ויביא ב' חוטין אחד שחור ואחד לבן ויקשור עליהם. פי' על הגורלות יקשור חוט לסימן לבן לאחד ושחור לאחר ומשני ת"ל גורל וכו' שיהא ניכר וכו' אבל חוט דק אינו ניכר ע"ז פריך ויקח צרורות לבן ושחור דאז ניכר לעינים שאינו חוט דק ע"ז משני ת"ל גורל אחד וכו' שיהא ניכר שהוא לה' אבל סימן אינו ניכר ואינו מוכיח על עצמו לכל כמו דמסיק דבעינן שיהא מוכח מעצמו אבל שחור ולבן אינו ניכר מצד עצמו דמניין שהוא לה' ע"ז פריך ויכתוב עליו למה לחקוק בחקיקה יהא די בכתיבה ומשני ת"ל וכו' שיהא ניכר שהיא וכו' לעולם דכתיבה פעמים נמחק אבל חקיקה הוא לעולם הדא אמרה חקוקין היו והעיקר דגורל הוא דבר הניכר וקס"ד דווקא חוט שהחסרון שאינו ניכר לעיני אדם ומסיק דז"א אפילו דבר הניכר לעיני אדם נמי לא עד שיהא מוכח מעצמו שיהא הגורל ניכר ע"כ לא מועיל סימן ותני כן בשתי קלפות וכו' אחד שהגורלות נתונין בתוכה ואחד ששמות השבטים בתוכה וכו' אלמא דהתם נמי כיון דכתיב בגורל תחלק הארץ לא עשו בסימן אלא ששמות השבטים בתוכה מפורש אבל לא בסימנים לכל שבט משום דגורל אינו בסימן אלא מפורש ודו"ק: