כשתיקנו חכמים דברי תפילות אלו תיקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום. הנה בפ"א ה"ד כתב וכיון שראה עזרא ובי"ד כך עמדו ותיקנו להם י"ח ברכות על הסדר וכו' ומפני ענין זה תיקנו כל הברכות והתפילות הסדורות בפי כל ישראל וכו'. וכן איתא במסכת ברכות ל"ג אנשי כנה"ג תיקנו להם לישראל ברכות ותפילות וקדושות והבדלות ועיין במסכת מגילה ט"ו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו י"ח ברכות על הסדר עיי"ש:
והנה אין לומר כי ברכות הנאמרות אח"ז מתקנת החכמים ולכן נכתבו בגמ' משא"כ תפילת י"ח דהרי כמה ברכות המצות נכתבים ג"כ בגמרא רק המפורסמות וביד כל איש כמ"ש הרמב"ם בפי' משניות בפ' התכלת לא נכתבו עיי"ש. אבל אלה אשר לא היו מפורסמות נאמרו בגמרא והרי הלשון כשתיקנו וכו' תפילות אלו תיקנו וכו' ותפילות אלה מכנה"ג א"כ כמו כן ברכות הנאמרים אח"ז מהם יצאו. וקרא אותם חכמים אף שבשם זה נקראו חכמי התלמוד אח"ז וכמאמרם ז"ל חכם עדיף מנביא קרא שם חכמים לכנה"ג כאשר מצינו על ברכות דרבנן וכיו"ב על אשר תיקנו הכנה"ג ובהם נביאים ועל המעט נאמר מד"ס:
כשיכנוס אדם למטתו לישן בלילה מברך בא"י וכו' והמשקיע שינת תרדמה וכו'. בברכה זאת הרבה שנוים בגמרא וברא"ש וברי"ף ובדברי רבינו ובטור בסימן רל"ט בשם רב עמרם גאון ז"ל הוספה אחרת ועיין במע"מ שעמד על שינויים אלה ובבה"ג כנוסחאות רבינו בשנוי מעט עיי"ש:
וברש"י במסכת ברכות דף מ' ותהא מטתי שלימה שלא יהיה פסול ורשע בזרעי עיי"ש ומלשון רבינו כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה וכו' נראה בישן שינת עראי ולא על מטתו שאין לו לברך וגם ותהא מטתי וכו' מורה ע"ז וצ"ע. והנה בחרו לומר "ותהא מטתי שלימה לפניך" כי במטה האדם נולד ושם ימות וחצי חייו בשינה כמ"ש רז"ל בחשבון חיי אדם. והיא במטה. גם הקמת זרעו ובימי חולי הכל במטה והמטה לאדם אשר בו יבוא לו דברים הגדולים לאדם לכן מצאו רז"ל להתפלל ותהא מטתי וכו' הכולל על כל הנ"ל וכמה ידעו לבחון כל הדברים הנוגעים לאדם וגם במקום השינה ותרדימה יקוה הישראלי ויבקש על שלימותו בו וגם היצר המפגיע לאדם ביתר כ"כ במטה. לכן התפילה ע"ז כמוזכר בכל הנוסחאות השונות:
ובפי' המפיל חבלי שינה וכו' עיין באבודרהם ולדעתי פי' על כי האדם בעת השינה כאלו נאסר בחבלים אשר לא יוכל להתנועע באברים ולכן מברך בשחר ברוך מתיר אסורים כי בעת השינה גם כל כוחות גופו ונפשו נאסרים בלי כי יוכל להשתמש בהם כרצונו בדעה החפשית:
ועי' בספר מעשה רוקח שהקשה למ"ש בתוספות ברכות י"א דלכן אין מברכין על השינה בסוכה שמא לא ישן ויהיה ברכה לבטלה עיי"ש וא"כ למה מברכין על השינה בהולך לישן ותירץ דלאו הוי ברכה על השינה רק על כי נתן ה' בטבע האדם לישן והוי כמ"ש בתוספות בברכת אירוסין וכיו"ב שאינה על אותה המעשה עיי"ש. ולשון רבינו כשיכנס אדם לישן למטתו וכו' מורה ע"ז כי אז יברך על כי אז זמן השינה לו ואם גם לא ישן כשיכנס לישן הברכה כראוי לו אז ואין לדייק בלשון מטתי כחז"ל. וגם לשון הברכה בלתי מעכבת ע"ז כמ"ש ז"ל בברכת הפוקח עורים ועיין בב"י בסימן מ"ז עיי"ש. ועיין במג"א בסימן רל"ט ס"ק ג' בשם סדר היום שלא יקרא ק"ש עד שרואה שהשינה באה עליו ובכנה"ג שיקרא מיד שמא יחטפנו שינה עש"כ ואין לחוש משום הפסק משום שאינו עושה דבר אחר עיי"ש. וא"כ נראה מדבריהם שהברכה על אותה השינה. וי"ל דהנה למה תהיה יוצאת שינה מכל הנאת בעוה"ז שמברך עליהם אלא דעם כל זה לא נוכל לומר דנתקנה הברכה ע"ז משום דאפשר שלא יישן ויהיה לבטלה והיה עיקר התקנה על השינה בכלל ולא על אותה השינה בפרט וא"כ אינה לבטלה בשום פעם אף בלא יישן ועם כל זה יש לו לכוין גם על אותה השינה שאם יהיה ישן שיהיה בברכה כמו על כל הנאות בעוה"ז ולכן כתב שיהיה סמוך וגם כמ"ש במג"א דלא הוי הפסק ונפק"מ דהוי ברכה על אותה שינה ג"כ כשיחטפנו שינה: