פרשת תולדות
א"י דהנה איתא בספר עבודת ישראל על מה שאמרו ז"ל הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום, ואיך שייך מידת יראה כביכול אצלו ית"ש, ואך שהענין הוא שהבורא ב"ה חפץ חסד הוא וזהו תענוגו כשמשפיע לעמו ב"י כ"ט, ועי"ז שייך אצלו ית"ש בחי' יראה היינו שירא שלא יחטא אדם ח"ו ולא יוכל לקבל השפעות טובות והנה בהתבונן האדם במעוז שכלו איך שאין לשער ואין לספר כמה וכמה הוא גודל ועוצם אהבת הבורא ית"ש לכל איש ואיש הישראלי, שע"י גודל אהבתו להאיש הישראלי שייך אצלו כביכול בחי' יראה כנ"ל, וכמה וכמה צריך להיות בגודל היראה והפחד והרעדה לעשות שום דבר קטנה או גדולה שהוא ח"ו נגד רצון אלקים חיים ומלך עולם ב"ה אשר כ"כ הגדיל אהבתו ית"ש אליו, וזהו ויזרע יצחק, מצות ומע"ט נקראים בשם זריעה תולדותיהן של צדיקים מעש"ט היינו שע"ז וכל האדם לבוא לבחי' יצחק בחי' יראה. בארץ ההיא, מרומז לבחי' מלכות בחי' יראה. ההיא מרומז לבורא עולם ב"ה, היינו שתתבונן ותדע שאצלו ת"ש כביכול שייך בחי' יראה והוא רק בשביל גודל אהבתו להאיש הישראלי ועי"ז תוכל לבוא לבחי' יראה וכנ"ל.