טעם למה נקרא התורה משל הקדמוני והוא כי יש להבין מהו בחי' המשל כי משל היא ע"ד חכם שרוצה לומר דבר חכמה לפני אנשים פשוטים צריך להלביש את הדברים בכדי להבינם במקו' אחיזתם כמו לסוחרים דרך סחורה ולבנאים דרך הבנין בכדי להבינם דברי החכמה אשר רוצה להבינם בכדי לקרבם אל חכמת האמת ועי"ז מעלה אותם האנשים למקום החכמה אשר הוא משיג ולכן אותיות משל היא אותיות שלם כי בתחלה היה החכמה רחוקה מהם וחלוק מהם ואח"כ נעשה קרובה ואחדות בהם עם החכמה והיא אותיות שלם בחי' המחבר והבן ולפעמים המשל הוא מעשה אשר לא היה בכדי להעלות אותם האחוזים בבחי' השפלות והשקרים לקרבן משם אל החכמה ונברר הטוב והרע נופל ממילא והתורה היא אמת ומשלים שלה אמיתים כמ"ש שהמע"ה להבין משל ומליצה המשל היא אשה זונה והמליצה היא ע"ז וכן המשל היא אשה טובה והמליצה היא התורה ושניהם הם כאחד טובים להבין ולהשכיל וכן התורה היא שורש כל העולמות העליונים והתחתונים ושורש כל הנבראים כמ"ש ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום בוודאי לפי זכות העולם וצחצחו כן הוא שם צירופי התורה והתורה שנתן הקב"ה לישראל בה נכלל הכל מראש ועד סוף ולכן היא עמוקה מני ים ורחבה מני ארץ כי אין לה גבול וסוף רק לכל אחד כפי קבלתו וכפי שורש נשמתו כה משיגו ולפי חשקו ואהבתו אותה כה מגלה לו מסתורה וכאשר אמרתי ע"פ והוא כחתן פי' האדם נקרא חתן התורה לגלות לו מסתוריה כאשר יוצא מחופתו מן המסכים המבדילים בינו לבין קונו וזהו ע"י תשובה ומע"ט הנקרא ממש בשם חופה והבן: וזהו קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם פי' אני יודע הדבר מראשיתו קודם הויתו בעוה"ז וכן אני מכיר עולמותיך הנעלמים אשר בראת ע"י התורה כי לעולם יסדתם נמצא התורה היא שורש כל העולמות והקב"ה נתן לישראל בצירופי' לפי העו"הז בכדי שישיגו ונעלם הדבר בסיפורי מעשיות ומאורעות שאירעו לישראל ובוודאי החכם ישיג בה אורות ואלהות וכמ"ש בתיקונים שטיין מסתכלין בלבושי' וכו' ולכן נקראים משל הקדמוני כמו שהמשל היא להבין החכמה הנוראה והנשגבה ובו מולבש שכל החכמה הקדמוני וכן היא התורה הקדושה ודי למבין:
י"ל טעם על מה שאין אומרים לשם יחוד על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים ולמה יגרע זה מכל המצות אך דהאמת הוא שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ולכך אין שייך לומר לשם יחוד וד"ל:
טעם על שנקרא שבת שובה הגם שלפי פשוטו ידוע ע"ש שאומרים הפטורת שובה ישראל בו ביום אך י"ל ג"כ שמרמז על העתיד שיהיה יום שכולו שבת וע"ז קורין אותו שבת שובה היינו תיכף בצאת השבת חוזר ושב תיכף שבת ולא יהיה כלל בחי' חול באמצע רק יום שכולו שבת וק"ל:
אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלים: י"ל בזה ע"ד דאיתא בגמרא שאל האי תנא לאליהו ביוה"כ השתא דכל עלמא אהדרון בתיובתא מפני מה לא אתי משיחא א"ל תא ואחוי לך כמה נערה המאורסה נבעלו היום בציפורי עי"ש לשון הגמרא והנה יו"כ נקרא שבת שבתון וזהו שאמר אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות היינו יו"כ שנכפל בו שבת שבתון מיד היו נגאלים וק"ל:
ותורת אמת הית' בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו י"ל אימת תורת אמת היתה בפיו של ת"ח האומר תורה לתלמידים כשעולה לא נמצא בשפתיו לשון שפתיים התלמידים השומעים ממנו כשעולה לא נמצא בהם אזי תורת אמת בפיו:
תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי' מות יובן עפ"י מ"ש בתהלים מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וגם בתורה כתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' ובחרת בחיים ומי שהוא שומר לשונו מרע הוא דבוק בעץ החיים ולהיפוך ח"ו הוא דבוק בעץ הדעת טו"ר והוא שאמר כאן תורת חכם הוא מקיר חיים היינו לידבק במקור החיים בחי החיים ומפרש ע"י מה זוכה לזה לסור ממוקשי' מות היינו ע"י שישמור עצמו מבחי' רע ומות כנ"ל:
או יאמר ע"ד הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה י"ל בזה הפי' שמביא זכות ובהירות וצחי' וחיות לדיבורים הרבה מהתורה ע"י לימודו כידוע והוא שאמר תורת חכם היינו כשהחכם לומד תורה נעשה מקור חיים להביא חיות ואור צח ומצוחצח ממקור מים חיים אל אותיות התוה"ק והבן:
או יאמר ע"ד ששמעתי בשם אא"ז כשלומדין תורה מפי אדם צדיק אז התורה פרה ורבה אצלו ונעש' מאות אחד כמה רזין עילאין רזין טמירין שנתגלין לו ע"י תורת חכם כמ"ש על ק"ו ומה דוד המע"ה שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד יעו"ש באריכות לשונו הטהור והוא שרימז כאן תורת חכם היינו מה שלומדין מהחכם או ששומעין ממנו מקור חיים היינו נעשה אצלו כמעין הנובע ממקור מים חיים והולך ומתגבר וחכם וחיים מספר אחד להם וכמ"ש והחכמה תחיה בעליה והבן:
פתח באכסנאי של תורה הוא ע"ד איש קדוש עובר עלינו תמיד איתא בזוה"ק הוא סמך לתפלה איש קדוש דא עלמא עלאה וכו' נעשה נא עליות קיר קטנה מטה דא תפלת ערבית וכו' עי"ש כי יש בכאן תלת אבהן ודוד מלכא מטה דא יעקב וכסא דא אברהם ומנורה דא יצחק ושלחן דא דוד מלכא וזהו פתח באכסניא של תורה פי' אכסניא היא של תורה ותורה דא עלמא עלאה ויש בזה דברים רחבים ועמוקי' וה' יאיר בעזרתו באמת יש בזה דרך מה שאמר דוד הע"ה ואני תפלה ויש בזה דרך שאמר דהע"ה והיה באוכלי שולחנך כי על שלחן המלך הוא אוכל והמש"י:
דע כי התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה וזה פי' פיה פתחה בחכמה ע"ד שחורה אני ינאוה והיא בחי' י' כמ"ש בזוה"ק פ' בלק ותורת חסד על לשונה שהיא אש לבנה והבן:
לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן הנה תורה נקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ולכך שיך ללימוד לשון אכילה: ומן ר"ת מסירת נפש וזי"ל לא ניתנה תורה אלא לאותם שאוכלי' מן היינו שלומדים במסירת נפש והבן:
ג' הקב"ה שונאן עשיר מכחש זקן מנאף דל גאה יש לדקדק בזה מה נשתנה הלשון שאצל דל כתיב גאה בלא מם ואצל עשיר וזקן כתיב מכחש מנאף במם והיה לו לכתוב עשיר כחשן זקן נואף אך י"ל ע"ד הלצה דהכוונה הוא מי שהוא עשיר רק מכחש היינו מן כחש ושקר העשיר ומי שהוא זקן מנאף היינו לא זקן ממש רק מחמת רוב ניאוף זקנה קופצת עליו:
אין לך משוקץ ומתועב כמי שהולך ערום בשוק י"ל בזה בדרך רמז ע"ד שאמר הבעש"ט שווקים היא חכמה ורחובות היא בינה וכו' והוא שמרמז שאין לך משוקץ כמו מי שהולך ערום היינו בערמה בשוק עם החכמה שנתן לו השי"ת והמשי"ב.
ביאר ש"ס שביקש לעוררן. וא' ס' רבוא ילדו בכרס א' והענין כי הכלים הם ממדריגות מיתה והם תועלת שיבדילו בין האור שלא יתפשע יותר ויתבטל ממציאות וה"נ השינה א' מס' במיתה הוא דורמיטא שיחזרו לחדש מוחין לעבודת ה' כמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתיך ומאחר שהוא כלי אל אור החיים והמושיט דבר בידו הוא ג"כ שם כך השינה וכאשר ביקש לעוררן כנ"ל והבן:
הצדיק אבד ואין איש שם על לב י"ל בזה שהוא פי' וטעם על שאנו רואים שיש ע"פ רוב ששונאים להצדיק והוא כאבוד בניהם שאינם מסתכלים בו כלל ומתרץ ע"ז ואין איש זה הקב"ה כמ"ש ה' איש מלחמה: שם על לב היינו מפני שאין משימין הקב"ה על לבם כי זה סימן לזה כמו שהושוו כבודם עפ"י חז"ל את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח והבן:
לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם והנה כפי הענין נ"ל שיש כת חסידים קו הימין קו החכמה והחסד שלא חטאו מעולם ויש שחטאו ועשו תשובה כמו שפי' רש"י בסוכה בענין שמחת בית השואבה ונגד כת חסידים אמר לפני מי אתם מטהרין ע"ד לפני מי אתם מתפללין שכתב בס' פע"ח יעו"ש ונגד כת א' ומי מטהר אתכם והבן:
או י"ל ע"ד ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכ' אשריכם אם אתם מטהרין זא"ז ומי מטהר אתכם בסוד פרה שהמטהר צריך טהרה ואמר אביכם שבשמי'
איתא בכוונת כוונה על המברך את עמו ישראל בשלום היא מספר הוי"ה אלקים והיינו כי אלקים מלא ביודין מספר שין והוי"ה מלא ביודין מספר ע"ב והוא מספר בשלם חסר וא"ו והוא אותיות שבע ולכך יוסף הצדיק ששמר ברית שלום היה יכול להפך מרעב לשבע והבן:
בזוהר הקדוש באתר דלית יין תמן סממנים מתבעי ובאתר דאית יין לית תמן סממני' מתבעי: י"ל בזה דהנה מי שמחזיק תמיד באמונה ובטחון בהש"י אז אין צריך לשום רפואה לעשות כי אף שנאמר ורפא ירפא הוא שניתן רשות לרופא לרפאות אבל מי שיש לו אמונה ובטחון בשלימות א"צ לשום רפואה לעשות וזי"ל שמרמז באתר דאית יין היינו והקב"ה כמ"ש וחכך כיין הטוב לית תמן סממנים מתבעי. גם י"ל יין היינו התורה שנדרשת בע' אנפין גימ' יין והיינו במקום דאית יינה של תורה לית תמן סממנים מתבעי כי היא לכל בשרו מרפא והבן:
לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחידים ולכאורה הלשון ראוי אינו מובן כי מ"ש ראוי היה פ' נחלות להכתב ע"י משה שם שייך לשון ראוי שזהו זכיה ומעלה גדולה אבל הכא מאי מעלה איכא להיות שייך לשון ראוי אך י"ל ע"ד ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה ע"פ מי אשר חטא לי וכו' היינו שהקב"ה השיב לו שמהם נמשך לו ההרהור כי משה תלה הקלקול בעצמו ומזה נמשך שלפעמים בא הצדיק לאיזה עבירה קלה חלילה אף שלא יאונה לצדיק כל און אך כדי שיחזור בתשובה ויעורר לכל העולם בתשובה על עבירות חמורות אך שיש צדיק שחוזר מעצמו בתשובה אף שלא חטא כלל וכלל ומעורר תשובה לכל העולם וזהו זכיה גדולה אצלו וזהו לא היה דוד ראוי כי באמת דוד לא חטא כלל בבת שבע כמ"ש חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה ואעפ"כ עשה דוד תשובה כדי להורות תשובה ליחיד היינו ליחידי סגולה היינו ת"ח שילמדו הם ממנו לעשות ג"כ תשובה אף בלא חטא כלל ונמצא לפ"ז שייך שפיר לשון ראוי כי זהו זכיה ומעלה גדולה והבן:
עיתים חשות ועיתים ממללות: י"ל בזה בדרך רמז ע"ד דאיתא בזוה"ק ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתך עת שהעולם מפירין התורה אז מוטל על הצדיק לאסור חרציה ולזרז גרמיה להחזיק את התורה ולתומכה ועת הוא לעשות לה' וזה י"ל שרימז כאן כשיש עתים חשות היינו שבני העולם חשות מן התורה והעבודה אז להצדיק עתים ממללות כנ"ל לעשות לה' להחזיק התורה ולתומכה וק"ל:
או יאמר חשות לשון מהירות כמו חוש מהר והיינו בחי' חסד בחי' מים הרצים והיינו שיש י"ד עתים טובות ויש י"ד להיפוך וכתיב מי ימלל גבורות ה' היינו ע"י "מי שהוא עולם הבינה ימלל הוא לשון מולל מלילות גבורות ה' היינו הדינים כי נמתקו בשורשם כידוע והוא שאמר עתים היינו בעיתים טובות שהם בחי' חסד עתים ממללות יכולים למלול ולשבר העתים האחרות והבן:
והטוב בעיניך עשיתי ודרשו חז"ל זה הסומך גאולה לתפלה רב ברונא זימנא חדא סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומא נ"ל שעיקר הכוונה היא שיגאל התפלה שהיא השכינה הקדושה וזהו שמתה גדולה כי הגלות היא כשיש פירוד השם הוי"ה ב"ה אבל בשמייחד הוי"ה עם אדנ"י נמתקין כל הדינים בשרשיהם אז היא שמחה גדולה וזהו כי בשמחה תצאו מן הגלות וזהו פקודי ה' ישרים משמחי לב ע"ד דאיתא ובכן צדיקים יראו וישמחו זה קו ימין וישרים זה קו שמאל ע"ש שישר נקרא זה שעושה בדין ומשפט וטוב זה שעושה לפנים משורת הדין וזהו פקודי לשון יחוד כמו חייב אדם לפקוד וכו' היינו כשמייחד הוי"ה עם אדנ"י אזי ישרים ג"כ משמחי לב כנ"ל כי בשמחה תצאו והיינו שנמתקים הדינים ונשמות ישראל נקרא לב כידוע וזהו משנכנס אדר שהיא תיבת א' דר שמייחדים אלופו של עולם עם דר שהיא השכינה דירה עלאה הנקרא אדני אז מרבין בשמחה שנמתקין כל הדינים והבן:
והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: י"ל בזה ע"פ דאיתא בגמ' כשאחד שואל על מטר ונענה תיכף זו היא נתקבל תפלתו ואמ' שם מעיקר' מ"ע לא שלא יאמרו שלא מחמת תפלתו הוא ואח"כ מ"ט לא מפני שלא יאמרו שלא הועיל תפלתו והוא שאמר כאן והיה טרם אותיות מטר היינו כשיקראו על מטר ואני אענה אותם זהו הסימן עוד הם מדברים ואני אשמע לא קודם ולא מאוחר וק"ל:
כה אמר ה' השער הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת וביום החודש יפתח י"ל בזה ע"ד הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה כי הנה העולם הזה בכל עניניו ועסקיו דומה לים וכשאדם מוציא בכל עניניו הגשמיות את הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו אזי עושה שם יחוד כביכול ב"ה וב"ש והיא בחי' דרך אשר מורה על יחוד כמ"ש ושמרני בדרך אשר אנכי הולך ודרשו חז"ל מגלוי עריות וכן כתיב אך בששת ימי החול הוא קשה לבוא למדריגה זאת אם לא לאנשי השם בעלי דעת ובעלי הנשמה אבל בשבת הוא בקל לכל באי עולם לבוא למדריגה הנ"ל ולכן צוה הש"י לאכול ולשתות ולהתענג בשבת כי בשבת נתייחד הכל וזהו שער הפנימית הפונה קדים פי' זה השער לה' צדיקים יבואו בו לקשר כל עניני הגשמים לשרשם מצד פנימית שיש בו וכולם בחכמה עשית וזהו יסד ארץ בחכמה ברתא כאבא כי מלכותו אשר בכל משלה הוא מעלה אותו בחכמה ובתבונה ובדעת וזהו הפונה קדים היינו כל פינות שאתה פונה יהיה קדים לחכמה שהוא המוח הראשון אשר בו כלולין תלת מוחין הוא סגור ששת ימי המעשה וע"ז נאמר ויאמר ה' אלי השער הזה יהיה סגור לא יפתח כי ה' אלקי ישראל בא בו וכו' כי אם הנשיא פי' רש"י כה"ג היינו העובד השם אליו פותחין השער הנ"ל ולא כל הרוצה ליטול את השם וכו' רק ביום השבת וביום החודש יפתח לכל באי עולם לקשר ולייחד גשמיות ברוחניות אבל הנשיא שהוא ממש שבת לו לבדו ראוי לפתוח לו השער הנ"ל בכל עת שירצה והבן:
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא ייחם לו י"ל בזה בדרך רמז ע"פ דאיתא בזוה"ק פ' אמור בסוכות תשבו שבעת ימים בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא אברהם וחמשה צדיקייא ודוד מלכא שווין מדוריהון עמיה הה"ד בסוכות תשבו שבעת ימים ולא בשבעת ימים וכו' ואי חדי לאושפיזין עלאין אלין ורוי לון אברהם קרי עלוהי אז תתענג על ה' וכו' דהמע"ה דכל זינין דמלכא וקרבוי בידו אתפקדו אומר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' יעו"ש באריכות וזי"ל שמרמז בפסוק והמלך דוד זקן בא ג"כ בימים היינו עם אלין יומין עלאין כנ"ל בזוה"ק ויכסהו בבגדים היינו כשירצה לכסות אותו בבגידת ודינים ע"ד כל גוים סבבוני ולא יחם לו היינו שאינו יכול להחם לו בחימום תגבורת הדינים וזהו בשם ה' כי אמילם והיינו שדוד אומר כל כלי יוצר עליך לא יצלח והמשי"ב:
שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר הוא ע"ד שאמר דהע"ה אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם וכו' להבין זה צריך להאריך אך ארמוז מעט וה' יהיב חכמה לחכימין אילין המשכילים להבין כי איתא בתקונים יחוד של ק"ש בו הרג דהע"ה את הפלישתי כמבואר נטל חמשה אבנים ושוי בקירטא ע"ש: וגם מבואר בתקונים שיחוד של ק"ש הם נעשים באותיות "אשמח ע"ד וזהו "שמע "אחד ולהבין זה כי כשהאדם מעלה כל הדברים לשורשם במחשבה העליונה אשר ממנה נחצבה כל יצור ומפעל ושם נמתקו ויתפרדו כל פועלי און וזהו עולם התשובה ומנה מתערין דינין לאכפייא לכל הדינין וזהו בשרשם וד"ל: ועולם הנזכר נקרא עולם השמחה וזהו מחשבה אותיות בשמחה וזהו כי בשמחה תצאו מכל הקליפות ומן הגלות והמבין ונותן לב באמונה שלימה כי הכל בא מעולם המחשבה אינו מתעצב כלל ומקבל הכל בשמחה ומעורר עליו עולם השמח' וממיל' ממשיך שמח' עליו ועל כל הדברי' ועל כל העולם ויתפרדו מעליו כל פועלי און ומוחלין לו על כל עונותיו וכשהאדם מדריך עצמו בדרך הנ"ל ממילא מצטרפין שני אותיות "עד ונעשה עד להקב"ה שהוא היה הוה ויהיה כי כמו שמעלה עולם ההוה למחשבה שהוא עולם שהיה קודם שנתגלה ממילא מתגלה היה הוה ויהיה בכל הדברים ונעשה "עד פי' מן אשמח שהיא עולם המחשבה נמשך לז' ימי הבנין עד הד' ונעשה יחוד גמור וקשור ראש תוך וסוף ואין שטן ואין פגע רע כי המלכים נועדו פי' נתחברו עברו יחד כל מארי דינין עי"ש בזוה"ק וזהו ה' איש מלחמה ה' שמו ופי' רש"י במה הוא נלחם בשמו כי כשה' אחד ושמו אחד ביחוד גמור כנ"ל אז הוא לוחם בצריו ויתפרדו כל פועלי און ובו הרג דהע"ה את הפלישתי וזהו אנכי אשמח בה' כשאני מדבק עצמי לעולם המחשבה והשמחה באמת ושם היא עולם התשובה ואז יתמו חטאים מן הארץ כי נמחלו כל החטאים וממילא ורשעים עוד אינם פי' העולם אשר אני מדבק בו וקשור בו הוא אשמח ונעשה מזה יחוד של ק"ש הנקרא "עד צירוף ע' וד' וממילא רשעים מתבטלין וכשהם מתבטלין אז ברכי נפשי את ה' וזהו שפת אמת תכון לשון בסיס וְכַן נעשה ע"י שפת אמת לאותיות "עד כי אמת הם אותיות ראש תוך סוף כנזכ' היחוד לעיל וזהו יראת ה' טהורה עומדת לעד: וזהו "ועד אות ות הנ"ל מרגיע לשוי שקר הם הקליפות מלשון רוגע הים לשון קמיצה ובטלה ללשון שקר וקיום ובסיס לשפת אמת וזה מש"ל והמש"י:
וישם כסא לאם המלך פי' שישים בחי' כסא לאם המלך לאם שהיא בחי' בינה עולם הטוהר:
ואני כזית רענן בבית אלקים: יובן דנודע דזית קשה לשכח' אך כשאכלם בכוונ' אזי הוא מועיל יותר וזה זית א' שכחה אך כל זית שיש לו שם בשד' ע"ד נפש חיה הוא שמו שנשמתו קשורה בשכינה הנקרא שדה אזי אינו שכחה וזהו ואני כזית רענן כי סתם זית אף שעושה פירות היא מוסיף שפחה כי רשע כשעובר עבירה יודע שעבר ואפשר לו לעשות תשובה אח"כ ע"ז אבל כשאומר בנפשו שהוא צדיק אינו מהרהר בתשובה כלל וזהו קשה לשכחה שיכול לשכח את ה' אך כשיש לו שם בשדה כמ"ש שנקמתו קשורה בהשכינה הקדושה כנ"ל אינו שכח' וזהו ואני כזי' רענן שיש לו שם וזהו בבית אלהים בטחתי ואינו שוכח כלל והבן:
שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב י"ל בזה עפ"י המדרש כשאמר הקב"ה דיבור הראשון ופתח באנכי אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש וכיון ששמעו כבד את אביך חזרו והודו על הראשונות והוא שרימז שש אנכי היינו דיבור אנכי על אמרתיך היינו ע"י שאר אמרתיך כנ"ל:
עוד ירמוז שש אנכי ואימתי על אמרתיך היינו כשאנו מושל על אמרתיך כמוצא שלל רב שהמציא' ביד המוצא' לכל אשר יחפוץ כך אני ג"כ מושל על אמרתך וק"ל:
קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך: י"ל בדרך הלצה שמרומז איך שהמקוה היא בבחי' גדולה יותר מפדיון שעושים והיינו קומה אותיות מקוה "עזרתה "לנו מספר אלקים היינו היא גדולה באיכות שאפילו מדה"ד תסכים בהעזרה ואתכפיין כל הדינים: ופדנו היינו אבל פדיון הוא למען חסדך שתועלת הפדיון הוא רק להמשיך חסד' והבן: וע"ד האמת הוא קומה היינו בכל דבר ודבר כשמתפלל עליו ומקים את הדבר בכוונתו לאקמא שכינתא שהיא קומה שלימה אז עזרתה לנו כנ"ל והמשי"ב:
הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד: והוא מיותר כי באות פ' ואות צ' אמר פזר נתן לאביונים וצדקתו עומדת לעד אך י"ל ע"ד הגמרא ר' יוסי אמר מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא ביתי נמצא מזה הצדיק הנ"ל קרא לאשתו ביתו ואיתא ברש"י כי תבואו אל ארץ אחוזתכם ונתתי נגע צרעת בבית כי אמוריים טמנו כסף וזהב בבתים ובכתלים והקב"ה רצה להעשיר את ישראל לכן נתן נגע כדי לסתור כותלי הבית למצוא שם הון עתיק וזהו פי' הפסוק כי בצדיק יהיה הון ועושר בביתו ולא יצטרך לסתור את הבית ויעמוד לעולם וזהו וצדקתו פי' צדיקים שלו שהוא ביתו כמו שקרא ר' יוסי לא יצטרך לסתור לעולם כי יהיה הון ועושר בביתו ממילא ויעמוד ביתו וצדקתו ממש לעולם תעמוד והבן:
וטוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפ' כי לעולם לא ימוט: י"ל בזה דהכוונה הוא מי שהוא איש חונן היינו שעובד הקב"ה שלא ע"מ לקבל פרס רק בחנם: ומלוה היינו שמדבק עצמו תמיד בהקב"ה ויכלכל כל דבריו במשפ' או לעולם לא ימוט היינו שאינו צריך להכניע עצמו לפני בני העולם כי ה' הוא תמיד בעזרו:
נער הייתי וכו' ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם: י"ל בזה לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו והטעם מפני שמבקשים לתם זו אשה היינו השכינה שתשרה עליו ולא תחסר כל בה והבן:
אמת מארץ תצמח וכו' היא ע"ד בקש לעשות אדם ישר והם בקשו חשבונות רבים כי הקב"ה ברא את האדם מעצמותו כביכול ויקרא את שמו אדם כי הא' מורה על אלופו ש"ע וד' מורה על ד' יסודות ארמ"ע אשר שרשם הם חגת"ם ומ' סתומה מורה שלא ירד הד' מטה אלא להעלותה מעלה אל שרשה שהיא מ' סתומה מלמרבה המשרה והאדם לא כן עשה רק ירד מהד' מטה אל מ"ם פתוחה ועוד ירד אל מ' ונעשה מן המ' ומן הת' צירוף הידוע וזהו ל"ט מלקות גם ד' מיתות ב"ד ר"ל והאבות היו תיקון האדם ויעקב אע"ה היה בחיר האבות וע"י ניתקן אדם בכל כוחותיו וזהו יעקב אבינו לא מת רק ויעקב איש תם פי' העלה הת' אל מ' סתומה נקודה בהיכלא ושם היא אלוף בינה ונעשה מזה אמת וזהו חתן אמת ליעקב לכן לא מת לעולם ולא ירד לבחינת מיתה רק במותו הוא חי כי התקרב ממדריגה התחתונה הנקרא בשם ת' שהיא מדריגה תחתונה אל אלקים חיים ולא שלטה בו שקר והיה ראובן ראשית אונו והבן וזהו אמת מארץ תצמח פי' כי הצמיחה והגדילה של אמת היא מדריגה תחתונה צומח ועולה מן הת' אל מ' סתימה ואל הא' ונעשה מזה אמת:
מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור הנה שמעתי בזה אומרים בשם הרב מקאליסקיע שהוא רמז כי יש בכל דור ודור צדיק שהוא מושל ביראת אלקים ע"ד מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר וצדיק מבטל והוא שאמר מלכותך הוא מלכות כל עולמים וממשלתך היינו מי שמושלים בך הוא בכל דור ודור יש צדיקים שמושלים בך כביכול ע"כ ויש להטעים הדבר יותר ולפרש הפסוק שאחריו ג"כ עד"ז כי כבר הנחנו בזה כלל גדול שהתורה ניתנה בלי נקודות וטעמים כדי שתוכל התורה לידרש בע' פנים ולנקוד בניקודין העולין לענין הדרוש וכן לטעם זה לא ניתנה בטעמים וידוע דהמע"ה חיבר ה' ספרים בתהלים נגד ה' חומשי תורה ובוודאי נדרש ג"כ בכל נקודין העולין לפי הדרוש ולפ"ז י"ל כאלו כתוב ומִמְשלתך פי' ומן ממשלה שלך הוא בכל דור ודור יש צדיקים המושלים ע"כ דבר הכל נעשה על פיהם להגביה ולהשפיל הן ברוחניות והן בגשמיות ובמההן מושלים ביראת אלקים כאמור צדיק מושל ביראת אלקים היינו ע"י התורה שהיא תרי"א עיטין אותיות יראת להגיע לאנכי והנה ע"י אמירת הצדיק תורה בזה יש לו כח להשפיל גאים ולהגביה שפלים הן בגשמיות והן ברוחניות וכבר אמרתי ע"פ אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים שבוודאי אף שדברי בלעם הוא אך מדנעשה מזה תורה לישראל מסתמא יש בו דברים נוראים ודרכים עמוקים בענין עבודת הבורא ב"ה להורות הדרך אשר ילכו בה ע"פ ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי הדיבור הוא חלק ז' או חלק י' מהמחשבה ואינו זוכר על בוריו אם חלק י' או חלק ז' וברמב"ם איתא עולים ויורדי' בו עולי' במחשבה ויורדים בדיבו' כי הדיבור נקרא ירידה נגד המחשבה ע"כ ואף שבודאי הדעת נותן זה וגלוי וידוע זה לכל שבוודאי המחשבה היא גדולה במעלה יותר מהדיבור אך מ"מ כשיש לתלות באילן גדול תלינן והנה הצדיק שנובע תמיד מחשבתו בדביקות גדול להבורא ב"ה אין לו חשק' ליפול ממדריגתו ולהכניס עצמו בדיבורי' לדבר ד"ת או מוסר לעם ה' כי הדיבור הוא ירידה אצלו נגד מחשבתו הדבוקה בה' כנ"ל אך כשמסתכל במעשה בראשית שברא הקב"ה את העולם והמציא מאין ליש כידוע וצמצם עצמו כביכול לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו כידוע איכות כוונת הבריאה אז מצמצם הצדיק ג"כ א"ע לפי הצורך כדי להביא טובה לעולם ע"י דיבורו הן בגשמיות והן לגלות עיני עורים ולהאיר להם מאפילתם להורו' להם הדרך ילכו בה בכל עת לפי הצורך לכובתן של ישראל עם סגולתו ית' והוא שמרמז אשר מחזה שדי יחזה כשרואה הצדיק מחזה שדי מפעולותיו של הש"י בבריאתו העולם בצמצום אור שכינת כבודו שיתהוה יש מאין אז הואו מדבק א"ע ג"כ במדת הש"י ונופל ממדריגתו ומחשבתו הדבוקה בה' ומצמצם עצמו בדבורים וגלוי עינים כדי לגלות עיני העדה ולהאיר להם בהתגלות אור כבודו ית' כי חפץ השם שכולם ידעו מקטנם ועד גדולם את מעשי ה' ויתקרבו כולם להנות מזיו כבודו ובזה שהוא אומר תורה פועל הרבה פעולות לכל העולמות ומוריד שפע וברכה ורב כוב לישראל ובהיפוך לעוברי רצונו הכל נעשה על ידו והוא שאמר הפסוק וממשלתך בכל דור ודור שבכל דור ודור יש צדיקים שיש להם ממשלה מהש"י להגביה ולהשפיל והכל ע"י תוה"ק שהיא תרי"ג מספר ביראת בזה הוא מענה נשמו' ישראל ומקרב' להשם ב"ה ומביא טובה לכל העולם אך להצדיק עצמו הוא חסרון ונפילה שנופל ממחשבתו לדבורים והוא שאמר סומך ה' לכל הנופלים שבוודאי הש"י לא יעזבנו ויסמוך אותו שיבוא למדריגתו הראשונה והטעם וזוקף לכל הכפופים כי מה שהצדיק יורד ונופל ממדריגתו הוא כדי לעשות רצונו ית' לזקוף נשמות ישראל שנפלו ונכפפו למדריגות תחתונים ובהשפעו' אור תורתו להם בזה יעלו ויתקרבו לשורשם ולכך ה' לא יעזבנו ובוודאי ישוב למדריגתו והבן:
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה דהנה ענין חידושי התורה שמחדשים חכמי הדור היא ע"י שהש"י מגלה סודו אל עבדיו וזורח לו מאור תורתו והיא נקודה ופנימיות של הדבר אך שעדיין אין לו שום תפיסה בדיבורים כי הדבר נלקח מחכמה והוא "כח מה היינו כח אלקי שא"א להשיג ולתפוס כלל שהוא בגדר מ"ה היינו אפס ואין אח"כ החכמה מאין תמצא וממציא הצדיק בחכמתו הזכה איך להלביש הדבר שיביא הדבר בפסוק דבר דבור על אופניו ואף שזה ג"כ בעזר וסיוע האל עכ"ז אינו בדמיון לבחי' הראשונה שהוא כולו לה' והוא שרימז פיה פתחה בחכמה היינו פתיחת התו"הק במלת בראשית ותרגומו בחוכמתא ובית של בראשית נקודה בהיכלא כדאיתא בתקינים וזהו רמז שפתיחת התורה שהש"י יהיב חכמה לחכימין הוא רק נקידה ותוכן הדבר ואח"כ בונה הצדיק עליו מה שתופס בו והוא שאמר ותורת חסד היינו התפשטות התורה היא על לשונה ע"ד דברה תורה כלשון בני אדם היינו שבלשונם הם מתפשטים הנקודה ההיא בהרחבת הדעת: או ותורת חסד היינו שצריך לראות ולהשכיל לעשות חסד בהתורה שאומר כפי הצריך להדור וכפי העת והמש"י:
עוד י"ל פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה י"ל בזה בדרך רמז ונקדים דסוד תקיעה תרועה תקיעה הוא ע"ד אין מקרא יוצא מידי פשוטו היינו כי בתחלה צריך האדם ללמוד ולהבין הפשוט ואח"כ יתפשט לכמה נהורין ורזין דאורייתא ואח"כ מכח הדרוש יחזור ויבוא אל הפשט האמת וזהו תר"ת תחלה היא תקיעה מורה על הפשוט קול פשוט ואח"כ תרועה אותיות תורה ע' היינו שנדרשת בע' אנפין ואח"כ תקיעה לשוב אל פשט האמת וזי"ל שמרמז פיה היינו תורה שבע"פ כמ"ש מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה פתחה בחכמה כד אתפתח' היא בחכמה סוד תקיעה שהוא פשוטה אח"כ ותורת חסד על לשונה היינו שנתפשטת אח"כ כמים שאין להם סוף לכמה רזין ואתלבשת בכמה לבושין וק"ל:
שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא וצריך ביאור למה בשבת רפואה קרובה נבוא ונקדים הפסוק ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח ואפשר לומר בדרך רמז כי ידוע יוד היא חכמה וקמץ הוא למעלה מחכמה כי שם סגור ונעלם וא"א להשיגו ע"ד במופלא ממך אל תדרוש ופתח הוא חכמה כי משם נפתח והוא שמרמז ביום השבת "יפתח שאז נפתח ונשפע אור מחכמה ונפתח לכל בחי' ניצוצי השכינה הנקראת עשר ולא תשע כי כולם בחכמה עשית והחכמ' תחיה בעליה ולכך בשבת רפואה קרובה לבוא שאז אפילו ממות לחיים יכול להתרפאות והמש"י:
זכות ומישור לפני כסאו חסד ורחמים מלא כבודו י"ל בזה ע"ד דאיתא בזו"הק אין מוקדם ומאוחר באורה אבל בכורסייא איהי מתתקנא כדקא יאות יעו"ש והוא שרימז זכות ומישור לפני כסאו היינו לפני כסאו הוא ביושר ומתתקנא כדקא יאות אבל כבודו היינו התור' כמאמר חז"ל אין כבוד אלא תור' הוא חסד ורחמים היינו שאין מוקדם ומאוחר והמש"י כי הוא בקיצור גדול:
יערב לו ידידותך מנופת צוף וכל טעם: י"להרמז בזה כי צוף היא ענין נביאות כמ"ש צופה לגוים נתתיך והוא שאנו מבקשים שיערב לנו ידידות השי"ת יותר מכל עניני נביאות אם היה מגלה אלינו אע"פ שהוא מדריגה גדולה ועליונה מאוד והוא רק לזכי הנפש ושלימי הדעת עכ"ז ערבה לנו יותר מזה ידידות ונעימות השי"ת והוא שאמר וכל טעם היינו שיש כמה עניני נביאות וכ"א טועם טעם אחר וסגנון אחר כידוע והמש"י:
ועד"ז י"ל ע"פ מתוקים מדבש ונופת "צופים היינו נביאים וע"ד האמור בזו"הק פורקנא קדמאה היה בלבת אש דנבואה שזה היה התחלת הגאולה שנתראה הקב"ה למשה בלבת אש מתוך הסנה ודיבר עמו להוציא את ישראל ממצרים: ופורקנא בתראה יהיה בלבת אש דאורייתא עכ"ל: והנה ידוע שגאולה אחרונה תהיה גאולת עול' מזה נראה ונגלה שהתו"הק מחוקה וטובה יותר מנבואה והוא שמרמז שהתו"הק נחמדים דבריה ומתוקים יותר מנופת צופים היינו נביאים כי ע"י התורה תהיה גאולת עולם בב"א והבן:
כל מקדש שביעי כראוי לו וכו' שכרו הרבה מאוד אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו במאי בטפה קדמאי והבן: איש על מחניהו והוא ע"ד והיה מחנך קדוש דהיינו רמ"ח אברים פי' שיהיה איש מושל ברמ"ח אבריו שיהיו כולם קדושים והבן:
טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה והוא משולל הבנה ונקדים הידוע קידושין הם סוד החכמה ובחכמה מקדשין האשה וקודש יקרא ג"כ חכמה וידוע בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא ומכוונים כנגד י' דברות וכמו שבי' דברות דיבור אנכי שהוא הראשון כולל כל הי' דברות כך בראשית שהוא מאמר הראשון כולל כל המאמרים שבהם נברא העולם כמ"ש בספרי' שביום ראשון תיכף נברא כל הבריאות שבעולם אך עדיין לא נסדרו א' לא' עד שאח"כ נסדרו כ"א ביומו נמצא במאמר בראשית נברא כל העולם ותרגום על בראשית בחכמתא וזי"ל שמרמז כאן טהורים יירשוה ויקדשו את השבת במאמר כל אשר עשה היינו באותו מאמר שבו עשה הכל והיינו בחכמה שהוא תרגום של בראשית: ע"כ נקרא שבת מקור הברכה שצריכין לברך הברכה ולקדש על המקור הוא החכמה והמחשבה והבן: ע"כ מי שמקדש אשה מוחלין לו על כל עונותיו מפני שבא לבחי' חכמה שהוא מקור מים "חיים גימ' חכם ובו נטהרו כל הטומאות אפילו נדות וזבות ויולדות שאינם יכולין ליטהר במקוה והמש"י:
כל זרע יעקב יכבדוהו כדבר המלך ודתו כל עדת ישראל יעשו אותו: י"ל בזה שיש שינוי תוארים בכאן יעקב וישראל אך הענין הוא כי ידוע שיעקב הוא מדריגה פחותה לשון עקב וסוף וישראל הוא מדריגה גדולה כי ישראל הם אותיות לי ראש והוא שאמר כאן כל זרע יעקב שהם מדריגה הפחותה יכבדוהו ליום השבת בתענוג אכול ושתו אבל כל עדת ישראל שהם בחי' המעולה הם יעשו אותו היינו אות של שבת והבן:
נוטרי ליום השביעי זכור ושמור להקם שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם: י"ל בזה בדרך רמז שזה תפלה לשומרי שבת כראוי שמחם בבנין שלם היינו בר"ה שהוא יום הרת עולם שבו נבנה העולם כולו בשלם כידוע שיהיה באור פניך תבהיקם היינו שיעורר עליהם אור פני מלך חיים שיהיו נכתבין לאלתר לחיים ביום הזכרון: ירויון מדשן ביתך "דשן היינו יו"כ שהוא סוף כל השנה מספר שנ"ד ויו"כ הוא יום שס"ה שבו אין רשות להשטן להשטין כידוע כי השטן מספר שס"ד ובו ירויון מדשן בית ה' ונחל היינו ה"ר שהוא יום שבו מצוה בערבי נחל עדניך תשקם והמ"י:
זכור ושמור להקם אמר אא"ז זללה"ה כי יש בעבודה טיפה המאוחרת והמוקדמת וצריכין תקונים ובזה מתורץ קושיות הט"ז ז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט וכו' והם האותיות שמדברים כדי לבוא לדח"ור והבן:
שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם וצ"ל איך שייך לחבר בנין לאור פניך אך דהענין הוא כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע ויבן גימ' חיים וזהו שמרמז שמחם בבנין שלם שלא יהיה חסרון באור הלבנה רק כאור החמה ואז באור פניך תבהיקם ובאור פני מלך חיים והוא סוד ר"ה ויו"כ וסוכות שבר"ה הוא התחלת הבנין ובסוכות נשלם והמש"י: ירויון מדשן ביתך ע"ד דאיתא בגמרא כשהיה בית המקדש קיים היו ישראל אוכלים התמצות וגרמי שדו לכלבא ובחורבנא הוא להיפוך וזי"ל שמרמז כי אז ירויון מדשן דייקא ביתך כמו בזמן הבית: ונחל עדניך תשקם ע"ד דאיתא עין לא ראתה אלקים זולתך זו עדן והוא שאמר אפי' נחל עדניך שהוא עין לא ראתה תשקם ייזכו לראות בעוה"ז ולהטעימן מטעם ה ע"ד עולמך תראה בחייך זע"ד שלשה הטעימן הקב"ה מעין עולם הבא והבן:
עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר וכו': כי חרש ר"ת חמישי רביעי ששי רומז לג' סעודת שבת כי חמישי היא הוד סוד סמכי קשוט רביעי היא תפארת ויסוד היא ששי והמש"י:
ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין וי"ל בדרך רמז ויבואר מהיכן נמשך שצדיקים השלימים הם חלושים בכח יותר משאר בני אדם כדאית' בזוה"ק שיש כמה מיני מזוני מיונא דכל בני עלמא הוא מזונא גס ועב: וההוא מזונא דאתי יתיר מלעילא הוא מזונא יתיר דקיק ומזונא עינאה יתיר מכלא הוא מזונא דחברייא והוא מזונא דאתי מחכמה עילאה וכו' יעו"ש פ' בשלח וזי"ל שרימז שהמע"ה בפסוק זה ישקני לשון מזונות כמו ועל פיך ישק כל עמי והיינו ישקני מנשיקות שאיזין ממזונות פיהו היינו מחכמה ע"ד פיה פתחה בחכמה: כי טובים דודיך וידידותייך מיין היינו מכל מיני מזונא הנכלל בכלל יין כידוע שכל הסעודה נקרא ע"ש המשתה כמ"ש במשתה היין: לריח שמניך טובים ע"ד דאיתא שלשון הזוה"ק הוא מסוגל לנשמה אף שאינו מבין כלל מה שאומר כמשל הנכנס לחנות של בושם אע"פ שלא לקח כלום מ"מ ריח טוב קלט עמו כך הוא ממש בההולך למקום והיכל שהצדיק בו א"א שלא יקלט איזה ריח טוב מריחא דצדיק אף שאינו מבין כלל מאמירת הצדיק והוא שמרמז לריח שמניך טובים היינו הריח מהחכמי' השלימים כמו שפירש"י על כל איש שמן גבר דרשים והיינו החכמים הרשומים טובים לקבל ולקלוט מהם ריח טוב כנ"ל: שמן תורק שמן היינו שם טוב ע"ד טוב שם ישוב משמן טוב והיינו שמם הטוב הולך בכל העולם ונמשך מטולטולם ממקום למקום כמו שמן שנירק מכלי אל כלי והכל הוא שמך היינו שכל מה שעושים הוא למען שמך הגדול והנורא ע"כ עלמות אהבוך "כן מספר ע' והוא ע"ד ע' אנפין לאורייתא והיינו ע"י תורתך וחידושים שמחדשי' עלמות אהבוך עלמות היינו עולמות אהבה גימ' אחד והיינו שמייחדים באור תורתם כל העולמות והמש"י:
שני שדיך כשני עפרים יובן ע"פ מה שאמרו חז"ל בזכות ענוה זכה משה לתורה ולפ"ז איכא למימר אברהם אבינו שקיים כל התורה כולה היא ג"כ בזכות ענוה שאמר ואנכי עפר ואפר וידוע שלמעלות משה א"א לאדם לבוא שנאמר לא קם כמשה וזהו מאמחז"ל שיאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי דייקא וזהו שני שדייך היינו ב' תורת תורה שבכתב ושבע"פ יהיו מקוימים בך כשני עפרים שאמר אאע"ה ואנכי עפר ואפר ובשביל זה זכה להתורה וכפי הענוה והשפלות שיהיה בך כך תזכה להתורה: תאומי צביה התורה נמשלה לצבי הרועה בשושנים ע"ד כל הקורא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה וזהו הרועה בשושנים כמ"ש בזה"ק שושנה דא ק"ש:
או יאמר שני שדיך שהם ב' תורות כנ"ל כשני עפרי' כמו ב' עפר שהם עפר סוטה ואפר פרה והתור' יש לה בחינחם בחינת עפר סוטה לינפול ירך וכן היא התורה וכמ"ש חז"ל לא זכה וכו' ובחינת אפר פרה שמטהרת טמאים וכן התורה זכה נעשה לו סם חיים והבן:
שחורה אני ונאוה היא ע"ד כי היא בחי' יו"ד דלית בי' אות חיוור כלל וכל היא בחי' חכמה שהיא בחי' קודש והיא בחי' קידושין כלה נאה וחסיד' ע"ד שאמרו כל בנות ישראל יפות הן אלא שעניות מנוולתן ואין עני אלא בדעת וזהו פי' כלה נאה אימתי כשהיא חסידה שיש בה דעת והבן: חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו כשמרקד לפני חתן וכלה והבן:
מלאתך ודמעך לא תאחר היינו ע"ד שלא יחלל ח"ו זרעו:
אגרא דכלה דוחקא פי' היא ע"ד לבתר ממלל עימיה בתר שושיפא ואין אשה מגלית מסתורה אלא לבעלה והיא אגרא דכלה שכר של הכלה מה שנותנין להחתן שלה היא דוחקא פי' בל"א אז איר שטוסט זיך והבן:
עוד י"ל אגרא דכלה לשון אסיפה וקיבוץ כמו אוגר בקיך כשהשכינה בסוד כלה לגבי חתן אזי אוספים כל הדוחקא והיגונה וכולם נמתקים על ידי יחוד חתן כלה והבן:
עי"ל ע"פ דאיתא בזוה"ק כי אעשה כלה בכל הגוים שלא סבלו יסורין ואותך שאתה מדוכא ביסורים לא אעשה כלה רק שמכָלָה נעשה כַלָה והיינו אגרא דכלה דוחקא שאתה סובל בעוה"ז וד"ל:
עי"ל עפ"י דאיתא בתקונים צווחין ככלבין ולית מאי דיתער בתיובתא וכו' וזהו אגרא דכלה השכר שהיו רוצים לקבל דוחקא להם ולהיפוך נדרש והבן דוחקא דכלה אגרא שרוצים לקבל:
כל המשמח חתן וכלה זוכה לה' קולות שבו ניתנה התורה כי ידוע שסוד חתן וכלה הם תורה שבכתב ושבע"פ ושמעתי מאא"ז זללה"ה כי אין לך דיבור קטן וגדול שאין בו א' פי' כשאדם רוצה לדבר איזה דיבור דרך משל גַא בַא או בָא גָא ובא' יש חמשה אלפין פי' בכל א' של הדיבו' יש בו חמשה אלפין והבן:
מה שכותבין בכתיבה כהלכות גוברין וכו' ומפרנסין לנשיהון בקושטא והנה תיבת בקושטא אין לו שחר ואין שייך לזה כלל: וי"ל בזה ע"ד רמז דאיתא דין אמר מותר ודין אמר אסור דא הוא קשוטי כלה וגבוה מעל גבוה יש בחי' למעלה הימנו שהוא עלמא דקשו' ששם הכל אחדות אחד ואין שם פירוד ופלוגתא כלל והנה ידוע הלכה אותיות הכלה: וזי"ל שמרמז "כהלכות דייקא של גוברין יהודאין וכו' דמפרנסין לנשיהון היינו לשכינה כביכול בקושטא בבחי' אמת והמשי"ב:
מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים י"ל בזה הפי' הוא שמהרה ישמע בחוצות ירושלים היינו אף בחוץ לירושלים שהוא חוץ לארץ שה' הוא אלקינו זה עצמו ישמע וק"ל:
מצוה הוא לשון צוותא היינו כשאדם עושה מצוה צריך לעשותה בצוותא ודביקות להקב"ה זהו עיקר המצוה: כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה י"ל בזה היינו כל המצות שרוצים לעשות יעשה בזה הצדיק לעשות לו איזה טובה ונחת רוח וק"ל:
כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח י"ל בזה ע"ד רמז כי ידוע יציאת מצרים הוא בחי' קול ודיבור ואיתא בזוה"ק לית לך קלא דלא סלקא לעילא ואמר אא"ז זלל"הה אפילו קלא דמקלה ואין אומר ואין דברים אימתי בלי נשמע קולם פי' כשלא נשמע קולם אז אין אומר אבל קלא בוודאי סלקא עם הדיבור לעילא אך לאו כל אדם זוכה להוציא מפיו קול ודיבור של אמת והוא שאמר כל המרבה לספר לשון ספיר היינו שמרבה זכות ובהירות ביציאת מצרים היינו בקול ודיבור אז הרי זה משובח והבן:
חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקי' והמשפטי' אשר צוה ה' אלקינו אתכם והקושיא ידוע דלכאורה גם בשאלת חכם נראה שהוציא א"ע מן הכלל כמו אצל רשע וי"ל עפ"י מה שאמרתי כבר על אור זרוע לצדיק היינו שהקב"ה לוקח אור מתוה"ק וזורע אותו וממנו נולד הצדיק וכל צדיק לפי בחינתו יש צדיק ששורשו ממצוה זו ויש ששורשו ממצוה אחרת ומרע"ה שהיה כללות ישראל היה שורשו מכללות התורה והיה הוא עצמו התורה כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא ואין טוב אלא תורה והיינו שראתה כי הוא עצמו התורה והוא ג"כ שרימז החכם העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם דייקא היינו אתם עצמכם הן המשפטים ודרך ענוה אמר כן שלא כלל עצמו בזה המדריגה אבל הרשע אמר מה העבודה הזאת לכם היינו עבודה גימ' הטבע ע"ה והוא ששואל מה העבודה היא זה לכם היינו הטבע שאתם מתנהגי' בו בכסף וזהב ועשירות ואף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי והבן:
חד גדיא דזבין אבא בתרי זוזי י"ל ברמז ע"פ דאיתא בזו"הק זכאה הוא מאן דעייל ונפיק ועייל וזי"ל שרימז דזבין שקונה: אבא הוא חכמה כידוע: בתרי זוזי כמו לא זזה ידה וכו' היינו בשני פעמים שזז ממדריגתו בתחלה עייל ולבסוף עייל והמש"י:
אלה הדברים אשר שמעתי מאא"ז זללה"ה:
פעם אחת עמדתי לפניו במוצאי ר"ה וסיפר האיך מתנהג שם וסיפר שעומדים שם לפני המלך המשפט אבות העולם ומסופק אני אם אמר כל השבעה רועים עם אברהם יצחק ויעקב ומגישים הזכיות של ישראל וגם מרע"ה עומד שם והוא כמו סרסור פונה אנה ואנה ומכניס הזכיות ורואה בחכמה ובמחוג שלא יבואו המקטריגים והעונות ח"ו זה תוכן דבריו אע"פ בשינה לשונו הטהור מעט ואח"כ שאל אותי אם מעשה יפה היא מה שסיפרתי:
פעם אחת שמעתי ממנו אם היה יכול עוד אחד לומר אל רחום שמך ועננו כמו אני אזי הייתי מביא משיח:
עוד שמעתי ממנו שאביו שלו לקחו בלא דיבור כמו מרע"ה ואם היה לוקחו בדיבור היה ממלא בתורתו כל חללא דעלמא וביער כל הקליפות והיה מביא משיח:
עוד פעם אחת שמעתי ממנו בליל שבת שאמר אלי בתוך אשר ביאר פסוק מי יעלה לנו השמימה וחיבק ונישק אותי ואמר שהם ר"ת מילה וס"ת הוי"ה ואמ' בזה"ל דא שווער איך אייך שיש איש בעולם ששומע תורה מפי קב"ה ושכינתיה לא מפי מלאך ולא מפי וכו' ואינו מאמין עצמו שלא ידחה מאת הקב"ה ח"ו כי בקל יכול לדחות לנוקבא דת"ר וסמך ע"פ לא בשמי' הוא ולא מעבר לים ה' יקרב אותנו בימין צדקו:
שמעתי מפי הרב המגיד דק"ק באר ביאר ש"ס ד' מלכים מה ששאל זה לא שאל זה דהע"ה אמר ארדוף אויבי ואשיגם אסא אמר אתה תהרגם ואני אומר שירה יהושפט אמר אין בי כח לומר שירה אני אשב על מטתי ואתה תהרגם והענין תמיה ואמר כי יש כמה מיני יחודים שאדם יכול לייחד קב"ה בכל מדרגותיו וכשאין יכול לדבר ולהתפלל אז במחשבתו ייחד בסוד לך דומיה תהלה והכל בשמחה כי אין יחוד בקטטה והבן וכן הענין בכל דבריו וספוריו עם בני אדם יש יחוד ע"י שמדבר עמו מקרב אליו בסוד ו' כורע לגבי ה' והוא סוד שכתוב בזוה"ק אברהם דיבר אל עפרון תחלה שאר דברים היינו כדי שיתקרב אליו ואחר שנתקרב אליו יכול להעלות אותה המדריגה והוא בסוד מ"ן והבן ויש כמה מיני תפלות שיכול להתפלל ע"י סיפורי דברים ע"ד הנ"ל והוא שמצינו סיפורי דברי' שנכתב בתורה כמו ואומר אל ארתחששתא וכו' והבן:
ואפשר שזה כוונת הפסוק ראה חיים עם אשה אשר אהבת ר"ל עם עניני עוה"ז וסיפורי דברים שהיא נקרא אשה להחכם הנקרא בעלה לעשות ממנה מ"נ להמשיך מוחין הנקרא חיים והבן וז"ש וצדיק באמונתו יחיה ובזה אמרתי שהא ג"כ סוד ג' פסוקי ברכת כהנים והבן כי לפעמים יש יחוד במדריג' תחתונה עם המוני עם הנקראים סוד שש מאות אלף דגלי העם אשר אנכי בקרבי וכאשר אמרתי ע"פ וישא יעקב רגליו כי ע"י סיפורי דברים יכול לעלות מדריגת פחותי הערך הנקרא רגליו ויש בידיו כגון זכאה מאן דאחז בידא דחייבא והוא ע"י תפלה או דרוש מקשר את עצמו אתו עמו כמ"ש מהרב המגיד הנ"ל ויש ע"י מחשבה במוחין והבן ואם תכוין כך בשל סיפורי דברים גשמיים נקרא בכל דרכיך דעהו וק"ל:
שמעתי כי אורח הוא אור ח' ודפח"ח לכן היה אברהם מכניס אורח כי ח' הוא עולם סבא כמו אורח הבא והוא עולם הבינה לכן היה אברהם מדת החשד יומא דכולא יומין כי אור החסד הולך בכל הספירות עיין בכתבי האר"י זללה"ה בה' סוכה לכן היה אברהם מכנים אור ח' הבינה בכל הספירות לכן זכה אברהם לכל התורה ע"י תוספת ה' בשמו כי הוא עולם הבינה שמשם יוצא התורה ויש בזה עוד דברים עמוקים וזחלתי לכותבם והמשי"ב:
סוד דוד היא הדלית התחתונה ע"י המשכת ו' עולה עד א"ס הנקרא ד' ג"כ. שמעתי שיש לאדם עונות מגלגול ראשון או שני וכאשר מתפלל על החוטאין אז נתקן גם עונות שלו ודפח"ח והבן:
שמעתי שכל הדברים שעברו על דהע"ה ביום היה עושה מהם קפיטל תהלים והיה מכניס הדברים והמאורעות באותיות ואותיות יש להם צירופים וחיות ובזה נמתקו כל הדברים והדברים עתיקין וכן כשמתפלל על איזה דבר כגון על חולי ר"ל ומלביש את הדבר באותיות ולפעמים במעשה רבא והדברים עתיקין וצריך הבנה בביאור רחב וה' יעזרני בתורתו ויאיר עיני אמן:
משל בן מלך ששלח אותו אביו למדינה אחרת שאוירה לא טוב ונתן לו מלבוש שבעת יציאתו לחוץ ילביש אותו מלביש מפני האוירים לא טובים וסגולת האויר היה שעושה מום בגוף האדם ובמלבוש נכנס ג"כ המום כמו בגוף ולזה צריך שמירה והנמשל הוא האדם ונשמתו הוא המלבוש וד"ל:
ביאר קושיא בזוהר כתיב צווחין הכלבין הב לן מזונא וכו': ובמאמר א' מפורש מאן דלא מתפלל על פרנסה בכל יום הוא מקטני אמנה ותירץ כי כל דבר חסרון שיש לאדם מרגיש החיות. וכן כי צער או תענוג הכל מרגיש החיות נמצא כשמתפלל על איזה חסרון דרך משל שחסר לו פרנסה ומי מרגיש החסרון הלא החיות שלו והחיות היא מן השכינה ולכן יתפלל על צער החיות שהיא השכינה ממש ובזה מתורץ קושיא הנ"ל:
ראיתי את הרב ר' יהודא ליב מוכיח מפולנאה שבא מן העולם העליון גדול ומהולל מאוד ואני הייתי בביתי ומפזז ומכרכר בכל עוז ובקשתי אותו לברכני ואמרתי אליו יודע אני שהוא בא מהעולם העליון ולקחתי שתי ידיו ונתתי אותם על ראשי ובירך אותי ואמרתי לו שאתן לו קוויט לאא"ז לעולם העליון שיברך אותו שם בעד הברכה שבירך אותי בכאן:
נמצא כתוב בשם הרב ר' ישראל בעש"ט נ"ע להקיף המקום שבעה פעמים ובכ"פ יאמרו בכל הקפה תהלים: ויתחילו להקיף דרך ימין:
החלומות שנמצא בכ"י הרב הקדוש זללה"ה
ראיתי בחלומי שישבתי אני עם מחותני המנוח מוה' נחמן בשבת שלש סעודות באידרא אחת ואמר לי ד"ת ושכחתי: וזאת אני זוכר בי זה היה הקדמה ותחלת דבריו כי האדם כשהוא צדיק הוא מקורב אל התורה והתודה בו והוא בה והראיה מפסוק פן תקדש המלאה את הכרם:
רב"ח אתרוג ולולב ועוד לולב עם ג' הדסים:
ראיתי בחלומי שהייתי מתפלל באיזה בהמ"ד ואח"כ קראו בתורה ואח"כ היה א' הגבה ואחז את הס"ת ועליתי למגדל לראות את הכתב כמנהג וראיתי בתוך הס"ת אותיות טוב ועוד תיבות אחרים אחר אותיות טוב:
ראיתי בחלום אור ליום א' פ' ראה שנת עצת ה' היא תק"ס לפ"ק שגילח את ראשי והיא סימן שאעלה אי"ה לגדולה וגם לקחתי אגוז א' שקורין וועלטשינע ושברתי אח הקליפה מעליה ואכלתי איבה שבתוכה והפתרון מבואר שישבר ה' ממני כל הקליפות רוחניות וגשמיות ויתן לי כל טוב רוחניות ובגשמיות והעלאת כל הנצוצות הקדושות מהקליפות ויראנו נפלאות מתו"הק ועוד רבים כדברים האלה אמן:
ראיתי בחלום הרב ר' מענדיל מא"י היה אצלי אורח ועוד אורחים אחרים מזאסליב כמו ר' שלמה חר"י וגם אנשים ממדינות רייסין ואחר גמר סעודה רציתי ליתן לו כוס לברך וקודם שלקח הכוס התחיל לזמר שה"ש באמצע ולא מראש ובכל פעם שאמר איזה פסוקים אמר תורה על הפסוקים ולא יכולתי לשמוע מחמת שאמר תורה בחשאי ובמהירות ואח"ז קפץ מן השלחן לאמצע הבית והיה מפזז ומכרכר בכל עוז ואח"ז לקח אותי לבית קטן שלי ורקד עמי ושמח עמי והיה תמיה לי לומר שה"ש בחול ואח"ז וכו':
בשבת פ' בלק תקמ"א ראיתי שהיה תנוק למול ונתן אא"ז זללה"ה התנוק שאני אהיה חותך בשר ערלתו וכה עשיתי והוא ישב על כסא של אליהו זכור לטוב:
אור ליו' ב' פ' פנחס תקמ"א ראיתי את אא"ז זללה"ה וקרבתי עצמי פא"פ ממש יחד ידבקו וחיבק אותי בשתי ידיו ואמר לי בזה הלשון טבעך וטבעי יצאו בעולם הבע"ש שלי ושמך הטוב שאתה תהיה עובד ה' ולומד ואומר תורה לישראל ושם היה עומד איש א' מהארחים החשובים הרגילים לבוא לצדיקים לשמוע מהם והרכין אא"ז זללה"ה את ראשו אליו ונענע בראשו כלומר כה יהיה בוודאי ואני עומד על הספסל ורואה את נענועי ראשו:
ראיתי שהיה עומד בסוכה שלי וקבלתי שבת בפני העמוד ואמרתי כמה חרוזים מן לכה דודי:
בחג הסוכות ראיתי את אא"ז זללה"ה ובירך אותי ואח"כ שאלתי אותו ללמוד עמי תורה והשיב לי שיהיה עוד זמן כי אי"ה אאריך ימים ושנים ואמר לי שילמוד עמי האותיות של הא"ב:
ראיתי בחלום שהדבקתי א"ע גופי בגופו הקדוש ובתוך זקנו דיקנא קדישא ואח"כ שמעתי שאומרים הציבור י"ג מדות ה' אל רחום וכו' והתחלתי גם אנכי לומר בתוך הפה ולא בחיתוך שפתיים כי אמרתי הלא זה ממש י"ג מדות שאני בתוך דיקנא קדישא שלו:
ראיתי בחלום שהנחתי שלשה זוג תפילין בפעם א' גם ראיתי שעליתי לבית העומד על בית אבי ב' פעמים זאח"ז ועליתי במעלות אשר שם:
ראיתי בחלום שאא"ז זללה"ה קירוב אותי למאוד וחיבק ונישק אותי:
ביום ה' פ' שמות ראיתי שהיה סוכות וישבתי בסוכה ואתרוג ולונב וגם ראיתי ששברתי אגוזים הקטנים שקורין האזין ניסליך ואכלתי האיבים שבתוכם:
ראיתי בחלום פה ק"ק סדילקאב שעליתי בעליה והיו מדריגות סמוכים זה לזה מאוד ועי"ז לא יכולתי להרחיב דעתי ודרך הילוכי ודחפתי ברגלי את המדריגה א' העליונה ונפלה ארץ למקום רפש וטיט בכדי להרחיב צעדי תחתי בעליתי:
אור ליום ד' פ' עקב תקמ"ה פה ק"ק סדילקאב ראיתי שהיתי בעליה של דודי המנוח מוהר"ר צבי הרש זללה"ה שם הקפני את העליה בלולבין ואתרוגים גם אא"ז זללה"ה היה שם וקודם לזה ראיתי שהיה אומר הסדר של ליל שני של פסח וגם נדמה לי שהיה פורים:
ראיתי בחלום את אא"ז ונתן לי מלא יד מעות והיה בתוכם רבע רובל כמה וחצי רובל ומעות לבן ומעות ישן ומעות נחושת כמו גילדין הישינים ולאחי ברוך לעב לקח מזה ג"כ ערך ב' ג' ישינים וזה היה בנסיעותינו דרך ק"ק מעזובז כך רב"ח אור ליום ו' חקת התורה תק"ם לפ"ק:
ראיתי בחלום אור ליום ה' וישב תקמ"ה שאא"ז עלה על האלמעמיר בבה"כ ולקח שופר ותקע תשר"ת תש"ת תר"ת והיה אומר בעצמו תקיעה וכו' וכך היה נוהג כשהתחיל לתקוע תקיעה א' דהיינו תקיעה ראשונה ולקח השופר אצל הפה שלו כמנהג התוקעי' ונפח בו מעט ואח"כ היה אוחז בשתי ידיו לצד גופו והיה הקול יוצא מן השופר ואני עומד ומשתומם מה אני אעש' כשהוא בעצמו אומר לפני התקיעו' ותוקע בעצמו ואח"כ קרא יעמוד כמו שקורין לס"ת ועליתי שמה ועמדתי אצל רחב השופר וברכתי ברכ' כמו שעולין לס"ת והייתי עומ' ממש בתוך השופ' כשהקול יוצ' משופ' ואח"כ לקחתי השופר בעצמי לביתי ותקעתי בו תשר"ת בעצמו וזה פתרונו הוא טוב אשר אין למעלה ממנו בו דאי בכל הדברים הן להמתק הדינים מעלי ולהכניע כל המקטריגים ולהאיך עלי בשופר גדול שהיא דיקנא קדישא ואימא עילאה וכו' ולכל העולם כולו אח"כ לאור היום ראיתי בחלום שהלכתי בקיטול והיה בו שורות שורות של כסף וזהב מרוק' בו ממש לבוש מלכו' אח"ז ראיתי ליל יום ו' עש"ק הנ"ל שהיה שמיני עצרת ושמחתי שמחה גדולה וגם אא"ז שמח שמחה גדולה ופתרונו שהקב"ה ימתיק הדינים מעלינו ומעל כל העולם לגמרי ויהיה עת ישועה לנו ולכל ישראל אמן:
תם ונשלם הספר בעזרת האל יתברך