היֵה אַתה
יש כמה הצעות באשר לזהותו של ״האיש״ שנאבק עם יעקב אבינו עד עלות השחר. התורה קוראת לו ״אִישׁ״ (בראשית לב, כד). הנביא הושע קורא לו ״מַלְאָךְ״ (הושע יב, ה). חז״ל אמרו שהוא היה סמאל, מלאך רע, ושרו של עשו.1בראשית רבה עז, ג; רש״י לבראשית לב, כד; זוהר, וישלח פז-פח. יעקב עצמו היה משוכנע כי זהו אלוהים: ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי״ (בראשית לב, לא).
נראה לי שאפשר להבין את הפרשה הזו רק על רקע המהלך הכולל של חיי יעקב. יעקב נולד כשהוא אוחז בעקב עשו אחיו. הוא קנה מעשו את הבכורה. הוא גנב את ברכתו של עשו. כשאביו העיוור שאל אותו מיהו, השיב, ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״ (בראשית כז, יט). יעקב הוא הילד שרצה להיות עשו.
מדוע? מפני שעשו היה הגדול. מפני שעשו היה החזק, בעל הבשלות הגופנית, הצייד. ויותר מכול, מפני שעשו היה הבן שיצחק אביהם העדיף: ״וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב״ (כה, כח). יעקב הוא המקרה הפרדיגמטי למה שחוקר הספרות והאנתרופולוג הצרפתי רנא ז׳יראר קרא ״התשוקה המימטית״ – לאמור: אנחנו רוצים מה שאדם אחר רוצה משום שאנחנו רוצים להיות האדם ההוא.2רנא ז׳יראר, האלימות והקדושה, עברית: יותם ראובני, תל אביב: נמרוד, תשס״ט. התוצאה היא מתיחות בין יעקב לעשו, המטפסת לעוצמה בלתי נסבלת כשעשו מגלה שיעקב לקח את הברכה שיצחק שמר לו, וגומר אומר להורגו לכשימות יצחק.
יעקב ברח אל לבן, ושם הוא נקלע לעימות מתמשך נוסף. עכשיו הוא בדרכו חזרה משם, והוא שומע שעשו בא לפגוש אותו בראש כוח של ארבע מאות איש. התורה חורגת מהאיפוק הרגשי האופייני לה ומתארת – ״וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ״ (לב, ח). הוא ירא פן עשו מבקש להורגו, ואולי גם צר לו על כי איבת אחיו כלפיו לא הייתה חסרת סיבה.
כי אכן, יעקב חטא לעשו. יצחק אמר לעשו, ״בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ״ (כז, לה). מאות שנים לאחר מכן יתנבא הושע: ״וְרִיב לַה׳ עִם יְהוּדָה, וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ. בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים״ (הושע יב, ג-ד). ירמיהו הנביא משתמש בפועל ״עקב״, ודווקא בהטיה ״יעקב״, כדי לתאר רמאי: ״אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ, כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ״ (ירמיהו ט, ג).
כל עוד ניסה יעקב להיות עשו שררו ביניהם יריבות ומתח. עשו חש מרומה; יעקב חש פחד. בלילה ההוא, לקראת פגישתו עם עשו לאחר עשרים ושתיים שנות היעדרות, יעקב נאבק עם עצמו ולבסוף השיל מעליו את צלם עשו, את תשוקתו רבת השנים להיות עשו. זהו הרגע המכריע בחייו של יעקב. מעתה והלאה ירצה להיות הוא עצמו. רק כאשר אנחנו חדלים לרצות להיות מישהו אחר (שייקספיר היטיב לתאר רצון מציק זה: ״גּוֹרַל זָרִים אֶחְמֹד: פְּלוֹנִי כִּשְׁרוֹנוֹתָיו... עֵינִי צָרָה בָּאִישׁ כִּי מְרֻבִּים רֵעָיו״3ויליאם שייקספיר, סונטה 29, מאנגלית: אריה סתיו, בתוך סתיו, סונטות שייקספיר, לוד: דביר, 2000 , עמ' 84.), אנו יכולים לחיות בשלום עם עצמנו ועם העולם.
התורה מנדבת לנו שפע מידע על מאבק הזהות של יעקב, מפני שמאבק זה איננו רק שלו. הוא קורה לרובנו (המילה ״אבות״ מציינת גם אבות טיפוס, כמו בביטוי ״אבות מלאכה״). לא קל לגבור על התשוקה להיות מישהו אחר, לרצות את מה שיש לו, להיות מה שהוא. רובנו נתקפים ברגשות כאלה מפעם לפעם. ז׳יראר טוען שזה המקור העיקרי לסכסוכים לאורך ההיסטוריה. לפעמים עוברים על אדם חיים שלמים של מאבק לפני שהוא מבין מי הוא ומוותר על התשוקה להיות מי שאיננו.
יותר מכל גיבוריו האחרים של ספר בראשית, יעקב מוקף בסכסוכים: לא רק בינו לבין עשו, אלא גם בינו לבין לבן, בין רחל ללאה, ובין ילדיו – בין יוסף לאחיו. דומה שהתורה מבקשת לספר לנו שכל עוד יהיה סכסוך בתוכנו, יהיה גם סכסוך סביבנו. אם לא נשכיל ליישב את המתיחות שבתוכנו, לא נצליח לעשות זאת בעולם החיצון. רק אם נחיה בשלום עם עצמנו נוכל לחיות בשלום עם העולם.
זה מה שקורה בפרשת השבוע שלנו. אחרי מאבקו עם הזר המסתורי יעקב חווה שינוי אישיות. מגעו של הזר בכף ירכו כמו החזיר את יעקב לנקודה שלפני אחיזתו בעקב עשו. יעקב מחזיר לעשו את הברכה שלקח ממנו. יום קודם לכן החזיר לו את הברכה החומרית, בשולחו אליו מאות בני צאן ובקר, גמלים וחמורים. עכשיו הוא מחזיר לו גם את הברכה שקיבל במקומו, ״הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ״ (בראשית כז, כט). יעקב משתחווה שבע פעמים לעשו. הוא קורא לו ״אֲדֹנִי״ ולעצמו ״עַבְדּוֹ״ (בראשית לג, יד). הוא אף משתמש במילה ״ברכה״. הוא אומר לעשו, ״קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ״ (שם, יא). התוצאה: האחים נפגשים בשלום ונפרדים לשלום.
בני אדם מתעמתים. יש להם אינטרסים שונים, רצונות מתנגשים, חשקים סותרים, תכונות מנוגדות. לפעמים העימות אינו יוצא לפועל, אך הוא מתחולל בחדרי לבו של אדם. התשובה היחידה היא ״דע את עצמך״ - להיאבק עם עצמך כמו שעשה יעקב באותו לילה גורלי, להשיל מעליך את הדמות שאולי אתה רוצה להיות אבל אינך, להשלים עם הידיעה שיהיו אנשים שיאהבו את מה שהנך ואת מה שאתה מייצג אך יהיו אנשים שלא יאהבו זאת, ולדעת שמוטב לשאוף להוקרה מחלק מהציבור מלשאוף לאהדה מכולו. לפעמים הדבר כרוך במאבק הנמשך רוב שנות חייו של אדם, אך שכרו של מאבק זה הוא כוחות נפש כבירים. אין חזק מהיודע מיהו ומהו.