ומהם מסופקים, כאלו תאמר צלם שהוא שם משותף או מסופק יאמר על הצורה המינית ועל הצורה המלאכותית והם יבינו שהדבר הוא לפי פשוטו עד שיתפרשו בצלם אלהים שהרצון בו התמונה והתואר והש"י אינו גוף שיהיה בעל תואר ותמונה כמותם ובאלה שמות רבים מהם מושאלים ומהם משותפים:
תלמודה. ר"ל לימוד התורה לא החכמה האמתית המקובלת אשר היא מתבארת בחכמה האלהית כאלו תאמר שהש"י אינו גוף ולא ישיגהו העדר והפעלות ושינוי וכן התארים אשר יתואר בהם בתורה הם תארי פעולות או תארי שלמות אע"פ שאינם ממין שלימותו להורות שהוא שלם במיני השלמיות כלם:
ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו. פירוש כי אחר שלמד ועיין בחכמת הפילוסופיא וראה דרכם ומופתיהם על מציאותו ואחדותו והיותו בלתי גשם ולא ישיגהו חלוף ושינוי משכו שכלו להמשך אחר זה הדעת האמתי:
והציקוהו פשטי התורה. פירוש כי כשראה בתורה שיתואר השם בתארים מורים על ההגשמה והפעלות עומד נבוך והוא פוסח בין שתי הסעיפים אם ימשך אחר שכלו וירחיק אותם התארים מהשי"ת אשר זאת הכוונה הוא דעת התורה או הוא ימשך אחר פשוטי התורה וישליך אחר גוו מה שלמד מהחכמה האמתית אשר תרחיק הרחקה גמורה מהשי"ת כל גשמיות וכל שינוי:
ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו. רוצה בו שהיה מבין שהשמות ההם כפשוטם:
אם שימשך אחרי שכלו, הרצון בו במה שלמד מהענינים אלהיים מחכמת הפילוסופיא ולא יבין השמות ההם בפשוטיהם:
ויחשוב שהוא השליך פינות התורה. רוצה בו אם ימשך אחר דעת הפילוסופיא:
וישאר עם מה שהבינו מהם. ירצה בזה שהיה מבין אותו בפשוטיהם:
ולא ימשך אחר שכלו. ר"ל השכל האנושי שמשכו להשכינו במשכנו והיא האמונה האמתית בהש"י שאינו גשם ולא בעל תארים:
ונזק בתורתו. הרצון בו מאשר לא ידע באי זה דרך משני דרכים ימשך. לשון חריז"י בדתו ואמונתו. ואפשר לפרש הציקוהו כמו כן מה שלא סר היותו מבין מדעתו או מזולתו הרצון בו שהתעורר במקצת השמות שאינם כמשמעם והוא נבוך אם ימשך אחר זה הדעת או אחר פשוטי הפסוקים, והראשון נכון לפי לשונו:
שלא ישוב מטרה. ר"ל הספר יורה חצי סכלותו נגדו רוצה לומר נגד הספר:
האמתיות מושקפות ממנו. הרצון בו מצד שלא יעלם ממנו הענין אשר ארצה להודיע ואחר יעלמו מצד שהם מפוזרים:
ונאמר בו כי קרן עור פניו. אפשר לפי הנראה שדעת הרב מורנו כי קרן עור פניו רומז אל גודל השגתו ויהיה הענין על דרך חכמת אדם תאיר פניו ורבים הם בזה הדעת. אמנם אני לקוצר השגתי איני מבין איך יהיה הענין בנוי להשגה ולפי מה שנראה מאורך הספור והתחלפות הענינים בזה הענין הנכבד והוא קרון עור פניו נראה באמת שזה הענין הוא במשמעו. אמנם יתרון ההשגה והדבקות בשם הביאו אל זה ההוד הנכבד, כי אם הוא כנוי להשגה איך אמר הכתוב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו היתכן לומר שלא הרגיש משה בהשגתו שתהיה גדולה כל כך והלא אמר הרב מרוב שמחתו במה שהשיג לחם לא אכל ומים לא שתה כי התחזק השכל ונתבטל כל כח עב שבגוף קודם שדברו אהרן וישראל עמו ברדתו מן ההר אמר שהיו יראים מגשת אליו בעבור קרני ההוד אשר היו בפניו. אחר אמר ויקרא אליהם משה וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים נראה מזה שמצד האור שנתחדש בפניו היו יראים ממנו ועוד אפילו דברו עמו קודם זה איך יהיו יראים בעבור השגתו ואמר שהוא היה משים תמיד המסוה על פניו לכבוד השי"ת שלא יזונו תמיד מקרני ההוד וכשמדבר עם השם בבאו אל אהל מועד מסיר המסוה ודבר עם ישראל את אשר יצוה ואמר אחר זה וראו בני ישראל והנה קרן עור פני משה ואח"כ השיב אותו על פניו ואלה הפרטים מורים תכלית ההוראה שהענין הוא כמשמעו ואליו רמז הכתוב באמרו וראו כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה וכו':
אבל בגשם טהור זך או ביוצא בו מן האבנים. ירצה בו שאין זה בה נבואיי שהוא אור גמור כאור הברק אשר הוא אור במדרגה יותר שפלה והוא שיהיה כח אחר נתחדש בו יאיר עיני לבבו יעירנו לדבר בענינים נכבדים או בתהלות ושירים לש"י ובזה הכח נעשה ספר תהלים וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים:
ואמר להט החרב המתהפכת. שזה הכח לא יהיה תמיד בו שלא יסור ממנו כלל אבל פעם יציץ ופעם יעלם וזהו מה שאמר מורנו במדרגות הנבואה במדרגה שנית היא שימצא האדם כאלו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש עליו וישימהו לדבר וידבר בחכמות או בתשבחות בדברי ההזהרה מועילים או בדבר הנהגה או אלהות וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם וזהו אשר ידובר עליו שהוא מדבר ברה"ק. ובפרק מ"ט מראשון יתבאר מה שירצה בלהט החרב המתהפכת:
יבא בדבריו מן העומק והחולשה מה שיעמוד במקום המשל והדבור בחדות, כי בעבור היות לאותו הענין עומק גדול הוא רחוק שיבינהו עד שיהיה לו הענין ההוא נסתר כמו שיהיה נסתר בדברו לא בחידות ומשלים ויותר ברוב המשלים אפשר לו שיגיע לידיעת הענין ההוא על אמתתו ואמרו רז"ל למה היו דומים ד"ת עד שלא בא שלמה לבאר שהיו מימיו עמוקים ולא היה אדם יכול לשתות מהם מה עשה פקח אחד ספק חבל בחבל ומשיחה במשיחה ודלה ושתה ונמצאו הכל שותים כך היה שלמה קודם שבא לא היה אדם יכול לעמוד על בוריה של תורה והוא תקן משלים וממשל למשל ומדבר לדבר עד שהגיעו הכל ועמדו על בוריה של תורה, והרצון בזה ידיעת מציאות השם והיותו בלתי גשם ובלתי מתפעל שזה הוא בוריה של תורה, ומשלים וחידות ירצה בזה שמה שאמר הכתוב בג"ע ועץ החיים ועץ הדעת וספור ענין אדם הראשון איך היה ענינו תחלה ואל אי זה ענין שב וענין נחש וחוה וקריאת בני אדם הבל וקין וכל הספור הארוך הם ענינים עמוקים מאד ולא יבנום ההמון ונתנו במשלים:
ואנחנו השתדלנו לבאר עניני הדרשות וגלויי הנבואה להמון. רוצה לומר שאם נבאר מה שצריך לבארו נמצא שהיה השתדלותנו לבאר עניני הדרשות וגלויי הנבואה להמון:
או מפני שאת המשל במקום הנמשל או שאת הנמשל במקום המשל. פירוש הנח קורא הנמשל עצם הדבר ואמתתו והענין יהיה כמשמעו והוא משער בעצמו שיהיה זה המשל והענין אשר הוא משל לענין אחר יחשוב שהוא כמשמעו ויבין אותו כפי פשוטו כאילו תאמר אמרה תורה ויתד תהיה לך על אזניך והאמת שהוא כמשמעו והוא נמשל ואינו משל ואמרו בו חכמים על צד מליצת השיר אל תקרי אזיניך אלא אזניך ואמרו שאם ישמע דבר שאינו הגון יתן אצבעו בתוך אזנו והפתי יאמין שזה כונת הפסוק ויהי' א"כ הנמשל משל וכמו שאמרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם זהו יצה"ר שהוא צפון בלבו של אדם ואין ספק שזה הצפוני נאמר על הארבה שהשחית את הארץ והבטיחם השם בשובם אליו שירחיקנו וידחנו אל ארץ ציה ושממה. נמצא שזה הצפוני הוא הנמשל שהוא מדבר בארבה ויקחהו במשל. והמשל הוא כאמרו בשרפים שש כנפים לאחד וכאמרו נפתחו השמים וכאמרו ארבע חיות לענינים ידועים ויבין אותם כמשמעם:
אמנם סלם יורה על ענין אחד. הוא רמז להקשר המציאות קצתו בקצתו והבתוב קורא אותו בית במקום אחר כמו שאמר בכל ביתי נאמן הוא אשר הנרצה בו הוא הבין מציאות עולמי אמנה אמתית קיימת. ואמרו מוצב ארצה. יורה על ענין אחד ירצה בזה שהקצה האחד הם היסודות אשר הוא המטה כי כן דרך הסולם ואמרו וראשו מגיע השמימה מורה על ענין שלישי ירצה בו הגלגל העליון המקיף בכל והוא הקצה העליון מן הסולם. ואמרו והנה מלאכי אלהים יורה על ענין רביעי הרצון בו אחר שרמז אל שני קצות הסולם אשר כל אחד רחוק מחבירו בתכלית המרחק דבר בענינים הנעשים בין שני קצות הסולם הנזכרים ויהיה הרצון במלאכי אלהים השכלים הנפרדים עולים ויורדים יורה על ענין חמישי וששי וקראם עולים ויורדים מצד שהם מניעים הגלגלים והם עלות ועלולים בהיות כל אחד ממציא חברו והוא עלה לו ומצד העלות קראם עולים ומצד העלולים קראם יורדים והרצון בזה עליה וירידה במעלה לא בעליונית מקום. או נאמר שהשם ברא כל השכלים והגלגלים כל אחד למטה ממדרגת חברו ושם אותו מניעים הגלגלים כרצונו. או נאמר שמלאכי אלהים קרא ארבע כחות המניעים מן הגלגלים בעולם השפל ואלו הם כח המחייה העירוב וההרכבה וכח שיתן הנפש הצומחת לכל צומח וכח יתן הנפש החיה לכל חי וכח יתן הנפש המדברת לכל מדבר, וקראם עולים מצד נושאיהם שהם בעליונית מקום וקראם יורדים מצד הפעולות המגיעות מהם בשפלים. ואפשר לומר שקראם מלאכי אלהים ואם הם אחד מקצות הסולם היסודות אשר שנים מהם עולים והם האש והאויר ושנים מהם יורדים והם המים והארץ והיורדים לפעמים עולים והעולים יורדים ומתוך כך הזכיר עליה וירידה כי באשר יתנועע הגשם החמישי בסבוב תתחדש ביסודות תנועה הכרחית יצאו בגללה ממקומותם ר"ל האש והאויר וידחו אל המים ויעברו כלם בתוך הארץ על עומקה ויתחדש אל היסודות עירוב ואחר כן יתחילו להתנועע לשוב למקומותם ויצאו חלקים מן הארץ גם כן בחברת המים והאויר והכתוב כמו כן קורא היסודות מלאכי אלהים כמו שאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. ואמרו והנה ה' נצב עליו מורה על ענין שביעי הרצון בזה שהוא מתמיד החיים שלא ישתנה בפנים מאפני השנוי והוא נצב על ראש הסלם שהוא הגלגל העליון כי אחר שהמציאו הנה מתמידו ומעמידו בשפע המגיע לו ממנו והוא המחברו בתנועה אשר אין לה קץ ותכלית ולזה נקרא רוכב שמים שהרצון בו הגלגל העליון המקיף אשר בתנועתו יתנועעו הגלגלים. והרב השלם פי' מלאכי אלהים עולים ויורדים בפרק מ"ו הם הנביאים ואחר שאמר בכאן שהסולם עם כל מה שנלוה אליו מורה על שבעה ענינים יש לומר שרמז אל פירושים אחרים זולת הפירוש האחר כי יש פסוקים שיסבלו מצד עמקם שנים או שלשה פירושים וכן כתב הוא בפרק כ"א:
ודמה החומר שהוא סבת אלו התאוות הגשמיות כלם כאשה זונה והיא אשת איש גם כן הרצון בו כן החומר לא יהיה נבדל מצורה אבל יהיה פושט צורה ולובש צורה אחרת וטבע החומר ואמתתו שלא ימלט מחברת ההעדר ומפני זה לא תתקיים בו צורה וילבש צורה אחרת תמיד וישתוקק אל חסרונו לקבול הצורה כמו שישתוקק החסר אל השלמות ולא ישתוקק אל ההעדר אבל ההעדר ענין קרה לו וזאת התשוקה הנזכרת היא תשוקה טבעית לא רצונית ומכוונת בפרק מזה המאמר והוא פרק ח' מחלק שלישי:
אבל יספיק לה על תיקון ביתה. הרצון בזה שהחומר נאות ומעולה שזה הוא תקון ביתה ומוכנת לקבל הצורה אשר היא הצורה השלמה אשר בה יגיע לידיעת המושכלים והיותה שלימה בכל מיני השלמיות:
כי חומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב. הרצון בזה כי הוא מתדמה לשאר בעלי חיים מצד החומר שהוא בעל בשר וגידים ועצמות והוא חמרו הקרוב כמו שהוא לשאר בעלי היים ומתאוה למותרות מצד חמרו ואם הוא יותר נאות ונכבד ומוכן לקבל הצורה השכלית מה שאין כן בשאר בעלי חיים ואע"פ שהאמת הוא שהחיוני הוא חמרו הקרוב מצד שהחיוני לשאר בעלי חיים היא צורתם המבדלת אותם מן הצמחים והוא מדמה חומר בני אדם הקרוב לחומר בעלי חיים הקרוב לא נוכל לדמותה מצד הכח החיוני אם לא מצד שהם שוים בגידים ובבשר ועצמות או מצד הליחות אשר בליחה הגוברת תגדל התאוה או ביתרון המאכל או ביתרון חוש המביא להולדה מצד הטבע המחייה לזה או ביתרון הכעס כמו שמזג לבו חם:
והשמר מלחסר ביאור ספק. כלומר שהוא נשמר מלחסר ביאור כל ענין מסופק:
ולא תרדפהו בזממיך. העתקת רבי יהורה הריזי ואל תרבה לדקדק עליו במחשבתך וסברותיך פן תזיקנו ולא תועיל לנפשך: