אמר כי כשיזדמן לאיש שיהיה לו אשת חיל שיהיו בה כל העניינים הנזכרים בסוף זה הספר בפרשת אשת חיל מי ימצא עד סוף הספר האשה ההיא כשתהיה על זאת התכונה היא עטרת הוד לבעלה שיוכל להתפאר בה בעבורה לסבות רבות וזה שהיא לא תבישהו במעשיה רק יכובד לנועם מידתה וילכו הנהגות הבית על סדר ניאות ואין קץ אל הטובות הנמשכות אל האיש ואל ביתו בסבתה. מצורף אל זה שהוא יעמוד בלב בטוח ממנה ועל הכל שיהיה בטוח שיעשה ממנה פרי טוב לדמיון האדם שיש לו קרקע טוב שהוא בטוח שיצלח הזרע שם. וכן מי שיש לו אשת חיל על הרוב הבנים אשר תוליד יהיו כשרים מפני שחומר הולד מדם האשה כי לפי מה שביארו החכמים האחרונים זרע הזכר לא יפעול בוולד רק שהוא נוקב זרע האשה ומתהפך לרוח והרוח ההוא יפעול בדם האשה לדמיון מה שיפעל הרוח שיכניס האומן בפיו בחתיכת הזכוכית שהוא גורם לו שיתפשט ויצייר אותו בצורת כלי אחרי היותו עשת מזכוכית ומתוך שחומר הולד הוא דם האשה אין ספק כי האשה שהיא אשת חיל יהיו הבנים הנוצרים מדמה מוכנים אל כל מעלה ושלימות ולפיכך הזכירה התורה ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה. ייחשה לנחשון מפני שרוב הבנים דומים לאחי האם ולפיכך זכהו ויצא ממנו אלעזר. ומשה רבנו ע"ה שלקח אשה כושית לא זכו בניו למעלת בני אהרן ולפיכך אמר אשת חיל עטרת בעלה. אמנם מי שיש לו אשה רעה שהיא מבישה עצמה וגורמת בשת וכלימה לבעלה ולבניה ולקרוביה היא לו כמו רקב בעצמותיו.
והרקב הוא חולי שיחלה האדם בו ויתחיל בבשר ויעבור השחין בעצם שהוא דבר שאין לו תקנה. ולדמיון זה הוא האשה הרעה אל הבעל שהיא תביא רקב וחסרון ומארה בכל מעשיו וגם בגוף בעלה כי הוא יחלה מדאגתו עליה כי תבייש בעלה ובניה במעשיה ותפזר ממונו ותביא עליו קטטות ומריבות ובניו יהיו בספק ממזרות או ממזרים גמורים ואין קץ אל הרעות הנמשכוות בסבתה.
ועל דרך נסתרו יאמר כי קרא אשת חיל החומר של אדם כשיהיה ממוסך וישר בטבעו מוכן לחול עליו צורה שלמה ונכבדת. ואמר כי כשיזדמן שיהיה לאיש חומר טהור ונקי וממוסך הוא לו שהוא בעלה לעטרת תפארת בחייו ובמותו יגיע להתעטר בעטרה שמתעטרים בה הצדיקים כאמרם ז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי מי שהוא על זה התואר שתהיה לו אשת חיל לא יאכל מעץ הדעת טוב ורע כלומר לא ישים תכלית מזונו אל אכילת עץ הדעת רק ישלח ידו ויקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. ולא יכוהו ויפצעוהו השומרים הסובבים בעיר ולא הכרובים ולהט החרב המתהפכת רק כל העם הנמצא בעיר יהיה לו למס ויעבדוהו ימצא כל כחותיו משלימות אל ההצלחה לא יצטער בהנחת התענוגים ימצא את שאהבה נפשו ויאחזנו ולא ירפנו וידבק בו דבקות אמתי. ואמרו וכרקב בעצמותיו מבישה הוא משל למי שהוטבע על טבע בלתי נאות שהורכב מחומר בלתי טהור ובלתי ממוסך ימצא עצמו בלתי מזומן לקבל שלימות רק עם טורח עצום יאכל מעץ הדעת טוב ורע ויגורש מגן עדן ואם ירצה לחזור בו ימצא הכרובים ולהט החרב המתהפכת לא יוכל לעבור כי אם בצער ושומרי החומות והשומרים הסובבים בעיר יכוהו ויפצעוהו וישאו את רדידו מעליו והוא הנקרא זיווג שני שקשה לזווגו כקריעת ים סוף כי הוא בכוונו אל ההצלחה ימצא כל כחותיו מזומנים ומוטבעים אל ההפך ולא יוכל לעבור אם לא יוכה ויופצע ועל הרוב ישארו חוץ מגן עדן ולא יכנסו בו לעולם ואל זה רמז באומרו וכרקב בעצמותיו מבישה כלומר מי שיש לו אשה מבישה שהיא ניסתת לנחש ותאכל מעץ הדעת ותאכיל לבעלה גם כן היא לדמיון האיש שיש לו רקב בעצמותיו שהוא לא יוכל להתרפא כי אם בטורח ובעמל גדול ואחר ענויים גדולים ועל הרוב לא יתרפא בעל רקב העצמות לעולם. ואפשר שקרא בעלה של אשת חיל הנזכרת השכל. ואמר כי כשיהיה חומר האדם ישר וממוסך בכמותו ובאיכותו תחול עליו צורת השכל על השלמות והכל הולך אל מקום אחד.