Crescas on Guide for the Perplexed, Part 2, Introduction

אין ספק בדבר. רוצה בזה בעשרים וחמש הקדמות לא באותה האומרת שהזמן והתנועה נצחיים כי בזאת יודה אך דבר שפתים עד שיתבאר המבוקש וזאת אין בה מופת אבל ראיות והוא יכריע אחר זה שראיות החדוש יותר חזקות מראיות הקדמות:

שמציאות בעל שיעור אחר אין תכלית לו שקר, זה מבואר במאמר שלישי מן השמע טבעי כלל ג' פרק ב'. אמר כל גשם הנה יקיף בו שטח אחר אם היה סבובי או יותר משטח אחד אם היה בלתי סבובי וכל מה שיקיף בו שטח אחד או שטחים הנה הוא בעל תכלית בהכרח הנה כל גשם בעל תכלית בהכרח וכאשר היה כל גשם בעל תכלית הנה כל שטח בעל תכלית וכל קו בעל תכלית לפי שהשטח לא יבדל לגשם והקו לא יבדל לשמח וכאשר היה זה כן הנה כל גודל בפועל הנה הוא בעל תכלית:

שמציאות בעלי שיעור אין תכלית למספרם שקר והוא שיהיו נמצאים יחד, וכמו שהתבאר בשיעור התבאר במספר ואמר שכל מספר בפועל בעל תכלית לפי שכל מספר הנה הוא ספור בפועל וכל ספור הנה הוא אם זוג אם נפרד הנה כל ספור בעל תכלית. והוא עשה מופתים רבים אחרים שאם היה גשם בלתי בעל תכלית לא היה לו מקום שיתנועע לו:

עלות ועלולים אין תכלית למספרם שקר ואע"פ שלא יהיו בעלי שיעור והמשל בו שיהיה השכל הזה על דרך משל סבתו שכל שני וסבת השני שלישי וסבת שלישי רביעי כן אל לא תכלית והוא ג"כ שקר מבואר. זאת ההקדמה ביארה אריסטו בספר מה שאחר הטבע במאמר הל' במאמר הנה כבר ימצא מה שיגיע בעיון מופתי פילוסופי דק מאד ושמע ענינו אמר דבר ידוע כי דבר בינוני לא יאמר אלא על שיש לו שתי קצוות והוא בינוני ביניהם שאינו מאחד מהקצוות אלא בינוני כלומר ממוצע ביניהם ומורכב משניהן ולזה הוא אמצעי וכל מה שהוא בינוני ויש לו קצוות הוא בהכרח בעל תכלית כי לדבר שאין לו תכלית איך נצייר שהוא בינוני ויש לו קצוות הלא הכל אחד ואין בו קצה ולא בינוני, ואחר שנתבאר לנו זה מכח הציור השכלי אומר כי כבר נתבאר במופת בחכמת הטבע כי יש עלה בלי עלול ויש עלול נמצא בלי עלה וזה נתבאר במופת ואלו הם השתי קצוות והבינוני שביניהן היא העלה והעלול, א"כ כשנאמר על דרך משל השכל הפועל לאלו הנפעלים כלם והוא עלתם סבתו שכל שני כלומר שהשני הוא עלה ועלול הוא אמצעי בין שתי הקצוות וכן כשתאמר שכל שני סבתו שכל שלישי א"כ שב השכל השני עלה ועלול והוא ג"כ בינוני בין שתי הקצוות וא"כ בהכרח יש תכלית למספרם שאם ילך אל לא תכלית א"כ אין כאן קצוות ולא בינוני כמו שביארנו למעלה שלא יצוייר בינוני כי אם בקצוות ונכחש המציאות כי אנחנו נמצא עלות ועלולים שהם בינונים כמו שהוא עלה ועלול שהוא מורכב ממניע ומתנועע ואחר שנמצא בינוני באמת יחוייב ימצאו הקצוות ותכליתם הוא עלה ועלול בלא עלה והוא המתנועע האחרון והוא החומר שקבל ארבע צורות והגלגל מניעו ומכינו לקבל הצורות מנותן הצורות והוא בעירוב והמזג והוא עלול ולא עלה: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בשמע טבעי במאמר ח' בכלל ב' בפ"ד שאין בעצם תנועה לפי שההווה והנפסד הוא בלי זמן אמנם ההויה נמשכת לשינוי שהוא קודם ההויה ובפרק ח' מאותו הכלל מתבאר שהתנועה בלתי נמצאת אלא באיך וכמה ואנה לא בשאר המאמרות וכל תנועה שינוי ולזה אמר מורנו שהשינוי ימצא בד' מאמרות) ע"כ הגה"ה:

כי השינוי ימצא בד' מאמרות במאמר העצם וזה השינוי ההוה בעצם הוא ההויה וההפסד וימצא במאמר הכמות והוא הגידול וההסרון וימצא במאמר האיכות והוא ההשתנות וימצא במאמר האנה והוא ההעתקה ועל זה השינוי באנה תאמר התנועה ביחוד. וביאור זה כי כל משתנה לא ישתנה מאי זה דבר שיזדמן ולא לאי זה דבר הזדמן ולא יהיה השינוי אלא אל דברים המתנגדים וזה יראה בחפוש כמו מההעדר אל המציאות הנקרא הויה ומהמציאות אל ההעדר הנקרא הפסד וזה השינוי הוא במאמר העצם או מהקטן אל הגדול ונקרא גדול או מהגדול אל הקטן ונקרא גרעון וזה השינוי הוא במאמר הכמות או מלמעלה למטה או מלמטה למעלה ונקראת העתקה וזה במאמר האנה ועל זאת לבדה נאמרת תנועה על האמתות ועל שאר השינויים בכלל ושם תנועה בסתם נאמר על דבר המתנועע במקום אבל כשיהיה הדבר עומד במקום ויגדל או יחסר לא יאמר בו מתנועע בסתם אלא במפורש שאין ראוי לומר בו תנועה בסתם כמו שנאמר בתנועת ההעתקה במקום אבל אנו קוראים אותו תנועה ואם אינו ממין ההעתקה בעבור שהגידול והחסרון יהיה בזמן מעט מעט יגדל עד שיגיע אל תכלית הגודל או יחסר ודומה לתנועה וכן במאמר האיכות כמו ששם הנמצא יאמר על העצם באמת ועל שאר המאמרות מצד התיחסם לעצם שהם איכיות כו או הפעליות או תנועות לו בכלל וע"כ התחייב שיהיה קודם על כל שאר המאמרות, ויהיה נראה כי אין תנועה במאמר העצם לפי שענין התנועה התחדש דבר מעט מעט ושנוי העצם בהפשיטו צורה הוא פתאום בלא זמן שאין אמצעי בין ההעדר והקנין, וכן אמר בפי"ב מזה החלק כי הצורות לא יתחדשו ראשון ראשון וע"כ אין תנועה בהם וע"כ יפסדו בלא זמן ואמר אריסט"ו כי אין תנועה במאמר העצם מפני שאין בה הפך, ומפני כי מיני ההפכים שלשה היו מיני התנועות שלשה תנועה בכמות ותנועה באיכות ותנועה באנה אבל אין תנועה במאמר העצם:

כי כל תנועה שנוי ויציאה מן הכח אל הפועל כשהדבר הוא בכח גמור אין בו תנועה וכשיצא אל הפועל השלם אין בו התנועה שכבר נשלמה אם כן הוא ממוצעת בין הכח הגמור ובין הפועל הגמור ולזה גדרה החכם בספר השמע במאמר שלישי כלל ב' פרק שני ואמר שהוא שלמות מה שהוא בכח מצד מה שהוא בכח, הרצון בזה שהיא אינה שלמות גמור אכל שלימות חסר שכאשר היתה בכח גמור לא היה לו שום שלמות וכשהתחילה להתנועע יש לה שלמות מה שלא היה קודם ולזה נתן הבדלה שהיא שלימות מה שבכח מצד מה שהיא בכח. המשל בזה הבנאי קודם שהתחיל לבנות כותל הבית הוא בונה בכח והחומר שהם האבנים והעפר כותל בכח וכשעשה נדבך אחד היא שלימות ממה שהיה קודם בכח גמור ואינו שלימות שלם עד שיגמר הכותל (הגה"ה זאת ההקדמה מתבאר בשמע טבעי במאמר ה' בכלל א' בפ"א):

כי התנועות מהם בעצם מהם במקרה ומהם בהכרח ומהם בחלק והוא מין ממה שבמקרה ואשר בעצם כתנועת הגשם ממקום למקום, וביאור זה כי העתקת הגשם ממקום למקום באמת תנועת העתקתו עצמית אע"פ שהגשם מחובר מעצם ומקרה כאמרנו על דרך משל האדם מחובר מעצם ומקרה א"כ תנועת העתקתו באמת עצמית לא מצד המקרה אשר בו:

ואשר במקרה כמו השחרות אשר בזה הגשם שנעתק ממקום למקום. וביאור זה באמרנו על דרך משל רושם השחרות אשר סבתו הליחה אשר היא בבשר האדם ונעתקה הליחה אל מקום אחר לבן וישתנת לשחור בסבת הליחה הנושאת השחרות שהתנועעה לשם ואותה התנועה נאמר שהיא במקרה ר"ל שבדרך המקרה בא השחרות שם כי העתק השחרות לא נתחייב מעצם הנושא שהוא לבן שישתנה לשחרות אך בדרך מקרה התנועע השחרות לאותו מקום, ר"ל הליחה הנושאת השחרות, ולא התחייב שאין לו מציאות בעצמו ולא תנועה כי אם מצד הנושא שהיא הליחה הבאה שם בדרך מקרה לא בדרך חיוב עצמיי שהעצם לא חייב שישתנה ממקום לבן לשחור וכן אם בגד לבן או שחור על דרך משל התנועע ממקום למקום נאמר בשחרות שהוא עליו יתנועע בדרך מקרה כלומר שנשתנה ממקום שהוא מקיפו זה האויר ועכשיו מקיפו אויר אחר וזה שהוא ישתנה זה השינוי בדרך מקרה לא בדרך חיוב עצמי שעצמו אינו מחייב זה השינוי שנעתק ממקום למקום וכן נוכל לומר בכל גשם ואם יטען טוען איך לא נקרא זה תנועת החלק הלא בהתנועע עצם הנושא התנועע במקרה שהוא חלקו עמו. נשיב שהוא אינו חלק מחלקי העצם. ואשר בהכרח כתנועת האבן למעלה בהכרח יכריחנה על זה וזו הכרחית שאינה רצונית. ואמנם היא עצמית לא מקרה שהרי מעצמה תתחייבה תנועתה בהכרח המניע שיניע, ואשר בחלק כתנועת המסמר בספינה כשהתנועע הספינה יאמר שכבר התנועע המסמר גם כן והוא מין ממה שבמקרה אחר שהתנועה אינה מעצם המסמר כי אם בסבת חלקי הספינה ואינה כתנועת השחרות שהיא במקרה הגמור שזה עצמו מקבל התנועה לבדו מה שלא ימצא בשחרות שאינו דבר שיש לו ממש:

שכל משתנה מתחלק ולזה כל מתנועע מתחלק והוא גשם בהכרח וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע וע"כ לא יהיה גוף כל עקר. ואומר כי אריסט"ו ביאר בשמע טבעי במאמר הששי פרק ז' שכל מתנועע מתחלק ושהסבה בהתחלקו הוא הסבה בהתחלק התנועה וכל מה שישיג התנועה כמו הזמן שהוא ספירות הקודם והמתאחר אשר בתנועה ונאמר כי כל משתנה יתחייב בהכרח שיהיה מתחלק. וביאור זה כי מאחר שהיה כל שינוי מדבר אל דבר והיה המשתנה בעוד היותו בדבר אשר אליו ישתנה תחלה הוא בלתי משתנה מפני שהוא כח בו וכמו כן בהיותו במה שממנו ישתנה מפני שהוא כמו כן עומד בו א"כ מהחיוב שיהיה השינוי הוא נמצא בפועל כשיהיה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו והוא כי א"א שיהיה בכללו בכל אחד מהם וא"א שיהיה ולא באחד מהם מפני שאין אמצעי במה שממנו ובין מה שאליו תהיה תחלה כי אלו היה שם אמצעי לא היה מה שהניחוהו תחלה אבל האמצעי הוא בין מה שממנו תהיה התנועה ובין מה שאליו תהיה התנועה לא תחלה כי לא תהיה התנועה במה שאליו השינוי אחרונה אלא באמצעית אשר לא תהיה התנועה, ודמיון זה כי השינוי יהיה מהלבן אל השחור בהיותו תחלה אל הגוון הצהוב שהיא אמצעי ביניהם כי כל משתנה מקצתו במה שממנו ומקצתו במה שאליו א"כ כל משתנה מתחלק: (הגה"ה זאת ההקדמה היא בחלק ד' בפרק ד' מכלל ד' במאמר ח' משמע טבעי והביא משל מהמלח שהוא מניע הספינה בעצם והיא ממנו בעצם). עד כאן הגה"ה:

יש להקשות על זאת ההקדמה אם מניע הגלגל כח בלתי מתפשט בגוף בנפש ובשכל אחר שתנועתו איננה לכוין אל הנאות ולברוח ממה שכנגדו והנעת המניע היא עצמית והמתנועע עצמי ואיך תבטל התנועה המקרית לנפש או לשכל אשר היא לה בעבור נושאה שהוא הגלגל ואותה התנועה המקרית מתחייבת מההנעה העצמית למתנועע זה לא יצוייר ולא יחוייב והם אמרו שבעבור זה ר"ל בטול התנועה המקרית ותתחייב ממנה בטול ההנעה לפי דעתם שיצטרך אל מניע נצחי בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה והלא הם אמרו שזאת התנועה אינה ממנו ולא בכונתו אבל הוא בעבורו אחר שהוא חשוק. אמר אריסט"ו ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל אמר עוד ויניע א"כ כאהוב. ואמר אבוחמ"ד והתנועה הסבובית אמנם תצטרך אל מניע ממנו יהיה התנועה וזה לא יהיה כי אם נפש משתנה כי המניע אשר לא ישתנה לא יגיע ממנו התנועה המשתנה אבל בעבורו התנועה בעבור שהוא חשוק ומכוון הנה נראה מזה שאין לזה המניע חלק בזאת התנועה אלא מצד החשק ואם התנועה המקרית למניע אשר בגלגל יגיע לה הבטול מצד שהוא מתנועע במקרה לא יגיע לה הקיום בעבור החשוק שהוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה אחר שאין התנועה ממנו. ולא יועיל אם לקחה בתנאי והוא שיאמר כל מתנועע וכו' אם לא שתהיה לו התנועה מצד ציור החשוק וא"כ לקחה בזה התנאי לא יחוייב אם יבוטל ציורו לחשוק שתעסק אותה התנועה המקרית אחר שהמניע מניע תמיד בעצם הוא פועל התנועה התדירה ואין לו סבה תחייב לו הבטול מההנעה כמו שיש לבעלי חיים המתנועעים לסבה מן הסבות התנועה המקרית המתחייבת מההנעה העצמית א"כ זאת ההקדמה לא תתאמת רק בכל חי בעל חומר הווה נפסד המתנועע לסבה מן הסבות. אמנם אנחנו מאמיני החדוש לא נצטרך לכל זה אבל נאמר שהשם ברא הגלגל מציאותו מכוון לעצמו ונתן לו האדנות והממשלה להנהיג העולם השפל בתנועתו וזאת ההנעה הטביע השם בו בעת שבראו או הוא הממשיך והמניע אותו תמיד זאת ההנעה לתועלת לזולתו כמו שאמרנו במקום אחר שמציאותם לעצמם ותנועתם בעבור זולתם. כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו:

ולזה א"א שיתנועע התנועה ההיא המקרית תמיד. וביאור זה כי א"א שיהיה זה מניע לבדו סבה בתנועה תדירה אחר שאין לו תנועה בעצם והוא מתנועע במקרה א"א בלתי שינוח, והמשל בו כי האדם כאשר תניעהו נפשו שהיא צורתו עד שעלה מן הבית לעליה גופו הוא שהתנועע בעצם והנפש הוא המניע הראשון בעצם אלא שכבר התנועעה במקרה וכשתנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע בעבורה והוא הגוף ובנוח הגוף תסור התנועה ההיא המקרית לנפש: (הגה"ה זאת ההקדמה מבוארת בספר השמע בפרק שני במאמר שביעי וזה שהגשם יתנוער כשיניע חבירו וימשיכהו וזה לא ילך אל בלתי תכלית אחר שהמניעים והמתנועעים ישובו כאלו הם גשם אחד אחר שכל אחד ממשש חבירו ויהיה כאלו הם גשם אחד בלתי בעל תכלית ותנועתם בלתי בעל תכלית וזה כבר התבאר המניעו יתחייב א"כ שיהיה למתנועע הראשון אשר הוא סבה לכל המתנועעים ממנו במשוש מניע אחר בלתי גשם ולא כח בגשם והוא הבורא ית' המניע הגלגל המקיף בכל. ע"כ הגה"ה):

כי כל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו. ואין להקשות מהאבן המושכת הברזל שתניע האבן והיא בלתי מתנועעת בעצמה, כי אלו המניעים אשר אמרנו הם על צד הפועל וזאת על צד התכלית ונוכל לומר שזאת היא סגולה באבן והיא מפזרת כחה באויר בשיעור מוגבל שיתפעל הברזל מזה הכח:

כי כל כח מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית. אמר אריסט"ו במה שאחר הטבע במאמר הלמ"ד ואמנם שהעצם מה נצחי ובלתי מתנועע נבדל למוחשים הוא מבואר ממה שנאמר וכבר גלינו שא"א שיהיה לזה העצם גודל כלל אבל הוא אין חלק לו ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין לו תכלית ואין דבר בעל תכלית לו כח בלתי בעל תכלית, הגלגל הוא גשם בעל תכלית ויהיה כחו בעל תכלית כי כל גשם מתחלק ויתחלק כשיעור חלוקו והכח, ולו דמינו החלק היה קצת הכח ולא ימנע אם שיהיה מניע עד אין תכלית ויהיה כמו הכל מבלתי חסרון וזה שקר, ואם שיניע לתכלית וקצת האחר ג"כ יניע עד תכלית ויהיה המקובץ דבר בעל תכלית וא"כ לא תמלט זאת התנועה ממניע מופשט מן החמרים יניעהו על צד שיניע החשוק חשוקו ומאתו יגיע לו התנועה הנצחית ומאשר הכח אשר בגלגל הוא בעל תכלית יתנועע בזמן כמו שאמר אבן רשא"ד כי התנועה כבר התבאר שהיא מחוברת משני מניעים מניע בעל תכלית ההנעה והיא הנפש אשר בו ומניע בלתי בעל תכלית הנעה והוא הכח אשר אינו בחומר, הנה מצד שיתנועע מהכח בעל תכלית אשר בו יתנועע בזמן אחד שהיה ענין התכלית הוא שיש לו יחס מוגבל אל המניע והוא בעצמו נצחי ומהכח אשר לו בנושא תהיה תנועתו נצחית:

הקדמה (אחרי השלמת חיבורו כתב זה). כל כח מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית זה מתחייב מזאת הקדמה שיצטרף אל מניע מחוץ. וכן הניח אריסט"ו במה שאחר הטבע. אמר אמנם שיש עצם מניע נצחיי נבדל למוחשים הוא מבואר וכבר גלינו שא"א לזה העצם גודל כלל אבל אין לו חלק ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין לו תכלית, ואין במה שהוא בעל תכלית לו כח לאין תכלית ונתחייב מזה שהאל הוא המניע מצד החשק אמר ויניע ג"כ כאהוב ואמר עוד ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל:

אמר המקשה זה הכח אשר הוא בעל תכלית אשר הוא בגלגל יצוייר על ב' פנים, האחד שהוא בעל תכלית בשיעור ההנעה ארצה שהיה הכח אשר בו יניע יש לו יחס עם המתנועע עד שיניעהו בכ"ד שעות מנקודה אחת עד שישיבהו אל זאת הנקודה בעצמה באותו הזמן ואלו דמינו שיהיה זה הכח בגשם אשר הוא יותר גדול ממנו לא יניעהו זאת התנועה רק בזמן יותר מאוחר או אפשר שלא יניעהו כלל כאלו תאמר שזה הגשם יותר גדול הכפל מהאחד או שני כפלים, משל זה באדם שהוא יניע שני ככרים פרסה אחת בשעה אחת ואלו יניע ג' ככרים לא יוכל להניע זה השיעור אלא בזמן יותר ארוך ואפשר שיהיה זאת המשא כל כך גדול עד אשר לא יניעהו כלל כמו שיהיה במשקל עשר ככרים או יותר ויהיה הבעל תכלית בהנעה כמו שאמרנו בעל תכלית בזמן שלא יניע לאין תכלית. והפנים השניים שאפשר שזה הכח אשר הוא בעל תכלית בהנעה יניע לאין תכלית ואותה התנועה מצד היחס אשר בין המניע והמתנועע בזמן המוגבל והשכל מחייב שלא יתמיד זאת ההנעה כי אם מצד החשק והוא שיצייר הגלגל הוא החשוק והוא האל וירצה להדמות לו לפי אחד מהדעות שיתדמה בקיום והוא היותו על מין המצבים בפועל תמיד ולפי הדעת הב' שיקנה הטוב והסדר בתנועתו לעצמו ולזולתו אמר הטוען אחר שיש יחס בין המניע והמתנועע והכח הוא מתפשט בכל חלקיו ואם הוא מתחלק במחשבה לא במציאות כי הגלגל בלתי מתחלק בפועל וכן הכח אם כן איזה סבה הוא המונע שלא תתמיד זאת התנועה כל זמן שהכדור קיים ולא יתפוצץ ולא ישבר ולא יפול לחלקים מצד היחס אשר ביניהם אחר שאין לגלגל הפך שאשר ממנו מתנועע אליו יתנועע ואשר אליו מתנועע ממנו יתנועע, ואם תאמר לתנועה הפך והיא המנוחה ואפשר שינוח אומר אחר שהכח מתפשט בכל גופו והיחס הוא בתכלית השלמות בין שניהם ארצה בזה באחת בהנעה והשנית בתנועה אפשר שתתמיד זאת התנועה לעולם. עוד יש להקשות במה שהניחו שהכח אשר בגלגל מתפשט או בלתי מתפשט לא יניע לאין תכלית כי אם בשביל מניע מחוץ והוא מצד הציור שהוא מצייר וחושק החשוק לא בכונה מן החשוק ולא בבלתי כונה ממנו שיגיע לו הכח ההוא כמו שנאמר בשכל הפועל הנותן צורה בחמרים בלתי כונה ממנו לכל מוכן להגעת הצורה ואחר שהיה הכח בעל תכלית ולא יניע לאין תכלית רק מצד החשק איך יתוסף לאין תכלית מצד חשקו שזה היא כאלו תאמר שהגלגל הכח אשר בו יניעהו עשרת אלפים שנה מצד שהוא בעל תכלית וכשנערבהו לאין תכלית ישוב זה ברגע אחת מצד הערך אשר בינו ובין מה שאין לו תכלית. עוד יש להקשות אריסט"ו הניח במה שאחר הטבע והאריך מאמרים רחבים מבוארים בעצמם בלתי סובלים ביאור אחר, שההתחלה הא' יניע זאת התנועה היומית הנכבדת מצד החשק ומביא ראיה על מציאות השי"ת מצד התנועה בכמה מקומות וכן בספר השמע הביא ראיות על מציאות הבורא מצד התנועה, וכן הרב מורה צדק הביא מופתים עליו ואמר שאפשר שיש מניע לגלגל כח מתפשט או בלתי מתפשט ואמר יתחייב בהכרה שיהיה מניע לגלגל על הפנים השניים ר"ל נבדל כמו שחייבהו החלוקה א"כ איך אמר מבואר מאריסט"ו ומכל מה שנתפלסף שהשכל הראשון והוא האל לא יניע הגלגל היומי בעבור שיש לו השתתפות בהנעת הגשמים א"כ הוא מבטל כל המופתים שנעשו עליו מצד התנועה גם סתר דבריו שעשה מופתים מצד התנועה על מציאותו וחשקו להדמות אליו. ועוד איך יקרא זה השתתפות אם הגלגל הוא בעל שכל ונפש וציור ומצד ציורו ומציאותו חשקו להדמות אליו איך יקרא זה השתתפות וכי אין לנו להאמין כי מצד שכל הגלגלים בעלי שכל הם מציירים מציאות האל וחושקים להדמות לו עם החשק שיש לכל אחד ואחד לחשוקו לפי דעתם האם יקרא זה השתתפות בעבור שיציירו מציאותו והם נמשכים אחר התנועה היומית אשר הוא לגלגל הראשון המניע לכולם, עוד יש לטוען טענות ולמערער ערעורים. אמר הטוען כמו שגשמי היסודות הם מתחלפים מצד טבעם כי קצתם יתנועעו למעלה וקצתם יתנועעו למטה ואם החומר הנושא להם הוא אחד ופועלים קצתם בקצתם כן יאמר שהגלגל אחר שהוא מתחלף להם בתכלית החלוף והוא נבדל מהם הבדל עצמי במעלת העצם והחשיבות והגשם יאמר עליו ועל שאר השמים בשתוף השם והוא כדורי זאת התנועה המיוחדת לו טבעית לא שהוא יהיה בעל נפש ושכל וציור אבל כן התחייב לפי דעתם ולא שתורה תנועתו שיהיה בעל חשק ורצון שאנחנו נראה כמה כחות ונפלאות מפוזרות בצמחים ובדוממים הם טבע להם ולא נוכל לתת בהם סבה היקשית אם לא ראינו בעינינו או לא שמעו אזנינו שמועות הכחות מפי רבים לא יאמינו רעיונינו שלא נתן להאמין שדומם אחר יניע דומם אחר להעתיקו ממקומו ואם לא שכך ראינו או שמענו כמו האבן שמושכת הברזל או כאבן שהיא כגריס של פול אם תחברה אל העין תכנס ולא תושג כמותה בעין ולא תתן לו צער אבל תענוג וגרגיר החרדל תצערנו, והאבנים הטובות אשר להם טבעים נעלמים ואין להם סבה היקשית וכן הם רבות המספר בצמחים לא יגיע אליהם עיון הפילוסופים לתת בהם סבה, וכן בשור הימים עמדו עליו דייגים פעמים רבים והעידו עדיות לא יתכן בהם השקרות מצד רבוי המעידים זה שלא בפני זה שזה הדג בערב השבת כבוא השמש הוא מתקרב ליבשה ואינו שט ואינו זז ממקומו ואף אם יפצעוהו בחרבות וברמחים הוא בלתי נעתק מאותו המקום, וכן הם מעידים על נהר שבתיון שהאבנים מתנועעות כל השבוע ונחות כל השבת והוא ענין מופלא מורה על מיחד זה הטבע, וכן הפלא גדול שנמצא בב"ח הנבראים מטפת המים שבאותה טפה הכח לצייר האברים והקשרם קצתם בקצתם עם הגידים והעורקים והכחות המתחלפות עד שהשכלים האנושיים ילאו דעותם לתת סבות לקצת דברי הברייות המתהוות מטיפת המים אבל יאמרו שזה הוא פועל הטבע ואין הטבע בעל שכל לפי דעתנו כן נאמר שזה הגלגל תנועתו טבעית אחר שהוא כדוריי לא שיהיה בעל נפש ושכל אבל כן התחייב מהתחלה השכלית. אבל אנחנו המאמינים בתורת מרע"ה והוא שהשם ברא העולם וחדשו לעת שרצה נאמר שהוא ממשיך התנועה לגלגל תמיד או הוא אשר הטביע בו כח ההנעה בעת הבריאה כמו שהטביע באדם הכח המנהיג לעשות כל מה שירצה ומציאותם בעבור עצמם ותנועתם בעבור זולתם והוא ההנהגה והשולטנות אשר יש להם בשפלים, ואם קבלה הוא שהוא בעל נפש ושכל אקבל, וכן נאמין אנחנו שהם יודעים רבונם ומשיגים אותו השגה יותר שלימה מהשכלים האנושיים, לא שנאמין זה בעבור מופת וראיה שהראיות בלתי מספיקות. טענה אחרת כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם הפסד רק מפני החומר, אמנם מפני הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם הפסד אמנם יגיע ההעדר לצורה במקרה מפני התחברה לחומר וזה שאחר שהצורה היא שלמות לבעל הצורה כל זמן שהחומר קיים לא ישיגנה ההעדר א"כ ההעדר מגיע לה מצד החומר, ומשל זה באדם כשיגיעו לו חליים רעים וקשים בצאת גופו ממזג השווי אם מצד ההפסד איכות הליחות אם מצד השינוי בכמותם כאלו תאמר שהחום גובר יכלה הליחות שהוא מזונו ואין לו עוד במה ישען או הלחות הוא יותר גדול מן הראוי ותכבה החום הטבעי ויהיה סבה מהפסד האדם ואז יגיע ההעדר לצורה ואם נשער שיהיה ימיו בלא חולי לא תעדר הצורה עד שיגיע לזקנה המופלגת ויהיה לו אז אסיפת החום והלחות ואז יגיע ההעדר לצורה ארצה בו לכל הכחות הטבעיות והחיונות והנפשיות אמנם בימיו כל זמן שהוא בריא לא תהיה לו בטול התנועה אם בזולת מקומו כשיניעהו הנכסף פעם וינוח פעם ואחר יתנועע תנועה אחרת מנכסף אחר או בעת היותו במקום אחר לא ימלט אם בכל גופו אם בקצת חלקיו אם לא שיגיע לו אונס מחוץ שימנענו מתנועה ויש אחר מן הכחות בב"ח שיגיע להם הביטול בעת מה והוא כשיגיע לתכלית הגידול והצמיחה האפשרית לו אחר תבטל זה הכח המשלים הגידול לו כי הטבע לא יעשה דבר לבטלה ושאר הכחות כגון הטבעיות והנפשיות והחיונית נשארות בו עד עת הפסדו, והנה החכם השלם אריסט"ו הניח כל גשם שיש לו תכלית הכח שיניעהו אם מתפשט אם בלתי מתפשט לא יניעהו לאין תכלית אמנם היוצא מדבריו שיניעהו זמן מה ונניח זה הזמן מועט או מרובה כאלו תאמר אלף שנים או אלף אלפים או יותר ויותר אותו הזמן כלו כרגע אחד ביחס לזמן שאין לו תכלית ואם זה הכח המניע לגלגל הוא כח נתפשט או בלתי מתפשט הוא בצורה ושלמות לו ואחר שזה הגשם השמימיי הפשוט הזך והבהיר לא הווה ולא נפסד כפי דעתו, וכן לפי דעת נביאינו, אפשר שיתקיים לנצח וכן לפי דעתנו אינו הווה אבל נברא, ולפי דעת אריסט"ו אין לו שינוי אשר בעצם ואשר באיך ואשר בכמה והוא לא קל ולא כבד ולא מתפעל ואין לו רק השינוי אשר באנה והוא התנועה ונניח שיהיה זה הכח כח מתפשט בו כחום באש או כח בלתי מתפשט בנפש ובשכל ואחר שבעל זה הכח לא יפסד והוא צורה ושלמות לו איך יפסד זה הכח או יהיה בעל נפש ושכל או יהיה לו זה הכח צורה טבעית אם הגשמים ההווים הנפסדים לא תפסד צורתם כ"א בהפסד עצמם כ"ש לזה הכח הוכבד המניע לגלגל שלא יעדר כל זמן שהגלגל קיים. עוד טענה אחרת הנה אנו רואים בעין לבבנו ומשיגים השגה אמתית בענין אחת הוא מתנועע תמיד במקומו ותנועתו טבעית והוא בלי הפסק כל זמן שהנושא קיים והוא האבר הראשיי והוא הלב ואם הוא מקור החיים תנועתו לא בכונה ממנו ונאמר שכן התחייב לפי דעת הפילוסוף אם בכחות טבעיות וחיוניות ונפשיות מצד ההתחלה השכלית והוא הסבה הראשונה לכל הנמצאות שיש להם טבעים מתחלפים וכן פועלות לפי טבעם, ולפי דעתנו מסבה פועלת המציא כל הנמצאות כולם והיא בעת הבריאה גזר בכולם שיהיו פועלים לפי טבעם כאלו תאמר בטפת הזרעים שיתהוו מהם הב"ח והושם בהם בכחם לצייר הב"ה כל אחד בדומה לו וכן אמרה התורה אשר ברא אלהים לעשות שיעשו בדוגמתם על הדרך שנברא וכמו שראינו בלב שהוא במקומו בלא חלוף מקום מתנועע תמיד כן נאמר בגשם הגלגל שהוא מתנועע תמיד תנועה טבעית לא שתורה תנועתו בלי חלוף מקומו שיהיה בעל שכל ורצון אמנם כמו שאמרתי איני מכחיש זה אבל השכל יקבל שמצד חשיבותם ומעלתם יציירו מציאות השם ציור נכבד מאד לא שהתנועה שאין לה תכלית תורה זה מצד החשק שאם הוא בעל תכלית שלא יתמיד לנצח איך יצוייר הכח לאין תכלית מצד חשקו אם לא יהיה זה בכונה מהאל או לא בכונה ממנו והוא על צד החיוב: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת במאמר שמיני משמע טבעי בפרק ג' ובכלל ה'):

היא שאי אפשר ממנה. וביאור זה כי השנוים הם מהפך אל הפך באלו תאמר השינוי מההעדר אל ההויה או מההויה אל ההפסד וכן בכמה מהחסרון אל הצמיחה והצומח לא יצמח תמיד רק יגיע לשיעור שהוא תכלית צמיחתו וכן התנועה מהצמיחה והחסרון לא תתמיד אותה התנועה רק יגיע אל שיעור מה מהחסרון וכן התנועת מהלבן אל השחור לא תתנועע אותה התנועה תמיד רק תגיע לתכלית והיא כשתגיע אל השחור וכן בתנועת ההעתקה בתנועות יתרות מאחר שהם מההפך אל ההפך תהיה בהם מנוחה כאלו תאמר כשהתנועע מלמטה למעלה כשיגיע אל מקומו ינוח וכן חלק מן הארץ או מן המים כשיתנועעו מלמעלה ינוח במקומו הטבעי אבל הסבובית היא תנועה מדובקת אי אפשר שיצוייר בה מנוחה: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בספר השמע במאמר שמיני בכלל ה' בפרק א'):

כי תנועת ההעתקה היא קודמת שבתנועות והראשונה שבהם בטבע כי ההויה וההפסד תקדם להם השתנות וההשתנות קדם לו קריבת המשנה אל המשתנה ואין צמיחה ואין חסרון מבלתי שיקדמו בו הויה והפסד. וביאור זה כי בהיות כל מתהוה בהתחברות שנים תקדם לו תנועת ההעתקה כי המולידים צריך שיעתק כל איש לבת זוגו אשר בהם תשלם ההויה וכן המשנה צריך שיקרב אל המשתנה אשר יעשה בו השינוי ותנועת הצמיחה והחסרון ואין צמיחה וחסרון מבלתי שיקדים בו הויה והפסד וההויה וההפסד יקדם להם השינוי והשינוי הוא בקריבת המשנה אל המשתנה אשר היא בהעתקה אמנם באיש המתהווה ההעתקה מאוחרת שהוא יתהוה ויצמח ויגדל גודל מה ואחר נעתק: (הגה"ה זאת ההקדמה מתבארת בשמע טבעי במאמר ד' בכלל שלישי בפרק רביעי):

כי הזמן מקרה נמשך אחר התנועה ודבק עמה ולא ימצא אחד משניהם מבלתי האחר ולא תמצא תנועה כי אם בזמן ולא יושכל זמן אלא עם תנועה וכל מה שלא תמצא לו תנועה אינו נופל תחת הזמן. וביאור זה כי התנועה מקרה במתנועע שהוא הגלגל אחר שהיא אינה עצם הדבר אבל מקרה נמשך לו והזמן הוא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה כי כשהתנועע השמש בגלגולו מצד הגלגל היומי המניע אותו שיעור מה יאמר שכבר עבר מן הזמן ד' שעות או ו' לפי מה שתהיה התנועה אחר אמר שלא תמצא כי אם בזמן כי הזמן מקיף אותה משני קצותיו וכל מי שלא יתנועע אינו נופל תחת הזמן וכן אמר הפילוסוף בתנועה הגלגלית אחר שהזמן שאיננה בזמן אינו מקיף אותה משני קצותיה:

כי כל מה שאינו גוף לא יושכל בו מנין אלא אם יהיה כח בגוף וימנו אישי כחות ההם בהמנות חמריהם או נושאיהם ובעבור זה הענינים הנבדלים מן החומר אשר אינם גוף ולא כח בגוף לא יושכל בהם מנין כלל אלא בהיותם עלות ועלולים. וביאור זה כי המנין מסוג הכמה המתחלק ישיג הנמצאות המזומנים לקבל זה המקרה והם הגופים הנבדלים אחד מחבירו בכמות ואיכות ובהם יפול המספר אבל הדברים שאינם גוף והם פשוטים בתכלית הפשיטות לא יושכל בהם מנין אלא בהיותם עלות ועלולים: (הגה"ה זאת ההקדמה כבר התבארה בפרק א' מטבעי בספר השמע וביאר שם שיחוייב שיגיע אל המתנועע ראשון מפאת עצמו שהוא מורכב ממניע ומתנועע וכל שאר הגלגלים מתנועעים מן הגלגל הראשון המקיף ואם יניעהו שכלו ויתנועע במקרה ואי אפשר מבלתי שינוח ואם מניעו כח מתפשט בו אחר שגשמי הוא בעל תכלית כחו כמו כן בעל תכלית ולא יגיע לאין תכלית א"כ הוא צריך אל מניע מחוץ אינו גשם ולא כח בגשם ולא יתנועע לא בעצם ולא במקרה וכבר הקשינו באלה ההקדמות והקושיות במקומם עומדות): עד כאן הגה"ה

כל מתנועע יש לו מניע בהכרח עד שלא יתנועע התנועה ההיא, כלומר אחר שימות וישאר הגוף לא יתנועע התנועה הרצונית אשר היתה לו בעוד שהיא בחיים ואמנם התנועה הטבעית תשאר בו שיתנועע כל חלק לשוב אל יסודו:

כי כל מה שלמציאותו סבה הוא אפשר המציאות בבחינת עצמו שאם ימצאו סבותיו ימצא ואם לא ימצאו או יעדרו לא ימצא, זאת ההקדמה כתב אבן סיני בעצמו ואבן רשא"ד דחה אותה ואמר אם ידע ענין אפשר מהו לא היה אומר זה. וזה מבואר כי הדבר לא ימלט מאחד משני עניינים או הכרחי או אפשרי וההכרחי יאמר על שני פנים או יהיה מוכרח המציאות כלומר מחוייב או יהיה מוכרח ההעדר והאפשר בדבר הנמצא ובדבר שאינו נמצא, אם היא נמצא נאמר עליו שהוא אפשר העדרו ואפשר שלא יעדר ואם אינו דבר נמצא נאמר אפשר שיהיה או אפשר שלא יהיה אבל בדבר נמצא לא יאמר עליו אפשר המציאות כי אם בדרך שאמרנו. ואיך יאמר אבן סיני על הגלגלים והשכלים שלא סרו מהיותם ולא יהיה זמן שלא נמצאו עם האמינו בקדמות העולם איך יאמר עליהם אפשר המציאות אחר שהיה מאמין בקדמות העולם. אמר המפרש זה דברו כי לא קראם אפשר המציאות שאפשר שלא ימצאו ומציאותם אפשרות אלא שלא ימצאו כ"א בסבה ולא בבחינת עצמם רק בבחינת השי"ת הנמצא בבחינת עצמו אבל אפשריים בבחינת עצמם ומחוייבים בבחינת סבתם: הקדמה כ

היא שכל מחוייב המציאות בבחינת עצמו אין סבה למציאותו כלל ולא בשום ענין. וכבר התבאר שיש שם מחוייב המציאות בבחינת עצמו ממציאות התנועה אשר אין לה תכלית אשר לא סרה ולא תסור לפי דעת אריסט"ו והתנועה מצד מה שהוא כח בגשם ב"ת והוא הגלגל יהיה כח המניע בו ב"ת ולא יתנועע תמיד יתחייב א"כ שאותה התנועה המתמדת מגעת מכח בב"ת והיא הסבה הראשונה:

כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו אפשרות אחד יתכן בעת אחד שלא ימצא בפועל. ביאור זה כאלו תאמר חתיכת הברזל הוא סוף בכח ויש בעצמו אפשרות שאפשר שיהיה סייף או לא יהיה שאם לא קדם לו ההעדר היה נמצא בפועל תמיד:

כי כל מה שהוא בכח דבר אחד הוא בעל חומר בהכרח כי האפשרות הוא בחומר לעולם. ביאור זה כי הכח והאפשרות הם ממשיגי החומר אבל מצד הצורה לא יגיע אפשרות שהוא שלמות הענין ואמתתו והתכלית והשלמות והכל לדבר הוא מפני הצורה:

אם ממינה. רוצה בזה כאלו תאמר תנועת הגלגל המתנועעת תקדם לאותה תנועה תנועה אחרת וכן לכל תנועה תנועה לפי שלא תצוייר התחלה לתנועת הסבוב: אם מזולת מינה, ירצה כי התנועה תמצא בד' מאמרות וכן לכל ב"ח תקדם לתנועה המקומית תנועה אחרת והוא שיתנועע הדמיון מן הדבר הנכסף ואחר יתנועע האדם מהדמיון אשר הוא כח המתאוה לדבר המדומה. כי כל מה שיתחדש יהיה אפשרות חדושו קודם על חדושו בזמן פירוש האפשר לא יתכן לומר אלא בענין שיש לו מציאות ואפשר שיהיה מציאותו על זה התואר או על תואר אחר והאפשרות יהיה בזמן א"כ הזמן נמצא והתנועה נמצאת אחר שהזמן הוא ספירת הקודם והמתאחר אשר בתנועה והתנועה היא במתנועע והוא הגלגל:

הזמן והתנועה נצחיים, מתבארת לפי דעת אריסט"ו בשמע טבעי במאמר ח' בכלל ב' בפרק ב' ו':