ר' זכריה בן אבקולס וכו' כדי שלא לתלות חורבן בית אלקינו בהאי צדיקא ר' זכריה בן אבקולס שמענה ואתה דע לך. אמרי' במס' תמיד איזהו חכם הרואה את הנולד ולא אמרו הרואה העתיד לבוא ואמרו בלשון נולד דאמר שלמה המלך ע"ה אמר עצל ארי בחוץ ברחובות ארצח כי דברים אלו דברי עצל הטומן ידו בצלחת ופחד מדברים אשר לא היו ולא נבראו ע"כ לא אמר איזהו חכם הרואה העתיד כי כל כסיל ועצל ידאג על הבלים הרבה. אך חכם הוא מי שבא לידו או בימים קדמונים וזמנים שעברו מעשים. ומהם דן בשכלו מה שאפשר שיהיה עוד זהו החכם. והנה אמרו חז"ל במס' הנודר מן הנולדים משמע שכבר נולדו כדכתיב שני בנים הנולדים לך טרם בואי אליך משמע נמי שעתיד להולד כדכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשי' שמו. ע"כ תנן במתני' איזהו חכם הרואה את הנולד כבר מימים קדמונים ממעשה כיוצא בזה ואת אשר עתיד להולד ממעשה שלעכשיו והיינו נולד הכולל תרווייהו העבר והעתיד. ע"כ אין להאשים ר' זכריה בן אבקולס כי עד הזמן עדיין לא נשמע כמוהו שעל דבר קטן כזה יתחמץ לב איש ישראלי למסור בהמ"ק וכל ישראל בידי גוים ולא היה לו לר' זכרי' לדאוג על זה אך מכאן ואילך שכבר נעשה מעשה כזה נאמר על כל כיוצא בזה אשרי אדם מפחד תמיד: We say in Tractate Tamid, "Who is wise? The one who see the nolad (i.e., who has foresight)." And it doesn't say, "the one who sees the future to come." And we use the language of "nolad" (lit. "that which was born"), for King Solomon, of blessed memory, said, "The lazy man says, 'There’s a lion in the street; I shall be killed if I step outside,'" for these words are the lazy one who buries his hands in the bowl" and is paranoid due to imaginary events which have never transpired. Therefore, it doesn't say, "Who is wise? The one who sees the future" -- because all foolish and lazy ones worry very much about vapor/vanity. But the wise one is the one who infers the future based on past events -- he is the wise. And behold the Sages said, "ha-nolad" (lit. "that which was born), i.e., from all those things which were born, which implies that these things were already born, as is written (Genesis 41:50), "two sons" - who were born to you, "before [the famine] came to you" - this also implies that this would happen (lit. be born) in the future, as it written, behold, "a son shall be born to the house of David, Josiah by name." Therefore we say in our mishnah, "Who is wise? The one who see the nolad (i.e. they have foresight)" from [that which] already happened in early days, and from similar events, and they see the future to be born from that which is happening now, and this is to say, the "nolad" which includes that which has already happened and that which will happen in the future. And, therefore, one should not find guilt in Rabbi Zekharya ben Avkolas because until this moment, it was unprecedented - that a Jewish individual would be so embittered to the extent that they'd hand over the Temple and all of Israel into the hands of the non-Jewish oppressors, and Rabbi Zekharya ben Avkolas had no reason to worry about this, but from then onwards, when an event like this has already happened, we say about all similar incidents, "Happy is the one who fears always."
ענותנותו של ר' זכרי' וכו'. פירש"י סבלנותו. בתוספתא פי"ז דמס' שבת ב"ש אומר מגביהים מעל השלחן עצמות וקליפות ובה"א מגבי' הטבלא כולה ומנורה ר' זכריה בן אבקולס לא הי' עושה לא כבית שמאי ולא כבית הלל אלא נוטל ומשליך אחר המטה. אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס שרפה ההיכל ע"כ ע"ש והוא תמוה גם לפרש פירש"י ענותנותו סבלנותו. נלע"ד הא דאמר ר' זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים חייב מיתה או יאמר בעלי מום קרב לגבי מזבח. עיקור חששתו הי' מפני חילול ה' הלא ידעו כל עולם שאין קריבים בעלי מומין ואין המטיל מום חייב מיתה אלא עי"ז ישאו ויתנו מוזרת בלבנה בשרש ויסוד התחלת המעשה שאשמו שרשע זה ימסור למלכות ומהיכן צמח זה מדיתבו רבנן ולא מיחו ויהיה חלול ה' אצל ההדיוטים על חכמי ישראל ע"כ בא ר' זכריה לידי מדה זו. אמנם מי שיש לו מוח בקדקדו כי לא דבר קטן הוא לסבול זה כי מסתמא בר קמצא רשע מעודו היה ויקירי ירושלים לא היו יושבים במסיבה אא"כ יודעים מי מיסב עמהם ויראה זה בעל הסעודה שהוציאו נמי מהאי טעמא כי א"א לסבול לסעוד בסעודת שמחה ורשע זה יושב כנגדו ואולי אלו לא הוציאו היו חכמי ישראל עומדים מהסעודה ויוצאים כי מי יכול לסבול זה וא"כ אין כאן חלול ה'. אך ר' זכריה בן אבקולס היה סבלן גדול והיה לו מעצר ברוחו לסבול על שולחנו כיוצא בזה ע"כ חשב זה לחלול ה' מה ששתקו רבנן ולא מיחו. והנה עיין בשבת קמ"א מגביהים מעל השולחן וריש פ' קמא דמס' ביצה ופני יהושע שם דטעמא דבית שמאי ובית הלל דבמונחים על השולחן הוי גרוף של רעי ע"כ מותרת לנער הטבלא אך ר' זכרי' בן אבקולס יכול לסבול על שולחנו אסור לו לנער הטבלא וכעין זה יכול לסבול בר קמצא על שולחנו ע"כ אמר ר' יוסי ענותנותו של ר' זכריה וכו':