ה: יכולני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד²⁷נזיר נב ב, תוס' אהלות פ"ג ה., וכיו"ב אצל ר' שמעון, בייחסם של דברי ר"מ לר' יהודה: מקיים אני דברי שניהן וכו'²⁸תוס' סנהד' פ"ה ב..

וכיו"ב מפשר ר"ש בין ר"מ ור' יהודה גם בסוף ב"מ: שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים רמ"א של עליון ר' יהודה אומר של תחתון וכו' אמר ר' שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי היא שלו והשאר של תחתון.

וכיו"ב מפשר ר' יהודה בין ת"ק לנחום המדי (ב"ב פ"ה מ"ב): המוכר את החמור לא מכר כליו. נחום המדי אומר מכר כליו. ר' יהודה אומר פעמים מכורים ופעמים אינן מכורין כיצד היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו מכור לי חמורך זו²⁹כנוס' כי"מ, הו' לו, ירוש' ורי"א; כ"י המ' ודפו': זה. כליו מכורין חמורך ההיא³⁰כנוס' כ"י פ' וב', הו' לו ורי"א; ירוש': ההוא; כ"י המ' ודפו': הוא. אין כליו מכורין. כלומר: אם אמר לו חמורך זו שלפניו הרי הכל מכור, אבל אם אמר לו חמורך ההיא, שאינה לפניו, אין כליו מכורים. כך הוא פירוש המשנה לפי פשוטה ולפי הנוסחא המדויקת.

אבל ר' יהודה ור' שמעון מפשרים לא רק בין דעות שונות במשנה אחת, אלא גם בין משניות סתמיות הסותרות זו את זו.

כך תירץ, כמו שראינו לעיל, ר' יהודה את הסתירה שבין שקלים פ"ו מ"ג (וי"ג השתחויות היו שם): כנגד שלשה עשר שערים, ומשנת מדות פ"ב מ"ג: וי"ג פרצות היו שם וכו' וגזרו כנגדם י"ג השתחויות, – "ר' יהודה אומר כנגד שער השתחויה (פישוט ידים ורגלים) וכנגד פירצה שחייה" (תוס' שקלים פ"ב יז, עי' לעיל עמ' 34).

וכך השווה בין תמיד ומדות: א) בין מדות פ"א מ"ז לתמיד פ"א מ"ג.

בתמיד: נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכו'. ובמדות: שנים שערים היו לבית המוקד אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה. אמר ר' יהודה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה.

וב') בין מדות פ"ד מ"ב לתמיד פ"ג מ"ז.

בתמיד: "בא לו לפשפש הצפוני ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום וכו' נטל את המפתח ופתח את הפשפש (=הדלת שבשער) נכנס לתא ומן התא אל ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול, הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו", שפירושו כפשוטו, שהוא נכנס דרך פתח התא אל ההיכל והולך בפנים ההיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול, שכך מפורש במדות פ"ד מ"ג: "ושלשה פתחים היו לכל אחד ואחד (מן התאים) וכו' ובקרן מזרחית צפונית היו חמשה פתחים אחד לתא מן הימין וכו' ואחד לפשפש (ללשכה הסמוכה) ואחד להיכל"; אבל במ"ב שם: "ושני פשפשין היו לו לשער הגדול וכו' נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לתא ומהתא להיכל. ר' יהודה אומר בתוך עוביו של כותל היה מהלך עד שנמצא עומד בין שני השערים ופתח את החיצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ", שהוא מפרש "עד שמגיע לשער הגדול" שבתמיד, שהולך בחלל הכותל עד שמגיע לשער הגדול שבסוף עובי הכותל מבפנים; והכל כדי לפשר בין המשניות החולקות, וכבר אמרתי, שאצל מדות משמש "פשפש" רק במובן "לשכה".

וכך מתרצים ר' יהודה ור' שמעון את הסתירה שבין נזיר פ"ט מ"ב ("ונמצא מת צף על פי המערה טמא") לטהרות פ"ד מ"ז ("אלו טומאות שטהרו חכמים וכו' ספק טומאה צפה על פני המים"), שר' יהודה אומר ספק ירידתו ("ירד לטבול") טמא ספק עלייתו טהור (טהרות שם), ורש"א (תוס' טהרות שם) בכלים טמא ובקרקע טהור חוץ מכזית מן המת³¹כפי' הבבלי בנזיר סג ב, עי' לעיל..

ממש כמו שתירצו האמוראים סתירות שבין משנה למשנה.

וכמה פעמים החליפו ר"ע ותלמידיו את שמות התנאים הקודמים והגיהו אותם. כבר ראינו הרבה כאלה אצל ר"ע ור"מ³²מע"ש פ"ב מ"ד, פ"ח מ"ח–מ"ט, פ"ג מ"ז, שקלים פ"ח מ"ו ומכשירין פ"א מ"ד., וכן "פירש" ר"ע והגיה המחלוקת בשבת פ"א מ"ז. וכך "הפך" ר"מ ושנה כמה מחלקות של ב"ש וב"ה כחומרי ב"ה בעדיות פ"ד (מ"א ומ"ב וביצה פ"א מ"א ומ"ב, שאינן מתאימות לשאר המחלוקות שם בביצה, ועי' להלן, ועוד), וכך הפך כמה מחלוקות של ר"א ור' יהושע (עי' לעיל, 65 ואילך), תרומות פ"ד מ"י ותוס' שם (עי' לעיל), ובמ"ח שנה: רא"א בידוע לא תעלה בשאין ידוע תעלה ר' יהושע אומר בין בידוע בין בשאין ידוע תעלה³³תוס' שם פ"ה י, ידוש' שם מג ע"א., ור"ע כר"א, וכן בכלים פכ"ח מ"ב שנה ר"מ: רא"א מן המוכן טמא ומן שאינו מוכן טהור ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאינו מן המוכן טהור (תוס' שם ב"ב פ"ה ח), ור"ע כר"א. וכך מוחלפת מחלוקת ר"א ור' יהושע שבב"ב פ"ט מ"ז לר"מ (תוס' שם פ"י)³⁴עי' תרביץ שט"ו, למשנת ר' יהודה., וכך החליף בוודאי ר"מ בביצה פ"ד מ"ז מחלוקת ר"א וחכמים, שהיא מוחלפת ממחלוקת ב"ש וב"ה שבפ"א מ"ג, ור"א שמתי הוא (ירוש' שם), אבל מתאימה למשנת ר"מ שבמ"א ומ"ב שם.

כל אלה הם ברובם חילופים מדעת, ועל כגון אלו הזהירו בספרי שהבאתי: מניין למחליף דברי ר"א וכו'.

וכך החליפו כ"פ ב"חילוף הדברים" את הנושאים או הנשואים שבמשנתם:

א) גטין פ"ה מ"ד: אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מנהו ב"ד לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים(: "שמינהו בית דין ישבע מינהו אבי יתומים לא ישבע"). אבל בברייתא שנינו (גטין נב ב): ראב"י אומר זה וזה ישבע והלכה כדבריו, ובתוס' ב"ב פ"ח יג דפו' שנינו: אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע שמינהו ב"ד ישבע אבא שאול אומר אף שמינהו ב"ד ישבע מפני שהוא כנושא שכר (ברייתא דרב תחליפא)³⁵כנוסח כ"י מ' ורשב"א.. רישא ראב"י (ח"ד) ו"אף" של הסיפא אין פירושו שבשניהם ישבע (וע"כ הגיהו ברישא: שמינהו ב"ד לא ישבע, וכן הגיה צוק'), אלא ש"אף" זה, כמו כמה "אף", לשון השונה הוא (עי' גם להלן). ואבא שאול שנה רק: שמינהו ב"ד ישבע (כלומר: ולא שמינהו אבי יתומים), ותנא קמא רק: שמינהו אבי יתומים ישבע. אלא שמשנתנו פירשה שניהם ושנתה "חילוף הדברים", והמשנה בשבועות פ"ז מ"ח סתמה: ואלו נשבעים שלא בטענה השותפין והאריסין והאפיטרופין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וכו'.

ב) ב"ב פ"ה מ"י־יא: הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלושים יום ובעה"ב אחת לשנים עשר חודש, רשב"ג אומר חילוף הדברים(: הסיטון – אחת לשנים עשר חודש ובעה"ב אחת לשלושים יום), חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת³⁶בתוס' פ"ה ז: "של שמן פעם אחת בשבת ושל יין משיעשה שיליא", "היין משישלה". וכו', ארשב"ג במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך³⁷ספרא קדושים פ"ה ח–ט..

ג) כלים פכ"ו מ"ח: עורות וכו' של גנב מחשבה מטמאתן ושל גזלן אין מחשבה מטמאתן ר"ש אומר חילוף הדברים של גזלן מחשבה מטמאתן ושל גנב אין מחשבה. מטמאתן מפני שלא נתייאשו הבעלים.

ר"ש הקדים "של גזלן", שלא כסדר הרגיל תמיד "גנב וגזלן", כדי להשאיר את הסכימה: "מחשבה מטמאתן – אין מחשבה מטמאתן"³⁸ובבבלי ב"ק קיד א שינו בדפו' וכי"י (חוץ מכ"י ה') גם ברישא: של גזלן אין מחשבה מטמאתן ושל גנב מחשבה מטמאתן., ובתוס' ב"ב פ"ד יא שנינו: מחצלת בין בית הגנב בין בית הגזלן (כלומר: אף בבית הגזלן) מחשבה מטמאתה מפני שהבעלים מתיאשין הימנה. ובתוס' תרומות פ"א ו³⁹הבבלי (ב"ק סז א וקיד סע"א) הביא את תחילתה, והירוש' (בכורים פ"א סג ע"ד) – את סופה.: הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה וכו' אם היו הבעלים מרדפין אחריהן אין תרומתן תרומה וכו' ("מפני שלא נתייאשו הבעלים"). ובביכורים פ"א מ"ב שנינו: והסקריקון והגזלן אין מַביאין וכו', ופירשה הירוש' שם: בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה וכו', אבל בערלה פ"א מ"ב שנינו: והגזלן שנטע – חייב בערלה ("מפני שנתייאשו הבעלים")⁴⁰ועי' ירוש' שם סא ע"א, ועי' סוכה ל ע"ב בתוס' ד"ה וקרקע..

ד) מקואות פ"ו מ"ט: כותל שבין שני מקואות שנסדק לשתי (=מלמעלה למטה) מצטרף ולערב (=מימין לשמאל) אין מצטרף וכו' ר' יהודה אומר חילוף הדברים, אבל בתוס' פ"ה ו: כותל שבין שני מקואות שנסדק הערב מצטרף והשתי אין מצטרף ר' יוסי בר' יהודה אומר חילוף הדברים⁴¹עי' עירובין פ"א מ"י ותוס' כלאים פ"ד ז..

וכיוצא בחילוף־השמות הזה בתוס' כלים ב"מ פי"ג ג: והחמת בש"א מלאה ועומדת ובה"א מלאה וצרורה (ב"ה לקולא) ר' יוסי בר' יהודה אומר⁴²בר"ש בכלים פ"כ מ"ב: ר' יהודה אומר, אבל בראב"ד בעדיות: ר' יוסי ור' יהודה, וזו בוודאי נשתבשה מן "בר' יהודה", שהרי ר' יוסי לא הוסיף (בעדיות שם מ"ב) אלא "ששה דברים מקולי ב"ש". חילוף הן הדברים (ב"ש לקולא); אמנם בעדיות פ"ה מ"א שנוי זה בשם ר' יהודה אביו: ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש וכו' החמת בש"א צרורה עומדת ובה"א אע"פ שאינה צרורה (ב"ש לקולא).

ואפשר שגם במקוואות שנה ר' יוסי בר' יהודה משנת אביו, ות"ק הוא ר' יוסי בר' יהודה, שר' יוסי בר' יהודה אומר וכו' (ואינו חולק אלא מסיים דבריו) מעין "זו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה", ששנה ר' יוסי בחולין פ"ח מ"א: ובה"א לא עולה ולא נאכל אמר ר' יוסי זו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה.

ומן מחלוקת ב"ש וב"ה שנחלפו (חוץ מאלה שכבר הוכרנו אצל ר"ע, ולעיל): שביעית פ"ד מ"ב (ספרא בהר פ"א ה): "בש"א אין אוכלין פירות שביעית בטובה ("בהחזקת טובה", ראב"ד בת"כ שם: שלא מן הטובה, ועי' שם) ובה"א (אוכלין) בטובה ושלא בטובה. ר' יהודה אומר חילוף הדברים זו מקולי ב"ש וחומרי ב"ה". "אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי ב"ש ובה"א אין אוכלין (אלא) בטובה". ר' יהודה בעדיות שם מ"א: וכאן אנו יודעים שזוהי "המשנה הראשונה", שהרי בירוש' (לה ע"ב) מסופר: ר' טרפון ירד לאכול קציעות מתוך שלו שלא בטובה כבית שמאי וכו' באילין תרתין מיליא נהג ר' טרפון כבית שמאי וסכין, בהדא וקרית שמע⁴³ועי' בבלי נדרים סב א., אלא שר' יהודה שינה והחליף המחלוקת!

וכן כל מחלוקות ב"ש וב"ה, שבעדיות שם פ"ה מ"א–מ"ה, לא היה ר"מ שונה אותן "מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה" אלא מקולי ב"ה ומחומרי ב"ש, ואחת מהן שהיא שנויה בדברי ר' יוסי שבמ"ב: "המעיסה (מים ע"ג קמח) ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין", שנויה גם בחלה פ"א מ"ו סתם, אבל אצלה סתם חולק (של ר"מ!): החליטה (קמח ע"ג מים) ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין, ששני תנאים שנו אותה (כמפורש בירוש' שם ובבלי פסחים): וגם באלה שמנה ר"מ בעדיות פ"ד, ישנן כמה מחלוקות שלא נשנו כך ע"י תנאים אחרים, כאותה של מ"א ומ"ב שהזכרתי (לעיל).

ו"החליפו" אפילו מחלוקת בני־הדור, ר"מ ור' יהודה: תוס' כלים ב"מ פ"ד טו: מפתח של רוכבה שנשבר מתוך רכובתו ר' מאיר מטמא ור' יהודה מטהר ורשב"ג אומר חילוף הדברים, כלומר: "ר"מ מטהר ור' יהודה מטמא", כמו ששנינו בכלים פי"ד מ"ח: טהור ר' יהודה מטמא, ור' יוסי שנה כרשב"ג בסתם כלים שלו.

וכבר הזהירו גם על חילופים כאלה, מ"ת 115: דבר אחר בִמְשַנֶה בין דברי ר"מ לדברי ר' יהודה, בין דברי ר' יהודה לדברי ר' יוסי, בין דברי ר' יוסי לדברי ר"ש הכת' מדבר⁴⁴ועי' חולין נח ב ונזיר נב א–ב, תוס' אהלות פ"ד ב..

כי אמנם לא תולדות־ההלכה עיסקה אותם אלא ההלכה. ומפני שהיו כבר כללים קבועים להלכה (ב"ש וב"ה, ר"א ור' יהושע, ר"ע וחבריו, ר"מ ור' יהודה, ר' יהודה ור' יוסי) היפכו לפעמים השמות, כדי שתהיה ההלכה כמי שהלכה כמותו. (עי' לעיל). לשם כך הפכו מחלוקות ב"ש וב"ה⁴⁵ברכות נב ב, שבת קמג א, וכנוסח הירוש' והתוס'., ר"א ור' יהושע⁴⁶עי' לעיל, עמ' 65 ואילך., ר"מ ור' יהודה (עי' לעיל בסמוך).

וכשהגיהו את המשנה, והוציאו ממנה אחד הנושאים הכניסו אחר במקומו, כדי שלא תסבול הסטרוקטורה ולא תקרע השלשלת והספירה המסורה:

שנינו במנחות פ"ט (פ"י) מ"ב: שבע מדות של לח היו במקדש, הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין, לוג וחצי לוג ורביעית לוג (משנת ר' יהודה, תוס' פ"י ב ושם ד, ור"מ) וכו' רש"א לא היה שם הין וכו' אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כה"ג וכו', ושנינו בתוס' פ"י ד (בבלי פז ב): רש"א לא היתה מדת שבעה ("מדה שביעית", ובבבלי ליתא) במקדש הין שאין נותנין מדה אחת לשני פרים מדה אחת לשני אילים (במשנה: וכי מה היה ההין משמש) מה היה מביא תחתיהם לוג ומחצה אמר ר' יהודה וכי [לא] היה שם חצי לוג ולוג אמר לו ר' שמעון א"כ יכול לפרנס את כולם ברביעית אלא שאין מדה במקדש משמשת תחת חברתה, בבבלי פח א: את מי אביא תחתיו, ושואל הבבלי (פח סע"א): לא סגי דלא מעייל? – גמירי דשבע מידות של לח היו במקדש, ראב"צ אומר שנתות היו בהין (משנה שם) ולית ליה שבע מידות – לית ליה. וכך מפורש בתוס' שם: ראב"צ אומר ארבע מדות של לח היו במקדש רביעית חצי לוג ולוג והין וכו'.

וא"כ "מה היה מביא תחתיהם" – פירושו כפשוטו: כדי לשמור על הקונסטרוקציא של המשנה. ובתוס' אומר ר"ש, כמו שראינו: לא היתה מדת שבעה במקדש הין.

וכיו"ב שנינו במ"ז שם: כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח רש"א אף שעירי ע"ז, ושנינו בתוס' שם פ"י ט (בבלי צב א): כל קרבנות צבור אין בהן סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי עבודה זרה שהן טעונין סמיכה דברי ר' שמעון ר' יהודה אומר⁴⁷כך צ"ל, וכ"ה בבבלי שם, בתוס': ד"ר יהודה רש"א. שעירי עבודה זרה אין טעונין סמיכה מה היה מביא תחתיהן שעיר המשתלח א"ל ר"ש והלא אין סמיכה אלא בבעלים שעיר המשתלח סומכין עליו אהרן ובניו א"ל ר' יהודה אף הן מתכפרין בו, ובבבלי שם: ואת מי אביא תחתיהם שעיר המשתלח, לא סגיא דלא מעייל אמר רבינא גמירי שתי סמיכות בציבור.

גם כאן השלים את המשנה רק מפני הקונסטרוקציא שתשאר.

ונפלא, שכשם שנהגו ר"ש ור' יהודה, כך נהגו גם האמוראים שאחריהם:

בב"ב פ"ג מ"ג שנינו: השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להן חזקה, זוהי נוסחת המשניות המאושרת מכמה מקומות⁴⁸ודברתי על זה ב"מבוא לנוסח המשנה", ח"א, עמ' 217.. אבל האמוראים נחלקו בהלכה זו: אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה, וכל שכן אומן; שמואל תני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה. ובירוש' שם, יח ע"א: שותף שמואל אמר לית כאן שותף וכו' מהו מייתי תחותיה, האומנין (והגוזלין) אין להן חזקה. ראה עבדו וכו' (תוס' פ"ב ו).

זהו "מה היה מביא תחתיהן" של התוספתא, וכשם שכאן נעשה זה רק מפני הקונסטרוקציא כדי שלא לקלקל את שורת השלשה, כך גם בהלכה שבתוספתא.