ר"ח חברין דרבנן אמר פרגמטיא נגבית מנכסי יתומין קטנים כדאיתא בפ' המקבל דף ק"ד ועי' בר"א ז"ל שם הוון בעין מימר בשיש עדים פי' דיש עדים שזאת היא הסחורה מהפרגמטיא בעין הא אם אין עדים יודעין שזאת הוא אף שיודעין שיש ביד אביהם פרגמטיא לא נגבית מנכסי יתומין רבנן דקסרין בשם ר' לא לכן צריכה בשיש עדים דעין פי' דמיירי בשיש עדים יודעין וכן איתא כה"ג במס' כתובות בירושלמי פ' מי שהיה נשוי לכן צריכה פי' דמיירי בשיש עדים יודעין וכן איתא כה"ג במס' כתובות בירושלמי פי' מי שהיה נשוי לכן צריכה פי' דכל עיקר דצריך לאשמעינן וה"נ דכוותי' דמוקי רבנן דקיסרין בשם ר' לא דמיירי ביש עדים יודעין שזאת הוא הפרגמטיא אבל אין אינן יודעין שזאת הסחורה הוא שלו לא גבי מהיתומים אף שיודעין שיש ביד אביהן פרגמטיא לא גבי ומתמה הגמ' הא אם אין עדים יודעין נעשית כפיקדון ולא גבו כך אנו אומרים פיקדון לא יגבה מנכסי יתומין בתמי' דאפילו אם פקדון הוא בעלמא ביד יתומים נמי צריך למגבי ומתמה הגמ' על תמיהתו מה בינה למלוה ולמה תתמה האיך איפשר שלא יוגבה פקדון מהיתומים הא באמת אין גובין דמה בין פקדון למלוה ומשני מלוה ניתנה להוצאה וזה לא ניתן להוצאה ע"כ אפילו פקדון בעלמא גובין מיתומים ע"כ שפיר מתמה על חלק הפקדון כן שיטת הירושלמי ולפי מה דקי"ל לפי שיטת הש"ס דילן דלהש"ס דילן פקדון אין נגבית מהיתומין ע"כ דווקא בשיש עדים יודעין שזאת היא הפרגמטיא אבל בלא"ה אינו גובה וכן פסק בטוש"ע חו"מ סי' ק"ח ודו"ק: