מדרשי בנות צלפחד
רבקה לוביץ Midrashim [on the] daughters of Zelophehad - Rivkah Lubitz
'וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלׇפְחָד... וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחׇגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָֽה' (במדבר כז, א) The daughters of Zelophehad... came closer. The names of the daughters were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah.
מדוע נקראו בתחילה בנות צלפחד ורק אחר כך מנאן בשמותיהן?
על שם צל ופחד שהיו בהן בתחילה. שבתחילה ישבו בצל אביהן, ופחדו לשאת את ראשן. משנתקרבו האחיות זו לזו, נתעצמו ונודעו בשמותיהן, שנאמר 'ותקרבנה בנות צלפחד... ואלה שמות בנתיו'. Why were they called "daughters of Zelophehad" in the beginning and only afterwards by their names? Because of the shadow and fear that was with them in the beginning. In the beginning, they sat in the shadow of their father, and they feared raising their heads. After the sisters became closer to each other, they were strengthened and known by their names, as it is said, "The daughters of Zelophehad came closer... and these are the names of his daughters."
'כֵּן בְּנוֹת צְלׇפְחָד דֹּבְרֹת' (שם, כז, ז)
שאלה תנות את האלוהים: אם אמת דיברו בנות צלפחד, מדוע לא כתבת כן בתורתך, שהרי אתה אמת ותורתך אמת ודברך קיים לעולם?
ענה לה האלוהים: 'אמת מארץ תצמח' (תהלים פה, יב).
שאלה תנות: וכי לא נאמר 'תורת ה' תמימה' (שם, יט, ח)?
ענה לה האלוהים: כבר כתבתי בתורתי 'תמים תהיה עם ה' אלהיך' (דברים יח, יג). ועוד שאמרתי: 'התהלך לפני והיה התמים' (בראשית יז, א).
יש אמת היורדת ממרומים ויש אמת הצומחת מלמטה. אשרי הדור שבו פוגשת אמת של מעלה באמת של מטה. הוא שנאמר 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף' (תהלים פה, יב).
ציניקנים שבאותו הדור היו אומרים: בנות צלפחד אין פיהן ולבן שווה
אמרו: לכוחן הן עושות, לעושרן הן עושות, על מנת להשוות עצמן לזכרים בנחלה הן עושות, שלא לשם שמים הן עושות.
לפיכך אמרה התורה: 'כֵּן בנות צלפחד דברת'. 'כֵּן' משום 'כּנוּת'. 'כֵּן' משום 'נכון דיברו':
לכוחן הן עושות, לעושרן הן עושות, להשוות עצמן לזכרים בנחלה הן עושות, לשם שמים הן עושות.
מדרש זה פורסם לראשונה בתוך: רבקה לוביץ, 'ותלך לדרוש – מדרש נשי יוצר', טובה כהן (עורכת), האשה ביהדות: סדרת דיונים, 11 (תשס"ג), עמ' 24.
שאלה תנות – ראו מדרשי בת יפתח, רבקה לוביץ, עמ' 100.