ג. מסכת סוכה
[א. סוגיות מוחלפות]
א) מסכת סוכה היא יחידה לעצמה, שאף על פי שיש בה כמה דברים משותפים וכמה וכמה נקודות מגע לעירובין הרי היא מתחלפת מעירובין בכמה מקומות:
1) ז ב–ח א: אמר ר' יוחנן סוכה העשויה ככבשן אם יש בהיקפה כדי לישב בה כ"ד בני אדם כשרה וכו' אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי מי סברת גברא באמתא וכו' א"ל רב אתי (כצ"ל) לרב אשי לעולם גברא באמתא יתיב ור"י מקום גברי לא קחשיב וכו' רבנן דקיסרי וכו' ולא היא דהא קחזינן דלא הוי כולי האי.
וכבר העירו התוס' (ח סע"א): על חנם דחק לישב דברי ר' יוחנן דעל כרחך מקום גברי קחשיב דשמעינן ליה בהדיא בעירובין בריש חלון (עו א) דאמר חלון עגול צריך שיהא בהיקפו כ"ד טפחים ולא מיתרצא (שם ב') אלא כדייני דקיסרי וכו'.
הסוגיא כאן בסוכה היא אפוא מישיבתו של רב אשי.
2) כג א וכו': עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל וכו'. מאי טעמא דר"מ אביי אמר שמא תמות וכו' בפיל קשור כ"ע לא פליגי1תוס': לשון הש"ס משונה כאן משאר מקומות דר"ז ואביי תרוייהו מפרש' טעמא דר"מ והוה ליה למימר מאי בינייהו והוא מפרש והולך בלשון פליגי. וכו' ומי אמר אביי ר"מ חייש למיתה וכו' והתנן (גטין כח א) בת ישראל וכו' אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינן עלה הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד ואמר אביי לא קשיא הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר' יהודה דחייש למיתה דתניא הלוקח יין וכו' ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין (ע"כ בגיטין! ושם: רמי ליה אביי לרבה תנן וכו' ורמי תרומה אתרומה וכו' אלא אמר אביי וכו'). איפוך ר"מ חייש למיתה ור"י לא חייש למיתה דתניא עשאה לבהמה וכו'. קשיא דר"מ (דהלוקח) אדר"מ (דסוכה) אמר לך ר"מ מיתה שכיחא בקיעת הנוד לא שכיחא אפשר דמסר ליה לשומר2כך אמר רב יהודה מדסקרתא בגטין כח ב לתרץ דברי רבא שם!. קשיא דר"י אדר"י טעמא דר"י לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא משום דלית ליה ברירה3בעירובין לז ב, יומא נו ב, גטין כו א מסיק להיפך מפני הברייתא דלהלן, אבל בב"ק סט א אינו מזכיר כלל את הסיפא, ועי' תוס'.. ולא חייש ר"י לבקיעת הנוד והא מדקתני סיפא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד וכו' התם ר"י הוא דקאמר לר"מ לדידי לית לי ברירה וכו'. ולא חייש ר"י למיתה והא תנן ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר רב הונא4בכי"י: אבא. בריה דרב יהושע מעלה עשו בכפרה5ביומא יג א לא נזכר כלל כל זה וטעמו של ר"י הוא דחיישינן למיתה. ועי' ירוש' יומא פ"א לח סע"ד: תמן ביחיד וכאן בציבור. וכו'6עי' ירוש' עירובין פ"א יט ע"ב..
ובמקומו בעירובין טו ב ליתא מכל הסוגיא כלום, אלא מסמיך לברייתא דדף כג א: מ"ט דר' יוסי הגלילי וכו' = כד ב דסוכה!
והנה סוגיא שלנו מוחלפת אפוא מעירובין ויומא וגטין!
וסוכה מוחלפת מיומא גם בדף כו ב: מעשה לסתור חסורי מיחסרא והכי קתני אם בא להחמיר על עצמו מחמיר וכו' ומעשה נמי וכו'.
אבל ביומא עט א מובאה ברייתא: ותני עלה לא מפני שהלכה כך אלא שרצו להחמיר על עצמן, ואין זו הצעת הח"מ וה"ק שבסוכה (כדעת התוס'), מפני שחוץ מן הלשון שהוא לשון ברייתא, מוכיח "ותני עלה" שזוהי ברייתא. אבל מסדרה של סוכה לא ידע אותה.
3) כד ב: אמר רב אחא בר יעקב (לעיל כד א) כל מחיצה וכו' תנן וכו' – כל הסוגיא מוחלפת מעירובין טו א.
4) סוכה ד ע"א: היתה גבוהה מעשרים אמה והוצין יורדין בתוך עשרים אמה אם צילתם מרובה מחמתם כשירה7מהויות דאביי ורבא, עי' להלן. – בעירובין ג ע"א: מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים אמר רבה במבוי כשר ובסוכה פסול, מאי שנא וכו' אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה. וכו'. רב אדא בר מתנה מתני לה להא שמעתא דרבה איפכא אמר רבה במבוי פסול בסוכה כשירה, מאי שנא וכו' אלא על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה ("דהא רואין הוא דקאמרינן ולא שקילנא מיניה מידי") וכו' רבא אמר זה וזה כשר חלל סוכה תנן וכו'; כל הסוגיא לא נזכרה כאן כלל, וסוגיא דסוכה אי אפשר לפרש אלא כל"ק שם, וכדרבה.
ב) סוכה מוחלפת גם ממנחות:
ג ע"א: חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדשו. ר' ינאי אמר גזירה8עי' ד"ס. שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן.
אבל במנחות עח ב9עירובין ג ע"א, קידושין נא א.: איתמר תודה ששחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים וכו' אביי אמר דכ"ע וכו' ובכלי שרת מקדשין שלא לדעת קא מיפלגי, מר (חזקיה) סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת וכו' רב פפא אמר דכ"ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת וכו' ואיכא דאמרי ר"פ אמר דכ"ע כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וכו' (בעירובין וקידושין לא הובאו דברי אביי ור"פ!).
והנה דברי חזקיה כאן בסוכה מתאימים לאיכא דאמרי דרב פפא, אבל לא לאביי ולא ללישנא קמא דר"פ (וכבר העירו על זה התוס' כאן).
ובירוש' כאן, פ"ד נד ע"ד דברי חזקיה ור' ינאי מוחלפים, אבל שניהם סוברים שאין כלי שרת מקדשין אלא לדעת.
ג) ומוחלפת גם ממעילה:
מט ב: כמאן אזלא הא דתניא (במעילה) נסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא ר' אלעזר ברבי צדוק היא דאי רבנן הא נחתו להו לתהום אפילו תימא רבנן בדאיקלט. ואיכא דאמרי לימא רבנן היא ולא ר' אלעזר ברבי צדוק דאי ר' אלעזר ברבי צדוק אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא ר' אלעזר [ברבי צדוק] אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו.
אבל במעילה יא ב: לימא מתני' דלא כר' אלעזר ברבי צדוק דתניא ר' אלעזר בר' צדוק אומר וכו' ואמר רבינא וכו' (כלעיל כאן) אפילו תימא ר' אלעזר בר' צדוק דאי קלט ("אין מועלין בה שעדיין לא קידשן השית", רש"י) איכא דאמרי לימא מתני' ר' אלעזר בר' צדוק [אפילו תימא רבנן]10כ"י מ' ושמ"ק. דאי קלט [איכא דאמרי אפילו תימא ר' אלעזר בר' צדוק] (אמרי לא)11שמ"ק, וצ"ל בו: תיבת "[אמרי] לא" נמחק, ובכי"מ חסר "לימא מתני' כר'… אמרי לא". ומדרבנן ("שורפין אותו בקדושה") והא קרא קנסיב לה אסמכתא.
ר"ג ורש"י מביאים שם "ל"א" כמו בסוכה. ור"ג מעיר: והאי לישנא הוי דעיקר דהכי כתיב במסכת סוכה. אבל דוקא מטעם זה קרוב יותר שהלשון הוגה על־פי סוכה.
ובעל שמ"ק מביא ס"א (ללשון א'!) לימא מתני' ר' אלעזר בר' צדוק היא דתניא ר' אלעזר וכו' דאי רבנן הא נחית לתהום אפילו תימא רבנן דאי קלט [ל"א? א"ד?] לימא רבנן היא ודאי קלט דאי ר' אלעזר ברבי צדוק וכו' (כבסוכה בא"ד) כ"כ בכל ס"י וכן גריס רש"י ז"ל12"א"ד" שברש"י – טעות, והוגה בשמ"ק..
אבל הוא בעצמו הגיה נוסח שלנו על־פי כי"י דומים לשלנו.
ועל־פי נוסח שלנו איכא דאמרי הא' שוה ללישנא קמא בסוכה, ולישנא קמא דמעילה ולישנא בתרא חדשים לגמרי.
ד) ומוחלפת גם מסנהדרין:
ו עב: ת"ר שתים וכו' במאי קמיפלגי וכו' (כמו בסנהדרין ד א) ואיבעית אימא דכ"ע יש אם למקרא והכא בהא קמיפלגי מר סבר סככה בעיא קרא וכו' (כדמתקיף לה רב אחא בר יעקב, ומסקנא בסנהדרין שם ד ב) ואיבעית אימא דכולי עלמא יש אם למסורת וכו' (לגמרי שלא כסוגיית סנהדרין) ואבע"א דכ"ע כי אתאי הלכתא לגרע וכו' (בירושל' לכ"ע הלכתא להוסיף) והכא בדורשין תחילות קמיפלגי וכו' (וגם זו שלא כסנהדרין ג ב, עי' שם וכאן בתוס').
ולירוש' כאן חולקים במקרא ומסורת ולכ"ע סככה בעיא קרא.
ה) ומוחלפת מבבא קמא:
לא א: ת"ר סוכה גזולה וכו' ר"א פוסל וכו' ור"א לטעמיה דאמר אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, אי קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ואי נמי קרקע אינה נגזלת קרקע שאולה היא וכו'.
אבל בב"ק קיז ב פירשו דברי ר"א שבברייתא שם ("הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דברי ר"א"), שר"א דורש ריבויי ומיעוטי ומרבה הכל, כלומר שקרקע נגזלת (עי' תוס' כאן).
אלא שבירוש' שם (פ"י ז ע"ג): אמר ר' יוחנן (אברייתא שהובאה בבבלי קאי) והלא אמרו אין הקרקע נגזלת ולמה אמרו חייב להעמיד לו שדה אחר. קנס קנסוה.
ובוודאי שכך פירש את הברייתא גם הבבלי בסוכה!
ו) ומוחלפת מראש השנה:
מב א: אמר אביי לא שנו אלא שלא יצא בו וכו' הא מדאגבהיה נפק ביה אמר אביי כשהפכו רבא אמר אפילו תימא שלא הפכו וכו'.
אבל בר"ה כה ב: אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה איתיביה אביי (עי' ד"ס) וכו' איתיביה וכו'.
אביי חולק אפוא על רבא וסובר מצות צריכות כוונה, וכאן בלולב מניח אביי שאפילו בלא כוונה לצאת יוצא (התוס' העירו על זה, ואמרו: ושמא אביי קיבלה מיניה).
ז) ומוחלפת מחולין:
לא ב: ושל אשרה פסול והאמר רבא לולב של גוים לא יטול ואם נטל כשר הכא באשירה דמשה עסקינן דכתותי כַמתַת שיעוריה וכו'.
אבל בחולין פט א: ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו (ומכסין אפילו בעפר עיר הנדחת). יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא איתיביה רב רחומי לרבינא שופר של גוים לא יתקע בו, מאי לאו אם תקע לא יצא, לא אם תקע יצא, לולב של גוים לא יטול, מאי לאו אם נטל לא יצא, לא אם נטל יצא, והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא, אמר רב אשי הכי השתא התם שיעורא בעינן וע"ז כתותי מכתת שיעורא הכא כל כמה דמכתת מעלי לכיסוי.
אבל בסוכה מסרו בשם רבא דברים שיוצאים ממשא ומתן דחולין ("מכללא") עד שלא ידעו הברייתא המפורשת "נטל לא יצא" (ואפשר שדברי רב אשי נאמרו כבר אברייתא קמייתא, וסתם סובה כרב אשי).
וכן בר"ה כח א: אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים וכו' יצא וכו' הדר אמר [רבא] אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו. אמר רב יהודה13ר"ח וכ"י מ' ובעל המאור ורא"ש: רבא, ועי' תוס' ר"ה וסוכה וחולין. בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעורא.
וזה מתאים לסוגיא דסוכה.
ואמנם בירוש' כאן (רפ"ג נג ע"ג): שופר של ע"ז ושל עיר הנדחת ר' לעזר אמר כשר. תני רבי חייה כשר. תני רבי הושעיה פסול. הכל מודין בלולב שהוא פסול וכו'.
הברייתא השניה בחולין היא אפוא בכל־אופן דר' הושעיא, והראשונה – דר' חייא, אבל בלולב הכל מודים שפסול.
ח) ומוחלפת גם מפסחים:
מד סע"א: תני תנא קמיה דרב יהודה14כי"י וראשונים. סודרין [אותן] על גג האיצטבא א"ל וכי ליבשן הוא צריך (אלא) אימא (ס"א: תני) על גב האיצטבא. [אמר רחבא אמר רבי יהודה הר הבית סטיו כפול היה]15בכ"י מ' חסרה המימרא..
אבל בפסחים יג ב: תני תנא קמיה דרב יהודה על גב האיצטבא א"ל וכי להצניען הוא צריך תני על גג האיצטבא. אמר רחבא וכו' תנ"ה וכו'.
וכבר תמהו התוס' בסוכה שם: שאותו תנא נתחלפה שיטתו, דהכא דהוה ליה למיתני על גב הוה תני על גג ובס"ק דפסחים גבי שתי חלות של תודה דה"ל למיתני על גג הוה תני על גב.
אבל ברור ששניהם אחד בנוסחאות שונות: מהדורא אחת מסרה דבריו של ר' יהודה לפסחים, והשניה מסרה אותם לסוכה16ואפילו "להצניען" שייך בסוכה, שכש"מצניעין" את הלולב משליכין אותו על "גג"..
(ואמנם "לייבשן" אינו יפה בכל אופן, שהרי הם מביאין בוודאי את לולביהן להר הבית בערב שבת לפנות ערב17אנשי ירושלים וכו', עי' לעיל. ובבקר "משכימין" ובאין ונוטלין אותו, ואיך יתייבש על גג האיצטבא בטל של תשרי?!).
ואמנם בירוש' תענית פג סו סע"ד: ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. הדא אמרה הר הבית מקורה היה. ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה.
הביאו אפוא ברייתא זו לראיה שהר הבית מקורה היה, ולזה כוונו גם בפסחים, כדי לפרש "על גג". אבל מה עניינו לסוכה?18אמנם חסר בכתבי יד!.
[ב. שכבות שונות]
ט) וסוכה עצמה אינה מעור אחד, כמה שכבות של תלמוד יש בה, וכמה הוספות של סבוראי, ועל ידי כך אנו מוצאים ניגודים בתוך מסכת סוכה עצמה:
1) טז ב: אמר רבי אמי ("אסי") פס ארבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן וכו' קא משמע לן שיעור משך סוכה קטנה שבעה – לעיל ז ע"א בשם רבי סימון ואיתימא ריב"ל: עושה לו פס ארבעה ומשהו וכו'19ואף "קמ"ל הכשר סוכה קטנה שבעה טפחים" נמצא גם שם בכי"י! ומ' ב' כהכא!.
2) לא א–ב: תנא יבש פסול ר' יהודה מכשיר אמר רבא מחלוקת בלולב וכו' אבל באתרוג ד"ה הדר בעינן. [ובלולב לא בעי ר' יהודה הדר והתנן ר' יהודה אומר יאגדנו וכו' הוה להו חמשה מינין] ובאתרוג מי בעי ר' יהודה הדר והתניא ארבעת מינין שבלולב וכו' יבשין פסולין ר' יהודה אומר אף יבשין וכו' מאי לאו אאתרוג, לא אלולב [אמר מר וכו' אמר וכו'] ת"ש אתרוג היבש (כי"י) פסול ור' יהודה מכשיר תיובתא דרבא תיובתא. [ולא בעי < ר' יהודה > הדר והא (אנן) תנן הירוק ככרתי וכו' ת"ש שיעור אתרוג דקטן וכו' ת"ש ובגדול כדי שיאחז שנים וכו' מ"ט לאו משום דבעו הדר, לא כיון דאמר רבה (לז א!) לולב בימין ואתרוג בשמאל זימנין דמחלפי ליה וכו' ואלא לר' יהודה הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה].
אבל בברייתא דדף לו ב שנינו בענין אתרוג הגדול: א"ר יוסי (ס"א20נוסח כ"י מ' ומ' ב' וראשונים.: יהודה) מעשה בר"ע שבא לביהכ"נ ואתרוגו על כתיפו (וא"ל אין זה הדר) אמר לו ר' יהודה (ס"א: ר' יוסי) משם ראיה אף הם אמרו לו אין זה (ס"א: אף הוא אמר להם זה) הדר.
ואם כן מפורש אפוא שטעמו של ר' יהודה באתרוג הגדול משום הדר.
ואינו רגיל גם כן בתלמוד. שאחרי "תיובתא" יבוא עוד מו"מ באותו ענין.
אלא ברור שישנה כאן הוספה של עריכה מאוחרת, ואחרי דברי רבא היו סמוכים בעריכה ראשונה: ובאתרוג מי בעי ר' יהודה הדר (כלומר: הדר ביבש, אבל מפסול אחר לא השיבו מעולם!), ואח"כ: ת"ש אתרוג היבש וכו' תיובתא". ולא יותר.
אלא שהסבוראים, העורכים האחרונים, הבינו את הקושיא, שהיא על כל מיני פסולים באתרוג והוסיפו להקשות ממשניות אחרות, ותירצו מה שתירצו ולא שמו לב לניגוד לסוגיא שבמקומה!
3) ובדף לג א אחרי "תיקו": לימא כתנאי וכו', וכל הסוגיא לקוחה מדף יא ב, ולא היתה כאן בתלמודו של בעל השאילתות (עי' לעיל) וכך נראה מדף לג ב: תיפשוט מינה וכו'.
4) והוספה של הסבוראים היא גם:
מח ב: מנא הני מילי אמר רב עינא (הסבורא!) וכו' ומלינן ביה מיא.
כל זה כתוב בכתבי יד למטה, לפני הפיסקא של "אלא שהיו משחירין", זאת אומרת לפי סדר המשנה – שלא במקומה. מפני שנוספה אחר זמן21וליתא בשאילתות, עי' שרידי שאילתות א'..
על תוספות ושינויים קטנים נדבר אי"ה במקומם.
5) במקום אחר ישנה בסוכה סוגיא קטועה:
לב ב: אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח וכו'. גופא (תופ' פ"ב) שיעור הדס וערבה שלשה ולולב ארבעה ר' טרפון אומר באמה בת חמשה טפחים. וכו'. קשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה והתם22עיטור: והכא, ר"ח: התם – והכא, עי' שם, תה"ג: – והדר אמר. אמר רב הונא23כ"י מ': יהודה. אמר שמואל הלכה כר' טרפון וכו'.
דברי רב הונא אמר שמואל לא נזכרו עדיין כלל, ומצד אחר לא נזכרה ברייתא זו דגופא לפני זה, אלא מימרא דשמואל, ואיך אפשר לומר כאן "גופא", וזו ברייתא היא בתוס' והובאה אף בירוש': תני – – תני – – 24וכן העיטור: בברייתא קתני לה, ושבלי הלקט סי' שנח ורא"ש: תניא.. אלא שבוודאי הסוגיא קטועה, ולפני "גופא" נזכרה הברייתא ופסקו של שמואל כר' טרפון: תניא כוותיה דשמואל שיעור וכו' אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' טרפון.
ואפשר שהשמיטוה מפני שפסקו אח"כ כר' יוחנן.
6) מרובות בסוכה הוויות דאביי ורבא. וסתם התלמוד ג סע"ב: היתה גבוהה וכו', עד ד ע"ב (ת"ר) – מהוויות דאביי ורבא הם, כמפורש שם ד א בהמשך הדברים: סבר אביי למימר וכו' א"ל רבא, וכן ד ב (ועי' ירוש').
רש"י (ג ב) אומר: היתה גבוהה מעשרים. פיסקי שמועות הן משל כל בני הישיבה, שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא.
אבל כאן יש לנו שכבת עתיקה יותר מזו של רב אשי.
וכזה למשל בגטין כא ב–כב א: כתבו על חרס של עציץ וכו', והעוסקים בשאלות המסתעפות מהן הם אביי ורבא.
[ג. סוגיות מקבילות]
יחסה לעירובין בכלל מראה על איחור וקדימה כאחת:
כי אמנם הרבה סוגיות בסוכה שוות לעירובין, אבל כמה מהן לקוחות בעירובין מסוכה, ויש מהן שהן עתיקות משניהם:
ב א = עירובין ב א (סבוראי); ג ב: דתנן (דתניא) וכו' והוינן בה וכו' = עירובין פה ב: אמר ליה אביי לרבה תניא דמסייע לך עירובי חצירות וכו' והוינן בה וכו' (וא"כ הויה שקדמה לאביי); ד רע"א = עירובין עח ב – עט א (לענין אחר); ד ע"ב–ה ע"ב: ארון תשעה וכפורת טפח וכו' אלא לר' יהודה הילכתא גמירי לה, וכאן נסמכה (דאמר ר' חייא בר אשי וכו') כל הסוגיא של עירובין ד א–ד ב (אמר רחב"א וכו' מחיצות25בד"ש: מחיצין. דאורייתא נינהו דאמר מר ארון תשעה וכו' לא צריכא לר' יהודה וכו' ולר"מ וכו'26בד"ש: הניחא לר' יהודה וכו' אלא לר"מ וכו'.. כאן נרמזה הסוגיא של סוכה ד ב–ה ב בקצרה ע"י "דאמר מר", אבל בסוכה ו ב בסיום הסוגיא; מחיצין הא דאמרן הניחא לר' יהודה אלא לר"מ וכו'. נראה אפוא שמצד אחד השתמש כאן עירובין בסוגיית סוכה (דאמר מר), ומצד שני השתמשה העריכה המאוחרת של סוכה בעירובין והעתיקה משם מן "אמר רחב"א" ולהלן; טו סע"א–רע"ב: דאתמר וכו' = עירובין טו ב; טז ב: אמר רבב"ח וכו' = עירובין פו ב; כד ב: אמר מר וכו' = עירובין פו ב; כד ב: אמר מר וכו' = עירובין טו ב (ולקוח בוודאי משם, עי' לעיל); כח ב: היכי דמי קטן וכו' – עירובין פב א: ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא קטן וכו' והוינן בה ואיזהו קטן וכו' וכמה כבר ארבע כבר חמש.
כאן מצטטת עירובין בפירוש את סוכה. והסוגיות השוות לגמרי אפשר שהועברו בעריכה אחרונה מעירובין לכאן.
לב ב = עירובין יט א, אגדה.
ומן הסוגיות השוות למסכות אחרות; אלא שגם באלו ישנם הוספות ושינויים:
א) ברכות
כה א = ברכות יא א (וט"ז א), אבל בסוכה עוד: והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא מהתם נפקא וכו', וכל זה אינו בברכות.
מו א (א"ר זירא וכו' הלכתא כר' יהודה, שמברך על כל אחד ואחד) ואמר רבי זירא וכו' מ"ט דר' יהודה וכו' הכא נמי כל מין ומין27כנו' כ"י מ' ב' וראשונים. תן לו מעין ברכותיו וא"ר זירא וכו' = ברכות מ ע"א (ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים. א"ר זירא וכו' אין הלכה כר' יהודה), ושם מקומו העיקרי (כל מין ומין!), ולכאן הועברו המימרות אגב "הלכתא כר' יהודה".
מא ב: מיתיבי וכו' ואמר שמואל וכו' – ברכות כג א.
ב) שבת
לד א: אמר ר"ח (עד רע"ב) = שבת לו א.
לו ב: אמר רפרם בר פפא כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים מקורזלות דתניא (בשבת) וכו' = שבת פא א: ת"ר ג' אבנים וכו' אמר רפרם וכו' כמחלוקת כאן כך מחלוקת באתרוג, התם מתני' הכא ברייתא, אלא כמחלוקת באתרוג כך מחלוקת כאן?
אבל וודאי שדבר זה נאמר ראשונה בשבת, ומשם הובא לסוכה, על־פי הגהת הבבלי שם.
מג א: (אמר רבא לא נצרכה אלא למכשירי לולב ואליבא דהאי תנא דתניא) לולב וכל מכשיריו וכו' מ"ט וכו' = שבת קלא ב, ובסוכה עוד: וסוכה גופא מנלן דתניא וכו'.
מו א: (ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב) דאמר רחב"א אמר רב וכו' ויגדך = שבת כג א.
נד ב: והא תנן וכו' וא"ר זירא וכו' = שבת קיד ב (ועי' שם).
ג) פסחים
לה א: גופא א"ר אסי וכו' = פסחים לז סע"ב–לח א.
לט א: תנא וכו' אמר וכו' אמר אביי וכו' = פסחים קיט ב28הסדר בכי"י שם כמו בסוכה..
ד) ראש השנה
מא א: מנלן וכו' מ"ט מהרה וכו' (עד מא ב) = ראש השנה ל א–ב.
ה) מועד קטן
מד ב: וקשקושי מי שרי וכו' = מו"ק ג א.
ו) בבא קמא
לב א: בעי ר"פ וכו' = ב"ק צו א.
מ ע"א: (אמאי עצים בעלמא הוא) ועצים אין בהן משום קדושת שביעית דתנן (= דתניא) עלי קנים וכו' שאני התם דאמר קרא לכם לאכלה וכו' אמר רבא סתם עצים להסקה הן עומדים, ועצים וכו' (עד מ ע"ב) = ב"ק קא ב–קב א: רבא רמי תנן מין הצובעין וכו' ורמינהי עלי קנים וכו' ומשני אמר קרא וכו'.
זהו אפוא מין "איכא דרמי לה הכי", אבל וודאי שהסוגיא בסוכה לקוחה ממקום אחר, מב"ק (עי' לעיל) שלנו או מעריכה קדומה.
ז) עבודה זרה
לג א: בעי ר' ירמיה וכו' יש דיחוי אצל מצות או לא ותיפשוט לה מהא דתנן (חולין פז א) וכו' והוינן בה וכו' ואמר ר"פ וכו' דר"פ גופא מיבעיא ליה וכו' תיקו; עד כאן הכל כמו בע"ז מו א (שנוסף בה מו"מ על חולין), אבל בסוכה מסיים עוד: לימא כתנאי וכו', וכל זה לקוח מסוגיא דלעיל, יא ב!
והנה ה"ג בה' לולב (ד"ו לד א), שהעתיק כאן בוודאי שאילתא שאבדה, אינו מביא אלא עד "דר"פ גופא" וכו', ז"א רק כסוגית חולין, ולא ההוספה שבע"ז ולא זו שבסוכה. ועי' להלן.
ח) מנחות
לז ב: תנן התם וכו' = מנחות סב א.
נ ע"ב: ואיבעית אימא דכ"ע וכו' והכא במילף מנורה וכו' = מנחות כח ב: במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי וכו'.
ט) בכורות
לט א: לא רצה וכו' אמר רב הונא וכו' = בכורות לא ב: והוינן בה לא רצה וכו' ואמר ר"ה וכו'.
י) ערכין
נ סע"ב: אמר רב פפא כתנאי וכו' מאי לאו בהא קמפלגי וכו' = ערכין יא א סתם: לימא בהא קמיפלגי וכו'.
מכל המקומות האלה, הרבה מהם לקוחות מסוכה, וכמה מהן הועברו לסוכה ע"י המסדרים האחרונים.
ד. יחס הבבלי לירושלמי
גם יחס בבלי סוכה לירושלמי שונה מן יחסו של הבבלי בשאר המסכות לירושלמי, כי אע"פ שישנם גם בסוכה הרבה חילופים וניגודים בין הירושלמי והבבלי, בין בשמות אמוראים ובין בסוגיות – בכל זאת ישנה בסוכה, לפי הרושם שלי, קורבה יתירה לירושלמי, בין בסתם התלמוד ובין במימרות וסידורם.
אמנם "אמרי במערבא", י ע"א (כי אתא רב דימי אמר) – מתנגד לירושלמי, כי הוא מפרש: דיורין ממש29ירוש' שם, וכן בריש פ"ב נב ע"ד.. וכן טז ב (עירובין פו ב): דכי אתא רב דימי אמר וכו' – בירוש' נב ע"ג: דאמר ר"ח שלטון בא וכו'; אבל בדף יא ב–יב א: כי אתא רב דימי אמר וכו' כי אתא רבין אמר וכו' – בירוש' כרבין; לב ב: כי אתא רב דימי וכו' כי אתא רבין וכו' – הירוש' כרב דימי; מג ב: כי אתא רב דימי אמר אקלע ולא דחי כי אתא רבין אמר לא אקלע ולא דחי (כ"י מ') – ירוש' (נד ע"ב) כרבין; וכן מה ב: כי אתא רב דימי וכו' כי אתא רבין וכו' – ירוש' (נג רע"ד) כרבין. (כא א–ב: כי אתא רב דימי וכו' כי אתא רבין וכו' – ליתא בירושלמי).
ו"במערבא מתנו", לז ב, אמנם אינו בירושלמי, אבל ישנו בויק"ר פכ"ח ה ופסיק"ר פי"ח וכנוסח הפסיקתא.
ואמנם "רבנן דקיסרי", שבדף ח ע"א30אבל זה שוה לעירובין, ואפשר שבא משם לכאן, עי' לעיל., אינו מפורש בירושלמי. אבל "רבנן דקיסרי"31משמיה דר' אחא, אינו בכ"י מ', וט"ס הוא. (נה א) ישנו בירוש' שם: רבנן דקיסרין בשם ר' יעקב בר אחא, אלא שהירוש' משובש, ונדחקו המפרשים בפירושו, וכצ"ל: אלא כמ"ד יתקעו לפי מנין (עי' ק"ע) המוספין יתקעו וכו' ואפילו כמ"ד לפי מנין המוספין יתקעו – תָקועות היו מוסיפין לא היו מוסיפין תקיעות: כלומר שמרבין בתוקעין, "תקועייא" במימרא שהובאה מארץ ישראל (ר"ה ל ע"א)32ובכ"י מ' שם: תקיעתא, וצ"ל: תקועתא; ר"ח בסוף המסכת וערוך ערך ערב: תקועייא, וכן בכ"י מ' בפעם א'..
שאילתות ובבלי סוכה עי' "שרידי שאילתות".
ה"ג (משאילתות) ד"ו לג ע"ד (ד"ב 169) וסוכה ל ע"ב–לא א.
ברש"י לסוכה ישנן כמה הוספות של תלמידו הריב"ן; רש"י לסוכה – אחד מפירושיו האחרונים הוא, שכתבו בזקנותו: אומנות הפירוש והסגנון עלתה כאן לשיא גובהה.
התוס' לסוכה – הם תוספות הר"ש משאנץ המצטיינים בבקיאות עמוקה ובהשתמשות רבה במשניות זרעים וטהרות וירושלמי.
חידושי ראשונים: רי"ד מהדו"ב, פסקיו (בס' סם חיים), ריטב"א (בשיטות הרשב"א), הרא"ש (תוס') לסוכה, מאירי (וורשוי תר"ע).