כשר לקצירת וכו'. במגילה שם.
ביום
כשר. עיין לח"מ שהקשה ע"ז יעו"ש וכן הקשה הש"ך בי' הל' מילה סי' רס"א ס"ק ב' יעו"ש והנה הארכתי בזה בס"ד בחי' למס' ברכות בפ"א ב' א' יעו"ש היטיב והנה כעת אמרתי כי רבינו סמך על הירושלמי דאיתא במגילה פ"ב ה"ז וז"ל ר' שמעון בן לקיש בעי קצירת העומר מהו שידחה את השבת ביום התיב ר' אביי והתנינן מצותו ליקצר בלילה נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ולא קבליה א"ר אחא חזר ביה רש"ל מן הדא כיון שחשיכה א"ל בא השמש אמר הן בא השמש אומר הן מה אנן קיימין אם ללילה כבר הוא אמור אלא אם ענין ללילה תנהו ליום עכ"ל מבואר מזה דאף אם קצרוהו ביום מ"מ דוחה את השבת שוב ראיתי כי בר"ה פ"ק ה"ח כבר קדמני השיירי קרבן בזה יעו"ש היטיב. והנה ראיתי להעתיק כאן מש"כ בחי' לברכות לפי ששייך לכאן להרבה דברים וזה לשוני שם על רש"י.
בד"ה א"כ למה וכו'. בק"ש ובאכילת קדשים וכו' וכ"כ בד"ה כדי להרחיק וכו' והביא ראיה מהא דמגילה. ולכאורה ראייתו אמאי לא תני התם ק"ש וכל הנאכלין ליום אחד אלא ודאי התם לא קתני רק דברים דלא גזרו בהם חכמים כלל והא ראיה דקאמר התם זה הכלל לאתויי מאי וקאמר לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע יעו"ש ואילו ק"ש ונאכלין ליום ולילה אינו מרבה אף בזה הכלל אלא ודאי דהתם לא תני רק דברים שלא גזרו בהם כלל וס"ל לרש"י ז"ל דמאן דפליג אראב"ע אה"נ דס"ל דפסח נאכל אף מדרבנן כל הלילה והא דאיתא בזבחים נ"ז ב' ודילמא מדרבנן ולהרחיק את האדם מן העבירה יעו"ש היינו לס"ד וכדי לאוקמי אליבא דכו"ע אמנם למסקנא דמוקי לה דווקא כראב"ע מדקתני אלא אה"נ דלרבנן ל"ג כלל. אמנם לדעת הרשב"ם שם בסוף פסחים ק"כ ב' בד"ה ראב"ע וכו' מבואר להיפך דלכו"ע אסור מחצות ואילך מדרבנן וכ"ה שם בתוס' ד"ה אמר רבא וכו' וכ"כ שם הרא"ש בסי' ל"ח אמנם כאן ברא"ש סי' ט' כתב ומשום דמספקא לן כמאן הלכתא צריך להחמיר לאכול מצה של אפיקומן קודם חצות כדאיתא בפסחים לראב"ע צריך לאכול מצה של חובה קודם חצות עכ"ל משמע הא אי הלכתא כר"ע אין צריך להחמיר כלל וכ"ה בתוס' מגילה כ"א א' ד"ה לאתויי וכו' וזהו לכאורה כרש"י.
אמנם לכאורה יקשה לרש"י אמאי לא תני הכא קצירת העומר כיון דנחית הכא למיחשב כל מילי וכן יש להקשות דקאמר לקמן ט' א' ואילו אכילת פסחים לא קתני ורמינהי ק"ש ערבית והלל בלילי פסחים ואכילת פסח וכו' ולמה לא הקשה מהלל נמי אלא ודאי כמש"כ התוס' במגילה דהלל דרבנן אין להחמיר וכשר כל הלילה ומשו"ה לא קשה דלא קחשיב כאן כי אם דברים שהחמירו בהן עד חצות וס"ל לסתמא דש"ס דאכילת פסחים אפילו לר"ע נמי עד חצות דווקא וכנ"ל והן אמת דהרא"ש גרס ואילו אכילת פסחים והלל שבלילי פסחים וכו' והיינו לשיטתו כאן דס"ל לר"ע אין להחמיר כלל ואולי אפשר דגי' רש"י היתה נמי כך אבל קשה לכאורה מקצירת העומר ולכאורה אפ"ל דר"ג ס"ל כמ"ד הקצירה כשר ביום נמי וכמ"ד הכי במנחות ע"ב א' וכאן לא קחשיב רק דברים שמצוותם בלילה דווקא ולא ביום שאח"כ וכמו דאיתא התם יעו"ש היטיב אמנם לכאורה זה לא יתכן דהא אסיק רב אשי במו"ק ד' א' דר"ג ס"ל כר"י דס"ל דקצירת העומר דוחה שבת וא"כ על כרחך ס"ל דנקצר ביום פסול וכמו דהשיגו התוס' במנחות ס"ו א' ד"ה זכר למקדש וכו' על הבה"ג דס"ל כך יעו"ש היטיב ועיי"ש עוד דהשיגו מר' יוחנן דס"ל נטיעות הלכה למשה מסיני אלמא דס"ל כר' ישמעאל דמוקי להאי קרא בחריש וקציר להתיר קצירת העומר אלמא דדחיא שבת יעו"ש היטיב ובאמת י"ל דאי מהא לא אריא די"ל אה"נ דס"ל כר"ע דחריש וקציר אתיא לתוס' שביעית והא דבעי קרא והלכתא היינו הלכתא לזמן שביהמ"ק קיים וקרא לזמן שאין ביהמ"ק קיים וכמש"כ תוס' בר"ה ט' א' ד"ה ור"ע וכו' רק שכתבו הא דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי כך משום דלרבי דאמר שביעית בזה"ז דרבנן לא אפשר יעו"ש וי"ל דהבה"ג ס"ל לדינא דלא כרבי א"כ לא מכרע כלל דר' יוחנן יסבור כר' ישמעאל וק"ל.
מיהו מטעם אחר איכא להוכיח דר' יוחנן ס"ל כר' ישמעאל מדתירצו במו"ק שם דר"ג ס"ל מדאורייתא מותר ועל כרחך ס"ל כאוקימתא דרב אשי דאל"כ יקשה עליה הא דמקשה רב אשי התם ואי למ"ד קרא אתי גז"ש ומפיק קרא יעו"ש היטיב אבל י"ל דהבה"ג ס"ל דלדינא קי"ל כר"ע דס"ל דחריש וקציר אתיא לתוס' שביעית מדפסקינן דאסור להתענות בעיו"כ והיינו ע"כ כר"ע וכמש"כ התוס' בר"ה שם ע"ב בד"ה כאילו וכו' וס"ל נמי דהא דר"ג ובית דינו נמנו להתיר היינו משום דאיהו ס"ל כרבי דאמר שמיטה בזה"ז דרבנן ולכן יכול להתיר שלא בזמן ביהמ"ק קיים (הן אמת דבזה פליג ר"י על ר"ע דאיהו ס"ל דניסוך המים הלמ"מ ור"ע ס"ל דמדאורייתא הוא מדכתיב ונסכיה בששי בתענית ב' ב' ומשמע שם דאיהו לא ס"ל הא דר"י דאמר דהלמ"מ הוא יעו"ש היטיב ודלא כהתוס' מו"ק ג' ב' בד"ה ניסוך המים וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בזבחים ק"י ב' יעו"ש היטיב וע"ע בירושלמי שביעית פ"א ב' א' דאיתא שם וז"ל ר' בא ר"ח בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלמ"מ ודלא כר"ע דר"ע אמר ניסוך המים ד"ת בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם וכ"ה בסוכה בירושלמי רפ"ד יעו"ש היטיב (רק בזה חולק אש"ס שלנו דבש"ס שלנו נפיק לה מנסכיה לחודה) וא"כ אפי' אי יסבור ר"ע דנטיעות הלכה היא מ"מ מנא ידע דאיירי דווקא בזמן שביהמ"ק קיים וע"כ לא קמפיק לה רב אשי במו"ק התם אלא כיון דאיתקש לניסוך יעו"ש בתוס' אמנם עוד איתא שם בירושלמי וז"ל ר"ח בר בא בעא קומי ר' יוחנן ועכשו למה הן חורשים בזקנות א"ל בשעה שנתנה הלכה לכך ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרוש יעו"ש היטיב וא"כ לא תלי כלל במה שאינו דומה לניסוך ומזה ג"כ מוכח דס"ל לר"י כר' ישמעאל דס"ל דהלכה היא אבל יש לעיין דבריש שביעית א' א' איתא וז"ל ר' קרוספי בשם ר' יוחנן ר"ג ובי"ד התירו באיסור שני פרקים הראשונים ר' יוחנן בעי לא כן תנינן אין בי"ד יכול לבטל בי"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין ר' קרוספי בשם ר' יוחנן שאם בקשו לחרוש יחרושו עכ"ל משמע מזה שלא ס"ל דהיתה הלכה וכתחלת הסוגיא דמו"ק ויש ליישב בדוחק קצת עי' במפרש לשביעית וק"ל).
הדרינן לכללין דר"ג ס"ל כר' ישמעאל דפסוק בחריש וקציר אתי לקצירת העומר דדחי שבת וא"כ קשה אמאי לא נקט עומר דהוא מהדברים הכשרים בלילה ואולי זה דחקו להרמב"ם דפליג על רש"י וס"ל דהקטר חלבים ואיברים נמי עד חצות ואיהו ס"ל כרשב"ם דאכילת פסחים לכו"ע עד חצות ולכן מקשה שפיר מאכילת פסחים והא דבמגילה אמר לאתויי אכילת פסחים ודלא כראב"ע ולא קאמר לאתויי ק"ש י"ל דכיון לר"ע דס"ל לקמן ח' ב' דפעמים שקורא ק"ש לאחר עמוד השחר וא"כ לא תלי בלילה רק בזמן שכיבה כדמסיק התם לעולם יממא וכיון דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא יעו"ש וכיון דיש לאוקמתא סתמא דההיא או כר"ע או כראב"ע ניחא ליה לאוקמי טפי אליבא דר"ע דכולהו סתימתאה אליביה ועוד דהא הלכתא כוותיה בהא והא דלא קאמר לאתויי הנאכלים ליום אחד י"ל דא"כ על כרחך פסח בכלל וכמש"כ התוס' בפסחים פ"ט א' ד"ה דאילו פסח וכו' יעו"ש היטיב ועוד והוא העיקר בעיני דכל שמצותו בלילה כשר כל הלילה על כרחך לאתויי כל מילי אתי וא"כ על כרחך אתי לאפוקי מדראב"ע והא דלא קאמר לאפוקי מר"א בק"ש דס"ל עד האשמורה ראשונה כבר נתיישב בדברינו לעיל ועוד לר"א על כרחך לא תלי בלילה כלל דאיהו דריש ובשכבך והוי כמש"כ לעיל לר"ע ודו"ק היטיב כי מצינו ת"ל מקום לדברי הרמב"ם ושפיר כתב הכ"מ מהמשנה הזאת ראיה לדברי הרמב"ם ודלא כהתוס' יו"ט שהשיג עליו וגם התוס' בפסחים ק"כ ב' בד"ה אמר רבא וכו' כתבו וז"ל אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואיברים עד חצות כדאמרינן בריש ברכות לא הוי אלא מדרבנן אפי' לראב"ע וכו' יעו"ש וכ"כ עוד במגילה כ"א א' ד"ה ולהקטר וכו' וז"ל והיינו דווקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן האור אין נמשכין אחר חצות כדאר"י ספ"ק דיומא עכ"ל הרי כדברי הרמב"ם.
אמנם מה שהביאו מסוף פ"ק דיומא עיינתי שם ובזבחים פ"ו ב' ולא מצאתי שם משמעות של כלום דיהא אסור להקריב אחר חצות ושם פירש"י ותוס' בהדיא דאחר חצות א"צ להחזיר דחצות עושה עיכול אכל שיהא אסור להחזיר לא שמענו, אמנם עיי"ש בפי' המשנה לרבינו בזבחים שפי' מטעם איסור והפסוק דשם לא נאמר רק באסמכתא בעלמא יעו"ש היטיב. ושוב עלה בדעתי לומר דאה"נ ר"ג ס"ל דנקצר ביום כשר והא דס"ל דדחי שבת מחריש וקציר היינו משום דגדולה מצוה בשעתה וכמו דאסיק במנחות ע"ב ב' ואף דדחי התם דאצל הקטר חלבים ואיברים שאני התם דדחתה שחיטה את השבת מ"מ י"ל דר"ג ס"ל בזה כר"א ואיהו לא ס"ל דחיה זו עי' פסחים ס"ט ב' יעו"ש היטיב וצ"ע בזה, עד כאן לשונו בחי' שם (וכעת מצאתי קצת מזה להטורי אבן במגילה שם יעו"ש. שוב ראיתי בצל"ח הרבה מזה יעו"ש היטיב).