שינוי השם, מ״דרשות״ ל״הגיונות״ איננו שינוי השם לבד, אך, שינוי השם כשינוי מעשה דמי״.
השינוי השם בא כדי להוציא מן המבקרים שאינם קוראים - ומבקרים כאלה זהו חזון נפרץ מאד - ומהקוראים שאינם מבינים הרגילים להוציא משפט על חבור חדש ממחבר ישן בהפתגם השגור ״כמעשהו בראשון כך מעשהו בשני״, שמתוך שבחו של המחבר הכלול בפתגם הזה אתה בא גם לידי גנותו.
הפתגם הזה כאילו אומר, רק קמחא טחינא טחן המחבר, כבר ידוע לנו סגנונו ומהותו של המחבר והחבור גם יחד מראש ומאי קא משמע לנו עוד בדבריו?
ואולי יועיל שינוי השם הזה שהמעינים יתבוננו גם על השינוי מעשה שיש בספר זה.
שינוי התוכן - כי בו יצאתי מהגדר שגדרתי לעצמי בספרי הקודם ״דרשות אל עמי״ שהודיתי שמה הודאה מפורשת בהקדמתי, כי ״אין בו לא חקירות פילוסופיות יתירות ולא חדודים ופלפולים עמוקים, ולא רזי דרזין ולא סודי סודות, רק פשוט דברה תורה כלשון בני אדם״.
כי אמנם בספרי זה עשיתי נסיון להשתמש גם בהנחות פילוסופיות וגם בהנחות קבליות ולהוציא מהן מסקנות המובילות כולן לה״סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור״ וכו׳.
ולפעמים הרשיתי לעצמי לקחת גם מן החוץ, כלומר, הנחות פילוסופיות זרות שהורתן ולידתן שלא בקדושה ושבכלל לא ממקור ישראל מקורן, ולהכניס גם את כל אלה תחת כנפי השכינה הישראלית ולהפיח בהן נשמת התורה.
בקיצור, בספרי זה יש מעין נסיון של כניסה לפרד״ס, ורוצה אני לקוות שנכנסתי בשלום ויצאתי בשלום בעזהי״ת.
ואם מחד גיסא מה שיש בזה אינו בהקודם, הנה מאידך גיסא מה שיש בהקודם אין בזה.
אין בו הפולמוס המפלגתי ונצוח הפוליטי, שלפעמים פלטה קולמסי שלא במתכוון בספרי הקודם, כי הספר הזה מרחף כולו ממול לכל אלה הענינים הבני-יומיים, ולא הכנסתי בספרי זה דברים שנאמרו רק לצורך השעה, אך ורק את אלה הדברים שלדעתי הוצרכו גם לדורות.
ובכל זאת ישמע הקורא והמעין בו גם את הד-קול המאורעות הנוגעים לכלל אומתנו שאירעו בשנים האחרונות שבכללן אור וחושך משמשים בהן בערבוביא וצלתן מרובה מחמתן, מפני שגם אלו לא ללמד על עצמם יצאו אלא ללמד על הכלל כולו, והם מלמדים בינה גם בעתיד, גם לדורות הבאים אחרינו.
כל זה בנוגע לשינוי התוכן, ובנוגע לשינוי הצורה זהו כבר כלול בשינוי השם עצמו, שבעוד שבספרי הקודם נאמרו המאמרים בצורה דרושית, הנה בספרי זה הם נאמרים בצורה הגיונית.
ואף על פי שבעצם הדבר גם בספרי הקודם יש הגיונות מרובים וגם בספרי זה יש הרבה חומר לדרוש, אבל הבדל בולט וניכר ביניהם, שם הדרוש מרובה על ההגיון וכאן ההגיון מרובה על הדרוש. שם באים ההגיונות מתוך הדרשות וכאן להיפך באות הדרשות מתוך ההגיונות, וכמובן שבשינוי צורה זה יש גם שינוי תוכן.
בספרי זה בא כמדומני לידי בטוי עוד אופן חמישי נוסף על ארבעה האופנים הידועים שבהם התורה מתפרשת והם: פשט, רמז, דרוש, סוד, או בר״ת פרד״ס, וספרי זה אם כי כולו מראשו לסופו הוא נעוץ בדברי תורה, אבל אי אפשר להכניסו אף אל אחד מהאופנים האלה, אי אפשר להוציא עליו משפט שהוא מכוון לפשוטו של מקרא, כשם שאי אפשר לומר עליו שהוא ספר דרושי מהטפוס הרגיל, ומכש״כ שאי-אפשר להכניסו בסוגי הרמז והסוד, אלא שזהו מעין אופן נוסף על כל הנ״ל שלא מצאתי לזה שם מתאים יותר מהשם הגיונות.
אלו המה הגיונות המתעוררים על ידי התורה ומצוותיה, ומתוך זה אנו באים לידי הסתכליות חדשות ולהשקפות מקוריות על העולם ומלואו ועל מי שאמר והיה העולם, על הבריאה והבורא, על האלקים והצלם אלקים שלו, על הטבע ועל מה שלמעלה מן הטבע, על הנשמה הפרטית והכללית, על נשמת היחיד והציבור, על גוי ועל אדם, על אומות העולם ועל ישראל החטיבה אחת בין כל האומות וכו׳ וכו׳.
הגיונות כאלו אינם רק בבחינת דרישת טעמא דקרא, שהטעם אינו מוסיף רק תבלין להתורה, אלא שיש בזה נסיון לעשות את כל התורה כולה ל״מלתא דעבידא לטעמא״ של כל הבריאה כולה, לבוא מתוך התורה ועל ידי התורה להתעוררות הרעיון והרגש גם יחד, להתעמקות במסתרי הנפש והרוח, למצוא בכמה דברים שלכאורה אין להם שייכות להתורה את הפשטת התוכן מהקליפה החיצונית, ואת ההכללה הבאה מתוך פרטים שונים, שבהשקפה שטחית אין להם שום שייכות זה לזה.
ואמנם גם על זה נאמר ״אין כל חדש תחת השמש״ ו״כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן מהקב״ה למשה בסיני ו״מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא״, אבל מאידך גיסא ״אין בית המדרש בלי חידוש״ ובנוגע לספרי זה כמדומני, שתכניתו של בית המדרש כזה הוא גופא חידוש, זהו מעין מדרש ההטעמה להטעים את תעלומות התורה על ידי חזיונות החיים, ולהטעים את תעלומות החיים על ידי הנגלות שבתורה ועל ידי זה למצוא ולהכיר את זהותם של התורה והחיים גם יחד ולהשקיף בהם את זהותו של המחבר שכוללם יחד ששכינתו בולטת ונכרת בכל עברו ופינה גם בזה וגם בזה.
בקיצור, ספרי זה איננו חלק רביעי ולא מהדורא תנינא מספרי ״דרשות אל עמי״, אלא שהוא ספר חדש גם בתכנו וגם בצורתו.
וגם - בהיקפו, כי הספר הזה מקיף גם את כל פרשיות התורה בעוד שבספרי הקודם לא נגעתי רק במועדי השנה.
ואמנם חלק זה מקיף רק את החודש תשרי וממילא לא נכנסה בו מלבד ההגיונות למועדי החודש הזה רק פרשת בראשית לבדה, אבל גם פרשה יחידה זו תוכל לשמש לדוגמא לאופן הגיונותי ולהדרך שסללתי לי בעזה״י בתורה.
וגם כל החלק הזה הוא חטיבה אחת לא רק מצד סדר הזמן שכולו הוא לחודש תשרי, אך גם מצד השתלשלות הענינים, בחיות שכמעט כולו עוסק בבקשת דרך תשובה להאנושיות כולה שעומדת כעת כולה על פרשת דרכים ומחפשת לה נתיבות חדשות, ולזה מסוגלים ביותר המועדים של חדש תשרי וגם פרשת בראשית שבכולם מודגש ביותר האנושיות שביהדות.
ואמנם לפעמים משנים השם כדי להביא לידי שינוי מזל. אבל באמת אין לי ב״ה להתאונן על מזלו של ספרי הקודם שנתפשט בכל תפוצות ישראל ממש וזכה לשלש תוצאות וגם לתרגום הרבה חלקים ממנו בשפות אירופיאות שונות, אלא שהשם ״דרשות״ מבעית מראש את מי שהדרשנות והרבנות אינן אומנתו שיהיה ירא לגשת אליו, ואולי יועיל שינוי השם זה להסיר את הפחד הזה מהפחדנים האלה...
ואני תפילה לנורא עלילה, ״יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ד׳ צורי וגואלי״.
המחבר