Efodi on Guide for the Perplexed, Part 2, Introduction

זה החלק נחלק לג' חלקים, כי מכאן ועד פרק י"ב יבאר מציאותו ית' ואחדותו ושלילות הגוף ומציאות הנבדלים וענינים הגרמים השמימיים, ומפרק י"ב עד פרק ל"ב יבאר ענין מחלוקת על חדוש העולם ופי' קצת מעשה בראשית, ומל"ב עד סוף החלק יבאר ענין נבואה:

מן המשאיים, רוצה לומר פילוסופים הראשונים שהיו הולכים במדברות ובמקום שואה ושממה ללמוד חכמות אריסט"ו וידיעת הנמצאות:

הקדמה הראשונה בעל שיעור אחד. ר"ל אם שיהיה קו או שטח או גשם בלתי בעל תכלית שקר, כמו שהתבאר במופת בחלוקה הששית לנמצאות במאמר הראשון מחלק האלהות לכוונות אבוחמ"ד:

השנית שמציאות וכו'. ר"ל וזאת ההקדמה גם כן נתבארה במאמר הנזכר:

השלישית ר"ל גם זאת ההקדמה נתבארה במופת במאמר הנזכר:

הרביעות שהשנוי ימצא. ר"ל שהשנוי ההדרגי והוא הליכה מתואר אל תואר אחר השתנה אליו בהדרגה ימצא בארבעה מאמרות, כי אי אפשר שיפורש שהשנוי הפתאומי ימצא בארבעה מאמרות כי זה שקר כי השנוי הפתאומי יפול בכל המאמרות הי'. ומה שאמר הרב שהתנועה תפול במאמר העצם, על דרך האמת אין במאמר העצם תנועה כי הוא שנוי פתאומי כי כשתשתנה הטפה הזרעית אל צורה אנושית א"א שיהיה השנוי בזמן כי יביא אל שיהיו שתי צורות במשכן אחד או חמר בלי צורה, וזה מבואר במופת בחלוקה הראשונה מהטבעיות מהספר הנזכר, לכן מונים הד' מאמרות כך. כמה. איך. אנה. מצב. אמנם נוכל לומר כי מה שאמר הרב שבמאמר העצם תפול תנועה. ר"ל מצד תנועת ההכנה שיש בו המשל כי כשתשתנה הצורה האוירית צורה מימיית הוא בעתה אחד אמנם צריך שיהיה האויר מקורר או מוכן לקבל הצורה המימיית ואז יש בו תנועה בלי ספק וזהו שמנה הרב מאמר העצם. ומה שלא אמר הרב מצב כי על דרך האמת יש בו תנועה אם כן היה לו לרב למנותו, נוכל לומר כי בבחינה אחת יכנס מצב במאמר האנה:

החמישית שכל תנועה שנוי וכו'. ר"ל שכל תנועה הוא שנוי הדרגי וכל שנוי הדרגי הוא יציאה מן הכח אל הפועל חלק אחר חלק בהדרגה. וזאת ההקדמה מבוארת במאמר הראשון בחלוקה הא' מהטבעיות לספר הנזכר:

הששית כי התנועות מהם. ר"ל כי התנועות המקומיות כי לא ידבר מהענינים שיאמר בהם תנועה כי אם מתנועה המקומית: בשחרות אשר בזה הגשם. ר"ל שגשם שחור כאשר נעתק ממקום למקום יאמר שהשחרות שבו נעתק וזהו במקרה בהעתק הגשם:

השביעית הוא שכל משתנה מתחלק. ר"ל כל משתנה בעצם מתחלק ולזה כל מתנועע בעצם מתחלק: והוא גשם בהכרח. ר"ל שכל משתנה בעצם ומתנועע בעצם ומתחלק בעצם הוא גשם בהכרח: וכל מה שלא יתחלק. ר"ל בעצם לא יתנועע בעצם ולזה אי אפשר שיהיה מה שלא יתחלק ולא יתנועע בעצם גשם. ויש להקשות במה שאמר שכל מתנועע מתחלק שהרי הגלגל הוא מתנועע בעצם ואינו מתחלק אבל הוא נמנע שיקבל החלוקה, ר"ל ששכלי בני אדם הם מציירים כחניות הגשם השמימיי לקבל החלוקה בבחינת היותו גשם עם היות שהגלגל מצד עצמו נמנע מלקבל החלוק וזהו ההבדל שבין האפשר והכח כי הכח ילקח במה שיצוייר כחניותו ולא שיהיה הכח בעצמות הנושא אלא מצד שכלנו לבד, והאפשר הוא בבחינה שהוא אפשר בעצם לנושא האפשרות אם כן הגלגל יצדק שיאמר בו כח כי הוא מצד שכלנו ואי אפשר שיאמר בו האפשרות או שיאמר שהגלגל יש לו אפשרות לקבל החלוק כי האפשרות בעצמותו יהיה מחוייב שיקבל החלוק לפי שהאפשר במין מחוייב שיצא לפעל בהכרח ולזה אי אפשר שיאמר בו אפשרית בלא כח:

השמינית כי כל מה שיתנועע במקרה וכו'. ר"ל כי כל מניע שיתנועע במקרה ינוח בהכרח אם לא יהיה מניע אחר לא יתנועע כלל ואז כשיהיה לנו מניע לא יתנועע כלל אז אפשר שנמצא מניע מתנועע במקרה ולא ינוח כלל:

התשיעית כי כל גשם שיניע גשם וכו'. ויש להקשות בזה שהרי אנו מוצאים האבן השואבת המניעה הברזל והאבן עצמה לא תתנועע כלל, א"כ ימצא גשם שיניע גשם והוא עצמו לא יתנועע. והתירוץ בזה שאין האבן השואבת מניעה הברזל אלא שהצורה הברזליית הולכת ומניעה הגשם בכללה אל האבן להיותה נאותה לטבעו כהֵאותות המקום למקומם, שכמו שימצא החמר ימשך אחר הצורה ויתנועע לדבר הנאות לצורה כמו תנועות הברזל לאבן המושכת כמו כן ימצא שהצורה ימשך אחר החומר ויעשה תנועתה הבלתי טבעי', כמו שכאשר כבתה הפתילה תחת נר אחד מאיר שיתלהב העשן ההוא ותתנועע השלהבת למטה הפך טבעה מצד הֵאותות החמר, א"כ תנועת הברזל לאבן המושכת היא מצד צורת הברזל לא שהאבן תניע הברזל כלל:

העשירית שתהיה עמידתו בגשם. ר"ל שמציאותו הוא מצד הגשם שאלו נעדר הגשם יעדרו המקרים: או שתהיה. ר"ל שעצמות הגשם הוא מצד אותם הענינים עד שאם יעדרו אותם הענינים יעדר הגשם כצורה הטבעית, וזאת ההקדמה מבוארת וממנה יתחלקו הקדמה י"א וי"ב:

האחת עשרה כי קצת הדברים אשר עמידתם בגוף. מפני זה אמר הרב כי קצת הדברים ולא אמר כל הדברים. לפי שיש דברים שעמידתן בגוף שלא יתחלקו כלל כמו הקו שלא יתחלק לרחבו וכמו השטח שלא יתחלק לעומקו וכמו העגולה שלא תחלק בהחלק הגשם, כי לא יהיה חלק מהעגולה עגולה, אבל יאבד צורתה בהחלק הגשם: ויהיו נחלקים במקרה כמראים, ר"ל ומפני זה אומר שיש קצת דברים שיתחלקו במקרה ולא אמר כי כל כח שיחלק יחלק במקרה כי האיכיות והקלות והכבדות יחלקו בעצם בהחלק הגשם: וכן קצת המעמידות לגוף, מפני זה אמר קצת כי יש צורות טבעיות שיחלקו כי המים דרך משל ושאר היסודות יחלקו, כי גדר החלק כגדר הכל, וכן כשילקח ענף וסעיף מהצומח על דרך משל, כמו כן יש באותו ענף צורה צומחת כמו שיש בכל האילן בכללו: כנפש וכשכל. ר"ל שלא יתחלקו כלל, אמנם ן' רש"ד סובר שכל מה שהוא כח בגשם יחלק, כי אע"פ שלא יתחלק השכל לחלקים מ"מ אחר שיש לו מקום ידוע ומוגבל והוא הגוף יאמר בו שהוא מתחלק:

השתים עשרה שימצא מתפשט. ר"ל שהכח הוא מעורב בכל חלקי הגשם הוא בעל תכלית בהכרח, וזה מבואר במופת בטענה הרביעית במאמר הגשמים השמיימים מספר האלהות מכונות אבוחמ"ד:

השלש עשרה שאי אפשר שיהיה וכו'. ר"ל שא"א שימצא שום שנוי מדובק תמידי נצחי כי מרחק בלתי בעל תכלית שקר, וא"כ היה ראוי שיחזור לאחור אחר שהלך כל המרחק ובין שתי תנועות מתחלפות יש מנוחה בהכרח א"כ אי אפשר שימצא שנוי מדובק נצחי כי אם התנועה הסבובית:

הארבע עשרה כי תנועות ההעתקה וכו'. ר"ל כי התנועה המקומית היא קודמת לתנועה בעצם ולתנועה בכמה ולתנועה באיכות: ההויה וההפסד. ר"ל התנועה בעצם: השתנות. ר"ל התנועה באיכות: קריבת המשנה אל המשתנה. ר"ל תנועה מקומית: ואין צמיחה ואין חסרון. ר"ל שהתנועה בכמה היא אחר תנועה בעצם, התנועה בעצם היא אחר תנועה באיכות, והתנועה באיכות אחר תנועת ההעתקה, א"כ תנועת ההעתקה קודמת לכלם:

החמש עשרה לא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל. ר"ל שלא תמצא שום תנועה כ"א בזמן ולא יושכל הזמן בלתי התנועה כי בגדר הזמן תלקח התנועה ובגדר התנועה לא ילקח הזמן, וזה מבואר בטענה השלישית מאמר ד' מספר האלהות מספר כונות עם פירושו:

השש עשרה כי כל מה שאינו גוף לא יושכל וכו'. נראה לי פי' זאת ההקדמה כך כי כל מה שאינו גוף כלל כמו הצורות הכוללות המיניות והצורות הנבדלות לא יושכל בו רבוי חלקים כלל, שאי אפשר שיהיו ענינים רבים חלוקים, שאם יתדמו מכל אופן לא יושכל בו הרבוי ואינם ענינים חלוקים אבל הוא אחד פשוט בתכלית, ואם לא יתדמו היה איזה הבדל ביניהם בענין מקרי והענין המקרי לא יעמוד אלא על עצם בעל חמר א"כ אי אפשר משום צד שימצאו צורות רבות כוללות נבדלות מן החמר שוות במציאות, כי לא יושכל בהם הרבוי כלל ואחר שלא יושכל בהם הרבוי א"כ לא יושכל בהם מנין, לפי שאי אפשר שיהיו אלא דבר א' פשוט כמו שביארנו: אלא א"כ יהיה כח בגוף. ר"ל כשיהיה כח בגוף אז יושכל בהם הרבוי והמנין מצד הבדלם זה מזה מענינים מקריים: אישי הכחות בהם, ר"ל שיאמר עשרה נפשות או עשרים, בחינת עשרה אנשים או עשרים: או נושאיהם, ר"ל שיאמר כחות הנפש ג' בבחינת הנושאים אבל בבחינת עצמה היא אחת, והם כח חיוני נפש טבעי על דרך משל: אלא בהיותם עלום ועלולים. ר"ל שאז יושכל בהם מנין כי אינם שוים במציאות ויש בהם הבדל עצמי טבעי. וזאת ההקדמה מבוארת במופת במשפט שני ממאמר שני מראשון מספר האלהות לכונות אבוחמ"ד בפירושו:

השבע עשרה כאבן שתניע היד. ר"ל בהכרח:

אלא שלא יתנועע התנועה ההיא. ר"ל מה שאני אומר כשנעדרה הנפש נעדר המניע הוא אמת שנעדר המניע הרצוני אבל המניע הטבעי עדיין נשאר כי אלו סלק מעל האבן יתנועע על הארץ, וזהו שאמר הרב אלא שלא יתנועע התנועה ההיא:

למה שתתנועע ממנו בעצם. רוצה לומר כי הצורה הטבעית היא המניעה בלא ספק:

השמונה עשרה זאת ההקדמה מבוארת: אין ספק שמסיר המונע. רוצה לומר הוא המוציא הכח ההוא במקרה לא בעצם:

והבן זה. רצונו לומר שזאת ההקדמה היא בנוייה להאמנת החדוש התמידי:

התשע עשרה ואם לא ימצאו. ר"ל מונע שלא נמצאו לעולם:

או יעדרו. ר"ל שיעדרו אחר שנמצאו:

או ישתנה ערכם. ר"ל אע"פ שלא תעדר הסבה אם יעדר ערך הסבה למסובב יעדר המסובב וזאת ההקדמה מבוארת, אמנם ן' רש"ד סובר שכל הנמצאות הם מחוייבי המציאות בבחינת סבתם ולא יצדק עליהם שם האפשר כלל, אמנם הרמז"ל הוא סובר כדעת אבן סינ"א ואבוחמ"ד:

העשרים זאת ההקדמה מבוארת וגלויה:

האחת ועשרים היא סיבת מציאותו. ר"ל שההרכבה היא סבת מציאות המורכב:

כי מציאותו במציאות שני חלקיו. כי מציאות המורכב הוא במציאות הפשוטים כי הפשוטים סבה למורכב בהכרח וא"כ המורכב הוא מסובב בעבור הפשוטים א"כ מחויב המציאות אשר אין סבה לו אינו מורכב:

השתים ועשרים החומר שלו וצורתו. ר"ל החומר הראשון והצורה הטבעית:

ואמנם המקרים המשיגים, ר"ל לכל גשם הם הכמות ר"ל המרחקים המוגבלים:

והתכונה, ר"ל התמונה והתאר וההנחה. וזאת ההקדמה מבוארת במופת בתחלת המאמר הראשון מספר האלהות ומספר הכונות:

השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש וכו', ר"ל כבר ביארנו למעלה בהקדמה השביעית ההבדל שבין הכח והאפשר, לכן הוצרך הרב לומר שתי גזרות והם כל מה שבכח ויש בעצמו אפשרות כי אלו היה אומר אחת מאלו הגזרות לא היתה ההקדמה צודקת, והוא שאם היה אומר כי כל מה שהוא בכח יתכן בעת אחת ר"ל שיחוייב בעת אחת שיעדר הדבר שיאמר בו כח זה שקר, כי יאמר שהגלגל יש בו כח לקבל החלוקה ולא יעדר לעולם כי הכח הוא מצד שכלנו כמו שבארנו למעלה, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת אחת שיעדר לגמרי זה שקר, כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמו שזכרנו בהקדמה הי"ט ולא יעדרו, לכן הוצרך הרב לומר השתי גזרות. ובאור זה כל מה שהוא בכח לדבר אחד והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות כעצמות הנושא, רצה לומר שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות, הנה יחוייב בעת אחת שלא ימצא בפעל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח. ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה והפרדה אבל ציור זאת ההקדמ' היא כמו שביארנו:

הארבע ועשרים כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ר"ל כי במה שאין חומר כלל אין שם אפשרות כי השכלים הנבדלים אין בהם אפשרות כי אינם בעלי חומר אבל הם בפעל תמיד, וזאת ההקדמה מבוארת במעט ענין:

החמשה ועשרים שהתחלות העצם וכו'. ר"ל שהתחלות העצם הפרטי הם החומר והצורה:

הניע הנושא. ר"ל החומר:

והוא המניע הקרוב. ר"ל הפעל שזכר למעלה הוא מניע קרוב:

ותורף דברי אריסט"ו. ר"ל עצמות דברי אריסט"ו בזאת ההקדמה הוא אמרו החומר לא יניע עצמו:

במעט התבוננות בהקדמות מופתיות וכו'. ר"ל שקצת מאלו ההקדמות הם מבוארות במעט התבוננות וההקדמות הנעשית על אלו ההקדמות לבאר אמתתם הם הקדמות מופתיות מושכלות ראשונות או קרוב מהם:

במה שביארנו. ר"ל שהבאתי ההקדמות הגלויות זה אחר זה בהדרגה:

לבאר הרחוקות שבהקדמות. ר"ל שאין כונת זה המאמר להביא הקדמות הרחוקות הצריכות בקיום אלה הכ"ה הקדמות כי היה מחוייב להביא בזה הספר רוב דברי אריסט"ו, אבל כונתו לזכור ההקדמות הקרובות, והם אלו הכ"ה הנזכרות:

הששה ועשרים אם ממינה אם מזולת מינה. ר"ל תנועת העתק אחר וזה היא מינה, וזולת מינה כמו שסבת ההעתק היא תנועה איכותיית כמו שנוי מזג:

אם שנוי מזג. ר"ל ובכלל שנוי מזג הוא תאוות הנאות ובריחה מן המתנגד:

או דמיון. ר"ל וזה חלוקה אחרת:

או עצה. ר"ל וזו חלוקה אחרת, והעצה היא בבעל שכל לבד, והדמיון ימצא שתתחדש: