עוד הדג וכו'. דברי רבינו פשוטים מהמשנה דשם וכ"כ מרן יעו"ש.
הרי הוא וכו'. דעתו ז"ל דכל שאפשר שאח"כ יקבל טומאה ע"י שום מעשה בעולם ואע"ג דכמו שהוא עכשיו אינו מקבל טומאה מיקרי עי"ז דבר הראוי לקבל טומאה ויצא לו זה לענ"ד מהא דאיתא שם צ"ד א' וז"ל רבא אמר בגד שחישב לצורה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי דאי בעי מבטל לה למחשבתיה מ"ד דבר המקבל טומאה השתא מיהא לאו בת קבולי טומאה היא איכא דאמרי רבא אמר (כ"ה עיקר הגירסא כמש"כ על הגליון בשם ס"א) עוצבא דחשיב עליה לקוצעה איכא בינייהו מ"ד ראוי הא נמי ראוי מ"ד דבר המקבל טומאה הא לא מקבלה טומאה עד דמקצע לה עכ"ל והנה בלשון זה לא סיים הא דאי בעי מבטל לה למחשבתיה ועוד דמסיק וקאמר הא לא מקבל טומאה עד דמקצע לה ואי נימא דהכוונה היא דע"י ביטול מחשבתיה מקבל טומאה הו"ל למימר הא לא מקבלה טומאה עד דמבטל לה למחשבתיה לכן נ"ל דבהא פליגי הנך תרי לישני דללישנא קמא לא מיקרי ראוי לקבל טומאה רק דבר התלוי במחשבה ולכן אי בעי בטיל למחשבתיה ומקבל טומאה ולכן אע"פ שלא ביטל מחשבתו ולא מקבל טומאה מ"מ ראוי מיקרי (ופליג אדאביי דאביי ס"ל אע"ג דעצם הדבר לאו בר קבילי טומאה כמו שהיא רק בעינן מחשבה לזה שיקבל טומאה מיקרי ג"כ ראוי לקבל טומאה ורבא ס"ל דבכה"ג לא מיקרי ראוי לקבולי טומאה כיון דמחוסר מחשבה להביאה לידי טומאה ולא מיקרי ראוי רק היכא דעצם הדבר בר קבולי טומאה ורק מפני מחשבתו שמונעתו מלקבל טומאה א"כ זה שפיר מיקרי ראוי כיון דבעצם הדבר ראוי הדבר לקבל טומאה רק דמחשבתו מונעתו וא"כ כיון דיכול לבטל מחשבתו ויקום אדינו דמקבל טומאה. והבן כי נחמד הוא) וללישנא בתרא מוסיף רבא וס"ל אף דכעת אינו מקבל טומאה רק שראוי להביאו ע"י מעשה שיקבל טומאה מיקרי ראוי לקבל טומאה ומייתי ראיה מעוצבא אף כל זמן שלא קיצעה אינו ראוי לקבל טומאה מ"מ כיון שאחר הקיצוע יקבל טומאה מיקרי ראוי וה"נ לענין העור כן (ולאביי בכה"ג לא מיקרי ראוי לקבל טומאה כיון שמחוסר מעשה) ובזה מיושב קושיית התוס' משבת מ"ט ב' וכמש"כ הלח"מ ובמש"כ מיושב היטיב דברי רבינו וא"צ למש"כ הלח"מ ודו"ק היטיב ועיין כל הסוגייא היטיב שם ובת"כ שם.