לפסוק ראשון פשוט ואתחנן בעת ההיא לשון נוקבא הוא עקבות משיחא לאמר להיות אהוב ומקובל מדרגה זאת של חנון (כדאיתא במדרש על פנה אל תפלת כו' ולא בזה את תפלתם תכתב זאת לדור אחרון שאין להם אלא תפלה בלבד וכן בזוהר מרא דרגלאין בזכות זה יבא משיח ב"ב) דאל"כ הפסוק בפ"ע אין לו פירוש וכן י"ל לאמר שהוא לשון אהבה וחטיבה כנ"ל פי' להיות אהבה בין בני אדם [כאן חסר איזה תיבות] וכן לאמר להיות אהבה בין קב"ה וכנ"י:
חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז דאיתא בזוהר ברעי' מהימנא שביקש משה מאליהו להתפלל אל ה' שלא יהיו הת"ח מבוזים בעיני העולם וידוע כי הת"ח הם נצוצי משה. והנה עשרה לשונות של תפלה יש. ודאי [יש] טעם על כל לשון. י"ל כשמבקש חן קאמר לשון חנינ'. וזה י"ל חננו ה' חננו תן לנו החנינה להיות לנו חן בעיני ההמון וכן לישראל בעיני האומות כי רב שבענו בוז. וזה ואתחנן אל ה' בעת ההיא הזמן הפחות הוא זמן עקבות משיחא לאמר לשון האמרת להיות חשובים בעיני ההמון וכן ישראל בעיני האומות:
ה' חננו לךָ קוינו הי' זרועם כו' קאמר קודם ואח"כ לנוכח עלינו. ובנתיים לשון נסתר הי' זרועם כו'. דהנה ידוע שבשנאת חנם חרב בהמ"ק ועדיין הוא מרקד בינינו הגם שנראה שיבא משיח קודם שיהי' שלום גמור כי אליהו בא לעשות שלום אעפ"כ אם הי' שלום קודם הי' בא משיח קודם וזה אפי' כנישתא חדא לשון אחדות יהי' בכנישתא אותם שהם בחבורה אחת תהי' אחדות ביניהם וכמו דרא דרשב"י כדאיתא בזוהר. והנה הר"מ אלשיך ז"ל כתב טעם על מה שאמרו רז"ל דורו של אחאב כו' מפני שישראל יש להם שורש בי' ספירות ושמות. זה בגבורה וזה בחסד וכיוצא בזה וכשיש שלום בינינו נעשים שלום בשורשם למעלה נמתקין כל הדינין ואין שטן ואין פגע רע ומתקבלים כל התפלות. וזה ה' חננו תן חן כל א' על חבירו ע"י זה לך קוינו פי' מה שקוינו יהי' לך מקובל לפניך הי' זרועם כו' דהנה איתא בפ' הרואה האוכל מבשר שור [בחלום] מתעשר. כי ידוע פני שור מהשמאל ואם הגבורות נמתקים לא מבעי' שאין דין על ישראל כי אפילו בא פרנסה מזה בריוח כמו מ"ן ממנצפ"ך שהמתיק משרע"ה כדאיתא. והפירוש הוא כי הקב"ה רצה להטיב לברואיו ומפני שלא הוה אפשר לקבל מפני רוב שפע הי' צימצום כדי לקבל החסד וא"כ הי' הדין טפל להחסד ובזה שממתיקים הדינין בשורשם בא הדין על שונאי ישראל להיות לנו ישועה מזה שיאבדו שונאינו. וגם בא פרנסה שהיא ג"כ כזה שעיקר הוא לעבודת שמים כ"א צריך פרנסה בריוח לתועלת לעבודת שמים שהוא עיקר. וזה שולחן בצפון מצפון זהב יאתה. וזה הרואה בחלום שאוכל מבשר [שור] מתעשר כי משמע שנמתקו הדינין שעליו ממיל' מתעשר. וזה הי' זרועם הגבור' והכח שלהם פי' של שונאי ישראל לבקרים לשון בקר כמו ואכלת את כל העמים לבוא עושר. אף ישועתינו בעת צרה כי תבא על שונאינו וזה ואתחנן אל ה' בעת ההיא היא עקבות משיחא לאמר לשון חטיבה להיות אהבה ואחוה וריעות בינינו:
לריש הפרשה אדני ה' כו' י"ל למה אמר אותם שני שמות דהנה ידוע שמשורש משה לא הו' לו לבא לא"י הוא ודור דיעה. כי א"י הוא משורש היראה. ע"כ אוירא דא"י מחכים כמו שכתיב הן יראת ה' היא חכמה. ויראה לגבי משה מלתא זוטרתא כי הי' לו ענוה וכמו שפרשנו על אל תקרב הלום לשון מלכות הוא יראתו ית' כי מפני מלכות מתיראים. וזה לשון הלום גבול וצימצום. כמו זה יעצור בעמי. וזה של נעלך כו' לשון סגירה וצימצום מפני יראתו. כי המקום כו' אדמת קודש הוא מדרגה תחתונה מבינה וחכמהי אשר הם אחת ונקרא קודש וזה אדמת קודש היא הוא מדרגה תחתונה שלך כמו נוקבא. וזה נקרא לאה כאשר הארכנו במקום אחר מענינים אלו. ובאמת הקב"ה הכל יכול להיות משרע"ה גם בא"י והי' טוב ומתוקן הכל. אך לזה צריך נס כמו במרדכי שזכו לנס שלא יתבטל שורש גם אח"כ כדאיתא בשם האריז"ל ואם פעל הקידוש השם במים הי' זוכה לנס זה ומפני שלא [פעל] כן ע"כ לא נפעל זה. והנה שורש יראה משם של אדני ושורש הענוה משם הוי' בניקוד אלקים ע"כ הזכיר אותם שתי שמות:
ונשב בגיא מול בית פעור דאיתא ברב יוסף שאמר לרבא (עירובין נ"ד ע"א) לפרש הפסוק וממדבר מתנה [כו'] ואם מגביה א"ע הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ואם חוזר בו מגאוה ינשא. ואיתא הוי קבל וקים. וזה ונשב לשון עיכוב כמו ותשבו בקדש ואשב בהר פי' להתעכב הרבה בעולם כמו הוי קבל וקים. בגיא. [לשון הכנעה ע"י שיש לאדם הכנעה יכול להתעכב הרבה בעולם]:
ועוד בזה מול בית פעור כי זה לעומת זה מי שפוער פיו על אנשי אמת בא מגיאות וקנאה והמתנהגים בענוה הם היפוך מהרשעים וזה מול בית פעור היפוך מהפוערים פיהם וכן מול לשון כריתה להראוים לכך וכן לשון בית פעור כי המלעיג על דברי חכמים נידן בצואה רותחת כמו עבודתה של פעור נקרא בית פעור:
עוד לפסוק ונשב בגיא מול בית פעור ועתה ישראל כו' הסמיכות צריך ביאור. וכן אח"כ מתחיל לשון יחיד ומסיים לשון רבים ישראל שמע ואח"כ לשון רבים [מלמד אתכם]. והנה יש פסוק היפך מזה [והוא] ניחא. ובקשתם משם את ה' אלקיך כו' פתח לשון רבים ומסיים לשון יחיד. [ומצאת] כי קודם שמתדבקים בו ית' יש פירוד נקרא לשון רבים משא"כ אח"כ. וזה שיש לדקדק שקודם כתיב סתם ובקשתם לבד ומצאת ואח"כ תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך דוקא נראה בעזרתו ית' דהלא צריך [להבין] מה מציאה שייך בו ית' הלא מלא כל הארץ כבודו ואין לו דמות הגוף. אך זה הוא המציאה לדרוש אותו בכל לב ונפש. וזה ומצאת האלהות לך כמו שכתיב ובקשתם כו' ה' אלקיך. וזה ומצאת שתהי' לך קדושתו ית' להיות לך אלקותו כי תדרשנו כו' ובכל נפשך. משא"כ כאן הוא להיפך קודם לשון יחיד ואח"כ לשון רבים ואיפכא הי' להיות. והפירוש בעזרתו ית' דפירשו רז"ל ומבמות הגיא כידוע לשון שפלות וכל גיא ינשא אם שב. והנה פרשנו נתעטף הקב"ה כש"ץ היכן מצינו ש"צ צריך להתעטף ואי מכאן הלא באמת אינו חיוב וא"כ הי' להיות חיוב בדבר. ועוד מה אם יעשה כסדר הזה. ופירוש העולם ידוע. ופרשנו כי ש"צ צריך להיות אוהב הציבור כי אם מכוין שלא להוציא השונא גם אוהב אינו יוצא. וזה נתעטף פי' בבני ישראל כביכול כש"ץ ואמר כ"ז שבני יעשו כסדר הזה להיות להם אחדות [אחד] גי' י"ג עי"ז יעוררו י"ג מדות של רחמי' ומוחל עונותינו כמו שכתיב בהם נושא עון כו' וכן ודאי אם מזכירים י"ג מדות מעוררים אותם אך זה רבותא יותר. והנה המדברים על צדיקים ודאי [זה] בא מגאוה וידוע אפיקורס [הוא] המלעיג על דברי חכמים ודאי שבכל דור נדון בצואה רותחת. וזה ונשב בגיא הוא הכנעה ע"י זה יש אחדות מעוררים הי"ג מדות וע"כ לשון ג"י י"ג וא' שאחר התיבה ר"ת אחד שהוא ע"י אחדות. וזה הוא מול בית פעור הוא הקליפה של העון שפוער פיו על צדיקים וכן נמי נדון בצואה רותחת כמו בית פעור שעבודתה בכך. ועתה ישראל פי' הצדיק של כל דור שמע לשון וישמע שאול פי' אסוף ותעשה אחדות בין ישראל. אל החוקים כו' פי' שלא תהי' קשר רשעים כ"א אדרבה אל החוקים להיות למנין לדבר מצות כו':
וי"ל עוד כי פרשנו על מי בכם כי התשובה דקרא מי אם בא הרהור תשובה לאדם העצה הוא להיות ירא שמים ולשמוע ולקבל מצדיקים וזה מי בכם אם הרהור תשובה בכם העצה הוא ירא ה' וגם שומע בקול עבדו כו' אשר הלך כו' פי' איזה עבד לשמוע. אשר הלך חשכים שהלך ממנו החשכות פי' שזה כמה מטהר עצמו ואין נוגה לו פי' אין נוגה עצמו בעיניו כיון שאין לו גאוה שהולך עם האמת ה' אתו. וזה י"ל גם כאן ועתה ישראל שמע פי' אם עתה תרצה להיות טוב שבא לך הרהור תשובה ישראל שמע תשמע לצדיק שנקרא ישראל אל החוקים כו':
ועוד י"ל שיש אדם שנראה לו או להם לרבים שהם טובים ויש להם אחדות טוב וגמור ובאמת עדיין לא כראוי אם יפשפש במעשיו ומדותיו. וזה ועתה ישראל שמחזיק עצמך לישראל לטוב ואחדות שמע פי' הבין אל החוקים כו' מלמד אתכם שתחקור שאין עדיין באחדות גמור כי עדיין לשון רבים:
ועתה ישראל שמע אל החוקים כו' מתחיל לשון יחיד ומסיים לשון רבים ועוד מהו למען תחיו כו' כאלו הוא חיוב ע"מ לקבל פרס כאלו אומר שתהי' דוקא הכוונה בשביל זה. ומהו לשון ובאתם וירשתם הי' די. דהנה פרשנו מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו כו' כשבא לאדם הרהור תשובה יש מתענים או מדברים על צדיקים או כיוצא בזה שאומרים שעושי' מצוה בזה ונהפוך הוא. והנה מי פרושו תשובה וכמו שאמרו רז"ל דע מאין באת כו' הכל מרומז בתיבת מי שרשו והתחלתו זה מאין באת ומי יהי' שכניו הם רמה ותולעה וזה ולאן אתה הולך כו' ומי ישפוט אותו וזה ולפני מי אתה עתיד כו' וזה מי בכם אם יש בכם הרהור תשובה העצה הוא לנהוג כן ירא ה' וגם להיות שומע בקול עבדו ומפרש איזה עבדו אשר הלך חשכים ממנו ואין נוגה לו שהוא שפל בעיניו כמו הוה קבל וקים. וזה ועתה לשון תשובה כדאיתא במדרש במקום אחר פי' כשבא לכם הרהור תשובה ישראל שמע פי' תשמע אל הצדיק הנקרא ישראל אל החוקים ואל המשפטים כו' דאל"כ מי שלא תקן מדותיו אפשר לטעות בהחוקים ומשפטים במצות עבירות וכן להיפך אך אם אדם מתנהג כשורה ודאי א"א שלא ידברו עליו בני בליעל. אך זה אינו מזיק אדרבה מצער הזה אדם ניצל מכל צרה וזוכה לאריכות ימים. כמו הוה קבל וקים. וזה למען לשון מענה אליפז שמדברים עליו ע"י זה תחיו ובאתם כי כשאדם אינו מתנהג כשורה מקרא יוצא ולהיפך בא. וזה ובאתם ולא תצאו וירשתם את הארץ כי הקדושה עליונה נקרא ירושה וכמו שפרשנו על התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. כי תורה כוללת כל העולמות. וזה מציון מכלל יופי ציון הם אותיות התורה לשון אות וציון זה שורש הכל ואין להאריך שכבר הארכנו כמה פעמים בזה. וכשלומד בדחילו ורחימו מקשר כל העולמו' עד אין סוף בא לאדם אור מעולמות עליונים שהעלה למעלה וזה נקרא ירושה מוחין של עולמות עליונים והעולמות של מעלה עד אין סוף. וכן בשבת קודש בסעודות וזה נחלה בלי מצרים ע"י זה המצרים נתבלו ששקר אין לו רגלים. וזה גאון יעקב. ואם אדם לומד ואין כן צריך עדיין לתקן עצמו ללמוד תורה. וזה שאין ירושה פי' כל עוד שאין ירושה לך. וזה תורה אור בא אור לאדם אין טוב אלא תורה טוב ממש והארה אעפ"כ לרצון לפניו שיודע אם ח"ו לא הי' כן היינו עוסקים ביודעינו שהוא רצונו ית' וכמה מצות שעושין שאין מרגישין אור וטוב מהם כמו מקוה וכיוצא בזה. תענית בשעת חיוב. וזה וירשתם את הארץ כי קדושה נקרא ארץ לגבה למעלה ממנה כפרש"י ז"ל על אופן א' בארץ אצל החיות הרקיע קורא ארץ לגבי למעלה ממנו:
[עוד לפסוק] ועתה ישראל. דהנה איתא' במדרש הטיבו אשר דברו חד אמר כהטבת הנרות וחד אמר כקטורת. פי' במה שרצו וקבלו לציית את משה רבינו ומסתמא כל דור לחכמי הדור יכול להמשיך עליהם חיים מהמקור כי הי' חכם וחכמה תחי' וכן עושר מבינה שניתנה למשה וידוע הרוצ' להחכים כו' להעשיר כו' וסימנך מנורה בדרו' וידוע קטורת מעשרת וזה מבואר. והנה פרשנו מי בכם בקיצור פי' הרהור תשובה [בכם] העצה היא ירא ה' וגם שומע בקול עבדו. וזה ועתה היא תשובה ישראל שמע פי' תשמע להצדיק כו' למען תחיו יומשך לכם חיים ורביתם. ג"כ כו' כנ"ל. עוד נזכרתי שם לן. אמור להם כו'. פרש"י ז"ל במס' שבת פ' ר"ע מדבר פארן שפרו ורבו בפ' לך אמר להם כו' כל א' נתבערה אשתו זכר וזה יותר מבואר הפסוק ועת ישראל כו' תחיו חיי' ורביתם בני ובאתם וירשתם את הארץ מזוני וכבר כתוב מזה למעלה ג"כ י"ל הדיוק שנתעברו בן זכר מדבור לכם פי' להנאתכם להתעבר כיוצא בכם מבואר טעם על דברי רש"י ז"ל הנ"ל:
ועוד ועתה ישראל שמע אל החוקים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו כו' ההתחלה לשון יחיד וסיום לשון רבים. אשר פרשנו הכתוב כבר. י"ל עוד דהנה [פרשנו] על שמח זבולון בצאתך וישכר באהלך דיש אדם שעובד את הש"ת בזה שיושב על הספר תמיד. ויש שיודע נמי להתדבק בו ית' ולהבין ברוממותו ובעולמות כי ע"י זה ממשיך קדושתו ית' ואהבה ויראה מעולמות עליונים וע"כ אמר דוד המע"ה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים כו'. לכאורה יש בהם יתור הרבה הי' די שיאמר בקיצור הללוהו כל מה שברא ויצר כו'. אך הכוונה שרצה להמתי.. מכל מה שהזכי' מאהבתו ויראתו הגדול' שעובד את הבורא ב"ה בהם אשר הם רוחניות ואין מעכבם הגשמיות להמשיך עליו במה שהזכירם. (וכמו שפרשנו על זכר צדיק לברכה ע"י שזוכרו בא לאדם ברכה קדושתו ית' מהצדיק ורצה להמשיך הקדושה שמהללים אותו ית') והנה הצדיק שיש לו דביקות בו ית' גם בתוך קהל ועדה ובחוץ וכשעוסק בעניני עולם יכול לעבוד אותו ית' משא"כ בעוסק בתורה לבד בשעה שאינו עוסק אינו עובד אותו ית'. וזה שמח זבולון לשון יזבלני אישי. לשון בית זבול לך. בצאתך גם בחוץ. וישכר באהלך רק באהל תורה וזה אשר אנכי מלמד כו' הוא הדביקות שמרומז באנכי כידוע ליודעים ע"ז קאמר למען תחיו פי' גם כשתהיו בפירוד לשון רבים תהיו טובים כנ"ל שמח זבולון בצאתך:
ואתם הדבקים כו'. דהנה פרשנו על ויצמח ה' אלקי' מן האדמה כל עץ נחמד למראה. דהנה כל מה שברא ית' הוא רק להטיב לברואיו הם ישראל העיקר הבריאה סוף מעשה הוא נעשה אדם אתם קרוים אדם הוא תחלת המחשבה ונדמות ישראל מתחת כסא הכבוד וזה לכבודו. והנה עולם התחתון אנו שעתה בעולם השפל צריכים מאד טובותיו הן בגשמיות והן ברוחניות משא"כ עולמות העליונים רק לרוחניות. ובל"ז כשמפיע לנו צרכינו בא ויורד ממנו ית' דרך כל עולמות עד לנו ונתגשם הרוחניות לכאן ובעברם דרך העולמות נהנים מאורו ית' ורצונו וטיבו העובר דרך שם כמו תחלת הכל שהי' העולמות להשתלשל עד שימצא עולם שפל להיות בחירה ובעלי תכלית וגשמיות שלא הי' אפשר בלא ההשתלשלות וממילא גם לענין השפעה הוא כן שייך לכל העולמות עד שנתגשם לנו צרכינו ד"ל. וזה ויצמח מן האדמ' פי' מזה בא שהצמיח כל עץ (פי' הכולל הכל הסיבה הוא הכתר) נחמד למראה הוא חכמה כמו ולבי ראה הרבה חכמה. וטוב למאכל הוא בינה כי שולחן בצפון הוא בינה להבין דבר מתוך דבר הוא הצפון בהדבר. והנה חכמה חיים נקרא כמו והחכמה תחי' בעלי' וכן בינה וחכמה הכל אחדות כמו בספר יצירה הבן בחכמה וחכם בבינה נקרא חיים ומזה בא הדעת ע"י שכל יודעים ואוהבים אותו ית'. וזה דעת לשון אהבה נק' כמו ידעתיו ע"כ נקרא הדעת עץ החיים ששורשו בחיים הוא ח"וב. בתוך הגן הוא ג"ן סדרים דאורייתא שורש תורה שבע"פ בהם הוא עץ החיים הוא דעת ועץ הדעת הוא היראה ששורשו הוא הדעת מזה בא לאדם יראה מלפניו ית'. והנה יש יראת רוממות ויראת עונש. רוחני וגשמי. וזה עץ הדעת טוב ורע. והנה משה רבינו הי' לו ענוה. וחכמה מאין תמצא ומ"ט שערי בינה נתנו לו ע"כ לפעמים כתיב ה' אלקינו ופעמים ה' אלקיכם. וה' אלקיכם פרשו האהבה ויראת שמים. והנה גם ביראה הוא עבדות ותהי' לו שכר משא"כ האהבה [הוא יותר גדולה]. וזה ואתם הדבקים בה' אלקיכם הוא האהבה עץ החיים עי"ז חיים כולכם אפילו היום בעוה"ז מעין עולם הבא וע"ש ואתם בוי"ו וכן הדבקים בה' י"ל שמרומז בו"ה של הוי' ב"ה ופשוט שמרבה כל אשר יתנהג כן. וי"ו מוסיף עליהם כל הדבקים כו':
ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. ידוע שדרשו רז"ל מזה לשמור בריאותו וצריך להבין הנתינת טעם ע"ז כי לא ראיתם כל תמונה. אך הנה (ידוע שבים נרא' ית' כבחור ובמ"ת כזקן שמעתי משם הרב המגיד מראוונא רבי ר' בער ז"ל שודאי אין לו וגוף כ"א שהם היו עדיין כמו נער ובחור בדביקותו ית' נראה להם [כבחור] ובמ"ת שהיו כבר כראוי בדביקותו ית' נראה להם כזקן). והנה אם הש"י הי' נראה להם בדמות הי' משמע כמו שהוא ית' נראה להעולם במה שיש בזה עולם בדמות כן כשאנו מתדבקי' בו ית' צריך להתדבק בו כמו בעולם עליון בלא גוף כלל הי' משמע שלא לשמור בריאותו כי טוב לעבדו בלא גוף כ"א ברוחניות כמו בעולם עליון משא"כ לא ראיתם כל תמונה גם לעולם עליון הדביקות הוא כמו בעולם הזה בגוף ולא דווקא וכמו בעולם עליון ודוק. ומה שכתיב קודם קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול לכאורה זולתי קול הוא מיותר אך דהנה כתיב רואים את הקולות פירשו רז"ל רואים את הנשמע שראו האותיות וזה לא ראיתם כל תמונה זולתי קול פי' תמונת קול. לפ"ז לזה צריך שלא לחוש על בריאותו להתפלל בכח ודוק:
ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב כפשוטו למה נקרא שמו חורב שירדה חרבה לאומות העולם עליו וזה כרת עמנו ברית ע"ז פי' בשביל טובו' ישראל ועוד י"ל כמו בנח והקימותי את בריתי אתך פי' כשתהי' חרבה לא"ה שלא תזיק לישראל זה עמנו ברית בחורב וי"ל נמי הכתיב לבד כמו בחרב בסגול אם נגזר חרב על שונאי ישראל כרת עמנו ברית עמנו שלא תזיק לנו. וי"ל עוד לשון חורב אל הגזה פי' לזה להיות חורב בעת שצריך כמו בימי קציר וכן נמי להיפך כשיש חורב ואנו צריכים שלא תהי' כן שנהיו יכולים לפעול. וכן נמי לענין פרנסה להשפיע וכמו שכתיב ארץ הנגב נתתנו ונתת לי גולות מים לפרנסה:
שמע ישראל כו' כי הנה אלקינו נקרא התשובה שמעצמו ממשיך אלקותו ית' עלינו ע"י תשובתו ועוד כי בן נח אזהרתו זו היא מיתתו משא"כ יישראל מתרין בו אולי ישוב וזה אלקינו נקרא התשובה וזה שמע ישראל לשון וישמע שאול וקאמר יראה שמעלה של האחדות ה' אלקינו ע"י התשובה נראה אלקינו שאלקותו עלינו כ"ז שאין עדיין אחדות גמור אבל אם הוא אחדות משיג הקדושה שאין נקרא עדיין אלקותו עלינו כראוי וזה ה' אלקינו ה' אחד אם יש אחדות משיגים שהוא ה' ואין ראוי עוד להיות נקרא אלקינו כי צריך שנהי' טוב יותר וגם ואהבת את ה' כו' באהבה שיש בינינו בא גם אהבתו ית'. וכמו שפרשנו על את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו כו' אני ה' אלקיכם ושמרתם את חקותי כו' אני ה' פי' אשר יעשה וחי בהם בחיות ודביקותו ית' לא יחזיק עצמו לעובד ה' להיות נקרא אלקיכם כ"א אני ה':
להדוף את כל אויביך מפניך כאשר דבר ה'. קשה היכן דיבר שיהדוף אותם והמתי את כל העם הוא דבור אחר. ועוד ודאי יקיים מה שדיבר ולמה לזה הבטחה מי גרע מהבטחה הראשונה ע"כ איתא במדרש על ריש פ' עקב כמה פירושים על ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו'. וי"ל דהנה ה' עם הצדיק ולא מבעי' דבריו פועלים אפי' מחשבתו כי רצון יראיו יעשה וזה להדוף את כל אויבך מפניך לשון זעם. פי' בשביל זעמך שתכעוס עליהם תפעול כן ובשביל שכתיב כל אויביך משמע נמי מישראל ע"כ כתיב לשון להדוף ולא יותר כ"א שלא יוכלו להצר לו ולא לבלבלו. וזה כאשר דבר ה' פי' כמו כאלו דיבר ה' זה הקישוי ע"כ לשון דיבר קשה כן תפעול אתה בסערך עליהם: