נדרים
פ"א
לו ג
32 שכינויי חרמים – בכ"י: שכינויי נׄדרים כנדריםׄ (ונמ גם עי"א) חרמים.
35 מנלן איש – בכ"י: אין לא, ונמ' עי"א ותלוי: מנלן, וכן בקונ' אח' (שרידי 340): מנא לן.
38 נדר נדר
47 בפרשה היו… והקדשות – נשמט ע"י שויון־סופות, ואיתא גם בקונ' אח' (שם).
52–53 דרבי יוחנן אמר לוקין… את רבי אלעזר – נשמט ע"י שויון־סופות.
59 וימר – בכ"י: מימר (?), ותוקן עי"א: וימר.
60–61 מבטא זו שבועה… מין שבועה – נשמט ע"י שויון־סופות.
62 אם אומ' את כן – "כן" תלוי עי"א.
לו ד
6 לא אכלתי (פ"ב) – נ"ב עי"ע.
15 הריני נדור – "ני" תלוי עי"ע (?)
16 היא הרי אני לך היא – בכ"י: הִי, הִי, ואלפי"ן תלויות עי"ע. הרי אני עליך – בכ"י: הרי אני לךׄ (נמ' גם עי"א) עליך.
42–43 בשביל להביא קרבן… שהיו נודרים בנזיר – נשמט ע"י שויון־סופות.
לז א
5–6 כגון אילין ניוותאי… לנזיר נזיק – כפול בכ"י, ונמ' עי"א (ושם: נוותאי, דברים במקום(!) אחרים).
7–8 נדר דנדר במוהי במומי – בכ"י: נדר במוׄׄמי במוׄׄהי (נמ' עי"ע?) דנדר.
10 דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים – "דכתיב" ו"השמים" תלויות עי"א.
25 כקדושת תורה – נ"ב עי"ע.
30 הקרבן מותר כקרבן אסור – בכ"י: כקרבן, הקרבן, והוגה עי"א כבד"ו.
42 עד כמה הוא אסור עמו כדי שכרו או עד כדי – בכ"י: הוא אסור עד כדי, ונ"ב עי"ע: חרש עמו כדי שכרו או, והמסדר השמיט "חרש", וצל אפוא: עד כמה הוא אסור חרש עמו כדי שכרו או עד כדי.
פ"ב
לז ב מ"ה
6 לא נדרתי אלא בעצם – בכ"י: אמרתי, ונ"ב עי"ע: נדרתי.
21 הוון בעי מימר מאן דמר על נפשו לא על אחרים – נשמט ע"י שויון־סופות.
24 כביאת אימא – בכ"י: כאימא, ו"ביאת" תלויה עי"ע.
36 להרע או להטיב (ושם: להטב!).
50 חמשה ככרים האילו – "חמשה" נ"ב עי"א.
59 הנוטל זתים
64 מכירין תרומת הלשכה – בכ"י: מכירין חׄרמי כהניםׄ (ונמ' גם עי"א) תרומת
לז ג
7 חד בר נש נדר – "נדר" תלוי עי"א.
פ"ג
סוף הפרק: דבר אחר גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות … נו' במקום הפנוי שבשורה האחרונה של המשנה ובגליון. ואי' בכי"ק והו' לו ועי' בהערת המהדיר.
לז ד
13 לא יחל דברו
15–17 נשבעתי ואקיימה… שהם מתירים ותנינן
23 מאח' שבטל אצל זה – "אצל" תלוי עי"א.
50 אין מרובע בבריות – "בבריות" תלוי עי"א.
51–52 זכור ושמור… ולא לאוזן לשמוע – נשמט ע"י שויון־סופות.
60–61 זהו שבועת שקר… אפילו ידוע לשנים – כנ"ל.
62 ואחד בסוף העולם – ו של "ואחד" נו' עי"א.
לח א
3 כשם שנדרי הבאי – בכ"י: (נ"ב עי"ע: נ"ל כשם) שנדרי הא (ונמ') הבאי.
5 אמר רבי בא… בשאין מעמידין – נשמט ע"י שויון־סופות.
12 עשרים וארבע – נשמט בסוף שורה.
[31 בשם רבי יוחנן – בכ"י: יונתן, ונ"ב עי"ע: יוחנן. – מו"ר]
40 נהנה מהן
[40 למפריען קדשו מעל – "מעל" נ"ב עי"א. – מו"ר]
לח ב
24–26 מן דמר לרגליו של משה… מן דמר לרגליו של תינוק – נשמט ע"י שויון־סופות. ובקונ' אח' (שרידי 340) לי' גם "נגעה בגוף התינוק. וירף ממנו אז אמרה".
[30–32 דאמר מצות עשה… דרבי יוסה דאמר. – מו"ר] – נשמט ע"י שויון־סופות.
פ"ד
לח ג
42 דרבי מאיר – נשמט בדרך הפלוגרפיה.
51–52 הפריש קרבן נזיר… על ר"ש בן לקיש – נשמט ע"י שויון־סופות.
[55–57 תלמוד לומר חקים ומשפטי'… ותרגום. וכן – מו"ר] – כנ"ל.
64 אסר החולה נכסיו – בכ"י: הרופא, ונ"ב עי"ע: החולה.
לח ד
1 דהוא מפתח ליה – כך גם בכ"י, ונ"ב עי"ע: נ"ל מרתח. אשונה – כך גם בכ"י, ונ"ב עי"ע: נ"ל אֶישַׁתָא.
[5 הלכה ה' לא יאכל וכו'. – מו"ר], ובפנים: והכל, ונמ' עי"א.
12 לא יורד בתוך שדהו – בכ"י: לא (תלוי עי"ע) יורד וׄאוכלׄ (ונמ' גם עי"א) בתוך.
15 שקדם נדרו להפקירו – בכ"י: שגרם (ותוקן עי"א: שקדם) נדרו להפקירו.
36 חוזר בו ואית תניי תני – נשמט ע"י שויון־סופות.
46–47 היא לאחר כמה ימים – "ימים" תלוי עי"א.
פ"ה
לט א מ"א
[5 בתוך שלי אני נכנס – בתוך ביתי, ונ"ב עי"ע: שלו [שלי?]. – מו"ר]
44 נהגו השותפין להיות כמוותרין – כ תלויה עי"ע.
50 חוץ מן הכביסה – בכ"י: הוא (ונמ' עי"א ותלוי: חוץ) מן הכביסה.
51–52 אם היה המקום משופע… בידיה – נשמט ע"י שויון־סופות.
לט ב 23 דילמא בקביוסטיא – נו' במקום חלק (כדי ד' תיבות) שבשורה, ושם: פ' דילמ'.
פ"ו
לט ג
28 וקרייא אמר שהצלי קרוי מבושל – נשמט ע"י שויון־סופות. והתנינן הנודר מן – "הנודר" תלוי עי"א.
47 כיני תבשיל שאסור בצלוי – בכ"י: כיני ואסור (ותוקנה ו עי"א לש' ה"תבשיל" תלוי עי"א).
לט ד
54 לחם בכורים וגו'. – "בכורים" תלוי עי"א.
59–60 רבי שמעון… אלא אדר – נשמט ע"י שויון־תחלות.
מ א
7–8 גירר עצמות אביו… ועל שלשה לא הודו לו – נשמט ע"י שויון־סופות.
22 תלמוד לומר – תלוי עי"א.
29 ירמיה עיבר חוצה לארץ – נשמט ע"י שויון־סופות.
36–37 קם רבי נתן… אמ' לון גבן – כנ"ל.
44–46 ורבנין ר' ברכיה… בשם רבי חלבו – כנ"ל.
[48 כמה שכר בתים יוצא מפיכם – נ"ב עי"א. – מו"ר]
55 אחר הטעם וכא את מהלך – נשמט ע"י שויון־סופות.
57 לגבי רבי יוסי – נו' עי"א בריוח שבסוף שורה.
פ"ז
מ ב
43 אתא דיחידייא דהכא – "דהכא" נ"ב עי"א בסוף שורה.
44 ומותר בראש – בכ"י: אסור (ונמ', ונ"ב בסוף שורה שלפניה: ומותר).
[44 ובקנה ובלב – "ובלב" נ"ב עי"א. – מו"ר]
48 הבשר אסור בגידים הנודר מן – נשמט ע"י שויון־סופות.
49–51 ר' קריספא בשם ר יוחנן… קירמולין הן כירק – כנ"ל.
60–62 פירות האילן… הנודר מן התירוש אסור בכל – כנ"ל.
[63 בני אדם ברם כמאן דאמר הילכו בנדרים אהר לשון – נ"ב עי"א. – מו"ר] – כנ"ל.
מ ג
14 ואין דרך היוצא ממנו להתכסות
פ"ח
מא א
22 הלכה ז' קונם יין וכו'.
28 יחלקו חדש העיבור – "יחלקו" תלוי עי"א.
[28 אית' חמי לנדרים – בכ"י: איתחמי, ונ"ב עי"ע: נ"ל איתא חמׄׄי, והוגה בפנים עי"א: אית'חמי. – מו"ר]
37 דרשב"ג אמר כל עכבה – בכ"י: אבל עכבה, ונמ' "אבל" עי"א ונ"ב עי"א: דרשב"ג אמר כל.
39 ברם ההוא דלא בעי – בכ"י: דבעי, ותלוי "לא" עי"ע.
פ"ט
מא ב
56–57 ר"ש לא מצא פתח… אית דאמרין – נשמט ע"י שויון־תחלות.
מא ג
1 מן חמרא דאבוהי – "דאבוהי" תלוי עי"ע.
[2 א"ל לא – נ"ב עי"ע. – מו"ר]
55 בניות שבישראל – בכ"י: בניות יש' (ונמ' עי"א) שבישראל.
57 שומע טעם הלכה – "טעם" תלוי עי"ע.
פ"י
מא ד
51 מתרוקנת אצל האב – בכ"י: הבעל, ונמ' ותלוי: האב.
57 דרך תלמידי חכמי' – בכ"י: תלמ' חכמ' (=תלמיד חכמים).
57–58 יוצא' מאצלו או' לה… מופרין – בכ"י: כול', ונמ' עי"א.
61 נדרה והיא ארוסה – "נדרה" תלוי עי"א.
מב א
20–21 לו אם אמרת – בכ"י: לא אם אמרת.
[50 בתחילת לילי שבת – "בתחילת" נ"ב עי"ע. – מו"ר]
51 נדר אין כאן – נשמט ע"י שויון־סופות.
[52 וזה כהלכתו – נ"ב עי"א. – מו"ר]
58 ומה אם נדר הבעל – "ומה" תלוי עי"א.
מב ב
13 דהוה גבי בעייניה – נו' עי"א במקום חלק (כדי ג' תיבות) שבשורה.
פי"א
מב ג
8–9 ורשב"ל אמר… אין הזקן מתיר – נשמט ע"י שויון־סופות.
24 מהו א"ר יוסי אין אילין – בכ"י: אילו (ונמ' עי"א) אין אילין.
24–25 נדרי עינוי נפש – לפני "עינוי" נגרדו שתי אותיות (של?) עי"ע (?1)
25 אילו נדרים שבינו לבינה – "נדרים" תלוי עי"א.
[29 אחרים קודמין לבהמתן – בכ"י: הׄׄן, ונ"ב עי"ע: אחרׄׄים. – מו"ר]
31 ר' יוסי מתיר בכביסה – "יוסי" תלוי עי"א.
45 קונם פירות העולם עלי – "קונם" תלוי עי"א.
מב ד
2–3 בשם רבי אחא – בכ"י: חנׄׄינה, ונ"ב עי"ע: אחׄׄא.
[11 ובאפר חטאת – נ"ב עי"א. – מו"ר]
29 כמאן דאמר יקימינו ממינו – בכ"י: כולו, ונמ' עי"א, ונ"ב: ממינו.
29–30 ויפירנו כולו – בכ"י: ויפֵרנו כולו.
44 עינוי נפש שלה – "שלה" נו' עי"א בריוח שבסוף השורה.
52 באת להתיר עצמה ואסר' – "ואסרה" תלוי עי"א.