Immanuel of Rome on Proverbs, Introduction

אמר עמנואל ב"ר שלמה ז"ל אחר שבח האל על רוב נעימותיו וכל תגמולוהי עלי. אומר כי הספר הזה והוא הנקרא משלי חברו שלמה המלך ע"ה להוסיף ביאור בסודות שמצא בתורה ובסתריה מפני שראה שמעטו מביניהם. וזהו שפתח בראש זה הספר להבין משל ומליצה. כלומר להבינם לבני אדם שלא היו מבינים אותם לפני חברו המשלים ההם. ואמרו רבותינו ז"ל למה היו דברי תורה דומין עד שלא עמד שלמה. לבאר שהיו מימיו עמוקים וצונין לא היה אדם יכול לשתות מהם. מה עשה פיקח אחד ספק חבל לחבל ומשיחה למשיחה ודלה ושתה. כך עשה שלמה המלך ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על דברי תורה. וכן אמרו רז"ל במקום אחר למה היו דברי תורה דומין עד שלא עמד שלמה. לכפיפה שאין לה אזנים. עד שעמד שלמה ועשה לה אזנים. וידוע מדברי החכמים ז"ל שכל הדברים שכתב אדון הנביאים בראש ספרו הם סתרים ורמיזות ר"ל שאע"פ שפשוטי הדברים מועילים עם כל זה יש להם תוך נכבד כמו שאמרו רז"ל מראש הספר עד כאן כבוד אלהים הסתר דבר. וזה אמרו בפסוק ויכולו השמים והארץ. ובכלל סתרי מעשה בראשית הם שלשה עניינים נכבדים. והם עניין האשה החוטאת בהסתת הנחש. ועניין האדם הנגרש מגן עדן לחטאו על ידי האשה. ועניין אכילת עץ החיים שהיא אפשרית לאדם אך מעטית כאשר יורה עליו אמרו ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם והכתוב הבא אחריו ונראה ששלמה ע"ה חיבר הספר הזה לרמוז בו ענייני האשה החוטאת אשת האדם. כי עיקר זה הספר הוא ענין האשה הזרה המנאפת ולזה התחיל בה כי מה שהקדים לה מיסרו הבן שלא יתפתה לחטאים ושיקשיב לחכמה אזנו כדי להצילו מדרך רע הכל היה הקדמה למה שבא אחריו והוא אמרו להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. והאריך בעניינה מאוד ושנה ושילש וריבע וחימש. וכל אשר היה מזהיר על החכמה היה זוכר כי הזהרתו עליה תחלה היה להצילו מן האשה. אמר להצילך מאשת רע ואמר לשמרך מאשה זרה וכיוצא בהם. גם כן כאשר הבין החכם הנזכר בחכמתו מדברי אדון הנביאים כי אכילת עץ החיים אפשרית רמז בזה הספר על אכילת עץ החיים כי כל החיים הנזכרים בספר הזה הם על החיים התמידיים. וכאשר התבאר לו שאכילת עץ החיים אפשרית ידע שאינו הכרחי להיות כל אשה חוטאה ומחטיאה. אך מצא אשת חיל או אשה שימשול בה אישה אפשרי דהא בהא תליא כי אי אפשר לאדם לשלוח יד לקחת מעץ החיים לאכול ממנו רק אחר מצאו אשת חיל שראוי לבטוח בה לב בעלה והיא שכל תשוקתה אל אישה וזה מפני שהיא גומלת אותו טוב ולא רע כל ימי חייה. או השנית והיא שאישה מושל בה. כי האשה החוטאת עץ הדעת מאכלת והמות גורמת ומעץ החיים מרחקת כמו שאמר בה זה החכם רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ואמר אורח חיים פן תפלס. ומפני זה חתם הספר הזה בענין אשת חיל. ולהורות כי מציאותה מעטי מזערי מאד כתב בה מי ימצא לא לומר עליה כי מציאותה נמנע כי לא היה מתאר לה ולבעלה ולבניה כל העניינים ההם שתאר על הדרך שתארם אלו לא היה לה מציאות כלל. הנה בארנו שעקר משלי זה הספר הם על האשה וכל שכן על הזרה הנמצאת על הרוב כי אשת חיל מעטית מזערית כמו שאמרנו. ואע"פ שזכר בספר הזה עניינים אחרים הרבה כפלו לדבר בענין האשה פעמים רבים מאוד וכל שכן התחילו וסיימו בה ר"ל התחילו בזרה הנמצאה ביותר וסיימו בטובה שמציאתה מעט מורה שהוא היה עיקר הכוונה בספר הזה. והשאר הוא אם דברים ראוים לחברם על העניין המכוון. או דברים אחרים אין להם חיבור או צורך אל הענין המכוון אך שמם בו להעלים בהם הכוונה ומה שראוי להעלימו עם היות כל המשלים ההם מועילים פשוטיהם ותוכם. פשוטיהם מועילים לתיקון הקיבוץ ההמוני ותוכם מועיל למביניהם להעמידם על אמתת העניינים הנסתרים ההם. ונראה שאע"פ שזה החכם הראה בספר קהלת מבוכת חכמי המחקר בענין השארות הנפש. הראה בזה הספר שלא היה מספק בהשארה כלל אך היה מאמין בה שהיא נשארת בלא ספק אם בהגיעו אל מופת אמיתי אמת אליו השארה. או מופת בטל בו טענות האומרים על הפסדה ואז סמך על מה שהיה מקובל בידו מן הנביאים והאמת כן נראה במקומות רבים מזה הספר כי אמרו אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק אל חיכך כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת אין ספק למביני דברי זה החכם בזה הספר שהמכוון באחרית ובתקוה הוא השארות הנפש. וכה אמר אחריו כי לא תהיה אחרית לרע ונר רשעים ידעך רמז להכרת נפשו מצרור החיים. וכן אמרו בחכמה עץ חיים היא למחזיקים בה אין ספק שעל החיים התמידיים הנצחיים הוא אומר כמו שאמר באוכלו ואכל וחי לעולם וכמו שאמרו רז"ל צדיקים במיתתם קרויים חיים. וכן אמרו באוכל מפרי עץ הדעת כי ביום אכלך ממנו מות תמות ר"ל רוצה בו מיתת נפשו ואפילו לא תבטל נשמתו ממנו וכן לא מצאנו באוכלו על ידי האשה שאין הפרי ההוא נאכל אלא על ידה שנטלה נשמתו ביום שאכלו ואמנם מת מיתת נפשו כמו שאמרו רז"ל רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים. וכן אמרו כי חיים הם למוצאיהם ואמרו ודרך חיים תוכחות מוסר ואמרו כי מוצאי מצא חיים. וכן כל חיים הנזכרים על החכמה בחיי הנפש התמידיים הוא מדבר. וכן כל מות שמייחס אל האשה הזרה שאין תשוקתה אל בעלה ואינה תחת ממשלתו וכל מות שמייחס אל באי ביתה רוצה מות הנפש אפילו בעוד הגוף חי וענשו הגדול אחר מות הגוף הלא תראה כי סמך לאמרו כי שחה אל מות ביתה וג"כ אמרו וכל באיה ואמר באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים לבאר שהמות הנזכר הנרמז ממנו העונש הוא שלא ישיגו אורחות חיים תמידים אשר הוא העינוי המופלג שאין עינוי גשמי דומה לו. וכן אמרו בה רגליה יורדות מות סמך לו אורח חיים פן תפלס להורות שכל מות המיוחס אל האשה ואל הנמשכים אחריה רמז אל עונש הנפש כמו שכל חיים המיוחסים אל החכמה הם החיים הנצחיים. הנה התבאר מדבריו בספר הזה ביאור אין ספק בו השארות נפשות החכמים והצדיקים. ואחרי שהקדמנו דברים המועילים בביאור הספר נתחיל בזכרון ביאור הפסוקים בו כיד אלהינו הטובה עלינו.