אראנו ולא עתה. רש״י מפרש כל המקרא על דוד המלך עד וירד מיעקב. ואאל״כ דא״כ היאך יתפרש וקרקר כל בני שת. והלא דוד המלך לא נגע אלא באומות סביבות א״י. אם לא שנאמר דזהו מש״כ ויצא שם דוד בכל הארצות שפחדו וחלו מפניו גם מרחוק. אבל לא שייך ע״ז לשון וקרקר. והרמב״ן פי׳ הכל על משיח. וגם זה אינו נכון דא״כ היאך שייך לומר ומחץ פאתי מואב. ואיזה אומה מואב יהיה בימי המשיח ואפי׳ יש איזה שארית למואב. מכ״מ לא שייך לומר פאת מואב. וגם קשה משמעות המקרא אראנו ולא עתה משמעו שהוא מ״מ קרוב. אלא שלא עתה. ואח״כ אמר ולא קרוב. אלא העיקר כמש״כ הרמב״ם הל׳ מלכים פי״א שזה המקרא קאי גם על דוד גם על משיח. ופי׳ אראנו ולא עתה על דוד. אשורנו ולא קרוב על משיח. אמנם נוסיף ביאור על דברי הרמב״ם ז״ל וגם יבא איזה שינוים לפי דעתי:
דרך כוכב מיעקב. זה דוד ופי׳ דרך עשה לו דרך בפ״ע. והענין דבמה שלקח בועז את רות המואבית ואז החלה להתנוצץ גדולת המשפחה כמש״כ בספר בראשית מ״ט י׳ מקראי דמיכה המורשתי. וכך עלה במחשבה שיהא דוד ומשיח יצא מרות כדאיתא ביבמות פ׳ הערל והנה בועז היה כוכב מזהיר בדורו שהרי היה שופט וגדול בדורו מכ״מ נשיאת רות לא היה ברוה״ק ובדרך הנהגת ישראל כי אם כמו עדת יעקב בהיותו נצרך לאשה והיא אשת חיל ע״כ נשאה. וא״כ היה מצד הסברא והליכות טבע רוחנית בקרב ישראל אשר הנושא אשה שאינה מיוחסת אינו יוצא ממנה זרע הגון. אבל באשר כמו בהליכות טבע הגשמית מלך פורץ לעשות לו דרך כך בהליכות טבע הרוחנית. וכמש״כ עוד בספר בראשית ל״ח א׳ במעשה יהודה ותמר. והיינו מליצת דרך כוכב מיעקב כוכב מעדת יעקב עשה לו דרך חדש ויצא דוד. וכן מלחמת דוד היה הכל שלא בדרך נס כי אם בקבוץ גבורים ובעזר ה׳. והיינו דרך כוכב מיעקב:
וקם שבט מישראל. זה משיח שמכונה בשם שבט כדכתיב והכה ארץ בשבט פיו. וכל הליכותיו יהיה בדרך אדם המעלה רם ונשא. וזהו מישראל:
ומחץ פאתי מואב. זה דוד שהכה כל הפאות של מואב היינו אדום מדרום ועמון וארם מצפון ומכש״כ מואב עצמו. אלא נעשה מואב כאן מרכז של הנבואה כמובן לפי ענין השעה:
וקרקר כל בני שת. זה משיח שיהרס הליכות כל בני שת ואין הכונה כל אוה״ע. אלא הן המה ביחוד עובדי אלילים. באשר בני שת היינו בדור אנוש הוחל לקרוא בשם ה׳ וביאר הרמב״ם בהל׳ ע״ז פ״א שאז טעו לחשוב כי עזב ה׳ את הארץ ומסר לכוכבים ומזלות ומזה יצא עבודת אלילים. וניבא שמשיח יהרס הליכות אלה והאלילים כליל יחלוף וע״ז אמר בלעם ויודע דעת עליון. דלהכי מגדיל ומחבב את עמו ישראל באשר שע״י יגיע לתכלית בריאת העולם אשר ימלא כבוד ה׳ את כל הארץ. והיינו ע״י משיח: The Children of Seth (Shet): [This is] like the sons of Adam (all people), since [Seth] was the main [son of Adam], as Noah was from his descendants (such that everyone who lived afterwards was of the Children of Seth). And the Yitzchaki1 said that its understanding is [that it refers to] the Children of Ammon and also [the Children of] Moab, and its meaning is [hence] twofold. He also said that its usage [is like its usage in], "those with revealed shet" (Isaiah 11:3), which is a reference to the daughters of Lot (the mothers of Ammon and Moab). But that is distant [from the correct understanding] in my eyes; as shet is the posterior, which is like a foundation, as in (Psalms 11:3), "When the shatot are destroyed." And many understood, "all the children of shet" as the same usage as "When the shatot." And the explanation is that when he destroys the countries (which are like foundations). And this is not distant.
והנה אמר כל בני שת ולא כתיב בני אנוש. למדנו שגם אנוש היה מן התועים. וכמש״כ הרמב״ם שם ובשאלתות דר״א שאילתא א׳: