כל אחד מן הקורין פותח וכו' ואח"כ אומר ברכו וכו' ברוך וכו' אשר בחר וכו'. עי' בפר"ח בסי' קל"ט במה שהשיג על מה שיש שכותבים ז"ל דמחויב מדאורייתא בברכה זאת אף כשבירך בקודם על התורה ועי' במג"א שם. ועי' בטור בסי' הנ"ל שכתב וז"ל ואע"פ שכבר בירך על התורה בבוקר קודם פרשת הקרבנות חוזר ומברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה ולא הוי ברכה לבטלה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור ועיי"ש:
ובפמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח להל' ס"ת עמד ע"ז למה כתב דמשום כבוד התורה בציבור נתקנה ולמה לא כמו בכל תקנות דרבנן שמברכין ומ"ש בזה עיי"ש. ונראה דטור כתב לחלק דהנה בשאר הברכות שהם על התקנה ומצוה דרבנן ומברכין אשר ציונו וכו' וכמו"כ בברכת התורה בשחר הברכה אשר צונו לעסוק בתורה. אבל בברכה בקריאת התורה שאין מברכין רק אשר בחר וכו' דהוי לכבוד התורה ושבחיה ונתקנה בברכת השחר בלומד ביחידות ומיוחד בקורא ברבים וברכה זאת לכבוד התורה בלבד ולא על התקנה כלל כי בזה יצאנו בברכת התורה בשחר שכוללת הכל ומענין הברכה על כבוד התורה בציבור ולא שייך ברכה לבטלה דבכ"מ דיש כבוד התורה מיוחד תיקנו ברכה ע"ז. והאי דלא תיקנו אשר צונו לקרוא בתורה ברבים. נראה דעיקר התקנה היה שיהיו קורין בציבור בעשרה ולא מצינו שצריך השומעין לכוין שיהיה יוצאים בברכה וקריאת הקורא והמברך ולא תיקנו ברכה וציונו רק מה דהוי על כולם וצ"ע. ועי' בה"ט שמביא קרא שאסר לספר בעת הקריאה ולא כתב משום שמחויב לשמוע כמו בשופר ומגילה ובה"א עזרא תיקן במנחה משום יושבי קרנות מזה נראה שלא היה הכל באין לשמוע אף דהוי המצוה על הכל החיוב רק על הקריאה בציבור אבל יקשה עוד בפ' זכור דמחויב מהתורה למה אינו מברך אשר ציונו וכו'. והנה כיו"ב יקשה כמה קושית בענין ברכות שאין מברכין על סיפור יצי"מ בליל פסח עיין בשו"ת הרא"ש מ"ש ע"ז וצ"ע:
וכל אחד מן הקורין פותח וכו' ואח"כ מברך וכו'. עי' בברכי יוסף בסי' קל"ט מ"ש בשם מהרימ"ט בענין דשינו אח"ז לברך כל העולה ובזמן המשנה רק הפותח והחותם עיי"ש ומ"ש ע"ז. ועי' בטו"ז בסי' תכ"ח ובמס' סופרים פי"ב ובפי' נחלת יעקב שם ובירושלמי מגילה פ' בני העיר ה"ו ובקרבן העדה שם עיי"ש: