שני סככין זה עג"ז. העליון חמתה מרובה מצלתה התחתון אין חמתה מרובה מצלתה עי"ז ועי"ז צילתן מרובה מחמתן כמה יהא ביניהן ויצטרפו תרין אמורין כו' פי' דאם התחתון חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה פשיטא דהתחתונה כשירה אפילו עליונה רחוקה הרבה מהתחונה נמי כשירה משום דהתחתונה כמאן דליתא דמי אך אם שניהן חמתן מרובין מצלתן רק עי"ז ועי"ז הוי צלתן מרובה אז דיינינן ליה דין צירוף ע"כ בעי כמה יהא ביניהון ויצטרפו דאם רחוקין הרבה אין שייך צירוף דהאיך מצטרפין שני דברים רחוקים זמ"ז ע"ז קאמר תרין אמורין חד אמר עשרה פי' דאם הסכך העליון רחוק עשרה מהתחתון מצטרפין זל"ז משום דעשרה הוא שיעורא דסוכה ונמצא דסכך התחתון עם סכך העליון מצומצם שיעור סוכה ומצטרף וחורנה אמר ארבעה משום דחשיבה הסכך התחתון עם סכך העליון מצומצם שיעור דאוהל אחד ומצטרפין אבל אם רחוקה יותר מד' טפחים א"כ הסכך התחתון לא מצטרף להעליון דוקא בד' מצומצמות דעי"ז ועי"ז נעשה אוהל מצומצם מצטרפין וכן למ"ד עשרה דוקא עשרה מצומצמות דעי"ז ועי"ז נעשה שיעור הכשר סוכה מצומצם ע"כ מצטרף מתיב מ"ד עשרה למ"ד ד' משום אוהל מצאנו אוהל טפח א"כ לא חשוב דעי"ו ועי"ז נעשה אוהל מצומצם ובבבלי קבעי בששתיהן צלתה מרובה כו' קבעי כמה יהא ריוח ביניהם דיהא נחשבים כשתים חד אמר עשרה וחד אמר ד' וחד אמר טפח הוא דבפחות משיעורין הללו לא חשוב סוכה תחת סוכה אך בשיעורין הללי וכ"ש ביותר משיעירין הללו אבל הכא לענין צירוף נחלקו באלו שיעורין כלומר דיותר משיעורין הללו אין מצטרפין וע"פ דברינו מתורץ קושית הש"ק ז"ל ועי' בגליון ודו"ק:
התחתון אין חמתו מרובה מצלתו ויותר נראה כגי' הק"ע ז"ל התחתונה חמתה מרובה כו' ודו"ק: