אלה תולדות יצחק בן אברהם: אברהם הוליד את יצחק והנה כל המפרשים תמהו על יתור זה אברהם הוליד את יצחק: ונראה לפע"ד הנכון בזה ע"ד שאמרתי על פסוק זה ספר תולדות אדם שע"י התורה יוכל להשתנות המזל להוליד אף שמצד המזל הוא עקר כמ"ש בסדר בראשית שא"א ע"ה היה עקר אך ע"י הה' שנתוסף לו והוא ה' חומשי תורה שאמור בר"מ עי"ש וע"י התורה נשתנה מזלו והוא י"ל ג"כ כאן כוונת הפסוק כי ידוע שאבותינו היו עקרים וגם יצחק היה עקר ולזה כשהכתוב רוצה להזכיר תולדות יצחק הוא מודיע מאין בא לו ההולדה ומפרש אברהם היינו על ידי שנתוסף לו ה' שהוא התורה כנ"ל מזה נמשך ונשתרש בזרעו והיה יכול להתפלל ולעשות מעשים טובים שבשביל זה הוליד את יצחק היינו שהוא עשה בו פעולה שיוכל להוליד בנים ע"י תפלתו ואותיות התורה וזהו ויעתר לו ה' לו ולא לה והבן:
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו וכו' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו יש בזה דברים עמוקים ע"ד שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי כל הדברים הם באים מהשכינה כביכול וכל החסרונות שיש לאדם יבין שהם חסרון השכינה כביכול ב"ה וב"ש כמו שהאיר עינינו בזה הענין בהרחבת הדעת לכן כל התפלות צריך להתפלל שתתמלא חסרון השכינה כביכול וממילא יתוקן חסרונו וזהו צדיקייא אינון שלוחי דמטרנותא כי הצדיקים ע"י חסרונם מבינים שיש חסרון בשכינה דוגמת חסרונם ומייחדי אותה ביחוד גמור והוא גלוי כי כל הזווגים הם בדעת ולכן נקרא זווג בשם דעת כמו וידע אדם וכו': והדעת הוא א' וזהו איה של מוסף קדושת שבת ע"ש בכוונת האר"י זללה"ה וזהו גם בלא דעת נפש לא טוב כי טוב היינו הזיווג כידוע ע"ד אמרו צדיק כי טוב והוא שאמר בלא דעת נפש לא טוב היינו שא"א להיו' שום זווג בלא דעת רק ע"י הדעת שהוא אחד מתייחדים ומתקשרים בזווגא וידוע אדני הוא דין והא' של אדני ממתיק דינים ומעלה את המלכות עליה אחר עליה כי הא' הוא הדעת וע"י הדעת הוא נעשה יחוד כנ"ל כי הוא ממתיק הדינים בשורשן והבן זה וכשנעשה יחוד נעשה הולדה והבן: ונקרא בשם אמא וידוע דשם אדני במילואיו הוא מספר תרע"א וכשחסר הא' היינו שמלכות שהוא אדני הוא בלא יחרד הוא תר"ע: וזהו שמרומז בפסוק ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו פי' הבין זה ע"י אשתו שאינו מולדת הדוגמא לזה שיש חסרון כביכול שם שא' חסר ונשאר עתר וזהו ויעתר לה': פירוש שהתפלל שיתחבר אלופו שלעולם לעתר ונעשה מזה תרע"א שהוא שער השמים כי השמם נכנסים שמה כי שם צוה ה' את הברכה ושם מולידים והבן: וזהו ויעתר לו ה' היינו שעלתה תפלתו ונעשה יחוד וזיווג והולדה שם ע"י שנתחבר ד' שהוא אלופו של עולם לעתר כנ"ל וממילא ותהר רבקה אשתו כי כמו שנעשה בעולם העליון כן נעשה בכל העולמות והבן זה מאוד כי עי"ז ותהר רבקה אשתו כי חיי ובני ומזוני במזלא תליא מילתא שהוא איה כדאיתא במוסף שבת בכוונת האר"י ז"ל והמשכיל יבין:
או יאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו: ע"פ מאמר חז"ל ויתורץ תיבת לנוכח שהיה ראוי לומר על אשתו כי אמרו חז"ל בני וכו' לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ועיין בזוה"ק ענין מזלא מה הוא והנה יצחק היה בחי' זכות שהוא היכל הרביעי כידוע והיה צריך להתפלל על בנים ובנים לאו בזכותא תליא והוצר' להתפלל לנוכח כי נכח גימ' מזלא שבמזלא תליא מילתא והבן זה היטב כי קצרתי:
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גיים בבטנך ושני לאומי' ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר: וי"ל דהתורה מרמזת לנו בזה מושיר השכל מאוד ע"פ הידוע לנו שיש שני יצרים באדם יצה"ט ויצה"ר וזה היה תכלית בריאת האדם בשני יצרים שישתדל האדם לעשות מיצה"ר יצה"ט והיינו לעבוד הש"י ב"ה בכל עניינים שהם מצד היצה"ר כמאמרם ז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם ואיתא בספרים של הרב הקדוש מפולנאה ואפי' מיצה"ר וידוע דזה לעומת זה עשה אלקים והיינו שיש אנשים שמהפכים ח"ו מיצרם הטוב ליצה"ר כשהש"י מזכה וחונן דעת לאותם אנשים ומסתכלים במעשיהם שאין בו שום תועלת ומתמיהי' על עצמם איך פעמים היו יכולין לעבוד את הש"י ב"ה לפעמים כשהיה מתגבר בו יצרו הטוב ועכשיו אפי' מיצה"ט נעשה יצה"ר ואומר א"כ למה זה באתי לעולם כיון שלא הועלתי כלום ואדרבה הרעתי את מעשי וכשבא לזה הדעת אז הוא מתחיל לחפוש ולדרוש ולחקור היטב אמתת עבודתו ית"ש ואז הש"י עונה לו ע"י שליח והיינו ע"י ידידו נאמן ביתו שאל יהיה זה לפלא בעיניו כי באמת לא עבד עדיין מעולם בשום פעם את הבורא ב"ה ומה שהיה נדמה לו לפעמים שהוא עובד הש"י ביראה ואהבה היה בשקר והיה בו גאות ולא הפעיל עדיין כלום בהשתדלות עבודתו י"ש היינו שהוא מעורב טוב ברע ורע בטוב ולא השתדל לעשות הבדלה והפרשה בין רע לטוב כי הוא עיקר התכלית להיות בדול מרע ולעשות מרע טוב כמ"ש סור מרע ועשה טוב היינו להשתדל להסיר מהרע הרע שבו ולעשותו כולו טוב ואז יוכנע היצה"ר אל הקדושה ואפשר הוא לעבוד הש"י ב"ה אפילו בעניינים שהם מצד היצה"ר וזה י"ל שמרומז בפהוקים הנ"ל ויתרוצצו הבנים בקרבה לשון ריצוץ ושבירה היינו השני יצרים שבאדם הם תמיד מרצצים ומשברים זה את זה לפעמי' מתגב' היצה"ט ונעש' יצה"ר נכנע לפניו מאוד ולפעמים להיפו' ח"ו ומזה נפעל שנעשה לגמרי מיצרו הטוב יצה"ר ותאמר א"כ למה זה אנכי היינו כנ"ל כשהש"י חונן לו דעת שמסתכל במעשיו שאין בהם שום תועלת וא"כ למה זה אנכי יצאתי לעוה"ז ומשתוקק מאוד בחפיצה וחשוקה לידע עיקר התכלית אמתת של אדם ואיך יוכל לעבוד הש"י תמיד בלי בילבול וטירוף ומהתעוררת הזה ותלך לדרוש את היינו שהוא הולך לחקור ולדרוש הת"ח שהוא את ה' שהם סביביו יתברך תמיד כמ"ש את ה' אלקיך תירא ודרשו חז"ל לרבות ת"ח ואז כשדורש היטב בדרישה וחקירה בכל לבו ובכל נפשו וחפצו אז ויאמר ה' לה היינו שהש"י עונה להנשמה שמצדה בא התעוררת זה ועונה לה ע"י שליח כפירש"י היינו ע"י הצדיק הנ"ל שני גיים בבטנך ופרש"י גיים כתיב לשון גאים וכו' והיינו שזהו מחמת שתחלת מחשבתך היה רק בגיאות וזהו בבטנך לשון הריון ע"ש המחשבה היינו בתחלת עבודתך את הש"י לא היה בשום פעם בשלימות רק היה בגיאות ופניות ושקרים ולכך יש כח ביצה"ר להתגבר עוד לפעמים וישאר כך לעולם ח"ו היצה"ט נכנע ת"י כאותן אנשים שמהפכים מיצרם הטוב ליצה"ר חלילה כנ"ל אבל עיקר התכלית הוא ושני לאומים ממעיך יפרדו והיינו שתראה להפריד הרע מן הטוב לגמרי ותהיה בדול מן הרע לגמרי שלא יהיה בהטוב שום עירבוב מהרע ולאום מלאום יאמץ והיינו שתשתדל שיתגבר תמיד ויאמץ א' משני יצרים על חבירו והדר מפרש הפסוק איזהו שיתגבר ורב היינו היצה"ר שנקרא רב שהוא בא קודם היצה"ט יעבוד צעיר היינו שיכנע לגמרי תחת יד היצה"ט הנקרא צעיר כמו ילד מסכן וחכם ואז תוכל לעבוד הש"י באמת ובלב שלם בשלימות גמור בלי שום בלבול וטירוף רק בזכות הדעת והבן:
או יאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' י"ל בדרך רמז ע"ד תולדותיהן של צדיקים מע"ט ותורתן וזהו שמרמז הפסוק ויתרוצצו היינו כשהצדיק הוא שקול בדעתו ומסופק אם אמר תורה לצורך קיום העולם או לכבוד הקב"ה ואינו יודע איך ומהיהיה כוונתו ותאמר א"כ למה זה אנכי היינו אנכי הוא כללות כל התורה כידוע במ"א והוא שאמר א"כ שאני מסופק בדבר למה זה אנכי היינו למה לי כלל לומר תורה כיון שאיני יודע מה רצון הקב"ה ותלך לדרוש את ה' היינו מזה גופא הלך לדרוש את ה' והבן זה היטיב:
או יאמר ותאמר א"כ למה זה אנכי: כי איתא במדרש עשו הוא אותיות ע' שו"א והוא רמז שעשו הוא משלים לע' אומות בשוא שלו וזה י"ל הרמז כאן בפסוק אם כן כן מספר ע' היינו אם יש שקר כזה בעולם למה זה אנכי היינו התורה שכל התורה נכלל בתיבות אנכי כנ"ל כמה פעמים והיינו ללמוד התורה בשקר ח"ו למה זה או י"ל להיפוך למה לי השוא והשקר כיון שיש אנכי שהוא התורה המשבר השקר והוא על דרך על מה שוא בראת וכו' והבן היטיב:
ויקראו שמו עשו וכו' יש להבין זה השינוי שאצל עשו נאמר ויקראו ואצל יעקב נאמר ויקרא שמו יעקב לשון יחיד ודרשת חז"ל ידוע וי"ל דרך רמז ע"ד המדרש הנ"ל שעשו הוא שוא ושקר והוא שמרמז הפסוק ויקראו לשון המשכה ואסיפה היינו שרוב המון נמשכים אחר השקר והשוא אבל אצל יעקב שהוא מדת אמת ע"ד תתן אמת ליעקב כתב ויקרא לשון יחיד והיינו מחמת שזה המעט מן המעט והוא אחד בעיר שמקרב עצמו אל האמת:
עוד י"ל מחמת שהשקר הוא בפרידה ע"ד ונרגן מפריד אלוף היינו אחד לכך נכתב ויקראו שהוא בפירוד שקר הנקרא עשו כנ"ל שהוא גור' פירוד ח"ו ואמת הוא להיפוך שמקשר ומייחד באחדות גמור לכך נכתב אצל יעקב שהוא אמת ויקרא לשון יחוד:
או י"ל ויקרא שמו יעקב שהוא מרמז ויקרא שמו של הקב"ה היינו מי הוא שיכול לקרוא הש"י ב"ה יעקב היינו מי שהוא ממדרגת אמת כמ"ש קרוב ה' וכו' לכל אשר יקראוהו באמת והבן:
ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה וכו' צריך להבין כפל האדום וי"ל דזה גלוי לכל בעלי הדעת כי סוד האדם הוא בכל העולמות ובכל הדוממים וצומחים וחיים ונבין זה ע"ד משל ודמיון כשאדם אינו אוכל כמה ימים הוא יכול למות ברעב וכשאוכל כזית לחם הוא משיב נפשו בזה ממילא נשמע שיש בכזית זה סוד אדם שלם והיינו החיות הרוחניות שבתוכו כח אלוקות אשר הוא בסוד אדם וכן הוא בכל הדברים והוא החילוק בין הצדיקים עובדי ה' ובין רשעי ארץ ר"ל כי הצדיקים מדבקים עצמם תמיד בכל דברים גשמיים לשורש החיות שבהם ד"מ כשהצדיק אוכל אינו אוכל רק לשובע נפשו הרוחניות שיוכל לדבק עצמו בעבודת הבורא ב"ה: וכן בכל הדברים הגשמיים כשעוסק בהם אינו מדבק לגשמיות הדבר רק לפנימיותו סוד חלק אלוה שבתוכו ולכן יש צדיקים שגופם זכים ג"כ והרשע עושה להיפוך אינו מדבק עצמו כלל לרוחניות הדבר רק לגשמיות הדבר וידוע שדבר המחיה כל הדברים היא חכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית גם החכמ' תחיה בעליה והחכמה נקרא בשם בכור וזהו קדש לי כל בכור כי הוא חכמה שהוא בחי' קודש ולכן כשראה יעקב בדברי עשו שהכפיל בדבריו מן האדום האדום הזה ורימז בזה שאינו חפץ כלל ברוחניות הדבר רק מן האדום הזה שהוא ממש הגשם: אז אמר מכרה כיום את בכורתך לי שלא יהיה לך שום חלק כלל בחיות כל הדברים שהוא בחי' בכור כנ"ל נמצא עולה יפה התכת הפסוקים אחר דברי עשו הלעיטני נא וכו' אמר לו יעקב מכרה את בכורת' לי כי זה תלוי בזה כנ"ל: וזהו חלק עוה"ז ועוה"ב שאמרו חז"ל שחלקו ביניהם והבן רוב דברי אלו קבלתי ע"פ הקדמה ששמעתי מן המנוח מוהר"ר נחמן הארידענקיר זללה"ה:
ויאמר יעקב אל עשו השבעה לי וישבע לו הנה האוה"ח פירש בכאן פילפול גדול איך שכוונת יעקב היה בכל דבריו להעמיד על צד הדין שלא יוכל עשו לטעון אח"כ שום טענה ע"ש ואענה גם אני חלקי כי ידוע ששבועה צריכה להיות על דעת המקום ועל דעת הב"ד ואיך מרומז כאן שישבע ע"ד זה וי"ל כי לכאורה גם תיבות לי מיותר והיה די לומר השבעה סתם אך י"ל שבתיבת לי שאמר רימז לו ענין זה כי ידוע אברהם יצחק יעקב הם תלת דיינין כנ"ל בשם אא"ז נ"ע זלל"הה ויעקב היה כלול מכולם שלימותא דאבהן נמצא היה הוא עצמו ב"ד גם ידוע שיעקב היה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה כנ"ל זה כמה פעמים וכמ"ש האוה"ח על פסוק והיה ה' לי לאלקים עיי"ש וכך עלתה בידו שנעשה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה שהוא גימ' מקום בהכאה נמצא בזה שאמר יעקב השבעה לי היינו שישבע לו כלל שניהם כי הוא היה בחי' ב"ד ותהא שבועה ע"ד ב"ד וגם ע"ד המקום כי היה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה שהוא מספר מקום בהכאה כנ"ל וק"ל:
ענין הבארות שחפר יצחק הם בוודאי דברים נסתרים ומבואר בזוהר ולפע"ד יש בהם רמז אל עליות עולמות בתפלת שחרית כי בתחלה חפר באר ורבו עליה ונקרא שמה עשק כי התעשקו עמו והוא רמז אל עולם עשיה ששם נכנסין תחלה ושם יש קליפות ויש לו מריבה עמהם עד שמבטלם ואח"כ חפר באר אחרת היינו שעלה לעולם היצירה ששם אין כ"כ קליפות אבל מ"מ עדיין יש קליפות ולכך נקרא שמה שטנה ואח"כ חפר עוד באר היינו שעלה לעולם הבריאה ששם שוב אין קליפות ולכך לא רבו עליה ויקרא שמה רחובו' ואח"כ חפר עוד באר אחרת היינו שמשם עלה לעולם אצילות והבן:
ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע הנה כבר נתבא' זה לעיל שבוודאי יש בענין הבארו' שחפרו כל אחד מאבו' אורות וסודות עליונים עמוקים וכל הסיפור שבתורה אודות הבארות שסתמו פלשתים וחזר יצחק וחפרם בוודאי לא דבר רק הוא שזה היה פעולת אבותינו הקדושים ובזה היה ענין עבודתם להש"י ב"ה כל אחד לפי מדריגתו ובחינתו ושורשו הזך והנה יצחק היה בחי' דין כנודע ע"כ בוודאי היה כל השתדלות פעולותיו לבטל הדינים ולהמתיק' בכלל הרחמים והנה קבלתי מן אא"ז נ"ע זלל"ה שם הוי"ה ב"ה הוא שורש כל החסדים ושם אלקים הוא שורש כל הדינים ר"ל וזה י"ל שרימזה התורה בסיפוריה הקדושים אצל ויריבו על הבאר כתיב ויאמרו לנו המים פי' שזה מריבת הקליפות ויצה"ר לבטלו מעבודתו ית' ויתעורר ח"ו אלקים שהוא גימ' לנו ושורש כל הדינים ויוכלל ח"ו חסדים בדין ע"י התגברות הדינים וזה לנו המים היינו החסדים שהם בחי' מים יהיה לנו היינו שיהיה נעשה מהם ח"ו אלקים גימ' לנו שהוא שורש כל הדינים וראה יצחק בהשתדלותו לבטלם וכשחפר עוד באר אחרת ולא רבו עליה והפעיל פעולתו הזכה אז בשלימות ויאמר כי עתה הרחיב שנעשה הרחבה ה' לנו פי' שנמתקו כל הדיני' שהם שורש לנו גימ' אלקי' ונכללו בחסדים ורחמים שורש שם הוי"ה ב"ה והבן:
ויאמר אנכי עשו בכורך ותמהו כאן כל המפרשי' איך יעקב שהוא מדת אמת יוציא דבר שקר מפיו ופירוש רש"י דחוק מאוד שתיבת אנכי אין לו שום פירוש ולפענ"ד נראה כי גלוי וידוע כי יעקב הוא התורה ממש וכבר נתבאר זה לעיל כמה פעמים ובזה יבואר ג"כ השינוי לשון של יעקב מן עשו שעשו אמר אני ויעקב אמר אנכי אבל האמת הוא שקושיא חדא מתורצת בחברתה שכך אמר יעקב כששאל לו יצחק מי אתה הודיע לו שהוא אנכי היינו התורה כולה הכלולה בתיבת אנכי ועשו בכורך כפירש"י ויצחק הבין כפשוטו ויש עוד בזה לאלוה מילין:
או יאמר ויאמר אנכי עשו בכורך: והקושיא מפורסמת כנ"ל וי"ל שלשונו ידבר צחות ומרמז על ענין אחר ונקדים מאמר חז"ל בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית היינו כל העולמות נבראו בשביל עול' העשיה הזה ועולם העשיה נבראו בשביל אדם דעשיה והוא היה סוף המעשה ותחלת המחשבה: והנה יעקב היה גמר ושלימות תיקון אדה"ר וזה שרימז יעקב אע"ה אנכי עשו היינו אדם דעשיה בכורך הוא ראשית המחשבה כנ"ל שבו ניתקן אדה"ד שהיה ראשית המחשבה והבן:
קום נא שבה ואכלה וכו' י"ל בזה ע"ד הסוד כי נקודת שבא הוא בחינת גבורה כמ"ש בתיקונים שהוא בחי' יצחק ונא הוא בחי' חולם כמ"ש בהקדמת תיקונים שחולם הוא בחי' הוי"ה אהי"ה עם ארבע אותיות הויה גימ' נא עי"ש ויעקב היה בחי' תפארת שהוא חולם כידוע והוא שרימז בדבריו קום נא שבה היינו נא שהוא החולם והוא בחי' הויה ב"ה שהוא שורש החסדים יקום לשבא שהוא בחי' גבורה כי אחה"ע מתחלפים והיינו שימתקו הגבורות והדינים שהם אלקים על יד יעקב ואח"ז יוכל להיות יחוד קב"ה ושכינתיה וזהו ואכלה ע"ש היחוד כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל וזהו ואכלה מצידי היינו מצדו ועל ידו יהיה היחוד והבן:
ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו ודרשו רז"ל שהוא רמז כשהקול של יעקב בתורה אז אין ידים של עשו שולטות ומקשין העולם הא לפי התכת הלשון הוא להיפוך כשהקול קול יעקב אז והידים ידי עשו משמע אדרבה שאז שולטות ח"ו ולפע"ד נראה לפרש הפסוק ע"ד הגמרא ולרמז אחר והוא כי ידוע כשישראל עושים רצונו של מקום אז מלאכתן נעשית ע"י אחרים כמ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם היינו שהאומות מתעסקים בצרכי ישראל ומכינים להם כעבדים אל אדוניהם וגם בזוה"ק איתא כן על פסוק אל תיראו את עם הארץ כי לחמינו הם אינון בגרמייהו מזמנים לאינון דמשתדלין באורייתא: ולפ"ז י"ל שזה מרמז הפסוק הקול קול יעקב היינו כמאמרם ז"ל כשקולו של יעקב בתורה ומשתדלין בה אז והידים שלהם שצריכים לעשות עסקיהם ידי עשו היינו שהאומות עוסקים בצרכי ישראל ומכינים להם כל צרכיהם כעבד אל אדוניו וממילא ח"ו להיפוך וד"ל וק"ל:
ויתן לך האלקים מטל השמי' ומשמני ארץ וכו' ופירש"י יתן ויחזור ויתן לתרץ תיבת ויתן גם צריך להבין מלת האלקים והיה די לומר אלקים וי"ל דרך רמז שזה יהיה הנתינה שיתן לו האלקים היינו שישפיע הש"י עליו אלוהותו בכל עת ויהיה דבוק תמיד בהשם ב"ה בכל עת יותר ויותר וזהו יתן ויחזור ויתן היינו שתמיד יהיה זה הנתינה שופע עליו שיתחדש בכל עת ויהיה תענוג ודביקות חדש ע"י השפעות אור אלהותו ית"ש עליו וזהו ג"כ מטל כי טל גימ' ה' אחד והיינו שברכו שיתיחד השם הוי"ה ב"ה עליו בקביעות ויהיה דבוק בה' אלקים שורש אהבה ויראה וזהו ויתן לך אלקים מטל וכו' וזהו ג"כ פי' הפסוק והיה ה' לי לאלקים היינו שיתן עליו תמיד דבוקותו ואחדותו ית"ש והבן:
או י"ל ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ וכו' י"ל בזה ע"ד כל העוסק בתורה טל תורה מחיהו ושמעתי מאא"ז זללה"ה כי יש ל"ט מלאכות שהם לצורך חיות וקיום האדם אך כשעוסק בתורה אינו צריך ל"ט מלאכות גשמיות כי הטל תורה מחייהו וי"ל שלכך נקרא הת"ח שעוסק בתודה בחי' שבת כיון שהוא שובת מן הל"ט מלאכות ואינו צריך להם כי טל תורה מחייהו וזה י"ל שמרמז הפסוק בברכתו של יעקב ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' היינו שלא תצטרך לט"ל מלאכות הגשמיים רק יתן לך את כל מטל השמים דלעילא וק"ל:
או יאמר ע"ד ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו י"ל בדרך רמז גאלה גימ' טל ע"ד שאיתא בכוונות מוריד הטל הוא ר"ת שם מ"ה ואותיות יו"ד ה"א וא"ו של שם מ"ה הוא גימ' טל ע"ש והכוונה לאנהרא לה' תתאה וזהו גאלה שהוא גימ' טל תתנו לארץ היינו לאנהרא לה' תתאה וזהו לארץ וזה י"ל ג"כ כאן ויתן לך האלקים מטל השמים ע"י אותיות יה"ו גימ' טל ומשמני הארץ היינו לאנהרא בזה לה"א ארץ היינו ה"א תתאה והבן:
גם י"ל ע"ד דאיתא בכוונת המברך את עמו ישראל בשלום שהיחוד הוא מקודם אלקים ואח"כ הוי"ה וזהו ויתן לך האלקים היינו בתחלה אלקי' ואח"כ מטל השמים ומשמני הארץ שהוא הוי"ה ב"ה טל הוא מספר יה"ו והאר' רמז על ה"א תתאה כנ"ל היינו שכך יהיה ענין היחוד כנ"ל והבן:
ויאמר יצחק מי איפא וכו' בטרם תבוא ואוכל מכל ואברכהו גם ברוך יהיה: י"ל בזה ע"ד דאיתא בזוה"ק על פסוק וה' בירך את אברהם בכל דא רזא דמהימנות' ע"ש והוא שאמ' הפסוק ויתן אברה' את כל אשר לו ליצחק היינו שאברה' נתן ליצחק מדת כל שהיה לו שהוא רזא דמהימנותא כנ"ל ועד"ז י"ל פירוש הפסוק ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה היינו בשביל זה לא תחסר שאין בו שום חסרון מפני כל בה היינו שיש להם מדת כל שהוא רזא דמהימנותא וזה י"ל הפי' שאמר ואוכל מכל היינו שע"י אכילה זו נתעורר עליו כל דלעילא והאמין שהוא ראוי לברכה והוא שרימז ואכל אותיות אכל הוא אל"ף כ"ף למ"ד והינו שהכניס אלופו של עולם בכל וזהו ואברכהו היינו בזה עצמו ברכתי אותו ג"כ גם ברוך יהיה ע"ד דאיתא בזוה"ק על פסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד היינו שלעתיד השם הוי"ה יתהווה לאותיות יהיה היינו שלא יהיה שום פירוד ח"ו בין ו"ה ויהיו שווים כמו י"ה שהוא תמיד בחבורא תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין וזהו גם ברוך יהיה בפרט שידוע שיעקב היה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה והמש"י:
ותאמר רבקה הנה שמעתי אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר ויראה האי לאמר מיותר שאינו לאמר לזולתו וי"ל לפע"ד כי יצחק אמר זה אל עשו בהסתרה ועכ"ז שמעה רבקה והבינה מזה שמה' היה זה כדי לאמר ליעקב שיקבל הברכות וזהו ותאמר רבקה הנה שמעתי את אביך מדבר היינו ממה ששמעתי מה שהיה מדבר ע"כ הוא לאמר היינו שמה' היתה זאת כדי לאמר לך שתקבל הברכות וק"ל:
בזוה"ק מקשה מה עדיפא ברכתא דיעקב מברכתא דעשו כי ביעקב כתיב ויתן לך האלקים מטל השמים ובעשו כתיב ג"כ הנה משמני הארץ יהיה מושבך ע"כ ונלפע"ד שיש בזה חילוק גדול כאשר נדקדק בלישנא של יעקב אמר ויתן לך האלקים מטל השמים: ולעשו אמר משמני הארץ סתם ולא אמר כלל תיבת אלקים והענין הוא שלעשו בירך שיהיה לו ארץ שמינה ואם יהיה כוכב או מזל הארץ או מדינה הלז רע על רעב או על צמא לא ישתנה בוודאי וליעקב הוסיף בדבריו תיבת אלקים ויתן לך אלקים היינו שיתפלל אל המקום בעת הצורך ויתן לו מטל השמים ומשמני הארץ אף שמצד הכוכבים ומזלות יחויב שלא יהיה להם ח"ו נתן ליעקב ולבניו כח זה שיוכלו לשנות המזל ולשדד המערכות ע"י תפלתן ומע"ט כמעשיות הנזכר בגמרא שהיה עצירות גשמים ורז"ל הורידו גשמים בתפלתן וכמעשה דאליהו ז"ל ולכן בכל מקום מהאומות שיש אחד מישראל לא ירעבו ולא יצמאו כי ה' אלקיו עם הישראל להשביעו כל טוב ולצריו משביעו הש"י ג"כ ואף שמצד המזל יחויב שיהיה על הארץ עצירות גשמים חלילה היהודי מהפך מרעה לטובה ע"י כח אלוה אשר בקרבו שהוא משנה המזלות ומשדד המערכות וזהו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני האר' וק"ל: