שרה והאיל
צביה ולדן
'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָֽהּ. וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן' (בראשית יז, טו-טז)
'וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנֽוֹ' (בראשית כב, יג)
'וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל כִּֽי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים וַתּוּכָֽל' (בראשית לב, כט)
היכן הייתה שרה באותה השעה?
השכימו אברהם ויצחק בנו והשכימה אף היא. צררה להם זיתים ותאנים ומילאה להם הנאד. השקיפה מתוך האוהל ולִבּה כבד עליה.
איִל היה לה לשרה שהיה אהוב עליה מכל עדריה. מיד כשנעלמו האב ובנו בעיקול הדרך, קראה שרה לאותו האיל ואמרה לו: 'מהר, אל תתמהמה. עלה אחריהם ההרה במקומי. הצבי ישראל, קום והצל את בני מיד אביו'. שמע אותו האיל, הלך במצוותה ובדרכו שרה עם אלוהים.