יבמות
פ"א
ב א
34–36 נשאת לאחיו… אינו כונס – נשמט ע"י שויון־סופות.
ב ב
7 דרבי עקיבה אמר יש – בכ"י: איש (=א' יש), והוגה עי"א: אמ' יש.
8–9 דר' יוסי בן חלפתא
18 ובן אין לו הא אם יש לו בן פטורה – נשמט ע"י שויון־סופות.
21 עליה עליה
27 ואיקפיד
29 מה כדון
ב ג
7, 8 התורה ריבתה – בכ"י: התורה אמרה, והוגה עי"א: ריבתה.
8 אי יבמתו יבמתו – בכ"י: אי יבמתו אפילו, והוגה כבד"ו.
9 לא שמיאינו שמים – "שמים" נשמט בסוף שורה ונ"ב עי"א.
10 התורה ריבתה – בכ"י: התורה אמרה (ונמ' עי"א) ריבתה.
31 דאמר רבי עקיבה
41 הוא אינו חייב – "הוא" נוסף בראש השורה עי"א.
[60 והכא – על גרד של "והרכא" (כך נראה מרשמי האותיות). – מו"ר]
ב ד
4–5 אחות אשתו תרין אחין נסיבין לתרתין אחוון – נשמט ע"י שויון־סופות.
32 או נתגרשו
34–35 כן מתניתא… ולא מתייבמת – נשמט ע"י שויון־סופות.
ג א
10 ברם – נו' עי"א בראש שורה.
32 לא תהיה לאיש זר – "לא תהיה" נ"ב עי"א.
34 למ"ד… בכ"י: לַמַד מתחילתו ולא ניתָן לו. ניתֵן לו הֵא בסופו.
44 שיהא לי צרת – "לי" על גרד (היה כתוב "לצרת"?). שאשיאה – בכ"י: שהשיאה, ותוקן עי"א: שאשיאה.
44–45 בני צרת – בכ"י: צרת בנו, ותוקן עי"א: בני צרת.
45 בין שני ההרים – בכ"י: בין שני רׄאשיםׄ (ונמ' גם עי"א) ההרים.
ג ב
10–11 מתה, חולה – בכ"י: מֵתה, חוֹלָה
[11 דבבל שניות – נ כתובה על גרד של ל. – מו"ר]
פ"ב
ג ג
48 אלא על ידי אחין מן האב – "מן האב" נ"ב עי"א.
57–58 אין הראשונ'… לא קנה מאמ' – נשמט ע"י שויון־סופות.
ג ד
[1 לא קנה (פ"ב) – נה על גרד עי"א. – מו"ר]
10 נשואה לאחיו מאביו ולו אחות מאם מאיש אחר – נשמט ע"י שויון־תחלות.
29–30 תני רבי חנין אומר… אביו מאמו – נשמט ע"י שויון־סופות.
31 יש לה הפסק – בכ"י: אין (והוגה עי"א: יש) לה הפסק.
39–41 מפני אשת בן בנו… מפני אשת אבי אביו, ובפנים: אשת בן בנו מאביו ערוה. אשת אחיו מאמו שנייה לה אסרו אשת אבי אמו מפני אשת אבי אביו, ונמ' עי"א.
42 מאמו (פ"ב) – נשמט בסוף שורה.
47 אם זכר כאם נקיבה – האלפ"ין – עי"א על גרד (של ה?). מה אית לך למימר – "למימר" תלוי עי"א.
ד א
64 שנתפס בקיסרין – "שנתפס" נ"ב עי"א. שבקפודקייא – ש תלויה עי"א.
ד ב
5 מתחילה – תלוי עי"א.
14–15 לא אמרה אלא… להנשא להן – נשמט ע"י שויון־סופות.
פ"ג
ד ג
19 טעם – בכ"י (בגליון שנ"ב עי"ע): טען.
20 טעם – בכ"י: טען, ותוקן עי"א: טעם; וכן בכולם.
29 יהא אסור – "אסור" תלוי עי"א.
45 אסור לבעול – "לבעול" תלוי עי"א.
55 ואסור בשנייה – בכ"י: ואסור באשתו, והוגה עי"א: בשנייה.
ד ד
7 אין לאחר מיתה – נשמט ע"י שויון־סופות..
21 על רב – בכ"י נו': שׄומרת יבם שקידש אחיהׄ, ונמ' גם עי"א, שט"ס הוא מלעיל.
[26 ולית להון קייום – ית על גרד עי"א, להון – תלוי עי"א, והיה כתוב כנראה: ולא קייום. – מו"ר]
42 על דעתיה דרבי לעזר – "דעתיה" תלוי עי"א.
[51 איכפלין – נתקן עי"א מן "איפכלין". – מו"ר]
52 דברי ר' שמעון – בכ"י: בׄשםׄ (נמ' עי"ע), ותלוי עי"ע: דברי.
62–63 המאמר קונה ומשייר כן רבי שמעון אומר קונה ומשיירת – ובפנים: דברי, ונמ' עי"א.
ה א
12 ג' אחין כו' – בכ"י: הל' ט' (ונמ' עי"א) שלשה אחין כול'.
13 אפי' כנס ואחר כך גירש – "אפי' " תלוי עי"א.
16 והוא שהיו לו בנים – "בנים" תלוי עי"א.
17 הלכה ט' – בכ"י: י', ותוקן עי"א, וכן בבאות.
25–26 אבל הוחזק השט'… ביד המלוה – נשמט ע"י שויון־סופות.
39 השנייה או חולצת – בכ"י: והראשונה, ונ"ב עי"ע: השנייה.
56–57 אם לא היו ראויות לולד (!) מחזירין אותו (!) מיד.
פ"ב
ה ב
64 וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט
פ"ג
ה ג
42–43 אף על גב דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור. מודה; ובפנים: מן (?), ונמ' עי"א, ולפני "הוא" אות גרודה (ש?).
פ"ד
ה ד
3 נוצר לז' – בכ"י: נולד, ונמ' עי"א ותלוי: נולד.
9 הפסד לאחין
12 מת הספק… ובעל בספק – נשמט ע"י שויון־סופות.
19 הלכה ג' – בכ"י: ב', ותוקן, וכן בכולן.
37 על נכסיו ואם לאו כתובתה – כנ"ל.
ו א
39 או למאתים ושבעי' – בכ"י: אילימא (!) שבעים, ונמ' "אילימא" עי"א, ונו' ו, ונ"ב: או למאתים.
51 ולוולד אין תימר דלית רבי מאיר חושש (!) לגטין דתנן – נשמט ע"י שויון־סופות, והמגיה הוסיף "דתנן".
52 בשם רבי – "רבי" נו' עי"א במקום פנוי (כדי שתי תיבות) שבשורה.
ו ב
15–16 אומר כל סתם משניו'… א"ר זעירא
32 קטנים מיד – בכ"י: גדולים, ונמ' ונ"ב עי"א: קטנים.
41–42 ויהיב לון ההוא ירחא דעיבורא – נשמט ע"י שויון־סופות, ואי' בקונ' אח' (שרידי 338).
57 ואין הוולד תועבה – נשמט כנ"ל.
ו ג
6 לגבת (!) רב – "רב" תלוי עי"א.
12 מפרטה – בכ"י: מכללא, ונמ' ונ"ב עי"א: מפרטה.
13 נאמר כאן
פ"ה
ו ד
3941– כמי שאין כאן מאמר… שקונה מאמר – נשמט ע"י שויון־סופות.
ז א
15 דברי רבי
19–20 כך הוא אומר… בין שלא לדעת – נשמט ע"י שויון־סופות.
פ"ו
ז ב
31 לא קנה אלא
34 מתנייא – נו' עי"א במקום חלק שבשורה.
40 מתני' מסייעא לדין
46 הלכה ב'
59 הלכה ג' – בכ"י: ב', ותוקן; וכן בכולן.
ז ג
2 ביש' שאין
26 שהיתה על ידי אחר – בכ"י: שהיתה בידי איש אחר, והוגה עי"א כבד"ו.
27 נערה ולא בוגרת בתולה ולא מוכת עץ
29 אחותו לעולם היא… – "לעולם" תלוי עי"א.
56 צא שנים שעשה – "שנים" תלוי עי"א.
63–64 ואית תניי תני… רביעי' לא תבעל – נשמט ע"י שויון־סופות.
פ"ז
ח א
56 ובר הקפר – בכ"י: ובר קפרא, ונ"ב עי"ע: הקפר.
ח ב
20–21 כמי שהוא – בכ"י: ספק שהוא, ותוקן עי"א: כמי שהוא.
32 פסולין – בכ"י פְוֹסֻלִין (על הוי"ו – נקודת מחיקה).
59 הוא אמר – "אמר" תלוי עי"א.
פ"ח
ח ג
50 נאמר – תלוי עי"א.
63 קדשים מהו שיהו אסורים – בכ"י: קידושין (והוגה עי"א: קדשים) מהו שהוא (ונמ' "שהוא", ונ"ב עי"א: שיהו אסורים).
ח ד
39 מה ישראל בחולו של מועד – נשמט ע"י שויון־סופות.
63 שלא ימול
ט א
24 רבנן דורשין – נשמט ע"י שויון־סופות.
44–46 מן מה דא"ר יוחנן… אף במצה כן – השלם משבת ספי"ט יז סע"ב.
ט ב
16 רבי הילא – בכ"י: ר' בא בשם רב יהודה (ונמ' עי"א) ר' הילא.
44–45 ר' אלעזר (!) בן יעקב אומר אין ממזר בספק – נשמט ע"י שויון־סופות.
48 דר' יודה אמ' – "אמר" תלוי עי"א. אינון קהל – בכ"י: אינן קהל, ונ"ב עי"ע: נ"ל אינון.
50 והכתיב – בכ"י: וחכמ', והוגה עי"א: והכתיב. פצוע דכא – בכ"י: ממזר, והוגה עי"א כבד"ו.
50–51 בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם – ובפנים: לא יבא ממזר, ונמ' עי"א.
63 אמר כרבי שמעון – נו' עי"א במקום חלק שבשורה.
ט ג
25 השבה משדה מואב
30 כשם שנתחללה אמה – בכ"י: בׄתהׄ (ונמ' גם עי"א ותלוי: אמה).
36 שלשה דורות – בכ"י: עשרה, ונ"ב עי"ע: שלשה.
40 מצרית – תלוי עי"א.
54 הביאו לי – "לי" תלוי עי"א.
59 לא מסתברא דלא – "דלא" תלוי עי"א.
ט ד
1 כד אמר – בכ"י: בר' אמ' (ותוקן עי"א: כד אמ').
4 מצרף – נשמט בסוף שורה.
9–10 ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע – נשמט ע"י שויון־סופות.
13 נשתקעו – בכ"י: נטמעו, ונ"ב עי"ע: נשתקעו.
29 רבי שמעון בן לקיש אמר – "אמר" תלוי עי"א.
34 אם יזכו
52 בשם ר' אבהו – בכ"י נו' (באשגרה מלמטן): חזר בה ר' יהושע בן לוי, ונמ' עי"א.
פ"ט
י א
40 ופסולים על הכשרות
י ב
26 והכא נמי – "נמי" תלוי עי"א.
32 ואין כאן יליד בית
36–37 הוי הוא דאמר נותנין מעשר לכהונה – נשמט ע"י שויון־סופות.
פ"י
י ד
7 לא כל הימנה לפוסלה – "הימנה" נ"ב עי"א.
14 לאחרים – ם על תקון. פודה – תלוי עי"א.
17 יכול כשם שצרת סוטה – "כשם" תלוי עי"א.
24 לא בצרת סוטה… לאחיו של בועל – מסוטה פ"א טז רע"ד.
25 באשת אחיו – בכ"י: באשת איש (ונמ' עי"א ותלוי: אחיו).
50 ובנה למדינת הים וכו'. – "ובנה" נ"ב עי"א.
59 כדעתין כמו דרבנן דתמן אומר – בכ"י: אומ' (= אומרים). כן רבנין דהכא – "כן" תלוי עי"א.
63 ונתגרשה ונשאת – "ונשאת" נ"ב עי"א.
יא א
20 ושלשה עשר דברים – "דברים" נשמט בסוף שו' ונ"ב עי"א.
29–30 כשתצא מביתו יהא לה הויה אצל אחר – נשמט ע"י שויון־סופות.
31 לאיש אחר – "אחר" תלוי עי"א.
55 אוסרתו שהוא – נשמט ע"י שויון־סופות.
63–2 ורבי זעירא תרויהון אמרין… תרויהון אמרין זהו, ובפנים: עד, ונמ' עי"א.
יא ב
14 אלא אם אמרת בבן – בכ"י: לׄא אם אמרת בבןׄ (הנקודות – סימן למחיקה, והאלף עם הסימן נראתה לו למסדר כאל"ף למ"ד: ﭏ, והדפיס: אלא).
22 והכא לית עבד בן בן כבן – נשמט ע"י שויון־סופות.
36–37 עד בן שתים עשרה ויום אחד – כנ"ל.
52–1 וכמה דאת אמר עשו ביאת… ר' שמעון ורבנן – מפ"ה ז ע"א ופ"ג ה ע"א. בפנים: ע֞ד הלכת֞ה. אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין עד סוף הילכתא, ונמ' עי"א.
יא ג
10–11 מה עבד לה שמואל – בכ"י: ר' יוחנן, ונמ' עי"א ותלוי "שמואל".
פי"א
61 אמרו לו – בכ"י: אלא, ונגרד עי"א ותוקן: לו, ותלוי "אמרו".
יא ד
15 אף למעלן בלא תעש' – נשמט ע"י שויון־סופות.
16 אף למטה דרך נישואין – כנ"ל.
34 ובמתכונתה (!) לא תעשו כמוהו
49 העריות ממזר ותצא אנוסה ותלמד על כל
59 ולידתו בקדושה
יב א
1–3 שהכירה משנתגייר… במה דברים אמורים – נשמט ע"י שויון־סופות ונ"ב עי"ע.
29 כאן בודאי – נשמט ע"י שויון־תחלות.
32 לנשי בני הזקינה – "לנשי" תלוי עי"א.
יב ב
7–8 פטור. רבי חנניא בעי לית הדא פליגי (!) על רבי יוחנן דאיתפלגון
8 בשני ימים טובים – בכ"י: שני, ונו' ב עי"א.
13 אלא ארבעים – בכ"י: אלא שׄמונׄ (ונמ' גם עי"א) ארבעים.
פי"ב
59 הכא את אומר (!) פרט לגרים – נשמט ע"י שויון־סופות.
60 בישראל פרט לגרי' – כנ"ל.
יב ג
13–14 במנעל או בסנדל – "או" תלוי עי"א.
20 לרבי בא – בכ"י: לרבא, והוגה (עי"א?): לרֵׄבׄא.
47 ומעומד – בכ"י: ומֵי עומֵד (וחוברו ע"י קו). אמר רבי זריקה
53 ממעל דמעל – "דמעל" תלוי עי"א.
55–56 היה נתון… ולמזבח – נשמט ע"י שויון־סופות.
יב ד
5 מאזניו אחת – כנ"ל.
31 ולא רקקה
34 רקקה ולא חלצ'
37 אוירה – בכ"י: אבירה, ונגרדה ב עי"א, ותוקן: אווירה.
52 מטי בה – בכ"י: אתי(? שרידי תי ברורים) בה, ותוקן עי"א: מטי.
בשם רבי יונה דרבי מאיר היא דאמר – בכ"י: בשם ר' מאיר היא דר' מאיר אמ', והוגה כבד"ו, וצ"ל: בשם ר' <יונה דר'> מאיר היא.
54 היה מעשה – ה שניה של "היה" על גרד (והיה כתוב: היא? הטו?)
55 רוכל – רו על גרד של ר (=רכל).
59 אומר לה – בכ"י: לֵיה.
64 אחר – ח על גרד, ר – מאות גרודה (אפיק? שרידי פ ניכרים).
יג א
29 על דעתי' דר' יוחנן – דעתי' נשמט בסוף שורה ונ"ב עי"א.
32 כד שמע רבי יוחנן – בכ"י: דר' שמעון כר' יוחנן, והוגה עי"א כבד"ו.
33 ואמר לה – בכ"י: לֵה
פי"ג
יג ב
58–ג16 לעקור זיקת המת… ותתיר צורתה (!) לחתנה. ובפנים: גרׄׄש עדׄׄ מטי (ונמ' עי"א) = לעיל פ"א ב ע"ד.
יג ג
24 מדדו לו – "לו" תלוי עי"א.
35 אלא פוקדן (ושם: פוק דון).
51 באמו של רבי ליעזר – בכ"י: באשתו, ונמ' עי"א ונ"ב: באמו.
55 ותיטול קנס מאחר – ח על גרד (?).
יג ד
2 ולמה לא אמר – "אמר" תלוי עי"א.
7 מביא כותי פשיטא. – בכ"י: כָוׄׄתִּי, ונ"ב עי"ע: פי' כמו אכתי.
13 כותי – בכ"י: כָותִּי.
14 שיביא פסח – בכ"י כפול, ונמ' פ"ב. או מאחר דאמר – "או" נוסף בראש שורה.
16 דר"מ אמר – נשמט ע"י שויון־סופות.
18 כר' מאיר דאמר – "דאמר" תלוי עי"א.
20 אינו עושה תמורה – בכ"י: אינו מביא מעשה תמורה, והוגה עי"א כבד"ו.
23 כשם שאינו עושה תמורה – נשמט ע"י שויון־סופות.
25–26 רבי יוחנן רבי (ושם: ור') שמעון בן לקיש… על קדשיו בחוץ – כנ"ל.
36–37 תני רבי לעזר (שם: אלעזר) בן יעקב… במיאונים
39–41 רבי יוחנן… מתני' המגרש את האשה וכו'.
41 שיהא הגט בסוף – בכ"י בא כאן: מתני' המגרש את האשה כול', ונמ' עי"א.
יד א
7–8 מודה ר' יהושע לרבן גמליאל – נשמט ע"י שויון־סופות.
15–17 רבי בון בר חיא (!)… ויכניס את החרשת
23–24 את הגדולה אלא פוסלת – נשמט ע"י שויון־תחלות.
32 ר' יצחק בריה דר' חייה – בכ"י: בריה דר' יצחק…. והוגה כבד"ו.
36 ואם בשלא בעל – בכ"י נו': מיד, ונמ' עי"א
37 רבי מאיר אמר – "מאיר" תלוי עי"א.
פט"ז
– בכ"י העתקו שני פרקי משנה, ט"ו וט"ז, רצופות, והעברו קוי מחיקה על פט"ז עי"א
(עי' מ"ש להלן עמ' 604).
יד ד
12 מלחמה בעולם – נשמט בדרך הפלוגרפיה.
18–19 אמרה רבי בא – בכ"י: ר' חייא (ונמ') בא.
20 רבי יהודה אומר… ובגדיה קרועים
32 זה את זה
38 ממירים (!) (ושם: ממזרים).
40 תהויין לי לאינתו – נ תלויה עי"א.
49 כתובתה מלוה – "כתובה" תלויה עי"א.
51 עבד כתובה מדרש דאמר רבי יהושע בן קרחה, ובפנים: או', ונמ' עי"א.
58 אחד נכסים – בכ"י: נכסין.
58–59 ואחד נכסים שאין להן אחריות – נשמט ע"י שויון־סופות.
60–61 הבנים והבנות… מוציאין מן – כנ"ל.
61 ואין הבנות – בכ"י: אין, ונו' ו עי"א.
טו א
16–17 צרת' אפילו נשואה
44 אותו אילו מעידין… שנזר חמש – השלמה מנזיר פ"ג מ"ז.
51 הוחזק המונה – "המונה" תלוי עי"א.
57–59 ואף רב מודה… בטלה העדות – נשמט ע"י שויון־סופות.
כתב־היד שלפני הסופר היה חסר מן "רוב העדות" (פט"ו ע"ב שו' 6) עד "כל שלא עברו שם" (פט"ז טו ע"ד שו' 59). והסופר לא הרגיש בחסרון, והעתיק בשורה אחת (28 שו' 12 מלמטה): או' לא מת תניי דבית ר' כן בשם ר' נחמיה הולכין אחר (כאן החסרון!) שלשה בני אדם עבד גוי מהו נישמעינה. והמדפיסים השלימו את החסר מנוסה אחר, ולפיכן העברו קוי מחיקה על הקטע המרכב, שלפני החסרון ולאחריו, ואני מעתיק את נוס' כה"י:
מתני' אמרה מת בעלי כול'. גידל בר מניימין בשם רב בכל מקום שהכשירו עדות האשה באיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ניתני עד או' מת ואשה אומרת לא מת. אשה אומרת מת ואיש או' לא מת תניי דבי ר' כן בשם ר' נחמיה הולכין אחר ˌשלשה בני אדם עבד גוי מהו נישמעיניה מן הדא אבא בר בר חנה אייתי גיטא ייבד מיניה אשכחיה חד סרקיי אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון הוה עבד כשר נאמר סימן היה לו בה. לא כן תני אין סימנין בגיטין. בההוא דאמ' תרתי תלת שורין. ברם הכא הֵ"י שבו היה נקוד. ר' זעירא בעי קומי ר' מנא הכא למה הוא פסול. אני או' אחר היה שם והיה שמו כשמו. הגע בעצמך. שבדקו אותו מקום ולא מצאו שם אחר ששמו כשמו. אלא משום חומר הוא בעריות. והא תנינן הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו. אׄ הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו. אמ' ליה ר' מנא כן אמ' ר' שמי ר' אחא בשם ר' בון בר חייה האיש הזה שני גיטין היו בידו אחד כשר ואחד פסול איבד את הכשר והשליך את הפסול בשעה שמצא אני או' הפסול מצא.
פט"ז
טז א
10–11 מצאו כתוב… את אשתו – נשמט ע"י שויון־סופות.
טז ב
1 מנכסין בני חורין – בכ"י: מנכסין משועבדין (ונמ' עי"א) בני חורין.