הדא אמרה פרט בנשירתו קדש לית הדא פשיטא כו'. מדקאמר המניח כלכלה כו' הר"ז גוזל את העניים מוכח דבנשירתו הוא קדש לעניים דאם תאמר דאין נקדש רק בשהגיע לארץ וא"כ כשנפל לתוך הכלכלה לא נתקדש לעניים כלל ואמאי קרי לי' גזלן ותפשוט מהכא בעיא דאילפא:
ארשב"א שנייא היא כו'. לעולם איכא למימר דלא נתקדש לעניים רק בשהגיע לארץ וקודם שיגיע לארץ יכול להפקיר אלא דכ"ז דוקא כשאינו מבטל סדר תהלוכות הלקט דמניח לו ליפול לארץ רק שמפקירו אבל כשאינו מניח לירד לארץ כלל הרי מבטל בזה מעשה הלקט ובשביל זה נקרא גזלן. כנ"ל לפרש אליבא דהר"ש והרא"ש ז"ל:
[ואליבא דהגר"א ז"ל בשנו"א הכי פירושא הדא אמרה פרט בנשירתו קדש. מדקתני מתני' ה"ז גוזל את העניים ע"ז נאמר אל תסג וגו' דמשמע דאין ב"ד מוציאין מידו משום דאינו גזל גמור אלא כעין גזל וכההיא דלעיל (פ"ה ה"ה) ש"מ דפרט בנשירתו קדש דאם הקדיש לגבוה את הפרט קודם שהגיע לארץ כשהוא באויר הוה הקדש:
לית הדא פשיטא שאלתי' דאילפא כו' לקט בנשירתו מהו שיקדש. דאילפא בעי אם יכול אדם להקדיש לקט שדהו אחר שנשר קודם שהגיע לארץ מי אמרינן שכבר יצא מרשות בעה"ב משעה שהתחיל ליפול ותו לא מצי להקדיש או דילמא כ"ז שלא נפל לארץ מצי להקדיש. ותיפשוט מהכא דיכול להקדיש דהא אפילו לעצמו זכה אם נפל לתוך הכלכלה:
ארשב"א שנייא היא שהוא גרם כו'. כלומר דשאני פרט מלקט דאילפא לא בעי אלא בלקט אבל בפרט לא זכו בו עניים אלא אם נפרך ונפרט לפרוטות וכשאינו נפרט ונשאר שלם אין עליו דין פרט כלל וע"כ כשהניח כלכלה שהיא מדבר רך ומעכב מלהתפרט שפיר זכה ולא הוה גזל גמור דאינו אלא גרם שלא יפרט לפרוטות אבל בלקט איכא למימר דמשעה שמתחיל ליפול הוה עלי' דין לקט ולא מצי להקדישו] ועיין בבבלי תמורה (כה ע"א):