נאמר בעולה וכו'. עיין זבחים מ"ח א' (ומנחות נ"ה ב' לענין חטאת) ועיין תו"כ ויקרא פ"ו פרשה ה' ובדבורא דחטאת פ"ז פ"ח פ"י ופרשה צו פ"ח יעו"ש היטיב.
העולה נקראת וכו'. עיין ברפ"ה דזבחים שם כתב רבינו וז"ל קדשי קדשים נקראים העולה והחטאת והאשם ודבר תורה בחטאת ואשם קדשי קדשים היא ולמדנו העולה לפי ששוה עם החטאת והאשם בשחיטתה ובקיבול דמה כמו שיתבאר. ושם במשנת העולה קדשי קדשים (נ"ג ב') כתב וז"ל לא נאמר בעולה קדשי קדשים אלא מפני שלא נאמר עליה כן בתורה אבל השוה בין החטאת והאשם והעולה במקום שחיטתן וקבלת דמן כמו שביארנו בתחלת הפרק הזה ולפיכך היתה גם היא קדשי קדשים כמו החטאת והאשם עכ"ל והוא לקוח מש"ס דשם (ועיין רש"י שם דמבואר שם דלא ס"ל להא דרבינו דמשום זה נקרא קדשי קדשים דמשום דהושווה לשחיטת חטאת ואשם ולקבלת דמן יעו"ש היטיב) והנה שם כתבו רש"י ותוס' דיש נפק"מ לדינא במה שהיא קדשי קדשים לענין ליפסל ביוצא ולענין מעילה ולדעת רש"י נפק"מ ג"כ לענין ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים יעו"ש א"כ לענין זה כוונת רבינו כאן להשמיענו שמזה ששחיטתה בצפון שמעינן כי היא קדש קדשים. ועיין תוס' שם ד"ה משום דלא וכו' שנשארו בתימה אמאי לא נקט לגבי זבחי שלמי ציבור דהן קדשי קדשים יעו"ש היטיב וי"ל לדברי רבינו אחר שהשמיענו בעולה לפי ששוותה לשחיטת חטאת ואשם נקראת קדשי קדשים ה"ה גבי זבחי שלמי ציבור. ולשיטת רש"י י"ל אחר דיש היקש בכתוב דאיתקש לחטאת או לעולה וכבר השמיענו בעולה דהוי קדשי קדשים ה"ה לגבי זבחי שלמי ציבור אבל בעולה אין שום היקש בתורה. והבן. והנה מש"כ רבינו ברפ"ה דזבחים שהעולה נקראת קדשי קדשים י"ל דכוונתו לפרש מה דאיתא שם קדשי קדשים שחיטתן בצפון. והנה בשלמא חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור על כלם יש קרא כתוב הדר שהם נקראים קדשי קדשים משא"כ עולה היכן מצינו שהיא קדשי קדשים ומ"מ שחיטתה בצפון וא"כ לכאורה אין הכלל הזה אמיתי לכן ביאר זה רבינו כי גם העולה כיון שטעונה צפון היא קדשי קדשים וא"כ שפיר כלל התנא זה בכלל שנתן בריש דבריו ורבינו נמשך אחריו וכתב בהלכה ב' דקדשי קדשים שחיטתן בצפון לכן בא כאן לפרש דבריו ואל זה כיוון מרן ג"כ יעו"ש היטיב.
ושלמי ציבור וכו'. ועיין בפי' המשנה לרבינו שג"כ כ"כ יעו"ש היטיב ועיין מרן שהקשה ע"ז יעו"ש ותירוץ השני הוא דחוק מאד יעו"ש אמנם הלח"מ הפליא להעזר בזה יעו"ש היטיב כי נחמד הוא. ובפשיטות נראה כי לאחר שלמדנו כי היא קדשי קדשים מחטאת וכבר ידוע כי כל הקדשי קדשים שחיטתן בצפון. אבל יש להבין א"כ למה מיאן רבא בזה ואולי אפ"ל כי רבא היה ס"ל דהא דשלמי ציבור נאכלין לזכרי כהונה למדנו ממנחה כדאיתא בזבחים צ"ז ב' ובמנחות פ"ג א' ולא למדנו מחטאת רק לענין צפון בלבד וס"ל דמקדשי קדשים בלבד לא נדע הא דשחיטתו בצפון וא"כ הקשה שפיר איך תלמוד מחטאת לענין שחיטת צפון אבל לפי האמת דמסקנת הש"ס דמחטאת ילפינן לזכרי כהונה והוי קדשי קדשים א"כ ממילא ילפינן לענין שחיטת צפון. ודע כי בתו"כ פרשת צו פ"ח פרשה ד' איתא שם דיליף מקדש קדשים דכתיב גבי אשם לרבות שלמי ציבור לענין שחיטת צפון יעו"ש היטיב וכן הא דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה יעו"ש היטיב ועיין רש"י בזבחים צ"ח א' ובתוס' שם צ"ז ב' ד"ה מה מנחה וכו' יעו"ש היטיב וע"כ צ"ל דהך דתו"כ פליגא על הך ברייתא דש"ס שם ולכאורה מהך דתו"כ מוכח דמהא דאין נאכלין רק לזכרי כהונה מזה לא נדע לענין שחיטת צפון וזה דלא כמש"כ והנה זה יש ליישב דבשלמא התו"כ דיליף לה מריבוי י"ל דלענין זה איתרבי ולענין זה לא איתרבי אבל כאן דנלמוד זה מהיקש י"ל שפיר דאין היקש למחצה וה"ז עולה לתירוץ הלח"מ. ובכל זאת צריך עיון עמוק ורב.
ומקום שחיטה וכו'. עיין מש"כ בהלכה א' וע"ע זבחים מ"ח א' ב'. וכתב מרן וז"ל ברפ"ה קבלה בצפון מנ"ל דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת כלומר וילפי שאר קדשי הקדשים מחטאת (ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"י יעו"ש) עכ"ל והנה באשם איתא התם מ"ט א' אשכחן שחיטה קבלה מנ"ל ואת דמו יזרוק קיבול דמו נמי בצפון מקבל עצמו מנ"ל דמו ואת דמו לעכב מנ"ל קרא אחרינא כתיב ושחט את הכבש עכ"ל והקשו התוס' וז"ל למקבל לא ידעינן עכובא עכ"ל והא דלא הקשו אקבלה משום דכתיב התם במצורע ולקח הכהן מדם האשם שזה אתי לרבות הקבלה שיהיה בצפון וכמו דאמרינן בחטאת וממילא מיושב קושיית התוס' וע"ד שכתבו שם מ"ח ב' בד"ה קבלה נמי וכו' דכיון דאשכחנא למצוה מקבל כקבלה ה"ה לעכב יעו"ש. והנה מזה מבואר כי אשם לא ילפינן מחטאת רק בו כתוב בפ"ע ובעולה איתא שם מ"ח ב' אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן וכתב רש"י כדאמרן אבל מקבל בצפון עכ"ל כוונתו דאותו דכתיב גבי עולה דאתי למעוטי דאין שוחט בצפון וכדר' אחיא שם מבואר מזה דמקבל יש לו להיות בצפון וכ"ש קבלה עצמה ועיי"ש בתוס' ד"ה קבלה וכו' ובצא קדשים שם. וכ"ש לפי הגי' דאיתא במנחות נ"ו א' דאותו דגבי עולה אתי להורות דמקבל בצפון יעו"ש היטיב (ועיין בתוס' מנחות שם ד"ה אלא וכו' דמבואר דגי' היתה כמו שהיא בזבחים וכצ"ל לעולם כדאמרן מעיקרא אותו בצפון ואין השוחט בצפון ודקשיא לך מדר' אחיא נפקא לן לאו למעוטי שוחט בצפון אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון יעו"ש היטיב ודו"ק והנה שם תירצו התוס' דהיה הו"א כיון דהשחיטה בצפון לכן גם השוחט והמקבל יהי' בצפון ובעינן מיעוטא על השוחט וכיון שכן היה ס"ד לומר דגם המקבל א"צ להיות בצפון קמ"ל אותו דחטאת דהשוחט אינו בצפון אבל המקבל יהיה בצפון יעו"ש היטיב וע"ע בתוס' זבחים מ"ח ב' בד"ה אלא וכו' שם כתבו בענין אחר דר' אחיא דריש ולקח לו יקח יעו"ש היטיב). יהיה איך שיהיה גם בעולה ילפינן דבעי קבלה בצפון. ולא ידעתי מי דחקו למרן לומר שכל הקדשים יליף מחטאת. ואומר אחרי בקשת המחילה ואחרי נשיקת עפר כפות רגליו כי כד ניים ושכיב רב אמר לה להדא מילתא.