שיחתן של בנות לוט
תמר ביאלה
'וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל־הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כׇּל־הָאָֽרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת־אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָֽרַע' (בראשית יט, לא-לב)
ותאמר הבכירה אל הצעירה: 'אָבִינוּ זָקֵן'.
ותען לה הצעירה: שזקנתו קפצה עליו. אבל אמנו לעולם לא תזקין, שבאותה השעה שביקש אבינו להוציאנו – לא הביטה בנו, ועל כן נענשה שתביט לנצח על החורבן. ועל שלא חמלה עלינו ולא לחמה בעבורנו, הייתה לנציב של מלח.
ותאמר הבכירה אל הצעירה: 'וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ'.
ותען לה הצעירה: שלא נותר עוד איש בארץ שיבקש להגן על החלש, כמו שנאמר: 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש' (שמות ב, יב) ונאמר: 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע' (ישעיה נט, טז).
וכשביקשו אנשי העיר מאבינו שיוציא את האנשים, אמר להם: 'הנה נא לי שתי בנות... אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם' (בראשית יט, ח).
ותאמר הבכירה: 'לְכָה נַשְׁקֶה אֶת־אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָֽרַע'. ותינחם הצעירה ותען: שאנחנו זרעו שבעולם וממנו נחייה את עצמנו ונמציא לעצמנו תקווה.
וסופן של בנות לוט, שיצאה מהן שושלת מלכות שנאמר:
'ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב' (בראשית יט, לז)
וישאו להם נשים מאביות... ושם השנית רות' (רות א, ד).