ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון י"ל בזה ע"ד הסוד כי איתא בתיקונים בחינת מלכו' נקרא קרית ארבע ע"ש ארבע שמהן דמתחברן בה הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י ע"ש ויש להסביר הדבר קצת כי ידוע שמדת מלכות הוא המחלקת מזון וטרף לביתה וחוק לנערותיה והיינו בתחלה צריך האדם להשתדל בעבודה להמשיך מתתא לעילא ומעילא לתתא: מתתא לעילא בסוד הוי"ה אדנ"י ומעילא לתתא בסוד הוי"ה אהי"ה ובמלכות נתחברו הד' שמות אלו כי שם הנחתן וכשיגמרו היחוד של ארבע שמות הנ"ל אז מלכות מולדת כל טוב בעולמות ומחלקת מזון ושפע לכל הנבראי' ואז היא נקראת אימא כמו אימא עילאה אפקת שית כך היא אפקת שית היכלין ועיין בזוהר בכמה מקומות וידוע חברון נקרא עלמא דאתי ע"ד וחברון שבע שנים נבנתה וכו' ועיין בזוהר שלח לך וזה י"ל פירוש הפסוק ותמת שרה השכינה נקראת שרה ותמת היא לשון תמימות ושלימות והיינו השכינה כביכול נעשה תמה ושלימה בקרית ארבע היינו באותו מקו' הנקרא קרית ארבע כנ"ל כד מתחברן ארבע שמהן מתתא לעילא ומעילא לתתא היא חברון היינו אז נעשה בחי' אימא כנ"ל והבן זה ויש לפי דרך זה רמז לרוב הפרשה והמשכיל יבין:
ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל: י"ל בדרך רמז ע"פ הידוע שבאברהם היה כלול כל התורה כנ"ל כמה פעמים זקן היינו קנה חכמה וממילא היא ג"כ יראה שהחכמה קשורה עם יראה כמו אם אין יראה אין חכמה גם כי היראה הוא קן וכלי להחכמה וזהו קנה חכמה יראה עם חכמה בא בימים היינו מדות כמו ומדת ימי ומדות היינו לבושין כמו ולבש הכהן מדו בד וכו' והיינו כשבא לחכמה ויראה עשה לבושין לאורייתא וה' בירך את אברהם בכל השכינה נקראת בכל שממנה כל השפעות ובזה הבחי' ה' בירך לאברהם והבן:
או ירמוז ואברהם זקן בא בימים כי השבעה רועים נקראים ז' ימים והחסד הוא עם כולם כידוע בכוונת וזהו ואברהם שהוא מדת החסד זקן תרגומו סיב שהוא גימ' ע"ב שהוא ג"כ חסד כידוע בא בימים היינו עם כל הז' ימים והבן:
או יאמר ע"ד דאיתא בגמרא יש מהם אמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו וזהו מפני שיבה תקום ע"ד דאיתא בזוה"ק קדם שיבתא דילך תקום היינו שתשוב בילדותך ואז והדרת פני זקן היינו שלא תבייש זקנותך כמאמרם ז"ל אשרי ילדותינו וכו' וזה י"ל ג"כ כאן ואברהם בא בימים היינו שהוא בא בכל הימים שאף בימי הילדות היה מקרב עצמו להש"י וזהו אשרי ילדותינו וכו' והבן:
או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל: כי בכל אדם יש כ"ב אותיות התורה כמ"ש בספר יצירה שקשר כ"ב אותיות בלשון וכו' אך כפי מדתו של אדם כך הם צירופי אותיותיו ואברהם שהיה מדתו מדת החסד היו צירופיו כסדרן שהוא ויסע כידוע ויצחק שהיה מדת הגבורה היה צירופיו שלא כסדרן כפסוק ויבא שהוא למפרע אך באברהם היה ג"כ מדת הגבורה שיוכל להוליד את יצחק כמו שכתבתי לעיל על פסוק שוב אשיב אליך והנה בן לשרה אשתך וכו': וזה י"ל ואברהם שהיה מדת החסד בא היינו אותיות א"ב שהוא למפרע שהיה בו בחי' יצחק ג"כ וזהו וה' בירך את אברהם בכל ואמרו ז"ל בכל גימ' בן היינו שעי"ז היה יכול להוליד בן שהוא יצחק מצד הגבורה והבן:
או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל ולבאר זה נקדים לפרש הפסוק ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם כפי אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח שהיא רמז כי ידוע לפתח חטאת רובץ והיצ"הר בא קודם היצה"ט ומפתה אותו בתחבולותיו לילך אחר תענוגי שקר וחכמות זרות אשר ע"ז נאמר חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו ובאמת חכמה כזו אינו חכמה כלל כי יש לה סוף כמו כל תענוגי עוה"ז ודברים גשמיים יש להם סוף ותכלית כגון אחר פטירת האדם אבדה ונסרחה חכמתו ואין חכמה זו חכמה שלימה אבל איזהו חכמה שלימה אותם שאינם שומעים לעצות ותחבולות של היצה"ר וממאסים בחכמות זרות ואינם בוחרים רק בחכמת התורה והעבודה שהיא אין סוף ואין תכלית כמו הש"י שהוא א"ס כי אורייתא וקב"ה וישראל כולהו חד וחכמה זו לעולם עומדת ואפילו לאתר פטירתו כמאמר רב גידל לעולם יראה אדם כאלו בעל השמועה עומד לנגדו עיין לעיל מזה והיא הנקרא חכמה שלימה שבכל יום ויום נתרבה ומוסי' והולך וחכמתו עושה פירות ואינו נפסק לעול' וזהו שמרמז הפסוק ותרב חכמת שלמה היינו אותו החכמה שהיא שלימה ותמימה והיינו חכמת התורה אותה החכמה נתרבה והולך ומוסיף תמיד יותר מכל חכמת בני קדם היינו אותם ההולכים אחר חכמת היצה"ר הבא מקודם והם נקראים בני קדם וחכמתם נפסקת ונאבדת אבל חכמת אמת קיים לעד ולעולמי עולמים הגם שי"ל מכל חכמת בני קדם היינו מאותם החכמות עצמה של היצה"ר נתרבה החכמת אמת ע"ד איזהו חכם הלומד מכל אדם ואפי' מיצה"ר והבן זה ואין אנו בביאור זה כעת ועפ"ז נבין מה דאיתא בזוה"ק כי בימי שלמה היה הסיהרא באשלמותא כי ט"ו דורות היו מאברהם ועד שלמה לכן היה מלכותו על כל העולם כמ"ש והוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה כמאמר רב ושמואל עיי"ש בזוה"ק וגם איתא שהיה מלך על עליונים ותחתונים ואף בחיות ושדים ולהבין זאת כי אז היה סיהרא שהוא בחי' מלכות בשלימות כי מלכותו בכל משלה פירוש בחי' מלכות דאצילו' מושלו' ומכניע כל הקליפות דעשיה וזהו משלה אותיות שלמה היינו מפני שהיתה שלימה לכך בכל משלה וע"ז ירמוז שמו שלמה שהיה בשלימות ולכך היה מלכותו בכל משלה מעליונים עד תחתונים ואפי' כל הקליפו' היו נכנעים תחת ידו והבן ועתה נבא אל הביאור במה שהתחלנו בו ותחלה נבאר באברהם ואח"כ בכל אדם ואדם כי אברהם הוא מדת החסד וחסד שורשו בחכמה וחכמה קשורה עם יראה כמאמר חז"ל אם אין יראה אין חכמה וזהו ואברהם היינו שבתחלה היה במדת החסד זקן זה קנה חכמה ומחכמה נעשה ממילא יראה היינו בתחלה היה הא"ב כסדר שהי' האב ואחר שהוליד את יצחק והיה הא"ב מהופך מדת הגבורה ונעשה בא ואח"כ בימים הוא בחי' יעקב שהיא כולל ב' ימים כי המדות נקראים ימים כי בששת ימים לא נאמר אלא ששת ימים עשה ה' והם המדות כדאיתא בזוה"ק ובתיקונים וה' בירך את אברהם בכל פירוש נעשה המשכת החסד שהיא הוי"ה ב"ה ביסוד הנקרא ברוך ע"ש בריכה וזהו את אברהם היינו עם אברהם ועל ידו נעשה זה ואח"כ בכל הוא מדת מלכות וכשהוא מליאה ומתברכת מכל המדות נקראת שלימה וזהו ומלכותו בכל משלה שהיא מלכות שלימה ומושלת בכל כי קודם היחוד נקרא פרוסה ואחר היחוד נעשה שלימה ובכל משלה ומכנעת כל הקליפות והבן וכן הוא בכל אדם ואדם ובכל דור ודור כי התורה היא נצחיות ומורה הדרך ילכו בה כאשר הלכו האבות כמאמר חז"ל שחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעש' אבותי והענין הוא כשאדם עובד את ה' מאהבה שלא ע"מ לקבל פרס הוא קשור במדת החסד כמו ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד וחסד שורשו בחכמה ויראה כנ"ל כי העובד מאהבה הוא ירא שלא לפגום ולצער חלילה את אוהבו ואחר שזכה לבוא למדת יראה בחי' יצחק זוכה לבוא למדת אמת בחי' אמת ואמת יורה דרכו איך לעשות נחת רוח לאוהבו ולמלכו ואלהיו ומקרב כלהעולם והבריות לה' עד שמגלה ומפרסם אלוהותו על כל העול' וזהו המשכה מעילא לתתא כמו שאמר אאע"ה בתחלה היה רק אלקי שמים ועכשיו גם אלהי הארץ שהמשיך אלוהותו כביכול לכל העולם וזהו בירך את אברהם בכל כנ"ל ע"ד ומלכותו בכל משלה כנ"ל שנעשה שלימה במלכות כביכול ע"י אברהם וכן היא באדם ממש כשממשיך חכמתו בכל האברים שלו ומקדש כולם לה' נעשה שלם: וזהו והיה מחניך קדוש והיינו שכל האברים יהיו קשורים עם החכמה הנקרא קודש ולא יראה בך ערות דבר שלא יראה שום קליפה וערוה נגד השכינה הנקראת דבר כי כולם יהיו בטלים ומבוטלין כל הקליפות ר"ל בל יראה ובל ימצא וזה יהיה בביאת משיח צדקינו ב"ב לעולם יראו עינינו וישמח לבנו בבא"ס:
או יאמר ואברהם זקן בא בימים ע"פ מאמר חז"ל זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן וכו' נמצא בכל יום ויום מוסיפים חכמה ודעת ומזה נמשך שבזקנותם מלאים חכמה ודעת וזה י"ל שמרמז הפסוק ואברהם זקן זה שקנה חכמה בא בימים היינו בריבוי ימים זכה לחכמה כנ"ל כ"ז שמזקינים וק"ל:
או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל ולבאר זה נקדים לבאר פסוק ביחזקאל והיה מעיין יוצא מבית ה' וכו' ועל שפתו יעלה עץ מזה ומזה והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה י"ל בזה שורש הדברים הוא כי בית נקרא יראה כמאמרם ז"ל על מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים חבל על דלית ליה דרתא וכו' וחכמה ויראה דבוקי' זה בזה ובמקום שיש יראה יש חכמה כדאיתא באבות אם אין יראה וכו' כי זה עיקר החכמה מחמת היראה כי החכמה בלי יראה אינו חכמה כלל ולאולת תחשב וכשאדם מדבר דברי תורה או שאר דברי חכמה ביראה עושים דבריו רושם בכל דיבור ודיבור: ויש צדיקים אפילו כשמדברים דברי חולין ע"ד שיחתן של ת"ח צריכה לימוד אזי דבריה' עושים ג"כ רושם ופועלים הרבה טובות למקום כביכול כידוע זה מאבותי ז"ל וד"ל והנה חכמה נקרא מעיין שהוא נביעו הנובע כדאיתא מעיין חכמה וזה י"ל והיה מעיין יוצא מבית ה' היינו כשהחכמה הנקרא מעיין יוצא מבית ה' היינו מהצדיק ביראה הנקרא בית ה' כנ"ל וכו' שהמעיין מתגבר כמבואר שם בפסוק ועל שפתו יעלה עץ פירוש כשהוא דבוק בחכמה עם יראה טהורה אז מן החכמה יהיה נובע בפיו ובשפתיו תורה הנקרא עץ והיה פריו למאכל פי' שע"י התורה שאומר הצדיק ביראה הוא מייחד יחודים עליונים שהוא בחי' אכילה ע"ש היחיד והזיווג ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל ועליהו היינו השיחת חולין שלו שהוא דומה לעלין שהם חוץ לפרי יהיה ג"כ תועלת לתרופה היינו שע"י יהיה רפואה למי שצריך וחז"ל דרשו תרופה להתיר פה אלמים וחד אמר פה של עקרים ושניהם אמת שע"י דיבוריו שהם חולין על טהרת הקודש יכול להתיר פה אלמים ופה של עקרים וזהו ואברהם זקן היינו קנה חכמה שהיא חכמה ויראה כנ"ל כמה פעמים בא בימים ימים היינו מדות כנ"ל פי' כשמגביר החכמה וממשיך החכמה בכל המדות שלו וימים אותיות יַמִים הנקראים בשם צינורות וזהו וה' בירך את אברהם בכל דהיינו שממשיך דרך הצינורת למדות דהיינו ומלכותו בכל משלה אשר משם נפעל כל דבר וע"י החכמה נתהפך כחומר חותם כל דבר מהויה זה להויה אחרת ולכן דרשו חז"ל ועליהו לתרופה כי ע"י החכמה יכול להפך ולשנות הטבע ולהתיר פה אלמים וכו' כי כולם בחכמה עשית והבן וזה י"ל והמלך דוד זקן בא בימים פי' כי מלכות הנקרא מלכות בית דוד כשהוא קשור בחכמה ויראה שהוא בחי' זקן בא בימים היינו על ידי המדות שהצדיקים מעלים מדת מלכות לאחר דאתגזרת ע"י מדותיהם שממשיכים בהם חכמה כנ"ל ואז ויכסוהו בבגדים פירוש כשזוכה לזה שנעשה יחוד מלכות עם המדות ע"י החכמה אז יתפרדו כל פועלי און ואין להם שום שליטה על האדם וזהו ויכסוהו כשהיצ"הר רוצה לכסות ולהסתיר הש"י ממנו שלא יזכור בה' רק ישכחוהו בבגדים היינו לשון בגידה שיהי' בוגד ח"ו בה' ולא יחם לו היינו שאינו יכול לחמם אותו בשום דבר כי אין לו שום תענוג שיהיו לבושין להתלבש ח"ו בבגידות וחטאים כי יתפרדו כל פועלי און וזהו ויבקשו למלך נערה בתולה כי ע"י המתקת הדינים נעשה נערה לבוא אל המלך והמשכיל יבין:
או יאמר וה' בירך את אברהם בכל ואמרו חז"ל בכל גימ' בן וי"ל הרמז בזה על דרך שאנו מתפללין אל תשליכנו לעת זקנה והיינו כי לעת זקנתו של אדם תש כוחו וזהו ככלות כחינו וכו': וידוע דתשות כח הוא בחי' נקבה כמאמרם ז"ל על ואת תדבר אלינו אצל מרע"ה מלמד שתש כוחו כנקבה ע"ש וזה י"ל שמרמז הפסוק ואברהם זקן בא בימים היינו אפילו לעת זקנתו וה' בירך אותו בכל גימ' בן היינו שהיה עובד את הש"י ב"ה בכח וגבורה והתגברות בחי' דכר ולא היה לו שום בחינת נקבה שהוא תשות כח נגד עבודת הש"י ב"ה והוא ברכת הש"י שבירך אותו בזה וק"ל:
או יאמר ע"ד שאמרתי על פסוק ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו' היינו שהחוקי' והמצות הם עצמם הצדיקים ע"ד אור זרוע לצדיק היינו אור של המצוה נזרע ונולד ממנו צדיק המאיר לעולם באותו מצוה שהוא שורשו וזהו ספר תולדות אדם עיין בפרשה בראשית וי"ל שזהו ג"כ מרמז הפסוק כאן ג"כ כי ידוע שאברהם הוא כולל כל התורה שכל התורה כולה נכלל בו כנ"ל כמה פעמי' יעוי"ש וזש"ה ואברהם היינו התורה שהיא רמ"ח מצות עשה מספר אברהם וה' בירך אותו בכל גימ' בן פירוש שנולד מזה בן גימ' בכל היינו מן המצות עצמם נולד בן שהוא בכל והיה כלול בו כל התורה והבן:
או יאמר ע"ד שאמר דוד המע"ה לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד והענין הוא כי ידוע שדוד המע"ה חיבר הספר תהלים חמשה ספרים נגד חמשה חומשי תורה נמצא כלול וגנוז בו כל התורה כולה והיינו כשבאו עליו צרות ד"מ ויאמרו הזיפים וכו' אז חיבר קפיטיל תהלים שהסתכל באותיות ותיבות של אותו הצרה ונתגלה לו ע"י זה איזה אור מן התורה וחיבר כנגדו קפיטיל תהלים שבוודאי יש כנגדו איזה פרשה מן התורה והוא שאמר לי קוו רשעי' לאבדני קוו לשון אסיפ' היינו שנאספו עלי רשעי' לאבדני ועי"ז עדותיך אתבונן היינו שעי"ז נתגל' לי אור התורה והעדות כנ"ל אבל ביקש שהש"י יראהו נפלאות מתורתו מתוך נחת רוח והרחבה והיה בדיח' דמלכא ואמר מילתא דבדיחותא לכל תכלה ראיתי קץ אבל רחבה מצותך מאוד וכשתרצה להראו' לי תורתיך ע"י צרות יהי' ח"ו אין קץ לצרותי ומי יוכל שאתו והבן וזה י"ל פירוש הפסוק ואברהם היינו התורה כנ"ל בירך אותו השם הוי"ה ב"ה היינו שילמוד תורה בבחי' חסד שהיא בכל גימ' בן בחי' דכר והמשכיל יבין:
או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל: צריך להבין החיבור זה לזה ונקדים לתר' מאמרם ז"ל זקן זה קנה חכמה מנין לומר כן שמא דבר אחר קנה אך דהאמת הוא דלית שום קנין אחר רק חכמה כמאמרם ז"ל דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית נמצא כשמצינו זה קנה ע"כ היא חכמה כי רק זה לקנין יחשב וזה י"ל שמרמז הפסוק ואברהם זקן היינו שזכה למדת חכמה ואז וה' בירך את אברהם בכל שממילא הכל בכלל חכמה כמאמר דעה קנית והמשכיל יבין:
או יאמר ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה ונשים הטו את לבבו אבל כאן וה' בירך את אברהם בכל גימ' בו והמשי"ב:
או יאמר וה' בירך את אברהם בכל ויש שני דיעות חד אמר בכל גימ' בן ובן היה לו וחד אמר בת היה לו ובכל שמה ויש לבא' דלא פליגי כלל ואחד מפרש דברי חבירו ונקדים מה דאיתא בכתבי הקודש של הגאון מוה' יעקב יוסף הכהן בשם מהר"ן ז"ל על מאמ' חז"ל בת תחלה יפה לבני' דבחי' בת היא כשלא השיג עדיין שום השגה רק מתאוה להשיג זהו בחי' נוקבא וכשמשיג איזה השגה נקרא בחי' בן ודכר וצריך בכל מדריגה ומדריגה שהוא בא לה צריך לידע וליתן לב שעדיין הוא בחי' בת ונוקבא שלא השיג עדיין כלום כי הש"י אין סוף ב"ה ועבודתו א"ס ואז יכול לילך ממדריגה למדריגה במעלות רמות וזהו שמרמז בת תחלה כשהיא בתחלה בחי' בת כנ"ל שהיא בחי' נוקבא אז סימן יפה לבנים היינו שילך ממדריגה למדריגה וישיג השגה בחי' בנים ע"כ ודפח"ח ולפי דברי קדשו י"ל שזהו שכיוונו השני דיעו' במאמרם ז"ל חד אמר בכל גימ' בן והיינו שהשיג מדריגה גדולה בחי' בן וח"א בת היה לו אפי' שבא למדריגה גדולה לא היה אצלו רק בחי' בת שהיא נוקבא וצריך להשיג יותר ויותר שהיה במדריגה יותר גדולה היה יותר מתאוה להשיג והבן שצריך להשיג יותר ויותר כמו שאומרים בשם אא"ז נ"ע זללה"ה על מאמר חז"ל כל מי שיש בו שלשה דברי' הללו וכו' עין טובה וכו' ושלשה דברים אחרים וכו' עין רעה וכו' וביאור ז"ל דבאמת צריך להיות באדם גם בחי' ג' דברים אחרים היינו אצל עבודת הש"י ב"ה יהיה עין רעה שלא יספיק לו כל העבודה רק לילך תמיד ממדריגה למדריגה להוסיף שלימות בכל יום ויום וכל העבודה שעשה מכבר יהיה כלא נחשב אצלו נגד העבודה שצריך לעבוד הבורא ב"ה ועין טובה בענייני עוה"ז שיספיק במה שיש לו ולא יהיה נחשב בעיניו כלל תענוגי עוה"ז להיות מתאוה ומשתוקק כלל לזה רק יסתפק במה שיש לו ולא ירדוף כלל אחר המותרות וכן השאר ב' מדות אחרות והמש"י ע"כ דברי קדשו ולפי דבריו הקדושים האלו אמרתי שזהו פי' הזוה"ק זכאה הוא מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה הוא רב בעלמא דאתי ע"כ והיינו זכאה הוא מי שיש לו שני מדות אלו עין טובה ועין רעה עין טובה דאזעיר גרמיה בהאי עלמא ומסתפק במה שחננו הש"י ואינו רודף אחר גדולות ונפלאות ממנו ועין רעה שיהיה רב בעלמא דאתי היינו בעניני עוה"ב ועבודת הש"י ב"ה יהיה לו מדת רב שלא יהיה לו הספקה וצימצום בדבר רק תמיד יתאוה וישתוקק לעבודת הש"י יותר ויותר לאין שיעור וסוף ולא יהיה נחשב כלל בעיניו מה שכבר עשה כי המלאכה מרובה וזה תלוי בזה כי מי שהוא צדיק ויש לו עין רעה בענין עוה"ב ורוחניות שלא יהיה הספק' וצמצום אצלו רק תמיד ישיג יותר ויותר ממילא נתבטל ממנו כל תענוגי עוה"ז ויש לו בהם עין טוב' מחמת שכלא נחשב אצלו כל ענייני עוה"ז נגד תענוג אחד מעוה"ב ומחמת דביקות' וחפצם תמיד בתענוגי עוה"ב נתבטל ממנו לגמרי תענוגי עוה"ז ואצל הרשע להיפו' חלילה וזה י"ל שמרמז הפסוק כנ"ל ששני הדיעות הם אמת שאפי' כשהשיג השגה גדולה בחי' בן לא היה נחשב אצלו לכלום רק היה בחי' בת אצלו הי נו בחי' נוקבא וי"ל ג"כ שהיו בו שני בחי' אלו בן ובת בחי' בן בענייני עוה"ז כל מה שהשיג היה לפניו הרבה ואינו צריך שוב לכלום ובחי' בת היינו עיין רעה בתענוג עוה"ב והבן:
ויברך את הגמלים מחוץ לעיר לעת ערב לעת צאת השואבו' י"ל בזה בדרך רמז ע"ד דאי' בזוה"ק שמכריזין צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וס"א לא נייחא ומתפרשת וכו' כי בן לעילא ובן לתתא לא יכלין עד דדחיק לסא לבר וזה י"ל שמרמז הפסוק ויברך את הגמלים הם הדינים ע"ד הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וכו' ויברך היינו שהמשיך הדינים והקליפות מחוץ לעיר מחוץ להשכינה הנקראת עיר ע"ש עיר וקדיש וכן צריך להיות בכל אדם קודם שרוצה להתפלל או לעשות שום דבר בקדושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה צריך לפנות מחשבתו מכל המחשבות זרות והפניות כמו שאיתא בזוה"ק שמכריזין ברקיע צאינה וראינה וכו' והיא קודם היחוד וכן כאן הוצרך אליעזר לפנות הקליפות מן הקדושה קודם שרצה לעשות יחוד יצחק ורבקה והמשכיל יבין:
או יאמר ויברך את הגמלים מחוץ פי' שהמשיך הדינים שהם מחוץ לעיר היינו שהמשיכם לקדושה שהיא עיר וקדיש והיינו שהמתיק כל הדינים ברחמים וחסדים בחי' אברהם והבן ולעת ערב היינו מה שהיה מערב טוב ברע הפריד והבדיל אליעזר והמתיקם בשורשן:
ותאמר רבקה שתה אדוני וגם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות ותער כדה אל השוקת ותשאב לשל גמליו י"ל בדרך רמז ונקדים מה שאמרתי ולהורות נתן בלבו: ותרגום ולאלפא אומנוון ע"י שהיה בדעתו ללמוד וללמד נתן השם בלבו להבין יותר וזהו ומתלמידי יותר מכולם והיוא כמעיין הנובע כל מה שדולין יותר ממנו המים מתגברין יותר וכמ"ש על פסוק יזל מים מדליו היינו מהדלי שדולין ממנו יזל מים ותוסף מים בבאר וזה שרמזה התורה ותאמר רבקה היינו השכל אומרת להצדיק הלומד ומלמד לאדם דעת שתה מן מים חיים וגם לגמליך היינו התלמידים שלך שהם גו"ח עם רבם שמוסיפים לו חכמה ג"כ אשאב עד אם כלו לשון תאוה כמו כלתה נפשי היינו אף שעתה עדיין אין להם תענוג מהתורה ולמודו עד אשר אשר יכסופו רתאוו מעצמם לשתות מים חיים ותמהר אותיות תורה מ"ם רמז על התורה שניתנה למ' יום ותער כדה היינו הכ"ד ספרי' כנזכר בתיקונים אל השוקת לשון השקה וע"י שדלו ממנה ונתרוקן ותרץ עוד אל הבאר ותשאב לכל גמליו היינו שנתוסף יותר בבאר מים חיים והשקות התלמידים שהם בחי' גמלים והמש"יב:
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא הוא ע"פ שראיתי בכת' יד קודש הרב הגאון מוה' יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז זללה"ה סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תיבה הכנעה והבדלה והמתקה ר"ל כי דיני דש"ך ופ"ר הרמוז בתיבת אדני שפתי תפתח בתפלת י"ח הכוונת שיש שם צריך לכוין בכל תיבה ודיבור להמתיק הדינין וכו' עיי"ש וזהו מרמז והאיש משתאה אותיות אשת מה וזהו ר"ת אדני שפתי תפתח וצריך עוד לבאר זה בעזרה"י והמש"י:
ואבוא היום אל העין אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בני' י"ל בדרך רמז דהנה ידוע שזה צריך כל בר ישראל להאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית והנה ידוע שתחלת בריאת העולם יש מאין היה ע"י התורה הקדושה כמ"ש בראשית פירוש עם התורה שנקראת ראשית ברא אלקים את השמים וכו' היינו בהתורה ברא הש"י הכל השמים וכל אשר עליה הארץ וכל אשר עליה וזה מרבה שני אתין שהכל נברא בהתורה וע"כ מוכרח הוא שהתחדשות שהקב"ה מחדש בכל יום מה שברא בששת ימי בראשית כל יום ביומו הוא ג"כ ע"י התור' והיינו ע"י התחדשות התורה בכל יום הקב"ה מחדש הבריאה של כל יום ויום והיינו דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ותלוי חידוש העולם ג"כ ע"י ישראל שהנהגותיהם ע"פ התורה הן ע"י שעושים מצות התורה הן בלימוד התורה והרבה מדרגות יש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוה עליהם וכפי ענין כוונת ותכונת לימודם התורה ועשייתם מצותיה כך היא ענין חידוש העולם שמעוררים בעשייתם הן מצות ולימוד ד"מ אם הם בהשתדלותם בתורה מדבקים עצמם למדת החסד אזי גורמים חידוש העולם באותיות ג"כ בחסד גדול ית"ש שמשפיע שפע וברכה על כל העולם במדת טובו וחסדו וכן כיוצא בזה ע"י חידוש תורתם יתחדש העולם כל יום ביומו והנה הש"י ב"ה הוא היודע האמת מה חידוש יתחדש כל יום ושולח במחשבת הצדיק לחדש חידושי התורה הצרי' לחידושי היום ההוא כי אין העתים שוות ואין יום זה דומה לחבירו והוא המחדש חידושי התורה על האמת אך לזכות לזה המדריגה צרי' התעצמות נפלא מאוד ומעט מן המעט יש שזוכים לזה המדריגה לבוא אל האמת חידושי התורה הצרי' בעת ורגע ההוא כ"א מי שהוא צדיק יסוד עולם שכל קיום העולם תלוי עליו אז הקב"ה מזכהו לבוא אל אמתת חידושי תורה הצרי' לחידושי העולם ברגע ההוא וזה י"ל שמרמז לנו עבד אברהם בצחות לשונו ואבוא היום אל העין היינו שזכיתי לבוא היום הזה ברגע ההוא אל העין היינו אותו התורה שהוא נביעו מקור מים חיים שהיה צריך בזה הרגע הש"י זיכני לבוא לאותו אמתת התורה כנ"ל וכשראה ר' אחא זה בדבריו של עבד אברהם איך שרימז בסיפורי דבריו שזכה ג"כ למדרגה גדולה אז אמר יפה שיחתן וכו' והבן היטיב:
או ירמוז בדברים אלו יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים היינו שיש הוכחה שהיה יפה בעיני המקום ב"ה שיחתן של עבדי אבות וההוכחה היא מתורתן של בנים היינו שאנו רואים שהש"י עשה מסיפורי דבריו תורה לבניו הידידים וכתב זה בתורתו לבניו ונתהוה מסיפוריו תורה הקדושה מזה מוכח שיפה שיחתן לפני המקום ב"ה והבן:
ויצחק בא מבוא באר לחי רואי י"ל בדרך רמז ע"ד שאיתא בריש ש"ע א"א שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ויחשוב האדם כאלו יושב לפני המלך כי מלא כל הארץ כבודו והש"י רואה במעשיו וכו' ומזה ימלא יראה ע"ש וי"ל שזה מרומז כאן בפסוק ויצחק היינו בחי' יראה שהוא בחי' יצחק בא לאדם מבאר היינו מאותו נביעו לחי רואי שהוא מסתכל תמיד שלפני חי עולמים הוא עומד ורואה ומשגיח עליו על כל תנועותיו ומעשיו ועסקיו מזה הנביעו נובע לו יראה והכנעה כנ"ל והבן: