Crescas on Guide for the Perplexed, Part 1, Introduction

סבות הסתירה וההפך. סתירה נקראת כשיניח מאמר אחד ובמקום אחר יסתור המאמר ההוא לא כולו וההפך נקרא כשהניח מאמר מה ואחר כך למקום אחר יניח הפכו. משל לסתירה אמרנו כל אדם לבן ואין כל אדם לבן שהוא מסיר הלובן מקצת האדם לא מכולו, וההפך הוא באמרו כל אדם לבן יהיה הפכו אין אדם אחד לבן שהוא מהפך כל מה שהניח במאמר ויש דרך הפכים אחרים כמו השחור שהוא הפך הלבן והחם הפך הקר והוא מנמצא אל נמצא והחיוב והשלילה אשר הם סבות הסתירה והם חולקים האמת והשקר בכל החמרים הוא מבלתי נמצא אל נמצא או מנמצא אל בלתי נמצא שזה הוא מהעדר אל מציאות או ממציאות אל העדר והוא חזק ההפכיות יותר מהפכיות אשר הוא מנמצא אל נמצא שכל אחד מהם יש להם מציאות כאלו תאמר שאיננו טוב שהיא שוללת יותר הפכי לטוב מאשר הוא מעלה הטוב לגמרי ושוללו ממנו יותר ממה שיאמר בטוב שהוא רע כמו שהתבאר בספר המליצה:

הסבה החמישית צורך הלימוד והבנה והוא שיהיה שם ענין סתום קשה לציירו יצטרך לזכרו או ללקחו הקדמה בביאור ענין קל. ירצה בזה שענין מה בזולת מקומו אשר מקומו מיוחד לו לבארו על אמתתו ולהבינו בביאור רחב ולתת גדרו המבאר אותו ויקרה בחכמה האחרת שאין החכמה ההיא מיוחדת לו בביאור הענין ההוא שיזכר הענין ההוא נפרד או שיעשה באותו המקום הקדמה שתהיה הקדמה מן ההקדמות שהיא בנושא ונשוא או שהוא מן ההכרח שיזכור הענין ההוא מוקדם לו, כאלו תאמר שכל או נפש או חומר ראשון או טבע שיזכרו במקומות רבים בזולת מקומם ואי אפשר למלמד שיבאר הענין ההוא לתלמיד בתכלית הביאור המחוייב לאותו הענין אם לא באורך גדול ובהצעות ארוכות ויצטרך המלמד לתת לו דמויים והמשלים באותו הענין אחר שאינו יכול לבארו ולתת גדרו, וכן התלמיד אם ירצה המלמד לבארו לא יוכל לקבל מצד שהוא חסר ההצעות ולכן צריך שיבארנו בביאור קל ואע"פ שאין זה ביאורו המיוחד לו הנקרא ראשון ועצמי לדבר ההוא וכשיגיע אל מקומו הראוי לו יבינהו אז הביאור המיוחד לו אשר הביאור ההוא מורה על עצם הענין ההוא כפי אמתתו. ולשון חריזי הוא כן צורך הלימוד ופירושו כשהוא עיון עמוק וקשה להשכיל ולהבין לתלמידים ויכריח הצורך לזכרו או לעשות ממנו הקדמה וימצא ענין נקל להבין וע"כ צריך להקדים הענין הנקל תחלה על הראשון בעבור כי התחלה תהיה לעולם מן הדברים הקלים ויצטרך המלמד להעלים עינו בלמוד הענין הראשון כפי מה שיוכל ובעיון הגס. ואל ירצה לדקדק אמתת הענין אך יניחהו לפי שכל השומע עד אשר יבונן מה שירצה לבוננהו ואח"כ ישוב לדקדק לו הענין העמוק ההוא ויתבאר על אמתתו במקומו הראוי לו. ואמר הר"ם כי אחד מסבות הסתירה או ההפך הנמצא בספר המורה הוא זה שיבאר דבר מה תחלה בביאור אחר והוא עיון גס. ויבארהו במקום אחר כפי אמתתו ונראה שהוא הפך או סותר. וקצת מן הגדולים פירשו כי הענין הסתום בא לבאר ענין קל וזה מן הפלא ראה אמרו צורך הלמוד וההבנה ומה צורך הלמוד וההבנה לענין הקל שיהיה סבת הסתירה או ההפך ועוד איך יבא הענין הסתום לבאר ענין קל והוא בלתי מבואר בעצמו וצריך ביאור ואיך יתבאר זולתו בו והוא הקל, ועוד אסרו בביאור ענין קל לפי דעתם היה ראוי לומר לבאר ענין קל ועוד איך קרא הענין הסתום ראשון הקל הוא הראשון לפי הנחתם, ועוד אמרו צריך שיוקדם בלמוד על הראשון ההוא אם כן הראשון לא בא לבאר זה הקל הקודם, ואין הפרש בין דעת רבי יהודה חריזי ובין דעת רבי שמואל ן' תבון שניהם כונה אחת נתכונו אלא שרבי יהודה חריז"י הרחיב הבאור עד שלא יפול בו הספק אפי' למי שאין עיניו בראשו ואומר הר"ם שזאת אחת מסבות הסתירה או ההפך שהם בספר המורה וזה שהוא יזכור ענין סתום במקום מה להכרח מה בארו בבאור קל ובמקום אחר ידקדק הענין ויבאר אותו על אמתתו כמו שעשה באמרו ותמונת ה' יביט ואמתת השם ובשהגיע לפסוק ופני לא יראו פירשו ואמתת מציאותי לא תושג וזה הוא הפך מה שאמר ותמונת ה' יביט, ואמר הפילוסוף רבי יוסף אבן כספי כי מה שאמר ותמונת ה' יביט הוא ענין גם ומה שפירש ופני לא יראו הוא ענין אמתי, וכן עשה ארסטו שאמר שהתנועה נמצאת בעצם ובכמה ובאיך ובאנה ובמאמר הששי משמע (שביעי) דקדק שאין בעצם תנועה שהצורות הוות ונפסדות בלי זמן: