הערמה עשה הוא כפי' הק"ע ז"ל דקאי על מתניתין מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומפרש ע"י הערמה עשה שנתקדש לו שאל פירמוהו תיבה אחת היא כפי' הפ"מ ז"ל והוא חופה ייתיב לאמה בגווה והיא שמעית וקובלת עלי' ויצא הקול שנתקדשה לו והי' צריכה גט ממנו בלא"ה ע"כ נתרצית אח"כ להתקדש לו ברצונה. והא דגרסינן במתניתין מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת בייתוס היא קידושין גמורים בפני עדים ולא שקידש הוא ע"י מעשה החופה ז"א דא"כ האיך כנסה אח"כ לאחר שנתמנה כה"ג הא יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת היא רק ספק מקודשת כדפסק בשו"ע סי' מ"ו עיי"ש ובספק מקודשת אסור לכונסה לאחר שנתמנה כה"ג דהא מסיק בסמוך גבי שומ"י שעשה בה מאמר דלא יכנוס. היא ע"כ לא מטעם דיליף בש"ס דילן אשה ולא יבמה דא"כ אפילו לראב"ע נמי לא ומאי מסיק בסמוך דלא כר"א ב"ע אלא ע"כ דאם הי' קנין גמור הי' יבמה כמו אשה בעלמא ואך מסיק דב"ש מודי בה משום דלא הוי קנין גמור כארוסה [עי' ברשב"א ז"ל בדף כ"ט ע"ב] ואף ר"ש מודה משום דהוי ספק אם קנה או לא קנה ע"כ אסור. וא"כ האיך נשא יהושע בן גמלא למרתא בת בייתוס ע"כ שקידש אותה קידושין גמורין לאחר אותו מעשה ודוק: