ר"ח רבה אמר הודיית עדים כהודיית פיו כו' ר"י אמר אין הודיית עדים כו' אמר ר' לא משנים אוחזין בטלית דר"ח רובה. ובמס' כתובות פ"ב ה"א גרסינן משנים אוחזין בטלית למד ר"ח רובה מכיון שתפש בחצי' אלא [והוא כמו לא] כמביא עדים שחצי' שלו ותימר נשבע ונוטל אוף הדא דמייא לה. דהוא כמו בש"ס דילן דהוא תובע הכל וזה כופר הכל ואנן סהדי דמאי דתפס האי דידי' הוא ולפיכך נשבע על החצי' ונוטל אוף הדא דמייא לה. ומפרש הגמ' בטעמא דר"ח רובה דטעמא דמתניתן דשנים אוחזין בטלית הוא משום אנן סהדי ולא משום כדס"ל לר' יוחנן משום תקנה שלא יהא כאו"א הולך ותוקף בטלית חבירו רבה בר ממל ורב עמרם סליקו הן דרב ביניי פי' דעומדין הן לעילא דרב ביניי כדאיתא במס' שבת דף ל"ז אר"ה עומדין היינו לעילא מר"ח רבה ופילפלו בזה הדין א"ל. ר"ל חד לחברי' אין מוסרין שבועה לחשוד. ר"ל דחשיד אממונא חשוד אשבועתא. א"ל אפילו לשון שבועה אין מוסרין לו פי' אפילו חשוד על לשון השבועה ג"כ אין מוסרין לו דהיינו אם ישבע שאין לו בה פחות מחצי' חשדינן לי' שאין לו בה כלום כדפרש"י ז"ל עיי"ש דף ה' ע"ב ולא מיבעיא דאין מוסרין שבועה לחשוד דהא מביאין לי' לידי שבועת שקר. אלא אפילו לשון שבועה. אפי' שיש לחשדו בלשון השבועה ג"כ אין מוסרין לו לשון שבועה זו. וכיצד נשבע במתניתן דידן ר"ה אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחצי'. וא"כ כיון דלחשוד אין מוסרין לו שבועה. ע"כ דל"ל כר' יוחנן דמשום שבועת תקנה. דא"כ הוא חשוד אממונא והחשוד על הממונא חשוד אשבועתא [וכן היא בבבלי דגרסינן אמר ר' יוחנן שבועה זו תק"ח הוא שלא יהא כאו"א הולך ותוקף בטלית חבירו וכו'. ונימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא פירש"י ז"ל דלר' יוחנן קפריך וכן פי' כל הקדמונים ז"ל] דאי לאו דר' יוחנן לא הוי חשוד אממונא משום דר"פ לעיל דף ב' דמורי ואמר. אבל לר"י דחיישינן שמא הולך ותוקף בטלית ש"ח שפיר קשה ונימא מיגו דחשוד אממונא כו' ע"כ טעמא דר"ח רבה דטעמא דמתניתן היא לאו כדר' יוחנן משום שבועת תקנה אלא משום אנן סהדי זהו טעמא דר"ח רבה ע"ז מסיק אמר ר' יוחנן אם מזו שבועת תקנה הוא. פי' דאין ממתניתן דשנים אוחזין שום ראי' דהיא משום שבועת תקנה דס"ל לר' יוחנן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא כדאיתא בבבלי דף ה' ע"ב עיי"ש: