אמר כי האדם העצל מפחד קור זמן החורף הוא לא יחרוש אדמתו ואדמתו תשאה שממה לא תזרע ולא תצמיח ומתוך כך כשיבא זמן הקציר שבו יקצור האדם מה שזרע בחורף הוא ישאל תבואה מאותם שזרעו ועבדו שדותיהם בחורף ואין מי שיתן לו שאילתו.
וכמו שיקרה בענין עבודת האדמה כן יקרה בכל ענייני העולם כי מי שלא ישתדל לקנות הון בימי חרפו כשיגיעו ימי זקנותו לא יהיה לו דבר שיתפרנס ממנו. וכן יקרה בקנין החכמה ובעבודת ה' ית' כי מי שיטרח בערב שבת והוא משל אל העולם הזה שהוא עולם המעשה יאכל בשבת כלומר ימצא עונג ושמחה בשבת שהוא משל לעולם שכולו שבת והוא עולם הנשמות. וקרא העולם הזה וזמן הבחרות המעותד לקניית החכמה ולעבוד האלהים ולעשות מצותיו חורף כי הם ימי חרפו. ואמר כי העצל והוא המקצר בעבודת האל ית' ולא יפרע חובות האלהים עליו והוא יתרשל בימי חרפו ובהיותו בעולם הזה שהוא עולם המעשה בסבת רוב תאוותיו הגוברות עוד מעט ובא עת הקציר והוא המות המעותד לקצור בו כל איש פרי מעשיו אם טוב ואם רע והוא ישאל לקבל עונג ושמחת עולם הבא כשאר הנפשות שהושלמו ולא ימצא רק ימצא מר ממות.