ואת דינה בתו
אילה צרויה
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן. ובני ראובן... ובני שמעון... ובני לוי... ובני יהודה... ובנייששכר... ובני זבלון... אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש (בראשית מו, ח–טו)
בתו של יעקב היתה יושבת אוהלים. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוּצה לה מתופפות בתופים ויצאה חוּצה לראות בבנות הארץ ושללהּ ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני יעקב להרגה. אמרו, יאמרו בכל הארץ שיש בת זנות באהלי יעקב?! מה עשה יעקב – כתב על ציץ של זהב שם הקודש, ותלה על צוארה ושלחהּ. והכל צפוי לפני הקדוש ברוך הוא וירד מיכאל המלאך ונטלהּ והורידהּ למצרים לביתו של פוטיפרע ... והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגִדלה אותה כבת. ולקחהּ יוסף לאשה (ילקוט שמעוני פרשת וישלח, רמז קלד)
איש וביתו, רעייתו וילדיו, ירדו מצרימה.
ורק דינה בבדידותה, ללא איש וללא ילדים.
ואחיה לא יכלו דברה לשלום.
לא דיברו עמה בצעירותה, לכן 'ותצא דינה... לראות בבנות הארץ' (בראשית לד, א). A man and his household, his partner, and his children, went down to Egypt. And only Dinah was isolated, without a husband and without children. And her brothers could not speak to her in peace [alluding to Genesis 37:4]. They did not speak with her in her youth. Hence, And Dinah went out to see the daughters of the land (Genesis 34:1).
לא דיברו עמה לאחר שלקחהּ שכם ועינה אותה ואף לא שאלו לרצונה, שנאמר: 'ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו' (שם, כו)... ולא דיברו עמה לאחר שהרתה, אלא ביקשו להרגה שנאמר, 'ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו?' (שם, לא). 'יאמרו בכל הארץ, שיש בת זנות באוהלי יעקב?!. They did not speak with her after Shekhem took her and abused her. And they did not even ask what she wanted, as it is stated, And Chamor and Shekhem his son they killed by the sword, then they took Dinah from Shekhem’s house and went off (Genesis 34:26). And they did not speak to her after she conceived, as is it stated, But they said, "Should he deal with our sister as with a harlot" (Genesis 34:31); will they say in the whole land that there is a wanton woman in the tents of Jacob?!"
קראו אחֵי דינה לבתהּ בשם אסנת – למען תיזכר חרפת לידתה, ולמען תזכור אִמהּ את אסונה ואינוסה, על כי יצאה לראות בבנות הארץ.
ויעקב שמר את הדבר. אמר: אל תקרי אסנת, אלא 'את נס'. ויסמנה בציץ זהב, והלבישה בכתונת פסים למען הצילה מידם.
ויהי כאשר קרבו ימי יעקב למות תיקן מעשי בניו, שנאמר 'ויולד ליוסף בארץ מצרים אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן את מנשה ואת אפרים' (בראשית מו, כ). 'ויאמר יעקב אל יוסף... ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי' (מח, ג–ו).
ובא לדינה גואל.
ואחיה לא יכלו דברה לשלום...ויעקב שמר את הדבר – פרפרזה על יחסי יוסף ואחיו בבראשית לז.