Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Halakhic Midrashim, Mekhilta of Rabbi Ishmael

V. מכילתא דר' ישמעאל ¹עי' מש"כ בס' היובל לרמב"ם.

א. שמה²עי' צונץ נד"פ 50; הופמן, 36; מא"ש, מבוא XXX; לויטרבך JQR XII 169.

שני התלמודים אינם יודעים את השם הזה של המדרש לשמות. "מכילתא" בבבלי פירושה "משנה" "ברייתא": פוק עיין במכילתיך (גיטין מד א, "במשנה הסדורה לך"), אלא שתק ליה בברייתא ומהדר ליה במתניתין ה"ג אימור (שתיק ליה במתני' (ו)אהדר³המוקף ליתא בכ"י מ', שע"ת סי' קיט: אפשר מילתא (ו)לא אהדר ליה ואהדר ליה וכו', העתים 213. ליה במכילתא אחריתי (בברייתא אחרת, בקובץ אחר, פסח' מה א), ר"ל מיפך אפיך והכי מותיב ממכילתא אחריתי (תמורה לג א, מברייתא אחרת). וכן בירוש': בר נש דתני (דחכם) חדא מיכלא (מיכלה) והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתיי וכו'⁴שביעית פ"י לט ע"ד, מכות פ"ב לב ע"א. אבל ירוש' ע"ז פ"ד מד ע"ב: אפיק רב יאשיה מכילתא, ט"ס הוא, וצ"ל: רַאשֵיה מַכִּילְתָא (החלוץ, דדו"ד)., "ברייתא" אחת (קובץ אחד). ובויק"ר פ"ג א: טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמתקרי בר הילכָן, טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם ממי ששונה הלכות ומדות⁵כ"י ר' וערוך ערך מד: ומדה, וכן כ"י מ'. ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמיתקרי בר מכילאן⁶ר': מכאלא. קה"ר ד ו: מרי מכילאן., טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם אלא ורעות רוח רעותיה דמיתקרי בר אולפן; "מכילתא" כאן מקבילה אל "מדות", ופירושה גם כאן "ברייתא" ("הלכות ומדות": משניות וברייתות) וכן "והיו עסוקין במדת רשב"י"⁷מדרש תהלים ל"ו בובר 252., פירושו: במשנת רשב"י ("ונתקהה ריב"ל בדבר הלכה"), כמו שאמר לתלמידיו: שנו מדותי וכו' (גטין סז א). וכן "למצות מדותיו של ר"א בן שמוע" (מנחות יח א), כלומר משנותיו (השוה יבמות פד א).

ובנדרים ח א: נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו והוא דתנו הלכתא, ושאיל' סי' כט⁸ה"ג ה' נדוי ד"ו קה א, ד"ב 429. מוסיף: אמר מר זוטרא והוא דגמירי אבות ומדות, משנת אבות וברייתא שלה, כמו שאמרו באסת"ר פ"א: תני בשם ר' נתן מעשרה מדות = אדר"נ נו"ב פמ"ח, 131.

"מכילתא" פירושה איפוא "מדה", "ברייתא", ו"מכילתא" דואלה שמות (עי' להלן), או "מכילתא דר' ישמעאל", פירושה ברייתא דר' ישמעאל.

וכך קראו "מכילתא" גם למדרש במדבר ודברים. תנחומא נצבים, לא נפלאת⁹מובא באו"ז ח"א, א"ב אות יט דף ד רע"ב.: הטיפש הזה עם שהוא בשער הוא בורח הוא אומר מה אתון יהבין לי למילף קודמוי ואינון אמרין ליה לוחא ובתר לוחא מה אתון יהבין מגילתא ("מגילה לתינוק") ובתר מגילתא מה בראשית ובתר בראשית מה כל המקרא ובתר כן מה ששה סדרים ואח"כ תורת כהנים ואח"כ מה מכילָתָא ואח"כ מה תוספתא ואח"כ מה תלמוד ואח"כ מה אגדתא והוא אומר מי יש בו כח כל כך. כאן בא "מכילתא" אחר "ספרא" ולפני "תוספתא": "מכילָתָא" מתאים אפוא כאן למדרשי ס' שמות, במדבר ודברים, "מכילתא" ו"ספרי" שלנו.

וכך אומר גם רה"ג¹⁰בתה"ג הרכבי סי' רסב.: מי שהוא יודע מכילאתא ודראשי דארבעה סידרי זה הוא דמתני, ברייתות ודרשות של ארבעת הספרים: ספרא ספרי ומכילתא. וכן רס"ג בתשובתו לאבן סאקויה¹¹הקדם ח"א 127.: ולא הביא שום ראיה לדבריו לא מן המשנה ולא מן המכילתות (אלמכאלאת, מדרשי־הלכה) ולא מן התרגום.

מצד אחר יודע הבבלי רק את השם הכולל "סִפְרִי", הכולל גם מדרש ס' שמות וגם במדבר ודברים, שכן הוא הסדר תמיד בבבלי: הילכתא ("משנה") ספרא וספרי ותוספתא¹²חגיגה ג א, קידושין מט ב, מגילה כח ב ושבועות מא ב. בברכות מז ב אינו בכ"י, עי' ד"ס..

וכן בתשובת רב עמרם גאון¹³תה"ג מה"ג 328 – 329.: מפני שתוספתא ותורת כהנים וסיפרי <ש> שמן בראיתא יש מהן שהן הלכה ויש מהן שאין הלכה, וכל מקום שחולקין בתוספתא או בסיפרא או בסיפרי וסתימ' מתנ' כחד מנהון וכו'. דברים אלה נתפרשו בסתו"א¹⁴שה"ג ח"ב אות ס סי' כו, כ"ח ח"ד 193, יוחסין הו' פיליפובסקי, 253 ומרכס בתפארת ישראל 160 ומח"ו 491/2. כך¹⁵כך בכולם חוץ משה"ג.: מפני שתוספתא ותורת כהנים שהוא סיפרא דבי רב וסיפרי שהן חומש ואלה שמות הפקודים וחומש משנה תורה¹⁶בשה"ג מעובד: וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב ולא מכילתא שהוא ספר ואלה שמות מן החודש הזה לכם עד סוף ספרא, ולא ספרי שהוא ספר במדבר מן וישלחו מן המחנה עד סוף משנה תורה ושמן וכו': עיבוד של סופר מאוחר! ששמן מדרש והללו נקראין בתלמוד ברייתא וכו'.

כאן כלולים אפוא שלשת הספרים ב"ספרי".

מה"ג אי־אפשר ללמוד כלום, מפני שנוספו בו כמה דברים מן הגליון: בד"ו קמג ע"ד: ותשעה דבורים [של] תורת כהנים וארבעה מדרש סופרים סיפרא וסיפרי שהן ארבעה סיפרי ואילו הן בראשית רבא ומכילָתָא דואלה שמות וספר וידבר ואלה הדברים וכולהו פירושי בתורת כהנים וחיצונות וכו', אבל בה"ג ד"ב 633 (=תש"ר I 43): ותשעה דבורים של תורת כהנים וארבעה מדרש סופרים חיצונות וקטנות אין מספר. סיפרא וספרי שהן ד' סיפרי. ואילו הן בראשית רבה ומכילתא דאלה שמות וספר וידבר ואלה הדברים וכולהו פירושין בתורת כהנים וחיצונות וקטנות לעיל (כלומר: וכו' לעיל, אפוא הוספה שנכנסה בה"ג!).

וכן רש"ג בתשובה (תה"ג הרכבי סי' ס"ו): אין¹⁷ועי' ה"ג ד"ב 617 – תש"ר שם, ובמדב"ר פי"ח. וגם "ותשעה דיבורים של תורת כהנים" נוסף כאן בה"ג ושם, ועי' גינצבורג, OLZ 1910, 227. אנו יודעים אלא דברי רבותינו ששנו בשאר ספרי [ד]בי רב עשר שירות וכו'¹⁸מדר"י, שירה פ"א 116 ומדרשב"י הו' אפשטיין־מלמד 71.. ובתשו' רה"ג (תה"ג סי' רכט): אבל עיקר הא בריתא (שבב"ק יא א) מסיפרי דבי רב היא והכין תנו כולהו תנאיי ואין ביניהון חילוף יביא עדידה לבית דין וכן הוא אומ' כאשר יציל הרועה מפי האריה וג'¹⁹רמב"ן בפירושו בשם מכילתא ורבי שמעון בן יוחאי: אבא שאול אומר יביא עדים(!) שנא' כה אמר ה' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים וגו', וכ"ה בכ"י (הוצ' אפשטיין־מלמד 206); ובעל מה"ג העתיק כאן רק המכילתא שלנו. ובמכילתא דארץ ישראל²⁰= בברייתא שהובאה מא"י, מכילתא דר"י נזיקין פט"ז 305. [זה עדר דברי ר' יאשיה] ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שתי כרעים או בדל אוזן.

את "המכילתא" שלנו לשמות הוא קורא אפוא "מכילתא דא"י", מפני שהיא לא היתה מצויה כנראה בבית־המדרש בבבל, ולא שנו אותה התנאים, אבל בשם הכללי "סיפרי דבי רב" כולל גם מכילתא דרשב"י וגם מכילתא דר' ישמעאל, שכן באגרת רש"ג 39 נאמר: וסיפרא וספרי דראשי דקראי וכו', ושם 41–42: וספרא וספרי נמי לאו מתחילה פשטו ברבנן (= בי רבנן) וכו' ובתר הכי איקבען תוספתא וסיפרא וספרי דגרסי לה' כולהו רבנן ועד השתא הכין תקנתא, ואין זכר ל"מכילתא".

"ספרי", "ספרי דבי רב", או "שאר ספרי דבי רב", זהו שם שכולל אפוא גם את ה"מכילתא".

ספרי – סנהד' פו א, ואינו בספרי שלנו פיס' רעג, ועי' שם. "שאר ספרי דבי רב" נזכרו ביומא עד א (תנו רבה ורב יוסף בשאר וכו') ובב"ב קכד ב (תני ר"נ בשאר ספרי וכו' תני רמי בר חמא בשאר ספרי וכו' שתי נוסחאות בברייתא אחת)²¹עי' אלבק, 88 הערה I.. הראשונה נמצאת בספרא אחרי פ"ח ג ואמור פי"ד ד, אבל נראה שנוספה בספרא, שלא נסמכה בספרא אחרי שם לשאר הורשות של "שבתון שבות", ששם פט"ז ו: וגם באמור נראה שנוספה, והירוש' (ביומא רפ"ח מ"ד ע"ד) לא ידעה. וקרוב שמקומה היה במדרש של פרשת תשא, ויקהל²²עי' מכילתא דרשב"י הופמן 165 [אפשטיין–מלמד 224] כל העושה בו מלאכה, ומכילתא דר"י תשא פ"א, כי כל העושה בו מלאכה.. השניה אינה בספרי תצא פיס' ריז (מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק), ואפשר שר"נ ורמי בר חמא שנו כך במקום הספרי שלנו.

הראשון, שמזכיר את ה"מכילתא" שלנו בשמה זה, הוא רב סעדיה בקטע שנדפס בהקדם I 127: ועל זה מוכיחים כבר דבריהם במכילתא (פי מכאלה) ואלה שמות בפירוש דברי ה' לא תעשון אתי ר' נתן אומר לא תעשון אתי שלא תאמר הרי אני [עושה] כמין דמות ומשתחוה לו תל' לומר לא תעשון אתי ואו' ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם²³מכיל' יתרו בחדש רפ"י 239. וכו' (ועי' לעיל): כלומר בברייתא של ואלה שמות, וכן ברצלוני בפי' ס' יצירה 14: במכילתא דואלה שמות.

רב נסים מקירואן במפתח לשבת ק"ו ב' הוא הראשון שמביאה בשם "מכילתא דר' ישמעאל": ועיקר זה הבריתא בסוף מכילתא דרבי ישמעאל. וכן ר' שמואל הנגיד במבוא התלמוד, והברייתא וכו' ומכילתא דרבי ישמעאל וכו' ותורת כהנים הוא ספרא וכו' וספרי במדבר סיני, ואלה הדברים וכיוצא בהם = מדכל אלתלמוד לר"ש בן חפני (זכרון לא"א, 163): ואל בריתא וכו' [ומכילתא] דר' ישמעאל ותורת כהנים [וספרי ומא שבה] דלך.

אצל ר' משה נרבוני, ביאור מו"נ הוצ' גולדנטהל מ"ב סע"א: מכילאתא, ברבים²⁴בריל יאהרביכר IV, 164., "מדות"²⁵ועי' גינצבורג OLZ 1910, 226–227..

השם "מכילתא" רגיל מרב שמואל בן חפני ואילך, ואעפ"כ נמצא בראשונים לפעמים גם השם הכללי "ספרי", כמו אצל ר"ג בתמורה ד' א' ובתשובה (של רש"י)²⁶תשו' חצו"ל סי' כ"ה ועוד (עי' הופמן, 72 בהערה, גינצבורג נאוניקא 307 הערה 2 ושם 425, לויטרבך 180–182)..

[ב. חלוקתה²⁷ספרות: הופמן, 37, ווייס במבואו, פרידמן, מבוא, 78, לויטרבך Annual I 427.]

המכילתא מתחלת בשמות פרשה י"ב וגומרת בפרשה ל"ה ג'. גבולותיה אלה נזכרו כבר בראשונים: המעבד של סתו"א שבשם הגדולים אומר: ולא מכילתא שהיא ספר ואלה שמות מן החודש הזה לכם עד סוף ספרא; ערוך ע' טמא (ממגלת סתרים של רב נסים): בריש מכילתא ( = פסחא פ"ב); שכל טוב ח"ב עמ' 36: כדמפורש בתחילת מכילתא ("פתיחתא", פרשה א); ושם, לשמות סוף פי"א: וסמוך לה פרשת ראש מכילתא. רב נסים במפתח לשבת קו ב: ועיקר זו הברייתא בסוף מכילתא דר' ישמעאל (ויקהל, לא תבערו).

המכילתא נחלקת לתשע מסכות, ואלו הן:

א. מסכתא דפסחא (שמות יב א–יג טז). ב. מסכתא דויהי בשלח (שמות יג יז – יד לא). ג מסכתא דשירתא (טו א – כא). ד. מסכתא דויסע (טו כב – יז ז). ה. מסכתא דעמלק (יז ח – יח כז). ו. מסכתא דבחדש (יט א – כ כו). ז. מסכתא דנזיקין (כא א – כב כג). ח. מסכתא דכספא (כב כד – כג יט). ט. מסכתא דשבתא (לא יב – יז, לה א–ג).

החלוקה הזאת העתיקה והעיקרית – אינה שמה לב כלל לחלוקת הסדרות, אלא לעניינים, והיא מחברת שתי סדרות למסכת אחת (חלקי בשלח־יתרו; מסכתא דעמלק, תשא–ויקהל; מסכתא דשבתא) וחולקת סדר אחד לכמה מסכות (בשלח: מסכתא דויהי בשלח, מסכתא דשירתא, מסכתא דויסע וחלק מן מסכתא דעמלק; יתרו: חלק מן מסכתא דעמלק ומסכתא דבחדש; משפטים: מסכתא דנזיקין ומסכתא דכספא). אבל מתוך שהיו רגילים (באירופה) בחלוקה לסדרות שיבשו בדפוסים (כבר בד"ר קושטא רע"ה) את חלוקת המסכות ע"י חלוקת הסדרות וחלקו מסכת עמלק לשתים ומסכת שבת לשתים לפי הסדרות, וחיברו מסכת כספא עם מסכת נזיקין, מפני ששתיהן בסדר משפטים. אבל החלוקה למסכות קדומה ועיקרית, ובכתבי־יד (כגון אוכספורד ומינכן) לא נשתבשה עדיין ע"י חלוקת הסדרות. ונתנו סימן עתיק (בד"ו ש"ה ובכי"י) למסכות הספר ולפרשיותיו: ואית בה מסכָתָא תשע²⁸בד"ו: מסכתות תשעה. ואילין אינון סימניהון ואמ"ר פרע"ה למש"ה ונט"ל עמל"ק ביר"ח למיד"ן כספ"א דשבת"א ואית בה פרשיאתא²⁹בד"ו: פרשיות. שמונים ושתים.

א. ואמר = ויאמר ה' אל משה (פסחא). ב. פרעה = ויהי בשלח פרעה. ג. למשה = אז ישיר משה (שירתא) ד. ונטל = ויסע. ה. עמלק = מסכתא דעמלק. ו. בירח = מסכתא דבחדש. ז. למידן = ואלה המשפטים (מסכתא דנזיקין, "דינין", חגיגה פ"א מ"ח). ח. כספא = מסכתא דכספא. ט. דשבתא = מסכתא דשבתא.

גם מנין הפרשיות פ"ב נשתבש בדפוסים, מפני שמנו בשלח ו' פרשיות, ולא מנו את הפרשה הראשונה, שחשבוה לפתיחה³⁰וכך טעו בדפוסים במסכתא דפסחא, וחשבו את "הראשונה" לפתיחה, וחלקו את השניה (החדש) באמצע, אבל בכי"י "החדש" הוא פרשה ב' עד פרשה ג' שלנו., ומנו בכספא שתי פרשיות (משפטים פי"ט ופ"כ), אבל בכי"י יש במסכתא דויהי בשלח ז' פרשיות, ובכספא – ה' פרשיות: פרשה א' אם כסף, פרשה ב' ואנשי קדש, פרשה ג' לא תטה משפט (עמ' 326), פרשה ד' ובכל אשר אמרתי (עמ' 331), פרשה ה' ראשית בכורי אדמתך. והחשבון מדויק אפוא: פסחא י"ח פרשיות, בשלח ז', שירתא י', ויסע ז', עמלק ד', בחודש י"א, נזיקין י"ח, כספא

ה', שבתא ב' (פרשת תשא ופרשת ויקהל), ס"ה פ"ב.

הפרשיות מחולקות בכי"י, וגם בתנחומא דפוס קושטא רפ"ב, לפיסקאות קטנות, "הלכות"³¹עי' לויטרבך שם, 459–460..

החלוקה של המסכות "פסחא" ו"נזיקין" עתיקה מאד, שהרי אמרו בויק"ר פכ"ד ה וש"נ; ר' יודן בשם ר"ש בן יוחאי אמר ג' פרשיות הכתיב לנו משה רבינו בתורה וכל אחת ואחת מהן יש בה מששים ששים מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים, ר' לוי בשם ר' שילא דכפר תמרתא אמר משבעים שבעים א"ר תנחומא ולא פליגי מאן דעבד פרשת פסחים ע' כלל עמה פרשת תפילין מאן דעביד פרשת נזיקין ע' כלל עמה פרשת שמטה. והנה המכילתא כללה ב"פסחא" גם פרשת תפילין, אבל לא כללה ב"נזיקין" פרשת שמיטה, אלא שנתה פרשת שמטה ב"כספא".

המכילתא לא פירשה אפוא כלל את הפרשיות שמות וארא ותחילת בא, תרומה תצוה ופקודי, ומפרשת תשא, ויקהל – רק את פרשת שבת.

כי "מעשה המשכן" שבפרשיות תרומה–פקודי. היה שנוי בוודאי גם בבית ר' ישמעאל בברייתא מיוחדת מעין ברייתא דמלאכת המשכן שלנו, (ואפשר – שיסודה של זו "דבי ר' ישמעאל").

ופרשת מילואים (שמות כט), היתה כלולה ב"מכילתא דמילואים" שבפרשת צו (ויקרא ח), שישנה בספרא צו – שמיני (דבי ר' ישמעאל).

חוץ מן הפרשיות המכילות חקים ומשפטים, נכנסו אפוא במכילתא כנראה רק עניינות חשובים, פרשיות שהיו נקראות בציבור: בשלח (עם השירה, שמות יג יז–טו כו, ז"א מסכתא דבשלח, דשירתא ודויסע פרשה א') – ביו"ט האחרון של פסח (ברייתא במגילה לא א)³²וסיפחו לה גם פרשת המן מפני חשיבותה (יומא עו א) וספני ההלכות הנלמדות ממנה.; עמלק (פ"א וב') – בפורים (מגילה פ"ג מ"ו)³³ותחילת יתרו חיברו לפרשת עמלק, מפני שהקני ישב בתוכו, וגם כדרשת ר' יהושע (פ"א): שמע מלחמת עמלק.; בחדש – בשבועות (כאחרים, בתוס' מגילה פ"ד ה ובבלי שם).

וכך נהגה גם המכילתא דרשב"י, אלא שבה יש גם מדרש לפרשת שמות וארא.

[ג. סתמות במדר"י = ר' ישמעאל]

המכילתא נקראת "מכילתא דר' ישמעאל", מפני שעיקר התחלתה (החדש הזה) מתחיל במאמר "ר' ישמעאל אומר" (פרשה א שלנו, שהיא פרשה ב), כשם שנקראת המכילתא השנייה – "מכילתא ‏ דרשב"י", מפני שהיא מתחלת: רשב"י אומר, (וכשם שנקרא בראשית רבא – דר' אושעיה, מפני שהוא מתחיל: ר' אושעיא פתח).

אבל מכילתא שלנו – היא גם מבית מדרשו של ר' ישמעאל, "דבי ר' ישמעאל". על זה מעידים:

א) כמה סתמות שבה, המובאים במקורות אחרים בשם ר' ישמעאל:

1. במכילתא דרשב"י³⁴קטע הגניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 159].: ר' ישמעאל אומר בעבד עברי הכתוב מדבר וכו' – הכל סתם במדר"י נזיקין פ"א 247: כי תקנה עבד עברי בבן ישראל הכתוב מדבר וכו'³⁵ועי' הופמן בהערתו בעמ' 118..

(מכילתא דרשב"י הופמן 116 ושם 151: משום ר ישמעאל אמרו כל אם ואם שבתורה רשות וכו', – מדר"י בחדש פי"א: ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות וכו', כספא פי"ט (כספא א'): ר' ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות וכו'. – שניהם ליתנייהו בכ"י דמדרשב"י).

2. מכיל' דרשב"י לכ"א לג³⁶קטע הגניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 185/6.] ועי' לעיל עמ' 542 הע' 61.: אין לי אלא שור וחמור המיוחדין מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור³⁷כך בכ"י, מה"ג: בהן. וכו'. ר' יוסי אומר מש' ר' ישמעאל נאמ' כן שור וחמור ונאמ'³⁸מה"ג: ונאמר להלן. לענין שבת (כג יב) שורך וחמורך וכו'. וכן בתוס' ב"ק פ"ו יח (בבלי נד ב): ר' יוסי אומ' משום ר' ישמעאל בדיברות הראשונים הוא אומר אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך בדיברות האחרונים הוא אזמר אתה ובנך ובתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וכו' מה שור וחמור האמורין לעינין שבת וכו'. מדר"י נזיקין פ"י 280: וכי יגח שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל הבהמה כשור הריני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני³⁹בדברות האחרונים, דב' ה יד [ועי' לעיל עמ' 542 הע' 61], בעל לקח טוב פי' בטעות: ונאמר בסיני שור, שורו וחמורו וכל אשר לרעך. עשה בו כל בהמה כשור וכו'.

3. מדר"י תשא פ"א 342: [כתוב אחד אומר]⁴⁰כי"י, ובדפו' ויל' לי'. ששת ימים יעשה מלאכה⁴¹שמ' לא טו. נ"א: תעשה מלאכה (לה ב). וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום [ששת ימים יעשה מלאכה]⁴²שמ' לא טו. נ"א: תעשה מלאכה (לה ב). מלאכתן נעשית ע"י אחרים וכו' – מכיל' דרשב"י (מה"ג) הופמן 161: ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר וכו'. וכן במכילתא ויקהל פ"א: ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד וכו' – מכיל' דרשב"י (מה"ג) הופמן 165: זו היא שר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר ששת וכו'⁴³[לא הכנסתי שני מאמרים אלו במדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד, משום שלמענ"ד השתמש כאן בעל מה"ג במדר"י. – עצ"ם.].

ובספרי עקב פיס' מב (דבי ר' ישמעאל) נתחלפו דברי ר' ישמעאל בדברי ר' שמעון: דרך ארץ דברה תורה דברי ר' ישמעאל ר' שמעון בן יוחי אומר אין וכו' אלא כשישראל עושים רצונו וכו'⁴⁴= ת"ר בברכות לה ב..

5. פסחא פי"ז 66: יכול כשם שביד כרך אחד כך בראש כרך אחד וכו' ת"ל לטוטפת לטוטפת הרי ארבע טוטפות אמורות – כר' ישמעאל בסנהד' ד ב לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע דברי ר' ישמעאל וכו'. וכן בספרי דברים פיס' לה (דבי ר' ישמעאל!): ת"ל והיו לטוטפות בין עיניך טטפת טטפת טוטפות הרי ארבע וכו'.

6. נזיקין פ"ב 252: אין לי אלא בזמן שיש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים וכו' – כר' ישמעאל במס' עבדים ריש פ"ג: היה לו אשה ובנים ולאדוניו אין אשה [ובנים] לאדוניו אשה ובנים ולו אין אשה ובנים לא ירצע כדברי ר' ישמעאל.

7. נשא פיס' ז והיא לא נתפשה (מ"ח ופ"ז) – דא"ר פ"א ד: דברי ר' ישמעאל שהיה ר' ישמעאל אומר וכו' (ה"ג ה' עריות, ד"ו נב ע"א).

8. מדר"י נזיקין פי"ז 310 כל שוכב – סתם כ"דברי ר' ישמעאל", בספרא קדושים (מכילתא דעריות) פ"י ב ובבלי סנהד' נד ב.

9. שם בשלח, עמלק, פ"א 180–181: והיה כאשר ירים משה ידו וגבר וכי ידיו של משה וכו' כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וגו' וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה לישראל אלא כל זמן שהיו ישראל עושין כן ("כמצות הפסח") הקב"ה חס עליהם שנאמר ופסח ה' על הפתח – מדר"י פסחא פ"ז 24 (וראיתי את הדם) ופי"א 38–39 (וראה את הדם): היה ר' ישמעאל אומר והלא הכל גלוי וידוע לפניו וכו' ומה ת"ל וראיתי ("וראה") את הדם אלא בשכר מצוה שאתם ("שהם") עושים אני ("הוא") נגלה וחס עליכם ("עליהם") שנאמר ופסחתי עליכם ("ופסח ה' על הפתח") ואין פסיחה אלא חיים וכו'⁴⁵במדרשב"י לי"ב יג [הוצ' אפשטיין־מלמד 16]: ורא' את הדם ופסח' מה אני צריך וראיתי והלא הכל גלוי לפניו אלא שלא יתן אלא על מקום הניראה לכל עובר..

10. שם נזיקין פי"ח 313: אם ענה תענה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט ד"א רבי אומר אם וכו' עד שיענה וישנה⁴⁶במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 211]: לחייב על כל עינוי <ועינוי>.. כבר היה ר' ישמעאל וכו' א"ל ר' ישמעאל וכו' אמרה תורה אם ענה תענה אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. – הסתם שלמעלה הוא אפוא כר' ישמעאל.

11. שם נזיקין פ"ז 4–273: נקם ינקם מיתה וכו' – משנת ר' אליעזר 166–167: ר' ישמעאל אומ' נקם ינקם מיתה וכו', כלומר מכילתא דר' ישמעאל, כי הג"ש נאמרה במכילתא בשם ר' נתן.

12. ספרי בהעלותך פיס' צב: אספה לי וכו' שבכל מקום שנאמר לי וכו' בכהנים הוא אומר וכו' – משנת ר"א 67: ר' ישמעאל אומ' שלשה עשר דברים חיבבן הקב"ה וקראם לי וכו'⁴⁷ועי' לעיל "משום ר' ישמעאל אמרו" = תדר"י!.

[ד. תנא דבי ר' ישמעאל]

ויש סתמות ומפורשות המובאים בבבלי בשם "תנא דבי ר' ישמעאל", ובירושלמי ומדרשים בשם "תני ר' ישמעאל":

1. מדר"י פסחא פ"א 7: החדש הזה לכם וכו' ולא דיים לישראל⁴⁸מא"ש השלים ע"פ הילקוט: שהם מונים ללבנה אלא, אבל בכל כי"י לי', ואף הבבלי מוכיח, שהנכון כנוסחנו, וכנוסח הסידורים בבבלי. אחת לל' יום מגביהים את עיניהם לאביהם שבשמים – סנהד' מב א (מסמיך למימרא של ר' יוחנן ודרשתו על "החדש הזה"): תנא דבי ר' ישמעאל אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש (בסידורים: פעם אחת בחדש) דיין.

2. שם פסחא רפ"ח 26⁴⁹ובסוף הפרשה 29, כי כל אוכל חמץ, ובפי"ז 64 שבעת ימים.: שבעת ימים מצות תאכלו שומע אני כל מצות במשמע ת"ל לא תאכל עליו חמץ לא אמרתי אלא דבר הבא לידי מצה וחמץ ואי זה זה וכו' יצאו האורז וכו' שאין באין לידי חמץ ומצה אלא לידי סרחון = ספרי במדבר פיס' קמו, שבעת ימים מצות יאכל. ובבבלי פסח' לה א: אמר ר"ל וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי ראב"י אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ וכו'.

3. ב"מ פו ב: דא"ר חמא בר חנינא וכן תנא דבי ר' ישמעאל⁵⁰ליתא בכ"י פ', ובכ"י ר' חסר רק "וכן". בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים – בשלח מכיל' דויהי (פתיחה) 81: וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו אברהם לווה מלאכי השרת וכו' באברהם [הוא] אומר ואקחה פת לחם וכו' באברהם [הוא] אומר יוקח נא מעט מים וכו'. אבל "אברהם לווה" וכו' – מתאים לדברי רב שם, והמכילתא מסיימת: באברהם הוא אומר ואל הבקר רץ וכו' באברהם הוא אומר והשענו וכו' באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתי בניו במצרים וכו', וא"כ שלא כ"תנא דבי ר"י", וכבמכילתא גם בתוס' סוטה פד א–ו, בהוספות ושינויים בסדר.

4. שירה פ"ח 142: מי כמוך באלמים שומע עלבון בניך ושותק וכו' – גטין נו ב: דבי ר' ישמעאל תנא מי כמוך באלים ה' מי כמוך באלמים.

5. בחדש פ"ט 237: אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם וכה"א כן בנות צלפחד דוברות כן מטה בני יוסף דוברים אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם וכה"א סלחתי כדבריך = ספרי פנחס ריש פיס' קלד: אשרי וכו' כיוצא בו אתה אומר כן מטה בני יוסף דוברים כיו"ב אתה אומר ויאמר ה' סלחתי כדבריך עתידין⁵¹כי"ר ויל', דפו': עתידות. אומות העולם לומר אשרי אדם שהמקום⁵²כי"י לונדון ורומי: שהקודש. מודה לדבריו – ברכות לב א: תנא דבי ר' ישמעאל כדבריך, עתידים או"ה לומר כן אשרי תלמיד שרבו מודה לו.

6. משפטים, כספא פ"כ 336: ד"א⁵³[כ"ה בדפו', אבל ברוב הנוס': רשב"י אומר, עי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. – עצ"ם]. ("מפני מה נאמר בשלשה מקומות") אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ואחד איסור בישול – בבבלי⁵⁴חולין קטו ב, קידושין נז ב.: דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים אחד איסור אכילה וכו' (לפניו שם: דבי רבי אליעזר [בן יעקב]⁵⁵כ"י מ, כי"ר א': ר' אלעזר, כי"ר ב וכי"ה: רבי. תנא לא תאכלו כל נבלה וגו' אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה – וזה נמצא במכילתא בסוף פיסקא הסמוכה 338: רבי אומר או מכור לנכרי לא תבשל גדי אמרה תורה וכו', וזה לקוח מדבי ראב"י – רבי).

7. משפטים. נזיקין ספ"ו 271: ד"א בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה רק שבתו יתן ורפא ירפא – ברכות ס סע"א: הנכנס להקיז דם אומר וכו' לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא איניש הכי דתנא⁵⁶כי"י, דפו': דתניא. דבי ר' ישמעאל ורפא ירפא מכאן שניתנה⁵⁷ד' שונצינו: נתנה. רשות לרופא לרפאות. בניגוד למי שאמר "שאין דרכן של בני אדם לרפאות" הביא אפוא אביי תדר"י זה "שניתנה רשות לרופא לרפאות"; "שניתנה רשות" זו – פירושה אפוא, שהתורה מלמדת אותנו כאן דרך ארץ, שצריכים לרפאות את החולה, ולא לסמוך על תפלות⁵⁸עי' תורת האדם להרמב"ן שער הסכנה, וורשוי ט א, המביא את הכתוב בדהי"ב טז יב: וגם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים. ונסים, וזהו "ללמדך דרך ארץ מן התורה" של המכילתא. הלשון אחר, אבל הכוונה אחת⁵⁹בניגוד למא"ש בהערה, ואחריו אלבק, 127..

8. מכיל' דויסע פ"א (פ"ב) 160: את הקשואים שהיו⁶⁰יל' וכי"מ וא"פ: שהן. קשים למעיהם – ע"ז כט א וי"א א: תנא דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמן קישואין מפני שהן קשין לכל גופו של אדם כחרבות.

9. מכיל' דשבתא. ויקהל 347: אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל (הרי הוא אומר)⁶¹ליתא בילקוט, ומושפע ממשפטים. לא תבערו אש למה נאמר לפי שהוא אומר וכי יהיה באיש חטא וגו' שומע אני בין בחול בין בשבת וכו' ת"ל לא תבערו וגו' שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד מה שריפה וכו' אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת⁶²בקיצור גם במשפטים, נזיקין, פ"ד 264 (מעם מזבחי). – סנהד' לה ב ויבמות ו ב: דתנא דבי ר' ישמעאל לא תבערו אש מה ת"ל – מה ת"ל אי לר' יוסי ללאו יצאת אי לר' נתן לחלק יצאת דתניא הבערה וכו' אלא אמר רבא⁶³ביבמות: ואמר רבא. תנא מושבות קא קשיא ליה מושבות מה ת"ל מכדי שבת וכו' מושבות דכתב רחמנא למה לי – משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפי שנאמר וכי יהיה באיש חטא וכו' ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בב"ד אף מושבות האמור כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו⁶⁴פירושו של רבא, ורבא הוא שהביא ברייתא זו בסנהד': כבר פסקה וכו' (כזה גם נזיר כו א), וכבר – בפי ר' ירמיה, בירוש' נזיר פ"ו נד ע"ג..

אמנם התלמוד (רבא) לא ידע, שבמכילתא מפורש אחריו: ר' נתן⁶⁵כ"ה בבבלי שבת ע ע"א: דתניא רנ"א. וכ"ה במדרשב"י הופמן (ממה"ג) 166 (ועי' לעיל עמ' 550 הע' 42). אומר לא תבערו וכו' הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד מה וכו' חייב עליה בפני עצמה, אלא שאפשר שלקוחה מפ' משפטים (ושם נתקצרה ע"י הסופרים), וכך נראה מיבמות שם ו סע"ב וסנהדרין שם לה רע"ב⁶⁶ועי' מש"כ לעיל. עמ' 543, שנכנס כאן "דבי ר' ישמעאל" בתוך "דבי ר' ישמעאל"..

10. מכיל' משפטים נזיקין פ"ו וש"נ (= ספרי במדבר פיס' ב) – ב"ק טו א וש"נ בשם "תדר"י" איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, סתם כר' יאשיה. ובמכיל' נזיקין סוף פי"ד סתם כר' יונתן.

הרי עשרה מקומות. אלא שסי' 2 וסי' 10 נמצאו גם בספרי⁶⁷עי' להלן הע' 69..

ציטטים שלא נתכוונו למכילתא שלנו, או מסופקים:

1. מנחות כט א: תנא דבי ר' ישמעאל שלשה דברים היו קשין לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן מנורה ור"ח ושרצים וכו' ויש אומרים אף הלכות שחיטה. במדר"י פסחא פ"א 6: ר' ישמעאל אומר משה הראה את החדש לישראל וכו' ר' עקיבא אומר זה אחד משלשה דברים שנתקשה משה וכו' וי"א וכו'. ובספרי בהעלותך פיס' סא ישנם רק דברי ר"ע: רע"א זה אחד וכו', בלי "ויש אומרים". ובפסיקתא רבתי, החדש ופסיקדר"כ שם, נד ב: תני ר' שמעון בן יוחי בג' דברים נתקשה משה וכו'⁶⁸ועי' מש"כ לעיל, עמ' 541, לחולין מב א..

2. יבמות יג ב: דתניא ר' נחמיה אומר וכו' ותנא דבי ר"י כגון אלים אלימה וכו' – במכילתא⁶⁹פסחא פי"ד 48. רק דברי ר"ג⁷⁰ועי' לעיל עמ' 552..

3. שבת פח ב: תנא דבי ר' ישמעאל וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. אבל בסנהד' לד א: דבי ר' ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים.

במכיל' דבחדש פ"ז 229: זכור ושמור שניהם בדיבור אחד וכו' מה שאי איפשר לאדם לומר כן שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמענו (!) (תה' סב יב) ואומר הלא כה דברי כאש נאם י"י <וכפטיש יפוצץ סלע>⁷¹גם בירוש' שבועות פ"ג לד ע"ד (שנוספו שם כמה דברים) רק: ואומ' הלא כה דברי כאש נאם ה'. (ירמ' כג כט).

ושני הלשונות, שבשבת ושבסנהד', אינם במכילתא.

4. עירובין יט א: ותנא דבי ר' ישמעאל אשר אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלים זו פתחה של גיהנם – במכיל' בחדש פ"ט 236: רנ"א מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם וכו' והנה תנור [עשן] זה גיהנם שנאמר ותנור לו בירושלם⁷²אלבק עמ' 112 מוסיף: ב"ב בה א = בא פתיתה 2a, ובעמוד 128 בהערה 2 הוא אומר, שמקום זה נעלם ממא"ש והופמן. אבל, במחילה מכבודו, "תני דבי ר"י" שבכ"ב אינו כלל במכילתא שם, אבל עיקר דברי ר' אושעיא שבבבלי ישנם שם: דאמר ר אושעיא [מנין שהשכינה בכל מקום שנא'] (כי"י וראשונים) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו' שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחין לשם מחזירין שליחותן וכו' שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו יבאו ויאמרו לא נאמר אלא וילכו ויאמרו מלמד שהשכינה בכל מקום ( = מכילי שם, לאמר) ואף ר' ישמעאל סבר שכינה בכל מקום דתני דבי ר' ישמעאל מנין ששכינה בכ"מ שנאמר הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו (זכ' ב ז) אחריו לא נאמר אלא לקראתו מלמד ששכינה בכ"מ..

"דבי ר' ישמעאל" במדרשים:

א. בשלח מס' דויהי פ"ב 94 (התיצבו): למה היו ישראל דומים באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה וכו' – שהש"ר פ"ב (יונתי בחגוי הסלע): תני דבי רבי ישמעאל בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומים ליונה שברחה וכו'.

ב. בחדש סוף פ"ז 231: ברכו במן וקדשו במן דברי ר' ישמעאל וכו' – פסיק"ר פכ"ג: תני דבי ר' ישמעאל ברכו במן וקדשו במן וכו'.

ה. תני ר' ישמעאל (ור' ישמעאל) בירושלמי ובמדרשים:

1. מדר"י פסחא פ"ו 21 (בלילה הזה, לא תותירו): עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר, ואי זה זה עמוד השחר – ירוש' ברכות פ"א ב ע"ג: תני ר' ישמעאל בבקר בבוקר (שמ' טז כא; ל ז) כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר; אבל במס' דויסע פ"ד 168: וילקטו אותו בבקר בבקר בשחרית בשחרית, מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 112]: משחרית לשחרית; המכיל' בניגוד ל"תנא דבי חזקיה" (שבת כד ב).

2. פסחא פ"ג 12: תכוסו על השה רבי יאשיה אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחבירו כוס לי טלה זה – ירוש' פסחים פ"ה לב סע"א: מניין שהוא צריך לשוחטו לאוכליו. רבי יוחנן בשם ר' ישמעאל איש לפי אכלו תכסו. אמר רבי יאשיה לשון סורסי הוא זה כאדם שהוא אומר וכו'.

"בשם ר' ישמעאל" זה של ר' יוחנן הוא תַנָא "דבי ר' ישמעאל": ר' יאשיה⁷³וע' כיו"ב לעיל..

ר' יאשיה לומד שצריך לשוחטו לאוכליו מן "איש לפי אכלו תכסו".

ובבבלי סא א מדבי ר"ע: דת"ר במכסת מלמד וכו' יכול וכו' הכתוב שנה עליו לעכב⁷⁴כבמדר"י שם ומדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 10]. רבי אומר לשון סורסי הוא וכו', וזהו בוודאי מ"דבי רבי".

גם כאן קרא אפוא "ר' ישמעאל" ל"דבי ר' ישמעאל" (ר' יאשיה).

וכן "תני ר' ישמעאל" שבירוש' יומא פ"ה מב ע"ד (מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם אחת בשנה היא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה) – סתם כר' יאשיה בברייתא שבבבלי יומא נז רע"ב וכסתם של הברייתא השניה שם (תניא אידך – וסתמא כרבי יאשיה) שהוא ספרא אחרי פ"ד ט (שהובא גם בירוש' שם סתם)⁷⁵ת"ל (מדם חטאת הכיפורים) אחת, שבספרא שלנו שם טעות, וליתא בבבלי שם, ובירוש' מפורש: ת"ל וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה..

3. פסחא פ"ו 20: ובשל מבושל במים, אין לי אלא מים שאר כל המשקין מנין היה ר' ישמעאל אומר (אמרת) ק"ו הוא אם מים שאינן מפיגין טעמן וכו' ר' עקיבא אומר אין לי אלא מים וכו' – ירוש' פסח' פ"ב כט ע"ג: אין לי אלא מים וכו' ת"ל ובשל מבושל מ"מ. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל קל וחומר מה אם מים שאינן מפיגין טעמן וכו'.

גם בבבלי מא א סתם: ת"ר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים וכו' רבי אומר במים וכו'. ואצלנו נתערבו שתי נוסחאות, האחת נו' הבבלי: אמרת ק"ו, והשניה: היה ר' ישמעאל אומר ק"ו, וכ"ה בילקוט (ד"ר) וכ"י מ' ומ"ח. ולפי נוסח הבבלי והירושלמי הברייתא סתמית כר' ישמעאל (בבבלי ר' במקום ר"ע שהוא דבי ר', כמו סי' 2).

4. מכיל' פסחא פט"ו 54: תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי. ר' אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר וכו' מופנה להקיש ולדון ג"ש נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה להלן⁷⁶הורוויץ: כאן – להלן, ע"פ מדרש חכמים! פוסל בו את הערל אף כאן פוסל בו את הערל – ירוש' יבמות ריש פ"ח ח ע"ג: איש איש לרבות את הערל וכו' עד כדון כרבי עקיב'. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל נאמ' תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל. וזה מובא גם בספרא אמור סוף פ"ד: ר' ישמעאל אומר נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר תושב ושכיר בפסח מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור כאן (י)פסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר איש איש וכו'.

"ר' ישמעאל אומר" זה הוא = "משום ר' ישמעאל אמרו"⁷⁷בלקח טוב בסופו: דברי ר' ישמעאל!, אבל בבבלי (יבמות ע ע"א) ברייתא מורכבת ממכילתא וספרא: תניא אמר ר' אליעזר מניין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב וכו' רע"א אינו צריך הרי הוא אומר איש וכו'.

הירושלמי כיוון כאן כמו תמיד ב"תני ר' ישמעאל" – לדבי ר' ישמעאל שלנו, ולא לספרא, וקראו כאן לדעת ר' אליעזר שבמכילתא "תני ר' ישמעאל" ו"ר' ישמעאל", כשם שנהג הירוש' גם במקומות אחרים, עי' להלן.

אלא שעיקר דבי ר' ישמעאל שבמכילתא נשנה בויקרא (מה להלן – אף כאן) והועבר לכאן, כרגיל במדרשי־הלכה.

5. פסחא פט"ז 60: ומנין שמברכין⁷⁸כנו' הילקוט וכ"י א"פ; שה"ג: שהן מברכין. על המזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שניה הטובה זו [בונה]⁷⁹ילקוט וכ"י מ'. ירושלם שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון אשר נתן לך שגמלנו כל טוב – ירוש' ברכות ריש פ"ז יא ע"א, המוגה ומשובש על פי הברייתא שבבבלי מח ב, אבל נעתק כולו במדרש שמואל⁸⁰[עי' עכשיו גם אלבק, מונש' 1934.] פי"ג ט בנוסח העיקרי: תיפתר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר הטוב והמטיב דבר תורה, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שניה⁸¹כמדרש שמואל, אבל בירוש' כאן, כלשון הברייתא שבבבלי: זו ברכת הזימון (כנוסח התוס' מו א וכ"י מ' בגליון בבבלי שם) את ה' אלקיך זו הזן את הכל, על הארץ זו ברכת הארץ הטובה וכו'. הטובה זו (ברכת)⁸²ליתא במדרש. בונה ירושלם [דכתיב]⁸³כנוסח המדרש, אבל בירוש' כבבבלי: וכן הוא אומר. ההר הטוב הזה והלבנון, אשר נתן לך [אשר גמלנו כל טוב]⁸⁴במדרש שמואל, אבל בירוש' כבבבלי: זה הטוב והמטיב..

אחריו בירוש' שם = מגילה פ"ד עד סע"ד: כתוב בתורה ברכה לפניה וכו' ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל קל וחומר מה אם מזון שאין טעון ברכה לפניו וכו' עד כדון תורה, מזון. מה אם תורה שאינה טעונה ברכה לאחריה וכו' – ושני קלים וחמורים אלו שונים מאלו שנמסרו במכילתא ובברייתא שבבבלי שם בשם ר' ישמעאל (הראשון סתם בבבלי), ואחריהם דברי ר' יצחק ור' נתן שבמכילתא, ואח"כ: ר' אומר⁸⁵במדרש שמואל: אמר רבי מה אם בשעה שאכל ושבע וכו'. עד כדון מזון, תורה. מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה וכד' – קלים וחמורים של ר' ישמעאל שבמכילתא!

אבל בבבלי כא א: אמרר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מק"ו וכו' – הכל כמו בירוש' "בשם ר' ישמעאל", ונראה שנחלפו בירוש' דבריר' יוחנן עצמו בדברי ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל ("ר' אומר" שבירוש').

וכל הברייתא ישנה סתם (ת"ר) בבבלי שם⁸⁶דברי רבי שבבבלי שם: רבי אומר ואכלת (ע" ד"ס) ושבעת וברכת זו ברכת הזן וכו' והלבנון [אשר נתן לך זה הטוב והמטיב] (כנו' כ"י פ' וילקוט, אבל בה"ג ד"ו י"א ב כנו' שלנו) אין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל אשר נתן לך מש[עה ש]נתן לך, כ"ז חסר במכילתא שלנו, וישנו בילקוט כנו' כ"י מ'. אלא שנראה שנוסף ע"י בעל הילקוט בתוך המכילתא, שהרי עד "אין לי" וכו' – רבי כת"ק שבמכילתא! בבבלי נוסף בדפוסים: ולהלן הוא אומר ואתנה וכו' בכל דין שדנך, ע"פ התוס' ריש פ"ו, וליתא בכי"י (עי' ד"ס), וכן ליתא בכי"י בדברי ריב"ב "הטובה זו בנין וכו' והלבנון"., אלא שסדר המאמרים שונה קצת, ויש בה גם הוספות ושינויים, ונראה שהיא ברייתא בבלית, מעין המכילתא.

6. בשלח מסכתא דויהי פ"א 86: משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק. יצא והביא לו דג (מן השוק)⁸⁷[לי' כ"י א"פ, מ"ח לי' גם "דג".] מבאיש וכו' – פסיקתא דר"כ, ויהי בשלח, פא ע"ב: תני ר' ישמעאל למלך שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק וכו'.

7. שירתא רפ"ז 139⁸⁸[מדרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 88.]: אמר אויב, זה היה תחלת הפרשה ולמה נכתב כאן שאין מוקדם ומאוחר בתורה – קהלת רבא פ"א ז' (אני קהלת); ודכוותיה תני ר' ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג זה היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה נכתב כאן אלא שאין וכו'.

8. שם פ"ג 127⁸⁹שם 78.: ואנוהו רבי ישמעאל אומר וכי אפשר [לבשר ודם]⁹⁰כי"י, דפו' חסר. להנות קונו אלא אתנאה לפניו במצות אעשה לולב נאֶה סוכה נאָה ציצית נאה תפלה נאה אבא שאול אומר נדמה⁹¹נוס' הדפו' ויל', כי"מ וא"פ: אדמה. לו וכו' – ירוש' פיאה פ"א טו ע"ב: תני ר' ישמעאל זה אלי ואנוהו וכי איפשר לו לאדם לנוות את בוראו אלא וכו' אבא שאול אומר אדמה לו וכו'. ברייתא שהובאה גם בבבלי (שבת קלג ב) סתם בשינוים: דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות וכו' אבא שאול אומר וכו'. וא"א כאן כלל לומר שהירוש' רומז ב"תני ר' ישמעאל" ל"ר' ישמעאל אומר" שבמכילתא (כמו שהוא נוהג לפעמים ב"תני ר' פלוני") מפני שהזכיר גם את דברי אבא שאול שבמכילתא, וזה מוכיח שזהו ציטט של מכילתא.

9. מסכת ויסע פ"ד 168: וחם השמש ונמס, בארבע שעות אתה אומר בארבע שעות או אינו אלא בשש שעות כשהוא אומר […] (וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם והצל צונן זו היא שעה רביעית ביום).

הברייתא חסרה אצלנו, וע"פ הבבלי (ברכות כז א) והירוש' (שם פ"ד ז ע"ב) וב"ר (פמ"ח ז', תיאדור 483) צריך להשלים: כשהוא אומר כחום היום הרי שש שעות אמור הא מה אני מקיים וחם השמש ונמס בד' שעות⁹²וכ"ה בכ"י פילדלפיה, 80, קטלוג עמ' 44, כמו במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 112], ובכ"י מ': בשש שעות וגו' ונמס כיון וכו'., ומה שכתוב אצלנו: וחם השמש משמע בשעה שהשמש חם וכו' – פירוש הוא על־פי רב אחא בר יעקב בבבלי: מאי משמע אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא וחם השמש ונמס איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן הוי אומר בד' שעות, וכמו שפירשו גם בירוש' וב"ר: בארבע שעין שמשא חמים וטולא קריר וכו'.

והנה הברייתא מובאת בירוש' וב"ר שם בשם "תני ר' ישמעאל": דתני ר' ישמעאל וחם השמש ונמס בארבע שעות, אתה אומר וכו'.

10. בשלח מסכת עמלק, פ"א 177: ואת יואש עשו שפטים, אל תקרי⁹³בתנח': אל תהי קורא. שפטים אלא שפוטים ומה שפוטים עשו בו אמרו⁹⁴בתנח' חסר "ומה שפוטים וכו' אמרו". העמידו עליו בריונות קשים וכו' כענין שנאמר (הושע ה' ה) וענה גאון ישראל וגו' <הוי קורא בו ועינה גאון וגו'>⁹⁵אות אמת, וזה מתאים לירוש', [ועי' הע' הורוביץ]. – ירוש' קדושין פ"א סא ע"א: ואת יואש עשו שפטים תני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים וכו' הדא הוא דכתיב וענה גאון ישראל בפניו. ועינה גאון ישר' בפניו.

11. יתרו עמלק פ"א 194: מכל האלהים אמרו לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר⁹⁶[נו' הדפו', שה"ג: חזר.] עליה ולא עבדה שנאמר מכל האלהים – קה"ר ג' י"א (את הכל עשה): דתני רבי ישמעאל לא הניח רעואל זה יתרו ע"ז בעולם שלא יחזיר עליה ועבדה.

12. יתרו עמלק ספ"א 196: ויבא אהרן וכל זקני ישראל מה ת"ל לפני האלהים אלא מלמד [ש]כל⁹⁷כ"י א"מ, כי"מ: שכל מי שיקבל. המקבל פני חבירו⁹⁸כ"ה בכי"י ובילקוט, בדפו': חכמים! כאלו מקבל פני שכינה – ירוש' עירובין ריש פ"ה כב ע"ב: תני רבי ישמעאל ויבא אהרן וכו' וכי לפני האלהים אכלו. אלא מיכן שהמקבל פני חבירו כאלו מקבל פני שכינה.

13. נזיקין פ"ב 253: במרצע בכל דבר והתורה אמרה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ו[הלכה]⁹⁹כי"י וילקוט (ושם: במרצע. התורה אמרה במרצע והלכה אמרה וכו'.) אמרה בכל דבר רבי אומר [אומר אני]¹⁰⁰כי"י וילקוט. במין מתכת בלבד.

בירוש' קידושין פ"א נט ע"ד: במרצע, אין לי אלא במרצע, מניין אפילו בסול וכו' ת"ל ורצע. עד כדון כר"ע. כרבי ישמעאל. תני ר' ישמעאל בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא (ובמקום אחד למדרש)¹⁰¹נוסף כאן מלמטה, והירוש' הוכיח כן מ"תני ר' ישמעאל" דלמטה.. התורה אמרה בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית.

ומכילתא שלנו נתקצרה ע"י הסופרים, וכצ"ל: במרצע בכל דבר <שהוא רושם. היה ר' ישמעאל אומר בג' מקומות הלכה עוקפת למקרא התורה אמרה בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים> והתורה אמרה ורצע וכו'. ומדרש זה של ר' ישמעאל נכנס בכי"י גם בספרי ראה פיס' קכב¹⁰²ברייתא שהובאה בלשונה בקידושין כא ב, ועי' ירוש' שם., אבל לא רק מדרש זה, אלא קטע שלם מתוך דבי ר' ישמעאל לדברים: בכ"י רומי שם כך הוא: רבי או' מרצע מה מרצע המיוחד מן המתכת אף אין לי אלא מן המתכת. [מיכן היה ר' ישמעאל או' בשלשה מקומות הלכה עקפת על המקרא התורה אמרה ושפך את דמי וכסהו בעפר והלכה אמרה בכל דבר שמגדיל צמחין. התורה אמרה (ושפך את דמו וכסהו בעפר.)¹⁰³כפול בט"ס. וכתב לה ספר כריתות והלכה אמ' בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה במרצע והל' אמ' בכל דבר רבי אומ' […] בדלת ולא במזוזה [[א"כ למה נאמר אל הדלת או אל המזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת]]¹⁰⁴השלמתי ע"פ פי' ר"ה שבמ"ע שם. מעומד]. מרצע¹⁰⁵בספרי ור"ה: המרצע. זה מרצע גדול. [ולקחת את המר' שו' אני בינו לבין עצמו ת"ל והגישו אדניו אל האל' אצל הדינין שימסור (!) במוכרין במרצע(!)¹⁰⁶ר"ה: המרצע. ולא משבועות הביאו ר"ה, כמו שחשב בעל מ"ע. בכל דבר שהו רושם] אמ' ר' אלע' וכו'.

הוספה זאת היתה גם לפני ר"ה¹⁰⁷עי' מ"ע שם., וזו הוספה מתוך דבי ר' ישמעאל לדברים¹⁰⁸והרבה כאלה בספרי, עי' להלן עמ' 711 ואילך., כמו שמוכיחים הפסוקים "בדלת", "ולקחת את המרצע", ומכיון שדברי רבי ישנם גם בספרי, קיצרם המעתיק ולא שנה אותם.

והדרשה "בדלת ולא במזוזה" וכו' – גם במכילתא שם 252: בדלת אתה נותן אבל אי אתה נותן במזוזה וכו'. והדרשה "ולקחת את המרצע שומע אני¹⁰⁹אגב – לשון דבי ר' ישמעאל! בינו לבין עצמו וכו' אצל הדיינין שימ[לך] (כצ"ל) במוכרין" – במכיל' שם: והגישו אדוניו אל האלהים אצל הדיינין שימלך במוכריו, – מתאים לסתם מכילתא פ"א 247: כי תקנה עבד עברי בנמכר בבית דין וכו', וס"ל שמוכר עצמו אינו נרצע¹¹⁰קדושין יד ב.; אבל רבי חולק: רבי אומר בנמכר בבית דין על גנבתו הכתוב מדבר (הכתוב הזה של והגישו אדוניו אל האלהים היא בנמכר בבית דין) אבל כאן (בכל הפרשה שלנו, שהיא עוסקת במוכר עצמו)¹¹¹כמדרשב"י קטע גניזה [הוצ' אפשטיין־מלמד 159]. אינו נרצע אלא בינו לבין עצמו¹¹²כירוש' קדושין שם, נט סע"ג..

בבבלי סוטה טז א: דא"ר יוחנן בשם ר' ישמעאל בשינויים ("תער" במקום "מרצע"!).

14. משפטים, נזיקין פ"ו 270: על משענתו, על בוריו, זה אחד משלשה דברים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה כמין משל, כיוצא בו אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד¹¹³ובדפוסים: בלבד עליו, ועי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. זרחה וכו' הרי זה חייב, כיוצא בו ופרשו השמלה וכו', ושם פי"ג: אם במחתרת ימצא הגנב, (ומה)¹¹⁴לי' בילקוט. זה שספק בא לגנוב ספק בא¹¹⁵כ"ה בד"ר [=דפוס קושטא, עי' ע"צ מלמד, מכילתא ד"ק וד"ו, תרביץ ש"ו.] להרוג אתה אומר ספק (שהוא)¹¹⁶ליתא בד"ר. בא לגנוב וספק להרוג או אינו אלא ספק לגנוב וספק שלא לגנוב אמרת אם כשיגנוב ודאי והרגו הרי זה חייב ק"ו זה שספק בא לגנוב ספק לא בא לגנוב¹¹⁷בד"ר: ספק להרוג, וחסר אסוא שם מן "שספק בא לגנוב" עד "ספק בא לגנוב". [בכי"מ וא"פ: ספק שהוא בא להרוג.] <הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון ספק בא לגנוב ספק בא להרוג>¹¹⁸כתוב למטה. מכאן אתה דן על פקוח נפש [ומה]¹¹⁹כ"ה בד"ר; ושם: שספקו דוחה את השבת ומה. שפיכות דמים שמטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה היא¹²⁰כ"י א"פ, כי"מ: הוא, ד"ו: היה, ד"ק לי'. דוחה את הספק [ק"ו לפקוח נפש שדוחה את הספק]¹²¹כך הוא [בכי"י] ובילקוט ולק"ט וירוש'; אבל בד"ר: ספקו דוחה את השבת הקל דין הוא שתהא ספק דוחה אותו ק"ו וכו' שדוחה ספקו את השבת, וצ"ל: דוחה אֹתָהּ. שבת הקל וכו'. שבת הקל וכו' נ"א הוא לק"ו לפקוח נפש וכו' (כמו שהעיר כבר מא"ש).. אם זרחה השמש עליו [ר' ישמעאל אומר]¹²²כי"י, דפו' חסר, (ועי' מ"ע). אם זרחה השמש עליו וכי השמש עליו בלבד זרחה והלא על כל העולם כולו ורחה אלא מה שמש שלום בעולם אף זה אם ידוע הוא שבשלום עּמו והרגו הרי זה חייב, כיוצא בו ופרשו השמלה וגו' מחוזרין הדברים כשמלה כיוצא בו על משענתו על בריו ואף כאן אתה אומר (כן)¹²³לי' כי"מ וא"פ. אם זרחה השמש (ר' ישמעאל אומר) [וגו']¹²⁴כנוס' כי"ר (ועי' הע' הורוביץ). אתה אומר לכך בא [או לא בא אלא]¹²⁵כי"י וילקוט. לחלק בין יום ללילה לומר אם הרגו ביום חייב ובלילה יהא פטור ת"ל ולנערה וכו'.

כל פיסקא זו הובאה בירוש' סנהד' פ"ח כו ע"ג בשם "תני ר' ישמעאל", אלא שנשתבש הרבה: הבא במחתרת וכו'. תני ר' ישמעאל זה אחד משלשה מִקְריות שנאמרו בתורה כמשל. אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, אם במחתרת ימצא הגנב, אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו (זרחה)¹²⁶בכ"י ל': זרחה, ונמחק. החמה זורחת וכו' כך כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו בין ביום בין בלילה ההורגו נהרג. פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג <אתה אומר פעמים שהוא בא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג או אינו אלא פעמים שהוא בא לגנוב ופעמים שלא לגנוב> אמרת שאם בא לגנוב¹²⁷בכי"ל: להרוג, והוגה עי"א. וודאי והרגו ההורגו נהרג <ק"ו זה שפעמים שהוא בא לגנוב ופעמים שלא לגנוב, הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון הראשון פעמים שהוא בא לגנוב> פעמים שהוא בא להרוג אינו¹²⁸כ"ה בכי"ל, ונמחק, אבל פירושו: שאם הרגו אינו נהרג. נהרג. מיכן אתה דן לפיקוח נפש לומר מה ע"ז (צ"ל: ש"ד) מיוחדת שהיא מטמאה וכו' ודוחין בה את הספק. כל שכן לפיקוח נפש שידחה את הספק.

ובכי תשא שבתא פ"א 340 (בבלי יומא פה א): נענה רבי ישמעאל ואמר [הרי הוא אומר]¹²⁹כי"י, דפו' חסר. אם במחתרת ימצא הגנב (ומה) זה הוא ספק שבא לגנוב ספק שבא להרוג והרי דברים ק"ו ומה שפיכות דמים וכו' הרי הוא¹³⁰כצ"ל, וכ"ה במה"ג (והעתיקו הופמן במכיל' דרשב"י), כלומר ספק־נפשות זה. דוחה (שבת)¹³¹במה"ג (במכיל' דרשב"י): את השבת, וצ"ל: אתה (שבת). ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת.

ובתוס' שבת פט"ו (פט"ז) י"ז דומה לו בשם "ר' אחא בשם ר' עקיבא" אבל בהט"ז נמסר בשם ר' עקיבא דין אחר.

ומה ששנוי במכילי דנזיקין סתם, שנוי במכילתא דשבת בשם ר' ישמעאל.

15. נזיקין פ"ה, 267, שם פי"ג. 294: בידו אין בידו בכל מקום¹³²בדפו' אין כאן בפי"ג "בכל מקום", אבל ישנו שם בסוף הדיבור. אלא רשותו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר¹³³להלן נוס': שנאמר, וכ"ה בספרי. ויקח את כל ארצו מידו¹³⁴בכ"י א"פ נ': עד ארנ', וכן בספרי כ"י ל': ועד ארנון, וכ"ה בירוש', "ועד" גם בנו' השמרוני ברוב כי"י (השבעים: מערוער עד ארנון). ואומר ויקח העבד עשרה גמלים וגו' הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו, וכן בספרי מטות פיס' קנז: וחצוצרות התרועה בידו, אין ידו וכו' – בירוש' גטין פ"ח מט ע"ב (עד כדון כר"ע. כר' ישמעאל)¹³⁵כצ"ל. בדפו': עד כדון כר"י כר"ע.: תני ר' ישמעאל ויקח את כל ארצו מידו ועד ארנן. וכי מידו לקח. אלא מהו מידו מרשותו.

16. נזיקין פי"ז 308: מהור ימהרנה לו לאשה. למה נאמר לפי שנאמר ונתן האיש השוכב עמה שומע אני¹³⁶כ"ה בילקוט, בדפו': יכול; כי"מ וא"פ לי'. כשם שבתפוסה נותן מיד כך במפותה נותן מיד ת"ל מהור ימהרנה לו לאשה מגיד שהוא עושה [אותן]¹³⁷כצ"ל, כבירוש'. עליו מהר ואין מהר אלא כתובה שנאמר הרבו עלי מאד מוהר ומתן¹³⁸"ואתנה" וכו' ליתא בכי"י ובד"ר ובמ"ח ובילקוט, וליתא גם בירוש'..

בירוש' כתובות פ"ג כז ע"ד: תני רבי ישמעאל כסף ישקול כמוהר הבתולות ("דכתיב מהר ימהרנה ואם מאן ימאן כסף ישקול"). מגיד שהוא עושה אותן עליו מוהר ואין מוהר אלא כתובה כמה דאת אמר הרבו עלי מאד מוהר ומתן.

17. משפטים נזיקין פ"כ (כספא פרשה ד') 332: ושם אלהים אחרים לא תזכירו וכו' רבי נתן אומר הרי הוא אומר [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר ["ונעשה לנו שם"]¹³⁹כי"י נו': שם זה אין אנו יודעים מה הוא. (ו)נאמר להלן שם ונאמר כאן¹⁴⁰כך בדפו', כי"י: כאן, להלן. שם מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז – ב"ר פל"ח ח: תני ר' ישמעאל אין שם אלא ע"ז¹⁴¹בבבלי סנהד' קט א: תניא רנ"א כולם לשם ע"ז נתכוונו כתיב הכא נעשה לנו שם וכתיב התם ושם אלהים אחרים לא תזכירו מה להלן וכו'; אבל בתנחומא בובר, נח כה: אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל וכו' ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם אלא לשון ע"ז וכו'..

וכבר ראינו¹⁴²עי' לעיל 543/4. שגם במקום אחר מובאים דברי ר' נתן בפתיחה "משום ר' ישמעאל אמרו".

וכזה אמרו בירוש' קידושין פ"א נט ע"א: בשטר מנלן וכו' מנן תיתי ר' ישמעאל. שילוח שילוח מה שילוח שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר. וזה נמצא במכיל' משפטים נזיקין פ"ט 279 בשם ר"א: ר' אליעזר אומר נאמר כאן שילוח ונאמר להלן שילוח מה להלן גט וכו'¹⁴³עי' לעיל עמ' 556., וכן הדבר בר' אליעזר שבמכילתא פסחא פט"ו, שהובא בספרא בשם "ר' ישמעאל" ובירוש' בלשון "תני ר' ישמעאל"¹⁴⁴עי' לעיל עמ' 556..

מסופקים ואינם מתאימים לגמרי:

1. ב"ר פנ"ה ח: אמר ר' שמעון בן יוחי תבוא וכו' תבוא חבשה שחבש אברהם אבינו וכו' ותעמוד על חבשה שחבש בלעם וכו' תבוא אסרה ותעמוד על אסרה, תבוא אסרה שאסר יוסף וכו'. תני ר' ישמעאל תבא חרב יד ותעמוד על חרב יד, תבוא חרב יד שעשה אברהם אבינו שנ' וישלח אברהם את ידו וכו', ובמכיל' בשלח מסכתא דויהי פ"א 88, סתם: תבוא ח(ו)בשה¹⁴⁵כי"מ וא"פ ומ"ח. של אברהם וכו' תבא אסרה של יוסף וכו' ד"א (מ"ח ליתא!) ר' שמעון בן יוחי אומר תבא חרב יד וכו'.

ובמכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 50–51]: ר' שמע' בן יוחי אומ' תבוא חבישה וכו', תבוא אסירה וכו', תבוא חרב יד וכו' – א"כ הכל בשם רשב"י (מעין "תני רשב"י בדבי ר' ישמעאל").

2. שהש"ר פ"א ט: תני ר' ישמעאל וינער ה' את מצרים בתוך הים מלמד שהסוס היה זורק רוכבו למעלה והוא יורד למטה והסוס למעלה ממנו. אמר רבי לוי כזה שמנער בקדרה תחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה. אבל במכיל' בשלח מסכתא דויהי, פ"ו 111: וינער ה' את מצרים, כאדם שמנער את הקדרה התחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה – זהו כדברי ר' לוי, אבל עיקר דברי "תני ר' ישמעאל" אינם במכילתא כאן, ולהיפך שנינו במסכתא דשירתא פ"ב 124: סוס ורוכבו, מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים למרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה וכו'¹⁴⁶"תני שמואל" שבירוש' ר"ה מ"א נו ע"א אינו מתאים למכיל' בחדש ריש פ"א, כי העיקר שבשבילו הובא שם חסר אצלנו, וגם הלשון שונה (שלא כהופמן 41 ולא כאלבק 117). בירוש' סנהד' פ"ז כה ע"א רק: וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר וכו' – וזה מובא במכיל' נזיקין פי"ט (כספא פ"א) 317 בשם "ר' ישמעאל אומר".. (אלא שמסכתא דשירתא חולקת על מסכתא דבשלח).

ו. "תני ר' ישמעאל" ו"תדר"י"י בניגוד למכילתא

וישנם גם ניגודים מפורשים בין מכילתא שלנו ל"תני ר' ישמעאל":

1. ירוש' ב"ק ספ"א ב ע"ג: ונשים בכלל הנזק. לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה. תני ר' ישמעאל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – בבלי טו א (קידושין לה א): וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאות וכו' דבי ר' אליעזר [בן יעקב]¹⁴⁷כי"י, עי' ד"ס. תנא אלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ו"דבי ר' ישמעאל" שבבבלי נמצא במכיל' נזיקין פ"ו ועוד¹⁴⁸עי' לעיל עמ' 560., וא"כ אין זה אלא "תנא ר' ישמעאל בדבי ר"ע", שכן כל זה נמצא במכיל' דרשב"י, קטע קמברידג'¹⁴⁹[הוצ' אפשטיין־מלמד 158.], בשם ר' ישמעאל (וכצ"ל שם).

2. שם פ"א ב ע"ב: כדכתיב והמת יהיה לו וכתיב בבור והמת יהיה לו. תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצא אדם שאין לו הנייה במותו – ליתא במכילתא, ועי' תוס' ב"ק פ"ו יד.

3. שם פ"ז ה ע"ד: תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאין מיטלטלים. יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראייה.

בבבלי סב ב: דת"ר על כל דבר פשע כלל וכו' אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאע"פ שמיטלטלין אין גופן ממון וכו', אבל במכיל' נזיקין פט"ו 300: על כל דבר פשע כלל וכו' מה הפרט מפורש בנכסים מטלטלין שאין להם אחריות אף אין לי אלא נכסים מטלטלין שאין להם אחריות.

ועי' מכיל' דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 194, 202 (קטעי הגניזה): "יצאו קרקעות שאין בהן שבר ושביה ומיתה וכו' יצאו עבדים שאין שמירתן עליך וכו' יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה", והאחרון ממש ב"תני ר' ישמעאל" שבירוש' (ועי' לעיל). אלא שצריכים להעיר, שירושלמי מסכת נזיקין הוא מסידור אחר (עי' גם ב"ב פ"ח טו סע"ד, עי' לעיל), וקרוב שהשתמש בקובץ אחר.

4. ירוש' קידושין ריש פ"ב סב ע"א: ורצע אדוניו את אזנו במרצע, אדוניו ולא בנו, אדוניו ולא שלוחו¹⁵⁰=מכיל דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 163, קטע הגניזה., הוינן סברין מימר ששלוחו של אדם כמותו אלא שמיעט הכתוב. אית תניי תני ורצע לרבות את השליח עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. אדניו כל שהוא בא מחמת אדוניו (ששלוחו כמותו).

במכיל' נזיקין פ"ב 253 שנינו: ורצע אדוניו את אזנו למה נאמר לפי שמצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו.

5. ¹⁵¹עי' הופמן עמ' 49, וסי' זה הביא גם אלבק, 130, וסי' 6, אלבק, 132 ושם 123.ירושי שבועות פ"ח לח סע"ב: כתיב כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו'. שבועת י"י תהיה בין שניהם. גניבה. אם גנוב יגנב מעמו. אבידה. ואם לרבות האבידה. עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל מה אם גניבה שקרובה לאונסין את אמר משלם. אבידה שאינה קרובה לאונסין לא כל שכן.

אבל במכיל' נזיקין פט"ז 305 שנינו: אבידה מנין הרי אתה דן הואיל וגנבה חסרון שמירה ואבידה חסרון שמירה אם למדת על גנבה שהוא חייב (עליה)¹⁵²לי' כי"מ וא"פ ומ"ח ופסי' זוט'. לשלם אף אבידה יהא חייב לשלם ("מה מצינו"!).

ובבבלי (ב"מ צד ב) אמרו: אלא למאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם מאי איכא למימר. אמרי במערבא ק"ו ומה גניבה שקרובה לאונס וכו'. הבבלים לא ידעו אפוא "תני ר' ישמעאל" זה.

וכך מסרו בבבלי נדרים ג ב: במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק ליה מן כל היוצא מפיו יעשה, – מה שנמסר בירוש' נדרים פ"א לו ע"ג בשם ר"ע ור' ישמעאל, והבבלים ידעו את הברייתא שהביאו בדף ג ע"א, שהיא דומה במקצת לספרי נשא פיס' כב, שהוא במקצת כר' עקיבא שבירוש'.

6. ירוש' שם לח ע"ג: שבוייה ("בשואל") מניין נאמר כאן ונשבר או מת ונאמר להלן ("בש"ש") ומת או נשבר מה להלן שבויה עמהן אף כן שבויה עמהן. עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל. ר' ישמעאל כר' נתן. ר' נתן או' או לִרבות את השבויה (דברי ר"נ, בבלי שם). אבל במכיל' נזיקין פט"ז, כר' עקיבא: שבויה מנין הרי אתה דן נאמר כאן מיתה ונאמר להלן מיתה מה מיתה האמורה להלן שבויה בכלל וכו'.

וכבר העירותי (לעיל עמ' 539), ש"תנא דבי ר"י" בשבת כז א, הדורש "או", חולק על "תנא דבי ר"י" שבדף כו ב, וששיטתו של האחרון ("הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם וכו' ") מתאימה עם המכילתא והספרי במדבר.

וכך – ובזה אנו באים ל"תנא דבי ר' ישמעאל", שאינם במכילתא או שחולקים עליה –:

א) "תנא דבי ר"י" שבכתובות לג ב: דבי ר"י תנא או ("וטבחו או מכרו") לרבות את השליח, אינו במכילתא נזיקין פי"ב.

ב) פסח' ה א: דבי ר' ישמעאל תנא מצינו י"ד שנקרא ראשון שנאמר בראשון בארבעה עשר יום לחדש – בניגוד למכיל' פסחא פ"ח (ברייתא בבבלי שם) בשם ר' ישמעאל ותנאים אחרים. אי־אפשר ע"כ לדבר¹⁵³כדעת הופמן, 42. על "חסרונות" שחסרים במכילתא שלנו, שלא הכניסם המסדר מאיזה טעם שהוא.

אלא שאנו מוכרחים לומר, כמו שאמרנו כבר, שכמה ברייתות של "דבי ר' ישמעאל" היו מצויים בבית־המדרש¹⁵⁴הרי הבבלי מקביל בפירוש שנים, ושונה ממסכת למסכת, לעיל 554., ולא כולם הלכו בַכֹּל בשיטת ר' ישמעאל, ואפילו המכילתא שלנו לא תמיד היא בשיטת ר' ישמעאל (עי' לעיל), ובכל ואת היא בוודאי: דבי ר' ישמעאל, ומובאה בבבלי וירושלמי ומדרשים בשם "דבי ר' ישמעאל".

אלבק המעיט את דמותה של השתמשות התלמודים במכילתא. מן הבבלי מנה שמונה או תשעה לפי דעתו (עי' לעיל), ומאלה ישנם בדיוק במכילתא רק ארבעה¹⁵⁵פסח' לה א, יבמות ו ב, קידושין נז ב וגטין נו ב.; אבל גם באלה אין המצב ברור: בפסחים נאמר גם: וכן תנא דבי ראב"י, א"כ אין הברייתא שבמכיל' מוכרחת לבוא מ"דבי ר' ישמעאל"; קידושין וגטין פותחים במכיל' ע"י "ד"א", ציון שרומז למקור אחר, ואשר ליבמות הנה גם במכילתא פותח "תנא דבי ר"" זה ע"י "אמר אחד מתלמידי ר' ישמעאל", כאילו רצה המסדר לציין בזה את מקורו¹⁵⁶אלבק עמ' 129..

אבל אם המסדר מביא ציטט מאחד מתלמידי ר' ישמעאל – מה זה משנה בערכו של אותו ציטט שהובא בתלמוד בשם "תנא דבי ר' ישמעאל" מתוך מכיל' שלנו בלשונה?!

וגם שאר המקומות¹⁵⁷סנה' מב א, ברכות לב א, ע"ז כט א וב"ק טו א. – א"א לדחותם בשתי ידים.

ואשר ל"תני ר' ישמעאל" א"א להביא בחשבון – לפי דעתו – אותם הציטטים, שפותחים גם במכיל' ע"י "ר' ישמעאל אומר", מפני ש"תני ר"י" מקביל כאן ל"ר"י אומר" שבמכילתא, ולא לקובץ של "דבי ר"י", וא"כ אין כל ראיה מירוש' פאה טו ע"ב, פסח' כט ע"ג, סנהד' כה ע"א (שלא חשבתי גם אני) ושם כו ע"ג, מפני שאלה פותחים גם במכילתא ב"ר' ישמעאל אומר" (אלבק שם).

אבל בפאה טו ע"ב אין הירוש' מביא מתוך המכיל' את דברי ר' ישמעאל בלבד, אלא גם את דברי אבא שאול. "תני ר' ישמעאל" זה מציין אפוא את הקובץ ולא את "ר' ישמעאל אומר". וכך הוא הדבר גם בסנהד' כו ע"ג, שאין הירוש' מעתיק רק את דברי ר' ישמעאל שבמכיל' אלא פיסקאות שלמות. ואשר לפסח' כט ע"ג – כבר העירותי, שלפני הבבלי לא היה בברייתא שלנו "היה ר' ישמעאל אומר" אלא סתם "אמרת".

אלבק (עמ' 130) ממשיך להמעיט את ערך הציטטים שבירוש': 1) ירוש' ברכות ב ע"ג אינו מתאים למכיל', מפני שהוא מביא את הדרשה על "בבקר בבקר"; אבל מכיון שלשון המדרש אחד – וודאי שאותו בית המדרש העביר אתו לפסוק אחר כרגיל.

2) ירוש' ברכות יא ע"א אינו "תני ר' ישמעאל", אלא ציון לדעתו של ר' ישמעאל ("דר' ישמעאל אמר"); אבל אני הראיתי כבר (עמ' 556), שדווקא כאן ישנה פיסקא גדולה, בלשונה ממש, מתוך המכיל', שנשתבשה בירוש' שלנו, אבל ישנה בדיוק במדרש שמואל.

3) יבמות ח ע"ג – ישנה בספרא בשם "ר' ישמעאל", עי' לעיל.

וכך נשארו לו רק ג', או ה', ציטטים שבירוש' שישנם במכילתא.

אבל איך אפשר שלא לחשוב אפילו את ירוש' פסח' לב ע"א (ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל); קדושין נט ע"ד ושם נט ע"א?!

ובנוגע לציטטים שבמדרשים – מסתפק אלבק (131) בזה, שמלבד שנאמנותם של הציונים שבמדרשים מאוחרים מסופקת מאד, – הנה אלה הם דברי אגדה, ואלה נדדו מקובץ לקובץ, כמו שישנן כמה אגדות של המכילתא גם במכיל' דרשב"י¹⁵⁸אבל המקור שלנו הוא מדרש הגדול, ולדברי אגדה שבו אין לנו קטעים. [ועי' עכשיו גם במבואו של מו"ר למדרשב"י ובנוספות תלמידו עצ"מ].. אבל להטיל ספק בנאמנותם של המדרשים בלי ראיה גם־כן אי־אפשר, ויש יסוד לעדותם ולמסורתם. כי המכילתא הולכת בדרך בית־מדרשו של ר' ישמעאל בין בנוגע

לשיטה ובין בנוגע לטרמינולוגיה המדרשית.

[ז. מדר"י – בשיטת בית ר"י]

לשיטה כיצד?

א) לשונות כפולין הן (לעיל 522), והמכילתא אינה דורשת את הכפולים: מות ימות (שמות יט יב, כא יב, טו, טז, יז, כב יח, לא יד, טו), סקול יסקל (יט יג, כא כח), ירה יירה (יט יג), נקם ינקם (כא כ), ענוש יענש (שם כב), שלם ישלם (שם לו, כב ב, ה), המצא תמצא (כג ג), טרף יטרף (שם ה), מהר ימהרנה (שם טו), צעוק יצעק (שם כב), חבל תחבל (שם כה), השב תשיבנו (כג ד), עזוב תעזב (שם ה). ורק במקומות מעטים היא מביאה מחלוקת: ובשל מבושל (פסחא פ"ו, מחלוקת ר"י ור"ע), ואם גנב יגנב (נזיקין פט"ז, מחלוקת ר' יוסי הגלילי, כנו' הילקוט, בניגוד לסתם, וכעין דרשת ר"ע בירוש' שבועות, עי' לעיל), ואם מאן ימאן (שם פי"ז: דברי ר' יוסי הגלילי, בלי דרשה אחרת), ורפא ירפא (שם סוף פ"ו, אצל "ד"א" שהוא "תנא דבי ר"י", עי' לעיל; אבל הלשון "וכשאמרה תורה" זר במכילתא, ועי' גם בפסוק רק שבתו), אם ענה תענה (שם פי"ח: ד"א רבי אומר אצל סתם של ר' ישמעאל, עי' לעיל).

ורק דרשה אחת סתמית ישנה במכילתא בשיטת ר"ע: ואם אמור יאמר (שם פ"ב)¹⁵⁹= מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 162], ספרי ראה פיס' קכא וקדושין כב א..

אמנם באגדה אנו מוצאים¹⁶⁰כמו שהעיר הופמן עמ' 44. כמה דרשות ב"כפולין": השבע השביע, פקד יפקד (בשלח, פתיחה), גאה גאה (שירתא פ"ב), שמע תשמע (ויסע פ"א), מחה אמחה (עמלק פ"ב), נבול תבול (יתרו עמלק פ"ב), שמוע תשמעו (בחדש פ"ב). אבל זאת אינה אומרת אלא שהמסדר לקח את האגדה גם ממקורות של בית ר"ע, ובכלל יש לָאגדה שבמכילתא מקורות אחרים (עי' להלן)¹⁶¹שר' ישמעאל לא דרש כפולין גם באגדה יוצא (כמו שהעיר הופמן) מתוך מחלוקת ר"י ור"ע בשמ"ר סוף פ"ה: ר' ישמעאל אומר והצל לא הצלת ודאי (=ממש) ר"ע אומר יודע אני שאתה עתיד להצילם (= והצל) אלא מה אכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין (=לא הצלת)..

ב) מופנה (לעיל).

ג) למד מן הלמד (לעיל 524). אין עונשין מן הדין (לעיל).

ד) כלל ופרט (לעיל).

ה) דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש (לעיל), ועוד.

וישנן מידות אחדות שהן מפורשות במכילתא כמו בברייתא דר' ישמעאל ובניגוד לדברי ר"ע שבבבלי:

א) בברייתא דר' ישמעאל, הו' מא"ש 18: מפרט וכלל כיצד. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט. וכל בהמה לשמור כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסף על הפרט.

ובמכיל' נזיקין ריש פט"ז 302: חמור או שור או שה, אין לי אלא חמור או שור או שה שאר כל בהמה מנין, ת"ל וכל בהמה לשמור, אקרא אני כל בהמה ומה ת"ל חמור או שור או שה. אם נאמר כך שומע אני לא יהיה חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה ת"ל חמור או שור או שה לחייב על זה בפ"ע ועל זה בפ"ע, ומה ת"ל כל בהמה אלא בא הכתוב ללמדך שכל הכלל שהוא מוסיף על הפרט הכל בכללו. אבל בברייתא דב"מ נז ב: כי יתן איש אל רעהו כלל. חמור וגו' פרט. וכל בהמה לשמור חזר וכלל וכו'. ור' אבהו דריש לה לר' אליעזר בנזיר לה א בפרט וכלל ופרט: לשמור חזר ופרט וכו'.

ב) שם עמ' 20: מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד. קדש לי כל בכור יכול אף נקבה במשמע ת"ל זכר, אי זכר יכול אפילו יצאת נקבה לפניו ת"ל פטר רחם וכו' (בכורות יט א). ובמכיל' פסחא פט"ז 57: קדש לי כל בכור, זו¹⁶²כנוס' כי"י ויל', דפו': יהא (= היא?). אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, בכלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכללו. קדש לי כל בכור פטר רחם וגו' כלל אחד זכרים ואחד נקבות כל הבכור אשר יולד (דב' טו יט) פרט יצאו נקבות. וכו'.

וכן הדבר גם בכמה דרשות אחרות, שהן מיוחדות לבית ר"ע ולא לבית ר' ישמעאל:

1) "(הנפש) ההיא", "(האיש) ההוא", נדרש בדבי ר"ע תמיד: ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, ההיא לא אנוסה ולא שוגגת וכו', רגיל בספרא¹⁶³צו פי"ד ז, פט"ו ז, אחרי פ"ט ב, קדושים פרשה י ה, יג. ובספרי דברים¹⁶⁴פיס' קמט וקנ"ה, ושם פיס' פח: והנביא ההוא ולא אנוס, או חולם החלום ההוא ולא מוטעה. ובספרי זוטא (260, 286: ההיא ולא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת)¹⁶⁵בעמוד 286: בילקוט ולא מוכרעת, ט"ס, וצ"ל כבמה"ג. – ס"ז 309 לקוח ממה"ג. ובמכיל' דרשב"י (הוצ' אפשטיין־מלמד 18, 24: ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה).

מה שאין כן בדבי ר' ישמעאל, במכילתא ובספרי במדבר. במכילתא פסחא פ"ח, פ"י, כי תשא פ"א: הנפש ההיא מזידה דברי רבי עקיבא. וכן בספרי במדבר פיס' ע, קיב (ואינה כלל בפיס' קכה וקכ"ט).

ובמ"ת לדברים יז ה (100): (ו)האיש ההוא זה מזיד דברי ר' עקיבה (אצל ציטט מתוך הספרי פיס' קמט: או את הא' הה' לא אנוסה וכו'!).

2) והיה – מיד. ספרא חובה פרשה י א, פרשה יג א; והיתה מיד, בהר פרשה ד ב; אין והיה אלא מיד, ספרי דברים פיס' נה ורצ"ז.

וכן מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42, 212].

אבל דבי ר' ישמעאל חולקים על דרשה זאת, שבה תלויה גם הדרשה הסמוכה לה לפעמים במדרשי ר"ע: כי תבוא (כי תבואו. כי אתה בא) – עשה ("קבל עליך") מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, ספרי דברים פיס' נה¹⁶⁶כ"י ר' ומ"ת 46 ומ"ח., קנו, קע ורצ"ז; מכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42].

וכן בס"ז 280 שו' 16 (כי תבואו), 331 שו' 7 קטע הגניזה וילקוט (בבואכם): קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ משתבא אל הארץ ל… בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ.

וכן הם חולקים על הדרשה השלישית הסמוכה במדרשי ר"ע: אשר אתה בא שמה לרשתה ("לרשת אותם") בשכר שתבא תירש¹⁶⁷ספרי פיס' נה כ"י ר', פיס' פ כ"י ר', פיס' רסג.; וירשתם אזתה וישבתם בה (וירשת וישבת בה): בשכר שתירש תשב (פיס' נז וקנ"ו), משתירש תכבש ותשב (פיס' רצז ילקוט), אשר ה' אלהיך נותן לך לרשתה בשביל שתירש תכבש (פיס' קיד), נותן לך נחלה לרשתה מה שתירש תכבש (פיס' רצו כ"י ר' ופס"ז), אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה משתירש תכבש, וישבת בה משתירש תשב¹⁶⁸בילקוט נכללו יחד: משתירש תכבש ותשב, וכזה בדפוסים. (פיס' רצז כ"י ר').

כי רוב המדרשים האלה של בית ר"ע באים להוציא מדעתו של ר' ישמעאל "אחר ירושה וישיבה" (עי' לעיל), וע"כ דרשו "והיה – מיד", ודרשו "כי תבוא" – קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ, ודרשו "וירשתם" וכדומה: בשכר שתבוא תירש. אבל תלמידי ר' ישמעאל, שהלכו בשיטת רבם, אינם דורשים "והיה" מיד¹⁶⁹רק באגדה., ודורשים כי תבואו – וירשתם "אחר ירושה וישיבה"¹⁷⁰חוץ מ"תדר"י" שבקדושין לו ב, שמתאים למכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 38, 42], מין "תדר"י בדבי רשב"י" (עי' לעיל)..

והמכילתא הולכת בשיטת בית ר' ישמעאל, ולא דרשה מדרשי ר"ע לא בפסחא פי"ז ולא בפי"ח ("תפלין ופטר חמור"!). ובפסח (פסחא פי"ב) דרשה: "והיה כי תבואו אל הארץ תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן" – מ"ביאה" ולא אחר ירושה וישיבה.

3) המכיל' אינה דורשת "מן ולא כל", בשמות יב ה, ז, מו.

4) ואינה דורשת "פסח הוא", שמות יב יא¹⁷¹כברייתא שבבבלי פסח' צז רע"א., כמו שרגיל הספרא לדרוש "מנחה היא", "עולה היא"¹⁷²[למשל: עולה הוא, ויק' א יג – נדבה ז ו, שם יז – נדבה ט ז; מנחה היא – נדבה יב ו.].

ואינה דורשת אתים וגמים, וו"ים ויתורים דומים להם.

[ח. הטרמינולוגיה במדר"י וספרי במדבר]

גם הטרמינולוגיה המדרשית של המכילתא וספרי במדבר היא זו של דבי ר' ישמעאל:

מגיד [מלמד, בספרא וספרי דברים].

למה נאמר [מה ת"ל].

אני אקרא – מה ת"ל (ועי' חולין עא א!).

שומע אני, שומעני, או [יכול].

וכי מה (בא) למדנו ל־ מעתה אלא הרי זה בא ללמד – ונמצא למד –¹⁷³נזיקין פי"ג 293, פי"ז 309, ספרי פיס' קכ, ועי' חולין כח א ופסח' כו א..

שהיה בדין (אילו לא נכתב הייתי למד מן הדין את ההפך), עד שלא ייאמר יש לי בדין (עד שלא היה נאמר דבר זה הייתי לומד אותו מן הדין, ולמה נאמר) [והלא דין הוא].

והדין נותן: למה נאמר – לפי שנאמר – שומע אני – והדין נותן – אם למדת – יכול אף – ת"ל¹⁷⁴פסחא פי"ז 68 ב"פ (למען, מימים).; יכול – והדין נותן – ת"ל¹⁷⁵שם 66 (והיה). [ודין הוא] – והדין נותן ‏– ת"ל¹⁷⁶שם 66 (והיה).; או אינו – והדין נותן (בניחותא)¹⁷⁷שם 66 (והיה).; שומע אני – והדין נותן – לא זכיתי מן הדין –¹⁷⁸שם פי"ח 70 (והעברת).; שומע אני – והדין נותן – (בניחותא)¹⁷⁹שם פט"ו 55..

אם זכיתי מן הדין למה נאמר (מה ת"ל) – לא זכיתי מן הדין צריך הכתוב להביאו (ת"ל).

דנתי וחילפתי בטל החילוף ("או חילוף") וזכיתי לדון כבתחילה.

אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר

אמרת הפרש

אתה דן – ואני אדון – ת"ל

אמרת ק"ו, ועוד ק"ו

אם אמרת כן ענשת מן הדין – ללמדך שאין עונשין מן הדין

מופנה להקיש ולדון ג"ש

הואיל ונאמרו – סתם ופרט הכתוב באחד מהם – אף פורט אני –

כיצד יתקיימו שני מקראות (כתובים) הללו [הא כיצד]

אינו צריך

הא אין עליך לומר (לדון) כלשון האחרון אלא כלשון הראשון¹⁸⁰פסחא פ"ב, ספרי פיס' ז ועוד..

זו מדה בתורה,

אמרת צא ולמד מי"ג מדות¹⁸¹בחדש פ"ח 233 = סנהד' פו א, ועי' חולין סג א.

היה בכלל ויצא לידון בדבר חדש

והרי הכתוב מוציאו מכללו (להחמיר)

היה בכלל יצא מוצא מן הכלל ללמד ("בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו").

כלל שהוא מוסיף על הפרט

כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט – חזר וכלל – או כלל בכלל ("ככלל") הראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל¹⁸²פסחא פי"ח 72, נזיקין פ"ח 277, ופט"ו 300, ספרי פיס' קיח.. וזה נמצא גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל" שבכריתות ו ב: סמים כלל נטף שחלת וחלבנה פרט סמים חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר וכו' או אינו אלא כלל בכלל¹⁸³ילקוט וכי"מ: ככלל. ראשון ופרט בפרט¹⁸⁴ילקוט: כפרט. ראשון אמרת לאו הא אין (לך) עליך לדון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון.

והנה דוגמא לסגנונות השונים במדרש שישנו בשניהם:

ספרא (אמור פי"א ג–ד):

חג המצות שבעת ימים לה' מה ת"ל לפי שנאמר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי חג לה', שביעי בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו (אלא) מה שביעי רשות אף כולם רשות. יכול אף לילה

הראשון רשות ת"ל עליו תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. אין לי אלא בזמן שביהמ"ק קיים וכו' א"כ למה נאמר שבעת ימים מצות תאכלו מצה נאכלת כל שבעה וכו' יצאו חלות תודה וכו'.

מכיל' (פסחא פ"ח 27 וי"ז 64):

[שבעת ימים וגו'] כתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו וכתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, השביעי הזה בכלל היה ויצא מוצא מן הכלל ללמד על הכלל מה שביעי רשות אף כלן רשות או מה השביעי רשות אף לילה הראשון רשות ת"ל בראשון בארבעה עשר יום לחודש הכתוב קבעו חובה הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא

כלשון הראשון השביעי היה בכלל ויצא [מוצא] מן הכלל ללמד על הכלל מה שביעי רשות אף כלן רשות.

ספרא (שם פי"ב ה):

רשב"א אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות תאכלו. הא כיצד (יתקיימו שני כתובים הללו) מצה שאי אתה יכול לאוכלה כל שבעה [את] אוכלה ששה מן החדש.

ד"א כתוב אחד אומר ששה ("ששת ימים") וכתוב אחד אומר שבעה ("שבעת ימים")‏ כיצד ‏ יתקיימו שני מקראות הללו אלא ששה מן החדש שבעה מן הישן.

[ט. שמות החכמים בבית מדרשו של ר"י]

ובאחרונה שמות התנאים הנזכרים רק במכילתא וספרי במדבר ומכילתא דעריות, שיש מהם שהם תלמידים מובהקים של ר' ישמעאל, וביניהם הרבה בבלים, ואיש מהם לא נזכר אפילו פעם אחת במדרשים מבית־מדרשו של ר"ע (ספרא וספרי דברים פיס' נה–שג).

והם:

1. ר' יאשיה, בן בבל שלמד לפני ר' יהודה בן בתירה בנציבין (שח לי ר' זעירא משום אנשי ירושלים וכו' וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' יהודה בן בתירה, ספרי תצא פיס' ריח¹⁸⁵הוספה מדבי ר' ישמעאל, עי' להלן.; ירוש' סנהד' פ"ח כו ע"ב: וכשבאתי אצל ריב"ב לנציבין)¹⁸⁶בבבלי סוטה כה א וסנהד' פח א נשתבש: וכשבאתי אצל חביריי שבדרום, ועי' דוה"ר ח"ב עמ' צא. – אין להחליפו כלל עם ר' יאשיה דמן הוצל, שחי אחרי רבי, כמו שאומר רש"ג בפירוש. תלמיד ר' ישמעאל (מנחות נז ב), נזכר במכילתא כל"ד פעם, ובספרי במדבר כמ"ו פעם, ושתי פעמים במכילתא דעריות שבספרא. בספרי דברים נזכר רק בפיס' ל"ג ובפיס' שנ"ה (בשם אביו), שאינם מדבי ר' עקיבא (עי' להלן).

2. ר' יונתן, תלמיד ר' ישמעאל (מנחות שם: חולין ע ע"ב: אמר רבי יונתן נמתי לו לבן עזאי וכו' נם לי ומה ישמעאל אומר בדבר זה וכו' וכלשון הזה אמר לי חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל) נזכר במכילתא כשלשים פעם ובספרי במדבר כל"ח פעם ושתי פעמים במכילתא דעריות.

3. ר' נתן, הבבלי, זכר במכילתא כנ"א פעם ובספרי במדבר כל"ח¹⁸⁷ר' נתן. שבפיס' כו, הוא ר' יונתן שבפיס' כה. פעם. בספרי דברים נזכר רק בפיס' ל"ה, מ"ב וש"ה, שאינם מדבי ר"ע.

4. ר' יצחק, חברו ובן דורו של ר' נתן (ירוש' סנהד' פ"א יט ע"א: שלח ליה רבי¹⁸⁸=הנשיא שבאותו זמן. ג' איגרן גבי ר' יצחק ור' נתן (=ע"י שני הבבלים האלה) וכו' אזל קבל עליהון קמי ר' יהודה בן בתירה לנציבין וכו'; "ר' יצחק אומר משום ר' נתן שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר משום ר' יוחנן בן נורי", מנחות לח ב; ר' נתן ור' יצחק אומרים. מכיל' פסחא פ"א 7)¹⁸⁹עי' דוה"ר שם, צ"ד ולהלן., נזכר במכילתא ככ"ו פעם ובספרי במדבר כשש פעמים. בספרי דברים נזכר רק בפיס' לה, לו, לח, מג ונ', שאינם מדבי ר"ע.

5. אבא חנן (חנין), משום ר' אליעזר, נזכר במכילתא כשמונה פעמים, ובספרי במדבר כי"ח פעם. בספרי דברים לא נזכר (עי' להלן).

6. ר' אחי (אחא) ברבי יאשיה, בנו של ר' יאשיה הנזכר, בבלי (גטין יד א: הוה ליה איספקא דכספא בנהרדעא, ואז היה בא"י; קידושין עב א: בירתא דסטיא איכא בבבל וכו' ושמתינהו רבי אחי ברבי יאשיה, והיה קבור בנהרדעא בשדה רב נחמן, שבת קנב ב), נזכר במכילתא כשש פעמים¹⁹⁰נזיקין פט"ז 305 כנוסח כי"י ויל': ר' אחי, ולא: ר' יוחנן; כי תשא, שבתא 342: ר' אחי, כנו' כ"י א"פ מ"ח וילקוט = בחדש פ"ז 230 (ר' אחאי)., ובספרי כשלש פעמים.

7. (איסי), איסי בן יהודה, איסי בן גוריא (גור אריה), איסי בן עקביא (עקיבא), הוא איסי הבבלי, יוסף הבבלי, תלמידו של ר' יוסי (נדרים פא א) ושל ר' אלעזר בן שמוע (מנחות יח א) ושל ר' יהודה (שם). הבבלי אומר עליו¹⁹¹פסחים קיג ב ויומא נב ב.: הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי הוא איסי בן יהודה הוא איסי בן גור אריה הוא איסי בן גמליאל הוא איסי בן מהללאל ומה שמו איסי בן עקיבא (עקביה) שמו. ובירוש'¹⁹²ב"ק פ"ג נ ע"ד.: אמרי הוא יוסי הבבלי הוא יוסי בן יהודה הוא יוסי קטנתה (שבסוף סוטה).

הוא נזכר במכילתא כעשר פעמים. ובספרי במדבר כעשר פעמים (איסי בן עקביא). בספרי דברים רק בפיס' מו, שאינה מדבי ר"ע.

שהשמות "בן יהודה", "בן גור אריה" (גוריא, בארמית) ו"בן עקביא" אחד הם – יוצא מתוך כמה הקבלות¹⁹³עי' הופמן, 39.:

1) במכיל' נזיקין (כספא) ספ"כ 337 (לא תבשל): איסי בן גוריא¹⁹⁴כי"מ וא"פ ויל': גור אריה. – בפסחים כד ב וחולין קטו ב: איסי בן יהודה;

2) פסחא פט"ו 53 (זאת חוקת) וספרי במדבר פיס' סט: איסי בן עקיבא (עקביה) – בפסח' צה א: איסי בן יהודה;

3) ספרי נשא פיס' י: איסי בן עקביא – סוטה טו ב: איסי בן יהודה;

4) ספרי שלח פיס' קיב: בן עקביא – בכריתות ז ב: בן יהודה;

5) ב"מ צב א ("מגלת סתרים" בבית ר' חייא): איסי בן יהודה – ירוש' מעשרות פב נ ע"א: בן עקביה;

6) ירוש' מעשרות רפ"א מח ע"ג: איסי בן יהודה – חלה פ"ד ס רע"ב: בן עקביה;

[*6) מכיל' נזיקין פ"ד: איסי בן עקביא – משנת ר"א, 162: בן יהודה];

7) ב"ק לב א: איסי בן יהודה – תוס' שם פ"ב יא: איסי הבבלי, ירוש' שם פ"ג ג ע"ד: יוסי הבבלי;

8) ברייתא דמלאכת המשכן פ"י: איסי בן עקביא – מנחות כט א: ר' יוסי בר' יהודה, ירוש' שקלים פ"ו נ ע"ב: רבי יוסי בי רבי יהודה¹⁹⁵שתי פעמים נזכר במכיל': איסי בן שמאי (בר שמיי), ויסע ספ"ג 166 ושירתא ספ"ב 125, והנה הראשון נמצא בבבלי (יומא עו א) בשם: איסי בן יהודה, ובמכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 111] – בשם: בן עקיבה, אבל במדרש תהל' פכ"ג ה מובא בשם "איסי בן עקיבא"; גובהו של מן ששים אמה – הוא הסתם של ת"ק שם במכיל', ואפשר שהוא אחר..

ו"איסי בן יהודה" נזכר גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל"¹⁹⁶וצ"ל: דבי שמואל, כבכ"י וראשונים. שבשבת לה ב (כ"י מ'): אמר ר' אסי בר יהודה שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק וכו' אמרו לו א"כ נתת דבריך לשיעורין וכו'. ובתוס' סוכה פ"ד יב: ר' יוסי אומר הרוצה, וחסר בתוס': הבבלי¹⁹⁷ואפשר לומר ש"שמע" את הדברים מר' יוסי רבו, אבל "אמרו לו", שישנו גם ב"תנא דבי ר' ישמעאל", אינו מתיישב לפי־זה..

כל התנאים האלה (וחוץ מהם: ר' ירמיה במכילתא ובמכיל' דעריות) נזכרים רק ב"דבי ר' ישמעאל" ולא בספרא ולא בספרי דברים פיס' נה–שג: כי ר' יאשיה בספרי דברים פיס' צח, (קג!), ריח, רכח ור"ל – נזכר בהוספות מדבי ר' ישמעאל, שאינם בכ"י ר', או שהם (כפיס' צח) בכ"י ר' (וכן בפי' ר"ה) במקום אחר, בתחילת פיסק קא (כל ההוספות של כל הפרשה במקום אחד!) וניכרים כהוספה.

ר' יונתן לא נזכר אלא בפיס' פ' ב"מעשה" בין שאר חכמים, וגם זה לקוח ממקור אחר ("ד"א" בילקוט), בפיס' ריד נזכר רק בהוספות מדבי ר' ישמעאל, שאינן בכ"י ר'.

והוא הדין בכל אלו השמות (אבא חנן, ר' יצחק, איסי בן יהודה) שנזכרו בפיס' צח (קג) ופיס' צד בהוצ' פרידמן, שאינם בכ"י ר' כלל או שניכרים כהוספות, כמו פיס' צד, שהיא בכ"י ר' כך: את יש' הע' הה' ולא ישבי עיר אחרת. מיכן אמ' מקימין הן את הטפלין אבה חנן או' לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכת' מדבר. את ישבי העיר ה' ולא יושבי עיר אחרת מיכן אמרו החמרת וכו', שהדרשה כפולה כאן, מפני שנכנס באמצע מקור אחר: מכילתא דברים שבמ"ת 71¹⁹⁸ע"ד ההוספות במדרשים אלה אדבר עוד בזמנו [להלן עמ' 711 ואילך]..

הופמן העיר בצדק (עמ' 39). שהשינויים האלה בשמו של איסי במכילתא עצמה, מראים שמסדר המכילתא לקח ממקורות שונים. אנו מוצאים אפילו את איסי במחלוקת עם איסי בן גוריא (נזיקין ספ"כ 337)¹⁹⁹אלא ש"איסי אומר" נמצא רק בדפוסים, ובפ"ז: ואומר., או איסי בן יהודה אצל איסי בן גוריה (ריש פ"כ 320, אגדה והלכה!), ונראים כשני נוסחאות. אלא שכבר העיר הראה"ו (במדות סופרים. ריש פ"כ) שהבבלי²⁰⁰חולין קטו ב, פסח' כד ב. מביא הברייתא ממדרש לדברים (יד כא): איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שאסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור אף כאן אסור. וע"כ אמרו גם במכילתא שם ושם: נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה מה להלן אסור וכו', וא"כ נכנסו גם בריש פ"ב וגם בסופה דברים אלה ממדרש לדברים.

והדבר כשהוא לעצמו נכון, שהמכילתא מצורפת מברייתות שונות; אלא שלא ידו של "מסדר" כאן, אלא ידו של מקבץ, מקבץ ברייתות עומדות ברשות עצמן ומצרף אותן לספר אחד.

[י. שמות החכמים בכל מסכת]

ואמנם גם שמות התנאים (גם חוץ מאיסי) שבכל מסכת ומסכת אינם שוים, יש בזו שאין בזו ויש בזו שאין בזו:

א. פסחא

1. ר' ישמעאל, כמה פעמים (כט).

2. ר' עקיבא, כ"פ (יד).

3. ר' אליעזר, כ"פ (יב).

4. ר' יהושע, ד"פ (פ"א במעשה).

5. שמעון בן עזאי, ב"פ.

6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (יב, פ"א בציטט).

7. ראב"עפ (פ"א במעשה)., ב"

8. בן זומא, פ"א.

9. ר"א בן צדוקא., פ"

10. ר' יהודה בן בתירה, כ"פ (ד).

11. ר' יוסי, פ"א.

12. ר' נהוראי, פ"א.

13. ר' אלעזר (?), פ"א.

14. ר' נחמיה, פ"א.

15. ר' יהודה, כ"פ (ו, ב"פ בציטט).

16. ר' אליעזר בן יעקב (פ"א, בילקוט חסר "בן יעקב").

17. ר' חנינא בן אחי ר' יהושע, פ"א.

18. ר' שמעון בן יוחאי, כ"פ (ז).

19. ר' נתן, כ"פ (ט).

20. ר' יונתן, כ"פ (יח).

21. ר' יאשיה, כ"פ (ט"ו).

22. ר' אחאי בר' יאשיה, ב"פ.

23. איסי בן עקיבא, פ"א (יז א).

24. ר' יצחק, כ"פ (יא).

25. ר' ירמיה, פ"א.

26. אבא חנן משום ר"אא, פ"

27. רבי, כ"פ (ח).

28. ר' אליעזר הקפר ברבי, פ"א.

29. אבא יוסי (החרום? המחוזי?), פ"א.

30. רבותינו בלוד, פ"א (54).

31. ר' מתיא בן חרש, פ"א.

32. ר' עזריה(?), פ"א.

33. וחכמים אומרים (ג"פ).

34. וי"א (ב"פ).

35. ר' חייא בר נחמני משום רבי ישמעאל (60).

ב. ויהי בשלח

1. ר' ישמעאל, פ"א.

2. ר"ע, ג"פ.

3. ר' אליעזר, ד"פ.

4. ר' יהושע, פ"א.

6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (ד).

7. ראב"ע, פ"א.

10. ר' יהודה בן בתירה, פ"א.

11. ר' יוסי, פ"א.

12. ר' נהוראי, פ"א.

14. ר' נחמיה, ג"פ.

15. ר יהודה, (ה"פ).

18. רשב"י, ד"פ (ב"פ בד"א, פ"א: שאל ר' נתן – יונתן בן יוסף – את רשב"י, וברמב"ן בשם מכיל' דרשב"י).

ר' שמעון, ב"פ (מכאן אמר, במקום מס' דויהי פתיחתא 76 – בויסע פ"ב 161: מכאן אמר רשב"י)²⁰¹[ואוסיף על דברי רבי: גם בפתיחתא דויהי 76 הנוסח "ר' שמעון" הוא בדפו' בלבד, ובכל שה"ג: ר' שמעון בן יוחי. וכן להלן פ"א 89 בכי"י: רשב"י – עצ"מ]..

19. ר' נתן, ד"פ (פ"א: שאל ר' נתן – יונתן).

20. ר' יונתן (?) (נתן–יונתן, 99, 101).

21. ר' יאשיה, פ"א (=ספרי במדבר)

25. ר' ירמיה, פ"א.

27. רבי כ"פ (ה).

34. וי"א, פ"א.

ומן השמות החדשים:

א. רבן שמעון בן גמליאל, ב"פ.

ב. ר' מאיר, ב"פ.

ג. ר' שמעון התימני, פ"א.

ד. שמעיה, פ"א.

ה. אבטליון, פ"א.

ו. ר' אליעזר המודעי, פ"א.

ז. ר' טרפון וזקנים, פ"א.

ח. פפוס, פ"א.

ט. שמעון איש קטרון, פ"א.

י. ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא, פ"א.

כ. ר' אבשלום הזקן, פ"א.

ל. אבא יוסי המחוזי, פ"א. (ר' יונתן אומר משמו).

מ. ר' חנינא בן חכינאי, פ"א.

נ. ר' אחא, פ"א.

ס. ר' שמעון בן יהודה, פ"א.

ע. ר' בנאה, פ"א.

ר' ישמעאל ותלמידיו נזכרים איפוא במסכת זו במדה זעומה מאד.

ג. שירתא

1. ר' ישמעאל, פ"א.

2. ר' עקיבא, ב"פ.

3. ר' אליעזר, פ"א.

6. ר' יוסי הגלילי, ד"פ.

14. ר' נחמיה, פ"א.

15. ר' יהודה, ג"פ.

27. רבי, ג"פ; רבינו הקדוש (שאל אנטונינוס את־), ב"פ (125, 137).

33. וחכ"א, פ"א.

34. וי"א, ב"פ.

(מפ"ד עד פ"י [ברפ"ד: ר' יהודה ובאמצע פ"י: ר' יוסי הגלילי] רוב השמות הם: רבי, רבינו הקדוש וי"א).

ושמות חדשים:

ב. ר' מאיר, פ"א.

a. ר' אליעזר בן תדאי, פ"א.

b. ר' יוסי בן דורמסקית, ב"פ.

c. ר' שמעון בן אלעזר, 128²⁰²[ונזכר כבר בפסחא פט"ו 56 – לנוס' כי"י; בדפו': ר"ש. – עצ"מ)..

d. אבא שאול, 127.

e. איסי בן שמאי, 125.

ד. ויסע

3. ר' אליעזר, כ"פ (ט).

4. ר' יהושע, כ"פ (כד).

5. שמעון בן עזאי, 158.

6. ר' יוסי הגלילי, 164²⁰³[אבל בסוף פ"ב הנוסח "ריה"ג" בדפוסים בלבד, בכִי"מ וא"פ: ר' יוסי בן שמעון, מ"ח ופ"ז וש"ס: ר' יוסי. – עצ"מ]..

11. ר' יוסי, ג"פ.

13. ר' אלעזר (?), ג"פ.

14. ר' נחמיה, פ"א.

15. ר' יהודה בן אלעאי, 153.

ר' יהודה (אצל ר' נחמיה) 174.

18. רשב"י, 155, 161, ר' שמעון (ור' יוסי), 167²⁰⁴[ולמענ"ד צ"ל: ר' יוסי ברבי שמעון, הנזכר למעלה סוף פ"ב. – עצ"מ]..

19. ר' נתן, 156.

21. ר' יאשיה, 164.

24. ר' יצחק, 158.

27. רבינו הקדוש, 154²⁰⁵[כך נוסח הדפוס ופ"ז, אבל שה"ג: רבינו הגדול. – עצ"מ]..

34. וי"א, ד"פ.

וחדשים:

א. רשב"ג, ב"פ.

ו. ר' אל(י)עזר המודעי, כ"פ (כ).

ז. ר' טרפון והזקנים, 166.

e. איסי בר שמאי, 166.

α. דורשי רשומות, כ"פ (ה).

β. ר' אבא (דבר זה הסיח לי רבינו הקדוש)²⁰⁶[כך נוסח הדפוס ופ"ז, אבל שה"ג: רבינו הגדול. – עצ"מ]., 154.

γ. אחרים אומרים, ד"פ.

δ. ר' יהושע בן קרחה, ב"פ.

ε. ר' אלעזר (בן) חסמא, פ"א.

ζ. ר' יוסי בן זימרא, 175.

η. ר' זריקא, 168.

θ. אמרו, כ"פ (ה).

ה. עמלק

1. ר' ישמעאל, פ"א (191).

3. ר' אליעזר, כ"פ (ח).

4. ר' יהושע, כ"פ (יא).

6. ר' יוסי הגלילי, 191.

7. ראב"ע, 191.

11. ר' יוסי בן חלפתא, 176, ר' יוסי, 192.

13. ר' אלעזר בן שמוע, 183.

14. ר' נחמיה, 191.

18. רשב"י, 183.

19. ר' נתן, 177, 200 (וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו), 200.

21. ר' יאשיה (– ור' אלעזר (בן) חסמא), 176²⁰⁷[וכ"ה במדרשב"י, הוצ' אפשטיין־מלמד, 118.].

23. איסי בן יהודה, 179.

27. רבי, פ"א 191 (מתוך תוס' נדרים); ר' יהודה הנשיא (במחלוקת עם ר' נתן), [176]²⁰⁸[בדפוסים נשמטה מלת "הנשיא".]., 202.

וחדשים

א. רשב"ג, 192.

ו. ר' אלעזר המודעי, כ"פ (י).

ח. ר' פפיס, 194.

γ. אחרים, 476

δ. ר' יהושע בן קרחה, 191.

ε. ר' אלעזר (בן) חסמא, 176.

θ. אמרו, כ"פ (ו').

I. ר' חנינא (תלמיד ר' אליעזר), 177.

II. זקנים הראשונים, 181.

III. ר' חנניא בן אידי, 183.

IV. ר' חנניה בן עקביה, 183.

V. ר' צדוק ור"ג ("אמרו"), 195.

VI. יהודה איש כפר עכו (שאל את ר"ג), 196.

VII. ר' חנינא בן גמליאל, 202.

ו. בחדש

1. ר' ישמעאל כ"פ (ט, ומה שהובא ברפ"ג 211 בשמו, נמצא במכילתא דברים, מ"ת 56, בשם: ר' חייא בר נחמני אמ' משם ר' ישמעאל, זה שאמר בשמו, פסחא פט"ז).

2. ר' עקיבא, כ"פ (ח).

3. ר' אליעזר, כ"פ (ז).

6. ר' יוסי הגלילי, פ"א (210),

10. ר' יהודה בן בתירה, 231.

11. ר' יוסי, כ"פ (ו', 214: יהודה היה דורש – ואני איני אומר כן; 242: – "אסי" בדפו' בלבד, בכל שה"ג: יוסי).

13. ר' אלעזר²⁰⁹כצ"ל, בדפו': אליעזר; [אבל בנוס': ר' אלעזר בר' יוסי, כי"מ: ר"א בר יוסי הגלילי. וגם בסמוך בנוס': כיו"ב דרש ר"א ב"ר יוסי, ועי' ח"ג בהוצ' הורוביץ. – עצ"מ]. משום אבא יוסי בן דורמסקית, 205.

14. ר' נחמיה, 240.

15. ר' יהודה, כ"פ (210=217, 211, 214) – ברבי אלעאי, 236.

16. ר' אליעזר בן יעקב, 240, 243.

18. רשב"י, 222, 231, 240. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו[ס] משום ר' שמעון, 231.

19. ר' נתן, כ"פ (ז).

20. ר' יונתן, 240 (=ספרי דברים פיס' לב: נתן בר יוסף).

22. ר' אחאי בר יאשיה, 230 (= שבתא).

23. איסי בן עקיבא, 242.

24. ר' יצחק, ג"פ.

27. רבי, כ"פ (יב).

31. ר' מתיא בן חרש, 228.

33. וחכ"א, 211, 234.

34. וי"א, 225, ויש מחליפין בדבר, 236.

וחדשים:

ב. ר' מאיר 240 (כנוס' כי"י, עי' ח"ג בהורוביץ).

V. רבן גמליאל, 226.

VII. ר' חנינא בן גמליאל, 234.

ס. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו. 231,

b. אבא יוסי בן דורמסקית, 205.

c. ר' שמעון בן אלעזר, 221, 244.

d. אבא שאול, 205.

δ. ר' יהושע בן קרחה, 217.

א. ר' אלעזר ב"ר יוסי הגלילי, ד"פ.

ב. ר' יהודה בן לקיש, 205 (ליתא בילקוט).

ג. ר' אלעזר בן פרטא, 210.

ד. ר' חנינא בן אנטיגנוס, 224

ה. ר' אלעזר הקפר (אבי ר' אלעזר ברבי), 228.

ו. אלעזר בן חנניה בן חזקיה, 229.

ז. ר' יוסי בר' יהודה, 242, 211 (כנו' כי"י ופ"ז, וכ"ה במ"ת).

ח. רבן יוחנן בן זכאי, 203, 244.

ז. נזיקין

1. ר' ישמעאל, כ"פ (כה).

2. ר' עקיבא, כ"פ (יז).

3. ר' אליעזר, כ"פ (י).

5. שמעון בן עזאי, 283.

6. ר' יוסי הגלילי, כ"פ (ז).

7. ראב"ע, 246, 297.

10. ר' יהודה בן בתירה, ג"פ.

11. ר' יוסי, ג"פ.

13. ר' אלעזר (ז), 277.

15. ר' יהודה, ד"פ.

16. ראב"י, ב"פ.

18. רשב"י, ו"פ; ר' שמעון, 297 בציטט.

19. ר' נתן, כ"פ (ט).

20. ר יונתן, כ"פ (ט).

21. ר' יאשיה, כ"פ (י).

22. ר' אחאי בר יאשיה, ב"פ.

23. איסי בן עקיבא, 262, 263.

24. ר' יצחק, כ"פ (ז).

26. אבא חנן משום ר"א, ג"פ.

27. רבי, כ"פ (ט).

33. [חכמים], "והן אומרים", 253.

והחדשים:

ב. ר' מאיר, ד"פ.

C. ר' שמעון בן אלעזר משום ר"מ, 298 (כי"י וילקוט).

III. ר' חנינא בן אידי, 268.

V. רבן גמליאל, 283.

VII. ר' חנינא בן גמליאל, 279.

ח.ר' יוחנן בן זכאי, ג"פ.

א. ר' יונתן בן אבטלמוס, 257.

ב. ר' שמעון (בן גמליאל הזקן), 313 (במעשה).

ג. ר' שמעון בן מנסיא, 264.

ד. תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל, 264; אחד מתלמידי ר"י, 282.

ח. כספא

1. ר' ישמעאל, ו"פ.

2. ר' עקיבא, ד"פ.

3. ר' אליעזר, ג"פ.

6. ר' יוסי הגלילי, 336.

10. ר' יהודה בן בתירה, ג"פ.

15. ר' יהודה, 316, 334.

16. ר' אליעזר בן יעקב, 331.

18. רשב"י 326, 336.

19. ר' נתן, ה"פ.

20. ר יונתן, ב"פ.

21. ר' יאשיה, ה"פ.

*23. איסי בן יהודה, 320.

[איסי בן גוריא, 320, 337].

24. ר' יצחק, 324.

25. אבא חנן משום ר"א, ד"פ.

27. רבי, ד"פ.

חדשים:

ב. ר' מאיר ב"פ.

C. ר' שמעון בן אלעזר, 336.

A. איסי, 337.

ט. שבתא

1. ר' ישמעאל, 340.

2. ר' עקיבא, 340, 342.

3. ר' אליעזר, 343.

6. ר' יוסי הגלילי, 340.

7. ראב"ע, 340.

10. ר' יהודה בן בתירה, 342.

19. ר' נתן, ג"פ.

20. ר' יונתן, 347.

22. ר' אחי בר יאשיה, 342 (כ"י א"פ מ"ח ויל').

27. רבי, 343, 345.

חדשים:

ג. ר' אלעזר בן פרטא, 343.

ג. ר' שמעון בן מנסיא, 341 ב"פ.

ד. אחד מתלמידי ר' ישמעאל, 347.

אשר לשמות וּלְשִׁוְיוֹנָם קרובות אפוא המסכות פסחא, בחדש ונזיקין:

שלשתן מרבות להביא את ר' ישמעאל (כט–כה–ט) ור' עקיבא (יד–יז–ח), את ר' אליעזר (יב–י–ז), ר' נתן (ט–ט–ז), ר' יונתן (יח–ט–א) ור' יאשיה (טו–י) ור' יצחק (יא–ז–ג) ורבי (ח–ט–יב); מזכירות את ר' אחאי בר' יאשיה, את אבא חנן משום ר"א, ואת איסי בן עקיבא (א–ב–א), אלא שבנזיקין נזכר עוד: ר' מאיר, ר' שמעון בן אלעזר ור' שמעון בן מנסיא, ובבחדש: רשב"א, אבא שאול ור' יוסי בר' יהודה.

בכספא נזכרו: ר' ישמעאל (ו) ור"ע (ד) ור' אליעזר (ג), ר' יהודה בן בתירה (ג), ר' יונתן (ב) ור' יאשיה (ה), ר' נתן (ה) ור' יצחק (א), אבא חנן משום ר"א (ד) ואיסי בן יהודה, ורשב"א, ורבי (ד).

בעמלק נזכרו: ר' ישמעאל (א), ר' אליעזר (ח), ר' אליעזר המודעי (י), ור' יהושע (יא), ר' יאשיה, ר' נתן (ג, כשמת ר"נ), ואיסי בן יהודה, ורבי (מתוך תוס' נדרים), ר' יהודה הנשיא, ו"אמרו" (ו).

בויהי בשלח נזכרו: ר' ישמעאל ותלמידיו ר' יאשיה ור' יונתן (?) כל אחד פעם אחת, ר"ע ג"פ, רבי ה"פ, ר' אל(י)עזר המודעי ור' בנאה.

בשירתא נזכרו: ר' ישמעאל פ"א, תלמידיו לא נזכרו כלל, ר"ע ב"פ ורבי ה"פ (שתים מהן "רבינו הקדוש"), ר' מאיר ורשב"א, אבא שאול ואיסי בן שמאי.

בויסע לא נזכר כלל ר' ישמעאל, ונזכרו ר' יאשיה, ר' יונתן ור' יצחק רק פ"א; וכ"פ: ר' אליעזר (ט), ‏ ר' אליעזר המודעי (כ) ור' יהושע (כד), דורשי רשומות (ה) ו"אמרו" (ה). ונזכרו: רבינו הקדוש, ר' אבא (תלמידו), ר' יוסי בן זימרא (שהתחתן ברבי, כתובות סז ב) ואיסי בר שמאי.

בשבתא נזכרים: ר' ישמעאל (א) ור"ע (ב) ור' אליעזר (א) ור' יהודה בן בתירא (א), ר' נתן (ג) ור' יונתן (א), ר' אחי בר יאשיה (א), רבי (ב), ור' שמעון בן מנסיא, ו"אחד מתלמידי ר' ישמעאל" (347), שנזכר גם בנזיקין (ב"פ) וגם בספרי במדבר פיס' קז.

כספא ועמלק מזכירים שניהם את איסי בן יהודה, אלא שהראשון מזכיר גם את רשב"א ורבי (ד), והשני מזכיר: ר' יהודה הנשיא (במחלוקת עם רבי נתן) ומזכיר גם: ר' אל(י)עזר המודעי ור' יהושע (כ"פ), ונראה שהיה קרוב לר' נתן: וכן מצינו כשמת ר' נתן אבדה חכמתו (עמלק פ"ב, 200, אצל דברי ר' נתן), ואפשר שהוא מדבי ר' נתן.

ויהי בשלח ממעט להזכיר את ר' ישמעאל ותלמידיו.

גם בשירה נזכר ר' ישמעאל רק פ"א, ותלמידיו ל א נזכרו כלל, ובויסע לא נזכר ר' ישמעאל כלל.

בשירה ובויסע נזכר איסי בן שמאי, אלא שבשירה נזכרו רבי וגם רבינו הקדוש (יחד ה"פ), ר' מאיר ורשב"א ואבא שאול, ובויסע: ר' אל(י)עזר המודעי ור' יהושע, רבינו הקדוש ("רבי" רק בציטט ממשנה) ור' אבא תלמידו ור' יוסי בן זימרא מחותנו.

אבא שאול נזכר רק בספרא וספרי דברים, ולא בדבי ר' ישמעאל; ר' יוסי בן יהודה רגיל בספרא וספרי דברים, אבל נזכר (ג"פ) גם בספרי במדבר וגם במכילתא דברים (מ"ת 56) = מכיל בחדש.

ר' בנאה, שנזכר בויהי בשלח, – נזכר רק בספרי דברים פיס' א, ב וש"ו ומכיל' דברים (מ"ת 60 סי' ג).

ר' אליעזר המודעי – רק בספרי במדבר פיס' קלז וקנ"ז וספרי דברים פיס' מ (כנוס' מ"ת 33) ומ"ת 178.

ר' שמעון בן אלעזר נזכר גם בספרי במדבר (פיס' פג, פד, קיב, קטו, קלב, קלז), אבל פרשת בהעלותך יש בה הרבה מדבי רבי ועוד, בפיס' קיב ליתא בילקוט כל המאמר, בפיס' קלב – מקורות שונים.

ר' שמעון בן מנסיא (מכבדו של בית רבי) נזכר רק בספרי במדבר פיס' עח ופ"ה (בהעלותך!) וספרי דברים פיס' לב ומ"ח.

ונראה אפוא שיש במכילתא שלנו כמה ברייתות מדבי רבי, שכבר דברנו עליו (ועוד נשוב לו בספרי במדבר) וכמה מדבי רשב"י (מין "תנא ר' ישמעאל בדבי רשב"י"), ואמנם כבר העירו פרידמן (במבואו פרק י) והופמן (42), שכמה "תני ר' שמעון" שבירוש' ומדרשים נמצאים במכילתא שלנו²¹⁰ירוש' פאה פ"א טו ע"ד, סוכה מ"ה נה ע"ב, ביצה פ"א סא ע"א, תענית פ"א סד ע"א, וירוש' סוף קדושין, וכ"פ במדרשים., אבל עוד נשוב לזה, כשנדבר על מדרשו של ר' שמעון. זאת אומרת שמסדריהם של כמה מברייתות אלה יצאו מחוגם של תלמידי ר"ש ותלמידי רבי.

והנה למעלה ראינו שסתמות של מסכת נזיקין ושבתא מובאים במכילתא דרשב"י (ובמקורות אחרים) בשם ר' ישמעאל, וסתמות של פסחא – בברייתות שבבבלי (לעיל 542 ואילך) וסתם של עמלק בפסחא בשם ר' ישמעאל.

ובשם "תני ר' ישמעאל" בירוש' ומדרשים מובאים סתמות ומפורשות (בשם ר"א ור"נ) של פסחא ד"פ, נזיקין ד"פ, עמלק ג"פ, שירה ב"פ, ויסע וכספא.

ובשם "תנא דבי ר' ישמעאל" מובאים בבבלי סתמות של פסחא ב"פ (השני = ספרי!), של נזיקין (= שבתא!), של שירה, ויסע, בחדש (= ספרי!), ושני סתמות של כספא ונזיקין, שפותחים אצלנו: ד"א.

ובמדרשים בשם "תני דבי ר' ישמעאל" סתמות של בשלח ובחדש. – ויהי בשלח, ויסע ובחדש הן אפוא אלה שאין עליהן עדות ברורה! ואפילו באחדים אפשר שאותם הדברים נשנו בכל המדרשים מבית מדרשו של ר' ישמעאל.

והרי אנו מוצאים כמה התאמות והקבלות גם בין המסכות המתחלפות וחולקות, ואנו מוצאים לרובן הקבלות הרבה משאר המדרשים מדבי ר' ישמעאל:

כי "המסכות" של המכילתא – ברייתות עומדות ברשות עצמן הן, שכל שייכותן אינה אלא מקומן בקובץ אחד וספר אחד, חיבורן במקום למדרש על ספר שמות: ביניהן כמה ניגודים וחילופים, והן שונות בכמה דברים.

[יא. ניגודים וחילופים בין המסכות]

1. פסחא – בשלח.

פסחא רפי"ד: סוכותה סוכות ממש [שנא'] ויעקב נסע סוכתה דברי ר"א וחכ"א אין סוכות אלא מקום שנאמר ויסעו מסכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום רע"א אין סוכות אלא ענני כבוד וכו'.

אבל במס' דויהי פתיחתא 80: ויסעו מסוכות ויחנו באיתם מה איתם מקום אף סוכות מקום רע"א אין סוכות אלא ענני כבוד וכו' (סתם ורע"א).

אגב אין בפסחא שם אחרי דברי ר' נחמיה ("לפי שצריך למ"ד" וכו') דברי "תנא דבי ר"י" שבבבלי: כגון אילים וכו' (עי' לעיל).

2. פסחא – ויסע

פסחא פ"ו, בלילה הזה, וכפול בלא תותירו:ו עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר, וכן "תני ר' ישמעאל" בירוש' על "בבקר בבקר" (עי' לעיל).

אבל בויסע פ"ד: בבקר בבקר בשחרית בשחרית (עי' לעיל).

3. פסחא – בחדש

פסחא, פתיחה 4: לאמר, צא ואמור להם מיד דברי ר' ישמעאל שנאמר ויצא ודבר (שמות לד לד) ר' אליעזר אומר צא ואמור להם והשיבני דבר וכו'.

אבל בבחדש פ"ג, 213: וירד משה מן ההר מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו וכו' אין לי אלא דברות הר סיני וכו' ת"ל ויצא ודבר וכו'.

ושם פ"ד 219: לאמר [מלמד] שהיו אומרים על הן הן ועל לאו לאו דברי ר' ישמעאל רע"א על הן וכו' ד"א לאמר צא ואמור להם והשיבני את דבריהם וכו'.

4. ויהי בשלח – שירה

א) בשלח מס' דויהי פ"ו 111: וינער י"י את מצרים כאדם שמנער את הקדרה התחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה.

אבל בשירה פ"ב, 124: סוס ורוכבו מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים למרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה וכו'.

(ובשלח אינו מתאים ל"תני ר' ישמעאל" שבשהש"ר).

ב) בשלח מס' דויהי 111: וישובו המים ויכסו את הרכב [וגו' לא נשאר עד אחד] אף לפרעה דברי ר' יהודה שנאמר מרכבות פרעה וחילו וגו' ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה וכו' וי"א באחרונה ירד פרעה וטבע שנאמר כי בא סוס פרעה וכו'.

אבל בשירה פ"ד 131: מרכבות פרעה וחילו במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא אמר²¹¹כצ"ל, וכ"ה במדרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 83); כאן: הם אמרו. מי י"י אשר אשמע בקולו וכו'.

וזה כר' יהודה בבשלח²¹²ובעל מאיר עין נדחק.. [ואמנם גם סתם בשלח מס' דויהי פ"א, ואכבדה: פרעה התחיל בעבירה וכו' (ועי' פסחא פ"ז 23).]

5. בחדש – נזיקין

א) בחדש פ"ו 225: לא תשתחוה להם ולא תעבדם למה נאמר לפי שהוא אומר וילך ויעבוד אלהים אחרים [וישתחו] (דב' יז ג) לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה, אתה אומר כן או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על כל אחד בפני עצמו. דבר אחר לא תשתחוה להם למה נאמר לפי שהוא אומר זובח לאלהים יחרם בלתי לי"י לבדו (שמות כב יט) עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל [לא תשתחוה] להם וכה"א [כי] לא תשתחוה לאל אחר (שמ' לד יד).

אבל בנזיקין ספי"ז 310: זובח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא תשתחוה להם ולא תעבדם. זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדים לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדה בכך בין שאינו עובדה אף כל וכו'.

זהו "דבר אחר" שב"בחדש".²¹³ועי' בברייתא שבסנהד' ס ע"ב, שהיא מורכבת מכמה ברייתות; תחילתה במכיל' דרשב"י [הוצ' אפשטיין־מלמד 210]: מנין וכו' – בספרי שופטים פיס' קמח: עונש וכו' – מכיל' נזיקין, וסופה: יצתה וכו' – "תני חזקיה" בירוש' נזיר פ"ו נד ע"ג. ועי' מ"ת 99: וילך ויעבד אלהים אחרים וכו' – מכיל' דבחדש, ויעבד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל זבח לאלהים יחרם זביחה וכו' – מכיל' דנזיקין.

ב) בחדש פ"ח 231: דבר אחר כבד את אביך לפי שנאמר איש איש [אשר] יקלל [את] אביו ו[את] אמו (ויק' כ ט) אין לי אלא איש, אשה מנין, טומטום ואנדרוגינוס מנין ת"ל כבד וכו' דברי ר' ישמעאל ר' יהודה בן בתירא אומר וכו'.

אבל בנזיקין פ"ה 268 (ומקלל אביו ואמו): ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו לפי שנאמר איש אין לי אלא איש אשה טומטום ואנדרוגינוס מניין ת"ל ומקלל אביו ואמו, – כר' ישמעאל, ולא נזכרה כלל המחלוקת שב"בחדש".

ג) בחדש פ"ח 232: לא תגנוב וכו' (ו)הרי זה אזהרה לגונב נפשות וכו' אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות וכו'²¹⁴סנהד' פו א: דבר הלמד מעניינו במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות. ועוד אמרת²¹⁵ילקוט: ועוד אמר רבי! מ"ח לי'. שלש מצות נאמרו בענין זה שתים מפורשות ואחת סתומה נלמד סתומה ממפורשת מה מפורשת מצוה שחייבין עליה מיתת ב"ד וכו'.

אבל בנזיקין פ"ה 267: עונש שמענו ("וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת") אזהרה לא שמענו ת"ל לא תגנוב: לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפש וכו' אז הרי זו אזהרה לגונב ממון והלה²¹⁶[כ"ה בד"ק וכ"י א"פ ועוד, כי"מ ד"ו ודפו' ליוורנו: והלא, ועי' "מכילתא ד"ק וד"ו", תרביץ ש"ו 507.] אזהרה לגונב נפש אמרת שלש מצות נאמרו בענין שתים מפורשות ואחת סתומה ‏וכו'.

"לא תגנוב וכו' ", שבנזיקין נכנס כאן ממקור אחר לפ' יתרו, מקור המקביל אל "ועוד אמרת" שב"בחדש". ובסנהד' שם תחילה ברייתא ראשונה דבחדש, ואחריה ברייתא שניה מויקרא: תניא אידך לא תגנובו וכו' אמרת צא ולמד משלש עשרה מדות וכו' – דבי ר' ישמעאל לויקרא²¹⁷אמנם הלשון נמצא בספרא אחרי, פרשה א ה, משום ר' ישמעאל: משום ר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד פתוח על הסתום וכו'; וב"דבי ר' ישמעאל", חולין קלב א: וילמד סתום מן המפורש (עי' לעיל) אבל גם בספרא חובה פרשה ו ט: ילמדו סתומות ממפורשות..

6. נזיקין – ויסע

נזיקין פ"ד 282: איסי בן עקיבא אומר ושמתי לך מקום למה נאמר לפי שהוא אומר שבו איש תחתיו וגו' אלו אלפים אמה אתה אומר וכו' או אינו אלא ד' אמות, הרי אתה דן נאמר כאן מקום ונאמר להלן (בפ' משפטים!) מקום מה מקום האמור להלן אלפים אמה אף מקום האמור כאן אלפים אמה.

מלשון "כאן" ו"להלן" אנו רואים, שהמדרש נעתק ממדרש לפרשת בשלח²¹⁸ואם "איסי בן שמאי", הוא "בן עקיבא", הלא לא נזכר בויסע אלא "איסי בן שמאי"!. אבל בויסע פ"ה 170: שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה, ולא יותר.

ושהנוסח "כאן – להלן" שבמשפטים נכון, יוצא גם מירוש' עירובין פ"ד כא ע"ד: מניין לד' אמות שבו איש תחתיו ומניין לאלפים אמה אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, או חלף א"ר אל(י)עזר²¹⁹כצ"ל, כנוס' שרידי הירוש' 318, שם 101: לעזר. ותני כן²²⁰שרידי הירושלמי שם ושם, כי"ל נשתבש: ותנינן. אסא בן עקיבה אומר מקום מקום נאמר כאן מקום ונאמר להלן ושמתי לך מקום מה מקום שנאמ' להלן אלפים אמה אף וכו'. וא"כ באותו מקור היה מדרש זה בבשלח.

7. נזיקין – כספא

נזיקין פ"ה 268²²¹=מכילי דעריות, קדושים פ"ט ז, סנהד' סו א.: עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אלהים לא תקלל (שמ' כב כז) אם דיין הוא אביך הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל וכו' אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור הרי אתה דן בנין אב מבין שניהם וכו'.

אבל בכספא פ"א (נזיקין פי"ט) 318: מכאן אמרו וכו' בן נשיא שקלל את האב חייב בארבעה דברים משום נשיא ואב ודיין ומשום בעמך לא תאור; ושם: אלהים לא תקלל אין לי אלא דיין ונשיא שאר כל אדם מניין ת"ל בעמך לא תאור מ"מ.

וא"כ לא בהצד השוה אלא מן "בעמך".

8. נזיקין – שבתא

נזיקין סוף פ"ד 264: ר' שמעון בן מנסיא אומר ויהא פקוח נפש דוחה את השבת והדין נותן אם רציחה דוחה את העבודה וכו'.

אבל בשבתא (תשא) פ"א 341: ר' שמעון בן מנסיא אומר ושמרתם וכו' לכם שבת מסורה וכו', וזה כפול בשמו (להלן שם): זה הוא שהיה רשב"מ אומר וכו'²²²וכן דברי ר' נתן כפולים שם בסוף העמוד: זה הוא שהיה רנ"א וכו', וביומא פה א מוחלפת השיטה., והק"ו שבנזיקין מובא בשבתא בשם ר' עקיבא.

9. כספא – שבתא

כספא פ"כ 332 (ובכל אשר אמרתי): ד"א… לפי שהוא אומר (שמ' כ י) לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה דברים שהן משום שבות מנין ת"ל ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו.

אבל בשבתא (תשא) רפ"א: אך את שבתותי תשמורו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשו כל מלאכה אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה משום שבות מנין ת"ל את שבתותי להביא דברים שהן משום שבות.

[יב. התאמות והקבלות]

א. התאמות בין מסכת למסכת:

I. פסחא – כספא

1) פסחא פט"ז 58 (באדם ובבהמה… ד"א) = כספא פ"א (נזיקין פי"ט) 319 (כן תעשה).

2) פסחא פ"ח 27 (אך ביום הראשון) = כספא פ"ב (נזיקין פ"כ) 334 (לא תזבח) (מקוטע).

II. בחדש – נזיקין

1) בחדש פ"ג 213 (לא יחיה): רע"א וכו' = נזיקין פי"ז 309 (מכשפה לא תחיה) (בארוכה).