אמר כי מי שמקלל אביו או מי שיקלל אמו אי זה מהם שיקלל הוא ראוי שיכבה נרו בעמדו באישון לילה ואפלה. והו"ו במלת ואמו הוא תמורת או. כמו ומכה אביו ואמו שעניינו ומכה אביו או שיכה אמו כי על כל אחד מהם שיכה יענש. וכן יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר שעניינו יקרוה עורבי נחל או יאכלוה בני נשר. ואמרו מקלל כלומר מי שהוא מקלל או מבזה יולדיו שהוא חייב בכבודם שנשתתפו עם בוראו ביצירתו וסבלו בו מן הטורח והעמל מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ידעך נרו באישון חשך כלומר ראוי הוא שתסור נר השגחת הבורא ית' מעליו בהיותו בעומק מחשך הצרות והיגונות שלא ימצא שום חנינה בעת בצרתו.
ואפשר שקרא אביו השכל והתורה קרא אם ואמר כי מי שיבוז למצות השכל ולמצות התורה תכבה נרו והיא נשמתו הנקראת נר אלהים נשמת אדם ביום המיתה הנקרא אישון חשך. והענין שנשמתו תכרת מצרור החיים ולא תהיה מכת הנאמר עליהם והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד רק נשמתו תהיה קודרת מעותדת אל העונשים הרוחניים בהיותה במחשך המיתה. ואפשר שאמר ידעך נרו באשון לילה היא קללה שקלל החכם את החטאים האלה בנפשותם ואמר שהעושה זה ידעך נרו באשון חשך.
גם זה הפסוק אפשר שהוא דבוק לפסוק שלפניו שאמר הולך רכיל מגלה סוד ולפותה שפתיו לא תתערב כי המגלה סוד ופותה שפתיו יקלל אביו ואמו ויחשוף סודותם והוא ראוי שידעך נרו כאשון חושך. ואם תהיה לו נחלה מבוהלת בראשונה סופה שלא תבורך ועצתי היא שבעת שהנחלה לא תבורך בסופה אל תאמר אשלמה רע.