שבע סיבות לקיום סתירות בספרים
1 סיבות הסתירות או הניגודים הנמצאים בספר מן הספרים או בחיבור מן החיבורים – אחת משבע סיבות.
2 הסיבה הראשונה היא שהמחבר אסף אמירות של אנשים בעלי דעות שונות, והשמיט את שם האומר ולא ייחס כל אמירה לאומרהּ. בחיבור זה יימצאו סתירה או ניגוד כאשר משפט אחד הוא שיטתו של אדם אחד והמשפט האחר הוא שיטתו של אחר.
3 הסיבה השנייה: כאשר לבעל הספר הזה היתה דעה מסוימת ולאחר מכן חזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים.
4 הסיבה השלישית: כאשר לא כל הדברים הללו הם כחיצוניותם, אלא חלקם כחיצוניותם וחלקם משל שיש לו תוך, או ששני המשפטים הנראים כסותרים הם משלים, אלא שאם הובנו לפי פשוטם הרי הם סותרים או מנוגדים.
5 הסיבה הרביעית היא שיש תנאי שאינו מפורש במקומו מתוך הכרח כלשהו, או ששני הנושאים שונים זה מזה ואחד מהם אינו מבואר במקומו, כך שתיראה לכאורה סתירה בדברים, אף שאין סתירה.
6 הסיבה החמישית: כורח הלימוד וההסבר. כלומר, אם יש עניין מסוים, עמוק וקשה לתפיסה, שיש צורך להזכירו או לקחתו כהנחה לביאור עניין שקל לתופסו – שראוי שיילמד לפני הראשון, כך שההתחלה תהיה תמיד בדבר הקל – הרי שהמלמד יצטרך להסביר את העניין הראשון הזה בחוסר דיוק, באיזו דרך שתזדמן ובעיון שטחי, ולא יחל לדקדק באמיתתו, אלא ישאיר זאת לפי דמיונו של השומע כדי שיבין את מה שהוא מעוניין שיבין כעת, ולאחר מכן ידקדק בעניין העמוק הזה ויבאר את אמיתתו במקום המתאים.
7 הסיבה השישית: היות הסתירה סמויה, ולא מתבארת אלא אחרי הנחות רבות. וככל שיש צורך ביותר הנחות כדי להיווכח בה, כך היא סמויה יותר. דבר זה חומק מעיני המחבר והוא חושב ששני המשפטים הראשונים אינם סותרים זה את זה. אך אם תיקח כל אחד מהם ותצרף אליהם הנחה אמיתית ומכך תנבע מסקנה מחויבת, יגיע הדבר לאחר כמה צעדי־היקש לכדי סתירה או ניגוד בין שתי המסקנות הסופיות. דברים כגון אלה הם החומקים מעיניהם של החכמים מחברי החיבורים. ואולם אם שני המשפטים הראשונים נמצאים בסתירה גלויה זה עם זה, אלא שהוא שכח את הראשון כאשר העלה על הכתב את משנהו במקום אחר בחיבור – הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין למנות מחבר זה בכלל מי שראוי להתחשב בדבריו.
8 הסיבה השביעית: כורח הדיון בדברים עמוקים ביותר, שראוי להסתיר חלק מענייניהם ולגלות חלק מהם. כי יש שההכרח יביא לכך שיתנהל דיון לגבי אמירה מסוימת על בסיס הנחה מסוימת, ובמקום אחר יביא ההכרח לכך שהדיון באותה אמירה יתנהל על בסיס הנחה הסותרת את הראשונה. ראוי שההמון לא ירגיש כלל במקום הסתירה ביניהם, ויש שהמחבר נוקט תחבולות כדי להסתיר זאת בכל אופן אפשרי.
הסתירות בחיבורים
9 אשר לסתירות הנמצאות במשנה ובבָּרַיְתּוֹת – הרי הן לפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצא שהם (=חז"ל בתלמוד) אומרים תמיד (על משניות וברייתות): "קשיא רישא אסופא!" (=תחילתו סותרת את סופו!), ותהיה התשובה: "רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני" (=תחילת המקור כשיטת תנא אחד והסוף כשיטת תנא אחר). וכיוצא בזה תמצא שהם אומרים: "ראה רבי דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה" (=רבי יהודה הנשיא הסכים עם תנא מסוים במקום אחד והסכים עם תנא אחר במקום אחר, וניסח את דבריהם במשנה כ"סתם", בלי לייחסם למי שאמר אותם). ותמצא שהם אומרים פעמים רבות: "סתמא מני? ר' פלוני היא"; "מתניתין מני? ר' פלוני היא" (=קטע זה, המופיע ללא ייחוס אומרו, הוא כשיטתו של תנא מסוים; המשנה הזו היא כשיטתו של תנא מסוים). וזאת רבות מספור.
10 ואילו הסתירות או החילופים הנמצאים בתלמוד – הרי הם לפי הסיבה הראשונה והשנייה. כמו שתמצא שהם אומרים תמיד: "בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני", וכן אומרים: "סבר לה כואתיה בחדא ופליג עליה בחדא" (=הוא סבור כמותו בעניין אחד וחולק עליו בעניין אחר), ואומרים: "תרי אמוראי אליבא דר' פלוני" (=שני אמוראים חולקים לגבי שיטתו של אחד). כל אלה הם ממין הסיבה הראשונה. ואילו מחמת הסיבה השנייה, הרי זה נמצא בדבריהם בפירוש: "הדר ביה רב מההיא", "הדר ביה רבא מההיא" (=חזר בו רב/רבא מכך), וחוקרים איזו מן האמירות היא המאוחרת. וכיוצא בזה דבריהם: "מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך, ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך" (=במחזור הלימוד הראשון אמר לנו רב אשי כך, ובמחזור הלימוד האחרון אמר לנו אחרת).
11 אשר לסתירות או לניגודים הנראים לכאורה בחיצוניות הדברים בחלק מן המקומות בכל ספרי הנבואה – הרי הם מחמת הסיבה השלישית והרביעית. ולשם עניין זה באה הקדמה זו כולה.
12 יודע אתה כמה רבות אמרו ז"ל: "כתוב אחד אומר כך, וכתוב אחד אומר כך", והם קובעים שיש סתירה לכאורה, ואז מבארים שבדברים חסר תנאי, או שהם בנושא אחר, דוגמת דבריהם: "שלמה! לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה" וכו' (בבלי שבת ל,א), וכאלה רבות בדברי החכמים ז"ל. אך רוב עיסוקם בדברי הנבואה הוא בהקשר של דינים או מוסר, ואילו מטרתנו אינה אלא להעיר על פסוקים שיש בחיצוניותם סתירות בדעות ואמונות. מעט מזה יבואר בחלק מפרקי חיבור זה, משום שעניין זה גם הוא מסתרי תורה.
13 אשר לשאלה אם יש בספרי הנביאים סתירות מחמת הסיבה השביעית – זהו נושא לעיון ולחקירה, וראוי שלא לקפוץ למסקנות בכך.
14 אשר לחילופים בספרי הפילוסופים – אנשי האמת בהם – הם מחמת הסיבה החמישית.
15 ואילו הסתירות הנמצאות ברוב ספרי המחברים והמפרשים חוץ מן הנזכרים לעיל, הן מחמת הסיבה השישית. וכיוצא בזה יש במדרשות ובהגדות סתירות גדולות מחמת אותה סיבה, ולכן אומרים: "אין מקשין בהגדה". ויש בהם גם סתירות מחמת הסיבה השביעית.
16 ואילו החילופים שיימצאו בחיבור הזה – הם מחמת הסיבות החמישית והשביעית. דע זאת ועמוד על כך והתבונן בכך מאוד, כדי שלא תהיה נבוך בחלק מפרקיו.
ביאור המונחים כמפתח למקומות נעולים
17 לאחר ההקדמות הללו אחל לציין את המונחים שראוי להעיר על פירושם האמיתי המכוון בכל מקום כפי עניינו. דבר זה יהיה מפתח להיכנס למקומות שננעלו עליהם השערים. וכאשר ייפתחו אותם שערים ותיכנס לאותם מקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, ויינפשו הגופים מעמלם ומיגיעם.