Efodi on Guide for the Perplexed, Prefatory Remarks

הודיעני דרך זו אלך, אם אלך בדרך התורה במוחלט או בדרך פילוסופיא במוחלט כי תשוקתי אליך ית':

אליכם אישים. החכמים אקרא לעיין בזה הספר כי אתם תקבלו תועלת בכל הפרקים. אמנם קול ההברה שלי יגיע לבני אדם מבלתי חכמה כי אף הם יקבלו תועלת בקצת פרקי זה המאמר:

הט אזנך ושמע דברי חכמים. ר"ל דעת החכמים הקדומים:

ולבך תשית לדעתי. עיונך בזה הספר יהיה לדעת דעתי וכוונתי:

ואין הכוונה במאמר הזה להבינם וכו'. ר"ל שאין כונת זה הספר להבין עניני השמות המסופקים והמשותפים והמושאלים להמון וכו':

כי ענין המאמר הזה כלו. ר"ל מפני מה הוצרכתי לפרש חכמת התורה ותלמודה כי באמת זה המאמר היא חכמת התורה על האמת ומפני זה הוצרכתי לפרש תלמודה ר"ל ביאור המצות:

אבל כונת המאמר הזה. ר"ל כונתי בזה המאמר להעיר איש שיש לו שבעה תנאים רמז לז' בגדי כהונה. הראשון שיהיה בעל דת. השני שיהיה הדת מתורתנו הקדושה. השלישי שיהיה שלם באמונתו ושיעשה הפעולות הטובות המכונה הנה במדות. הרביעי שיעיין בחכמת הפילוסופיא ושידע מה שעיין. החמישי ששכלו משכו להשכיל בענינים המושכלים בפעל. הששי שהציקוהו פשטי התורה. השביעי שיהיה מבין מדעתו או מזולתו פירוש שביאר מקצת עניני השמות המשתתפים או המושאלים כדי שיהיה לו הערה מה ואז יש לו מבוכה גדולה שאינו יכול לעשות תשלום באור על עניני השמות ההם לזה יועילהו זה המאמר הנכבד מורה הנבוכים. יש מי שפי' שזה התנאי הז' הוא שיהיה מבין מדעתו או מזולתו פשטי השמות ההם שהוא יודע כמו עיני י"י ויד י"י שר"ל עין ויד ממש לכן יתחדש לו מבוכה גדולה אם ימשך אחר הפשטים ההם או אם ימשך אחר השכל ויניח הפשטים ההם:

הביא עליו הפסד ונזק בתורתו. בא לגלות לנו שאף בזאת הבחינה השנית אם יאמין פשטי התורה יביא היזק בשכלו ואף בתורתו:

בכלל המאמר הזה. רוצה לומר שזה הספר ג"כ חובר לכונה אחרת והיא לבאר משלי הנבואה:

שמעשה בראשית הוא וכו'. נקרא מעשה בראשית חכמת הטבע כי היא ראשית כלומר ידיעת חכמת הטבע היא ראשית והתחלה לחכמת האלהות. פי' אחר מעשה בראשית ר"ל שנעשה בראשית והתחלה היא בעצם ההווה שהפועל בפנים וזה יקרא טבעי כי יפעלהו הטבע בכח המצייר אשר בו וכשהפועל מחוץ יקרא מעשה מרכבה במה שמקנה לו התנועה אשר בו מציאותו והוא נבדל ממנו במה שאינו כח מתפשט בו כפעולת הנפרד ודומה לפועל מלאכותיי שהוא חוץ מן המתפעל כנגר שהוא חוץ מהעץ המתפעל אלא קבול צורות האמן:

אינם במאמר הזה מסודרים. ר"ל שאין הסודות ההם המכוונים בראשי הפרקים אינם מסודרים שיהיה כללות הסוד ראשונה ואחר כך פרטי הסוד ההוא:

ולא זה אחר זה. ר"ל אע"פ שאינם מסודרים היו יכולים להיות זה אחר זה ולא יהיה דבר אחר מפסיק בין זה לזה אעפ"כ אינם זה אחר זה:

עד שלא תחלוק. ר"ל כדי שלא תחלוק כונתנו על הכונה האלהות:

אשר אין ראוי לחלוק עליה. ירמוז להאמנת התורה:

בלמד קצת התחלותיהם. ר"ל שאי אפשר לגלות קצת ענינים מחכמת הטבע לכל אדם והוא ללמד ענין החמר הראשון דרך משל כי יתבאר נצחית העולם:

אבל בגשם טהור. ר"ל מה שהמשיל לברק הוא משל לנביאים אבל עכשיו מדבר מחכמה:

להט החרב המתהפכת. שרומז אל שכל האדם שהוא פעם יציץ ופעם יעלם והכרובים הם המחשב והשכל באדם:

וכפי אלו הענינים יתחלפו המדרגות. ר"ל כמו אותם החלוקות שנשמע בין הנביאים בכמו אותן החלוקות יש בין חכמת השלמים שאינן נביאים:

כאלו טבע הענין הזה הרב ממנו וכו'. ר"ל שטבע זה הענין פעם יציץ ופעם יעלם ובין שיהיה הידיעה רבה כל כך שישפיע לזולתו, וזהו אמרו הרב, ובין שיהיה הידיעה מועטת והיא ללמד לעצמו כן הוא כי פעם יציץ ופעם יעלם:

כשכיון כל חכם לב גדול אלהי וכו'. תיאר אותו בכל התארים הראויים שיהיה. חכם גדול מפילוסופיא, ורבני מחכמת התלמוד, ואלהי מחכמת האלהות, והוא בעל אמת כלומר כשמלמד איזה ענין לא ירצה ללמד כפי הרבנות שהוא התלמוד או כפי הפילוסופיא אלא ילמד כפי האמת שהוא הממוצע משניהם:

ושמום מתחלפים במין. ר"ל כשירצו לדבר מענין החמר הראשון דרך משל האחד ימשילהו באשה זונה והאחד ימשילהו בלבנת הספיר, והמשלים מתחלפים במין ואף בסוג, עד שמי שירצה לדבר מבלתי משל וחידות וכו' ואינו מדבר הענינים בפירוש היא זאת הסבה. ר"ל מפני זה ידבר החכם הרבני האלהי שהזכרנו במשלים וחידות, כי אפילו ירצה החכם ההוא לדבר וללמד לזולתו מבלי משל וחידה יבא בדבריו מן הקיצור והעומק וידבר הדברים סתומים אשר יעמדו במקום המשל והחידות:

ולעוצם הענין ויקרתו, ר"ל מצד שיש בזה הענין הנכבד שני תנאים. האחד שהוא דבר נכבד ויקר, והשני ששכלנו קצר מהשיג עצם הענינים כפי מה שהם, מפני זה הגיד לנו הענינים הטבעיים במשלים וחידות אשר הביא הכרח החכמה האלהית לדבר בענינים ההם קודם שנוכל לדבר בענינים האלהיים:

וכבר העירוך על היות אלו הענינים וכו'. דקדק זה באמרם ז"ל לפיכך סתם לך הכתוב ואם היה הנרצה בו ממה שיבינהו הנער בבית הרב או מה שיפרשהו, לא היה אומר סתם לך הכתוב:

רחוק מה שהיה וכו'. ר"ל מה שהיה והיא חכמת הטבע הוא ענין רחוק. אמנם מה שהוא בחינה בעיון מצד המציאות במה שהוא מציאות והוא חכמת האלהות הוא עמוק עמוק:

ואין בזה סתירה ליסודי האמונה. אם יחשוב רע באומר אין בו שום סתירה, אבל במשלי הנבואות אם יחשוב רע באומר יגיע סתירה ליסודי הנבואה לפיכך הביא ההכרח לבאר המשלים ההם:

בדרך א' מהביאור. שמגלה טפח ומכסה טפח ואינו ביאור גמור מפורש:

או מפני שאת המשל וכו'. שהמעיין יטעה ויקח מה שהוא משל כפשוטו ומה שהוא נמשל כלומר שהוא כפשוטו ואין בו משל יקחהו משל, כזה המשל שהביא שלמה מאשה זונה שהוא משל לחמר ראשון יקחהו כפשוטו. ומה שאין בו משל כלל כמו הנה אשה רוחצת על הגג שהוא כפשוטו יקחהו משל ובזה יטעה המעיין, ולפיכך זה המאמר ישמרהו שלא יטעה:

ואחר שזכרתי המשלים נקדים. אחר שזכרתי הדמיונים שהאדם המעיין טועה בהם ומאמינם הפך האמת וזה המאמר יישירם. נקדים וכו':

ותוכם חכמה מועלת, ר"ל הדברים הנסתרים והתורות ממשלי הנביאים הם חכמה מועילה בהאמנת האמת. והבן זה מאד. ר"ל כשיעלה בידך איזה משל מספרי הנבואה שתדע ותשגיח בו אם הוא מן המשל הראשון או השני:

סולם יורה על ענין אחד. ר"ל בענין השתלשלות כל המציאות והקשרו קצתו בקצתו כמו הסולם. ענין שני העולם השפל. ענין ג' עולם הגלגלים. ענין רביעי עולם המלאכים. ואמרו עולים שיורה על שהשגת הנפרדים גדולה כשישקיפו בעלותם ולזה תיאר תואר העלייה, ואמרו יורדים ר"ל כשישקיפו השכליים בעצמם ובמה שלמטה מהם היא ירידה בערך אל ההשגה במעלה שלמעלה מהם. ענין ז' מציאות האל יתב' והוא יתב' מניע ערבות בארץ וזהו רומז בכאן:

באשה זונה. ר"ל שמפשיט צורה ולובש צורה. והיא אשת איש כלומר שלעולם לא יעמוד החמר רק הצורה אי זו שתהיה:

והנה אבאר בפרקים. בפרק ח' מג' ופרק י"ז מראשון: וכל חסרון. מצד הבריאה שנולד עור או סומא: וכל מרי, מצד בחירתו: כמו שאבאר בזה המאמר. בחלק ג' בפ' י"ב:

כי חמר האדם הקרוב. ר"ל מפני מה אמרתי בהמיותו, כי חמר האדם הקרוב, ר"ל כמו שהחיוני שהוא קרוב לחמר האדם כמו כן החיוני הוא קרוב לבהמה, כי משניהם אינו חסר אלא ההבדל העצמי מהאדם המדבר מהבהמה הצהילה או הגעייה ולכן אמר קרוב:

והבן זה ממני מאד, ר"ל כשיעלה בידך איזה משל ממשלי הנבואה שתהיה זכור מהב' חלוקות שעשיתי ממשלי הנבואה מאז תשפוט איזה מן החלוקות הנזכרת היא מהמשל ההוא:

ויחברו בה, ר"ל ויתחברו בה:

השב פרקיו זה על זה. ר"ל שאם יש ענין שאתה רוצה באורו תשיב הפרקים וזכור אותם שמדברים מהענין ההוא ואז בקבוץ כל הפרקים יתבאר לך הענין בשלמות כי דרך המחבר לדבר מעט כאן ומעט כאן להעלים הענין:

והשמר מלחסר וכו'. ר"ל שלא נפלו הדברים בהזדמן ומקרה אלא בדקדוק גדול והשמר מלחסר באור אי זה ספק כי כל הספקות נגלו בו כפי היכולת:

אלא לבאר ענין במקומו. ר"ל שלא נאמר בזה המאמרשום דבר בזולת מקומו אלא לבאר איזה ענין אחר במקומו שאז הוצרך להביא הענין המבאר אצל ענין המתבאר שהוא הנרצה במקום ההוא. פ"א כשתראה הרב המורה שהביא איזה ענין שיראה לפי הדעת המשותף שהוא בזולת מקומו אינו כן אבל הובא במקומו הראוי לו לבאר אי זה ספק:

ולא תרדפהו בזממיך שתזיקני. צונו הרב ז"ל שלא נעיין בזה המאר בעיון גס ובאומד המחשבה ואתר כן נסתלק ממנו כי זה יביא אל ב' ענינים, האחד שיזיק הרב בעל הספר שיתלה בו בוקי סריקי, והשנית שלא יועיל לעצמו דבר כי לא יעלה בידו שום מושכל מצד מהירות העיון אבל צריך ללמדו תמיד ותדיר:

בחק המונינו. ר"ל הוי דן את האדם לכף זכות:

פסלות הזיופים אשר בידיהם. רומז בזה אל דעות המדברים שאינם אמיתיים וילכו בדרכי ההטעה:

עת לעשות לי"י. פי' כי לולא ביאור האמת כבר היתה התורה האמתית נופלת בדעות מזוהמות בלתי אמיתיות בפשטי התורה בגשמות: