וכיצד היא תפילת הציבור יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין וש"צ אחד מהם. נראה שרבינו מפרש מה הנקרא תפילת ציבור לא כשכל אחד יתפלל בפ"ע בבית אחת אלא אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים. והנה להלן בהל' הט' כתב ש"ץ וכו' והן שומעין וכו' במד"א כשאינו יודע להתפלל וכו'. וא"כ נראה יהיה אחד מתפלל וכו' ושאר שומעין על החזרת התפילה לש"צ דלפ"ז הוי משום שעי"ז הוי תפילה בציבור ואף שהתפללו כל אחד בפ"ע צריך לשמוע עוד הפעם מהשליח ציבור למען יהיה תפילה בציבור:
ועי' ברש"י במס' מגילה כ"ג ע"ב ואין עוברין לפני התיבה שליח ציבור עכ"ל. ויש לפרש כשמוציא שאינו בקי אבל מלשון רבינו שכתב וכיצד היא תפילת הציבור שנראה שקאי למעלה שכתב מחובת תפילה בציבור א"כ נראה דבכל פעם מיירי ונכלל ג"כ להוציא שאינו בקי ובר"ה וביו"כ אף לבקי כמ"ש אח"ז בהל' ט' וי'. ועי' בריש ס' מעשה רוקח מ"ש רבינו אברהם ז"ל בשם אביו רבינו הרמב"ם ז"ל מהתקנה שתיקן שלא יתפללו בלחש רק עם הש"ץ על כי ראה כי שחו שיחות בטילות בעת החזרת התפילה מש"ץ עיי"ש וזה בלתי נגד דברינו זה כי שם ציוה כי יתפללו מלה במלה עם הש"ץ שיהיה עי"ז תפילה בציבור עיי"ש. ועי' בשו"ת מהרלב"ח בקונטרס הסמיכות דף שי"ב ע"א עיי"ש. ועי' במס' ר"ה ל"ד ע"ב לדבריכם למה ש"צ יורד וכו' וצ"ע לפ"ז ועי' מ"ש לעיל בהל' ט' ובשו"ע או"ח סי' קכ"ד סעיף א' עיי"ש:
ואפי' היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו יד"ח משלימין להם לעשרה והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. ועי' בכ"מ שרבינו מפרש המס' סופרים שהיו שבעה שהתפללו ופסק כי"א שם משום דבכל דוכתין רובו ככולו עיי"ש:
והנה רובו ככולו בכ"מ היכא דשייך כולו כמו כל הסימנין או כל העדה אז אמרינן רובו ככולו אבל לא בשעורין דלא שייך רובו ככולו דודאי מצומצמים המה כדאי' בכמה דוכתי אל תזלזל בשעורין וכו' דאל"כ נאמר בכזית רובו נאמר וא"כ מרובו ג"כ רובו עד בלי תכלית. וא"כ לכאורה עשרה דוקא. ועי' במס' ברכות מ"ז ע"ב תשעה ונראין כעשרה עיי"ש. ונראה דכאן שאני דהוי עשרה דהוי ציבור אלא דצריך שיהיה מוציא עשרה בני אדם לענין זה אמרי' כיון דרוב ציבור לא היו יוצאין יוכל להוציא אותם ורובו ככולו דעשרה בני אדם נקרא כולו לענין ציבור שפיר. ועי' באו"ח בסי' תקס"ו לענין עשרה המתענים ובטור שם שמחלק דשם לא נתקן רק בעשרה המתענים דוקא קביעת הברכה עיי"ש וכונתו כמ"ש דכאן תליא בציבור והוי רוב הציבור ושם הוי מנין עשרה שיעור קצוב ובשעורין לא שייך רובו ככולו. ונראה ג"כ לומר דאף מי שיצא כבר ידי תפילה מ"מ שייך בכלל הציבור אבל מי שלא התענה אינו בכלל לענין זה דנתקן להמתענים בלבד. ועי' בב"י בשם אגודה שם ובמג"א שם עיי"ש:
וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה. הנה בגמרא עיקר למודא בקדושה ונקדשתי וכו' ורבינו כתב וכן וכו' וכ"כ אח"ז בהל' שאחריה ונראה דלרבינו עשרה בתפילה וברכה לא מונקדשתי נלמד דהוי בקדושה רק ממקראות הנרמזים על תפילה בציבור ועשרה נקראים ציבור. והנה זה שאיתא להוציא שאין בקי רק בעשרה עי' בר"ן מגילה שם ועי' עוד שם שכתב דאין עוברין לפני התיבה משום קדושה שבה עיי"ש. ולמ"ש לדעת רבינו בלעדי הקדושה להיות תפילה בציבור צריך עשרה אלא דאין עוברין וכו' לענין איסור כ"כ הר"ן דלא הוי רק לענין קדושה שבה: