מתניתא פליגי על ר"א המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין יבחושין אדומים תטיל למים ואם נמוחו טמא ואי ס"ד יבש נמי טמא ל"ל נמוחו אפילו לא נמוחו נמי וכפרכת הבבלי (דף כב ע"ב) ומשני שם אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא וכמו כן משני גם הכא פתר לה משם בריה ולא דם ע"ז מחדש ר"ז והוסיף ואפילו תותיב עפר ר"ל ואפילו אם תרצה למיתב והרי עפר נמי תנינן המפלת כמין עפר ז"א דגם עפר נמי בריה הוא [וכ"כ הראב"ד ז"ל דעפר נמי בריה הוא] וכן אמר ר"ב ואפילו תימר עפר ר"ל ואפילו אם תרצה לומר הרי עפר ז"א דעפר נמי איתתא עברת ר"ל מתעברה מלשון מעוברת וקמת ר"ל ותעמוד מלהתעבר ומפלת. וע"כ גם הוא משום בריה ופריך מתניתא פליגא על ריב"ח מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קלופות אדומות ובא מעשה לפני חכמים כו' מכה יש לה בתוך מעיה כו' שומא יש לה מבפנים כו' מפני שיש בה מכה ויש בה שומא הא אין בה שומא ואין בה מכה לא בדא. וע"פ דברינו מובן מאד הא דבבבלי מביא ראיה מהנהו עבדא דבריה בפ"ע הוא כדגרסינן שם אמר רבה כי לא נימוחו בריה בפ"ע היא ופריך ומי איכי כה"ג אין דאמר ראבר"צ שני מעשים כו' מכה יש לה בתוך מעיה כו' ולא הקשה הגמ' דאדרבה מפני שיש בה מכה הא לא"ה לא כדפריך בירושלמי ולפי דברינו ניחא שפיר משום דבבבלי ס"ל דהאי בריה בפ"ע הוא דתלינן במכה שע"י המכה בא הצורה הזאת ולא דם נדה כדפי' הרא"ש ז"ל מפורש שם משא"כ להירושלמי דס"ל דבריה בפ"ע הוא משום העיבור דבא מן העיבור ע"כ פריך שפיר מפני שיש בה מכה הא לא"ה לא. ובזה מובן מה דקשה מאד על שיטת הראב"ד והרז"ה ז"ל מובא ברא"ש ז"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל דלהלכה דם יבש טמא אפילו לא נימוח ודוקא גבי המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין יבחושין אדומים דצורתה מוכיח עליה כי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא כמו שאמרו הרופאים אבל דם יבש לא תלינן בבריה ואפילו לא נימוחו טמאה. והרז"ה ז"ל חולק עליו וס"ל דבכולהו כשלא נימוח טהורה ואמרינן דבריה בפ"ע היא עיי"ש ולכאורה חמור מאוד מהאי ירושלמי דהא ר"א ור"י בר"ח פליגי בדם יבש שלא נימוח דהא בנימוח גם ריבר"ח מודה דהא מפורש במתניתין כן ופלוגתתן הוא בלא נימוח וס"ל לר"א דבלא נימוח טמאה ומקשינן עליו מהמתני' הזה דהא דוקא נימוח טמאה משא"כ בשלא נימוח ומשני דשאני המפלת כמין קליפה כו' דכי לא נימוחו בריה בפ"ע הוא משא"כ דם יבש דטמא אפי' בלא נימוח ולא אמרינן דהוי כבריה בפ"ע א"כ מפורש הוא בירושלמי כהראב"ד ז"ל וקשה על הרז"ה ז"ל ופלא גדולה שלא הביאו הירושלמי המפורש הזה אבל לפי דברינו ניחא שפיר דדוקא לשיטת הירושלמי דהבריה בפ"ע הוא בא מכח עיבור בזה שפיר אמרינן דדוקא כמין קליפות כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין יבישין הוי בריה בפ"ע משא"כ דם דאין האשה מתעברות בדם. אבל לשיטת הבבלי דבריה בפ"ע הוא משום המכה מ"ש בין דם יבש לקליפות ושערות יבישין הלא יותר יש לתלות הדם יבש שבא מן המכה יותר מקליפות ויבחושין יבישים ע"כ לשיטת הירושלמי הוי דם יבש ועפר וקליפות ושערות ויבחושין ב' ענינים משא"כ להבבלי ענין אחד ודבר אחד הוא וע"כ לא קשה מהירושלמי להנך מרבוותא ז"ל דלפי שיטת הבבלי שייך שפיר פלוגתתן של הראב"ד ז"ל והרז"ה ז"ל ועיין בזה ותמצא טעם: