ויהי ביום השמיני קרא כ' הראב"ע שכבר קרא בתוך ז' ימי מילואים ושם כתב עוד כי השמיני הידוע היותו ר"ח ניסן שנאמר עליו ביום החדש הראשון תקים משכן העדות ולפ"ז אומר בוודאי לא קדמה קריאה לאותו יום ומ"מ שייך לשון עבר קרא כי אין לתאר היום ביום השמיני הידוע אא"כ הוא ר"א ניסן שנאמר עליו תקים משכן העדות והנה עדיין לא באו עדות החדש ולא נקרא יום השמיני הידוע ומ"מ בשחרית יום ההוא דבר משה כל הדברים הללו וא"כ אח"כ כשנתוודע שהוא יום השמיני הידוע דהיינו כשבאו עדות החדש כבר קרא מאז קודם שנודע שהוא יום השמיני והכל ביומו ונ"ל דזה הי' טעותן של נדב ואביהו לפי חכמתם הבינו שראוי להקטיר גם קטרת לפנים כמו שהיו כל הקרבנות ביום ההוא כקרבנות יוה"כ וכמ"ש רמב"ן אלא שחשבו הא דלא הקריבו משה ואהרן קטרת משום שעדיין לא נתברר שהוא ר"ח והקריבו כל הקרבנות על תנאי (עיין תוספות ר"ה דף ל' ע"ב בד"ה ונתקלקלו ובתוספות רי"ד ביצה דף ה' ע"ב בד"ה ונתקלקלו) משו"ה לא הקטירו (עיין תו"מ שמות דף צ"ג ע"ב ד"ה תקים את משכן) ועכשיו שירדה אש מן השמים וירא כל העם וירונו ונתפרסם כי היום ר"ח וראוי להקטיר קטרת ע"כ היו הם הזריזים לזכות במצוה ואפשר כיונו האמת בזה אלא שכשם שבכל קרבנות מילואים לא הושם אש עד שירדה משמים ה"נ הי' לעשות כן בקטרת והיינו אש זרה אפי' אם לקחו ממזבח מ"מ היום הו"ל אש זרה כלפי אש שלמעלה ובמדתם נמדדו שירדה אש שלמעלה ותאכל אותם ונ"ל שתקנו הדבר כי נשמתם נכנסו בפנחס זה אליהו (כדאיתא בספרים) ובהר הכרמל אמר ואש לא אשים והאלקים אשר יענה באש הוא האלקים והיינו ממש תקון לחטאם:
עגל לחטאת לאהרן ושעיר עזים לחטאת לעם ובמכילתא מייתי לי' רמב"ן באהרן לכפר מעשה העגל וישראל שעיר עזים לכפר על מכירת יוסף (הובא גם בתרגום יונתן ב"ע בפ' שמיני במקומו) לא אאריך בפרק שירה נאמר זאב אומר על כל דבר פשע על שור ועל חמור על שה ועל שלמה על כל דבר אשר יאמר עליו כי הוא זה עד האלקים יבוא דבר שניהם אשר ירשיעון אלקים ישלם שנים לרעהו הנה הוא הגזלן עתיק ובעלי חיים יודעים ומכירים בו ונשמרים ממנו ואמנם מי שיפגע בו ויגזלנו אזי במשפט יבואנו ושופט צדק ישפטהו אך רע ממנו השועל שאומר בשירתו הוי בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם ופועלו לא יתן לו ובמקום אחר נאמר עליו בירמי' בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהא "נבל" אותיות "לבן" הוא הרמאי מתדמה לצדיק ואין הבריות נשמרים ממנו ובתחבולותיו עושה כל רע וא"א להביאו במשפט על עשיותיו ותחבולותיו והוא רע הרבה מן הזאב והיינו ארמי אובד אבי לבן הדומה לשועל וירד מצרימה לפרעה הדומה לזאב ועדיף מלבן שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל והנה מעשה עגל דומה למעשה זאב וכן הי' מכירת יוסף עצמו אך שחיטת שעיר עזים להטביל כתנת בדם לרמות את יעקב ולומר הכר נא זהו מעשה שועל שהוא גרוע הרבה ממעשה זאב ואין כאן מקום להאריך:
ועגל לחטאת וישראל לקחו עגל לעולה ובזוהר הקשה כן וע"ד הפשוט י"ל כי אהרן חטא במעשה העגל רק במעשה אבל במחשבתו הי' לש"ש ומסר נפשו אפי' לגיהנם למען לא יתחלל שמו ית' כמבואר וכן הוא כל חוטאי בשגגה שחוטאים במעשה ולא במחשבה ע"כ הביא עגל לחטאת לכפר על מעשה העגל ואמנם ישראל בהיפוך לא חטאו במעשה כי לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה כ"א להורות תשובה (ע"ז ה' ע"א) ומאת ד' היתה זאת להם אך הם במחשבתם חטאו כי הם לא נתכוונו להורות תשובה נמצא חטאו במחשבה בלי מעשה ע"כ עגל לעולה כי עולה מכפרת על הרהור הלב כמ"ש רמב"ן ר"פ ויקרא בשם מדרש על פסוק העולה על רוחכם ע"ש ע"כ עגל לכפר על הרהור עגל:
את כל אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' הרגיש הרמב"ן הא כבר אמר לאהרן כי היום ה' נראה אליכם הנה הרמב"ן כ' בפ' וירא הקב"ה לא נראה אחר המילה לאברהם רק לכבוד עשיית מצות מילה כמו שנראה ביום חינוך המשכן לא לצוות דבר רק לכבודם פי' דביום מתן תורה נראה אליהם למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם אבל הכא לא הי' רק לכבוד בעלמא אך זהו אם הם מאמינים עכשיו שכל דברי משה הם דברי ה' ולא מלבו אבל אם ח"ו יש ספק בלבם א"כ גם עתה צריך גילוי שכינה כמו בהר סיני ואינו לכבודם רק לצורך דבר ע"כ אמר משרע"ה אמת הוא כי עכ"פ היום ה' נראה אליכם כמו שאמר לכם אהרן אך אם את כל אשר צוה תעשו פי' שיהיו בעיניכם בלי שום ספק כי ה' צוה ולא משה מלבו אז וירא אליכם "כבוד" ה' דייקא יהי' הראות השכינה לכבוד ולתפארת הא אם לא תאמינו בלב שלם אז נהי שה' נראה אליכם אבל לצורך דבר ולא לכבוד ועיין בסמוך:
זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' וכבר אמר כי היום ה' נראה אליכם גם יל"ד מאי תעשו והלא ישראל לא עשו דבר רק אהרן אך אחז"ל מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכי כל הקהל שוחטים אלא ששלוחו של אדם כמותו וה"נ הם יעמדו ויכוונו שאהרן עושה בשליחותם לא כשלוחא דרחמנא לחוד אלא גם בשליחותם כמסקנת תוס' פ"ק דקידושין דכהני שלוחא דידן נמי נינהו ובכונה הזאת תעשו אותם אתם כי שלוחכם כמותכם ואז וירא אליכם לכולכם כבוד ה' כי כולכם הקרבתם והנה בקרח כתיב ותקהל עליהם כל העדה וכ' רמב"ן כי קרח טען מה שירדה אש מן השמים בעבודת אהרן היינו משום שהציבור עשו אותו שליח יעמדו נא כל העדה עלי אז גם אותי יענני ה' באש ע"כ ותקהל עליהם כל העדה ע"ש והיינו ממש כנ"ל אלא שלפי"ז כשם שבקרבנותיו של אהרן הוה כאלו כולם בעצמם עשו המצוה ה"נ קרח הוה שלוחם כמותם וכולם הקטירו ורצה הקב"ה לכלות אותם כרגע אלא הא קי"ל למצוה יש שליח אבל אין שליח לדבר עבירה והטעם לפי שדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והיינו מה שטען מרע"ה אל אלקי הרוחות לכל בשר כי אלקי עולם ה' והוא הרב ואליו ראוי לשמוע וא"כ האיש א' יחטא ועל כל העדה תקצוף בתמי':
זה הדבר אשר צוה ה' תעשו במדרש ילקוט אמר משה אותו יצה"ר העבירו מלבככם וירא אליכם כבוד ה' י"ל הנה ישראל רננו שלא שרתה שכינה אחר כל המעשים שעשו עד שהתפלל משה ובאמת תמוה למה לא שרתה שכינה מיד כאשר אמר להם משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא עליכם כבוד ה' ויש לומר כן הנה ידוע שיש מדריגות מדריגות בבני אדם והיצה"ר מסיתם לעבור איסורים פשוטים ונגלים כגון לאכול בשר נבילות וטריפות וכדומה אבל בצדיקים שדבקים תמיד בעשיית מצוותיו של הקב"ה כדי ליהנות מנועם זיו השכינה הגם באמת שגם זה טוב הוא מ"מ בעשיית המצוה על דרך זו כוונתם גם להנאת עצמם אבל העיקר שיהי' לש"ש ולא כדי ליהנות מנועם המצוה ועל ידה הדביקות בשכינה כי הוא בבחינת ע"מ לקבל פרס והנה במ"ת כתיב ויחזו את האלקים ומתרגם ומתהנין כאלו אכלן ושתן וזה י"ל הי' חטא נדב ואביהו שכוונו להנות להתקרב מאד לה' וזה בקרבתם לפני ה' תכליתם הי' במעשי הקטרת להתקרב לפני ה' ולא לעשות המצוה בכל כוונתם רק כאשר ציוה ה' לו לבדו וזה אותו היצה"ר העבירו מלבבכם היצה"ר שהי' בשעת מ"ת וזה הדבר אשר צוה ה' תעשו רק משום שצוה ה' ולא משום שתשרה שכינה ביניכם ואז ממילא כיון שהמצוה רק לש"ש ירא עליכם כבוד ה' וזהו שאמרו ישראל כל מה שעשינו כדי שתשרה שכינה ולא שרתה וזהו באמת הטעם שלא שרתה שכינה מפני שעשו מצות אלו כדי שתשרה שכינה ולא הי' כל כוונתם רק לש"ש לכן לא שרתה עד שהתפלל משה:
ועי"ל שאין קדושת בהכ"נ חלה אפי' בנו לשם בהכנ"ס עד שיתפללו בו פעם ראשונה אז חל קדושת בהכנ"ס כדאיתא בשו"ע או"ח סימן קנ"ג סעיף ח' לכן הוצרך משה להתפלל תחלה בו וחלה הקדושה ושרתה השכינה וכשיצאו אמר משה יהי רצון שתשרה השכינה במעשי ידיכם שראה משה שנפלו על פניהם וירונו אמר גם במשא ומתן במעשי ידיכם תשרה שכינה שתשאו ותתנו באמונה ותהא ברכת ה' עליכם (מש"מ):
וירא אליכם כבוד ה' י"ל על ב' אופנים או שאמר מלבד מה שאמר אהרן כי היום ה' נראה אליכם בהיכלו ובמשכנו עוד וירא אליכם בעצמיכם כבוד ה' כדכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך או יש לפרש שבישר להם אחר שיעשו כל הקרבנות כאשר צוה אז וירא אליכם כבוד ה' במיתת נדב ואביהו והי' משה רבינו ע"ה עצמו מסופק בנבואה זו בפירושה ע"כ כשמת נדב ואביהו אמר הוא אשר דיבר ה' פי' אותו אשר דיבר ה' וירא אליכם כבוד ה' נתגלה עתה כונתו לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן לטובה:
וכפר בעדך ובעד העם כתיב עוד הפעם וכפר בעדם והרי כבר כיפר בעד העם וי"ל עגל שלו כמו פר כהן משיח שטעה בהוראה ועשו הציבור על פיו ומתכפרים כל העדה בפרו של משוח או של סנהדרין שהורו וה"נ כל מעשיהם בפועל שעשו הי' אחר עשיית אהרן העגל ועשו על פיו ע"כ בכפרתו נתכפרו בעגל לחטאת אך מה שחשבו הם מחשבה רעה לעשות ע"ז ובאו על אהרן וחור לעשות להם עגל המחשבה הזאת צריכה כפרה בפני עצמו ע"כ הקריבו עגל לעולה כי עולה מכפרת על העולה על הלב במחשבה כמ"ש רמב"ן ר"פ ויקרא ע"ש וק"ל:
ויחטאהו כראשון למ"ד דלא נטל אותו היום עשר עטרות וזה הי' ח' בניסן (עיין פלוגתא בזה בין הרמב"ן והרא"ע בסוף פ' פקודי) ולא הי' כאן שעיר ר"ח ונשרף שעיר המילואים א"ש דכתיב ויחטאהו כראשון ולא אמר ויחטאהו כמשפט כדכתיב גבי העולה אלא הכא לא עשה כמשפט חטאת דעלמא אלא כראשון עגל החטאת שנשרף שרפו גם את זה כשלמדו סתום מן המפורש כי היכי דעגלו של אהרן שהוא חובה ליום נשרף ה"נ שעיר העם אך מרע"ה קצף כי סבור עגלו של אהרן בא לכפר על עון העגל ושעיר העם הוא על מכירת יוסף (כדאיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל) ואין ללמוד זה מזה ואהרן השיבו אילו הי' העגל מכפר על מעשה העגל לא תקראנה אותי כאלה במיתת בניו (ככתוב בפ' עקב ובאהרן התאנף ה' ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא וברש"י שם תפלה עושה מחצה ונשתייר אלעזר ואיתמר שלא מתו בעון העגל אשר עשה אהרן) שהרי כבר נתכפר לו על העגל אע"כ לא בא לכפרה אלא לחובת היום ושפיר ילפינן שעיר העם ממנו וישמע משה וייטב בעיניו:
וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, יברכך יאר ישא הארכתי ופה אקצר אחכז"ל אמרו מלאכי השרת רשב"ע כתיב אשר לא ישא פנים ואתה נושא פנים לישראל והשיב הקב"ה כתבתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים עד כזית עד כביצה והכוונה שהם מסתפקים במועט ושבעים בדבר מועט ומרוצים ודי להם בזה יען כי אינם חשובים בעיני עצמם ומעט כהרבה יחשב להם יותר מהראוי שיהי' להם וראוים לנשיאות פנים כדכתיב כי אתם המעט אלא יל"ד מדוע רמז תשובה זו בואכלת ושבעת ולא אמר להדיא הם מסתפקים במועט כמ"ש במק"א לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ממעטים עצמיכם עס"פ כיסוי הדם, והנה התוס' סוף נדה הקשו מה הקשו מה"ש מישא ה' פניו אילו הוה כתיב ישא ה' פניך הי' ענין נשיאת פנים אבל ישא ה' פניו לשון הסברת פני קדשו ואהבתו ולא שישא פניהם כשאינם ראוים, והנה לפרש לשון וישם לך שלום מה צורך לשימת שלום אם אין כאן מחלוקת וכבר כתבתי במק"א שהכוונה אחר שבירך בתכלית הברכות ברכה ושמירה והארת פנים וחן מ"מ אין אדם מסתפק אם יש לו מנה רוצה מאתים יש לו כבוד כ"כ עוד רוצה יותר ע"כ סוף הברכות וישם לך שלום בגופך ובעצמך שתהי' מרוצה ומסתפק במה שחננך ואמנם לפ"ז ממילא ישא פניהם בחטאם כי כך המדה המסתפק במה שחננו יהי' נשוא פנים וא"כ אע"ג דפי' הקרא ישא פניו של עצמו ית"ש ולא פני ישראל וכקו' תוס' נהי דידעו מה"ש שישראל מסתפקים במועט מ"מ שאלו להקב"ה שהרי זה עצמו נשיאת פנים לישראל שיתן בלבם מדת ההסתפקות ועי"ז יהיו ראוים לישא פניהם והשיב הקב"ה שזהו כביכול לטובת עצמו ית"ש ועפ"י מה דאיתא עבודה צורך גבוה היא וגם ברכה צורך גבוה וכתיב ואכלת ושבעת וברכת ע"ד ישמעאל בני ברכני (ברכות ז' ע"א) ועיין של"ה דפוס אמסטרדם דף פ"ב ע"ב והנה הם מברכים אותו ית"ש על כזית ועל כביצה והשתא אם יש להם מדת הסתפקות ושביעה במועט הרי עלאה מתברך משא"כ אי לא יסתפקו יהי' ברכתם לבטלה ויהי' נפסד ברכת גבוה וק"ל:
אשר לא צוה אותם י"ל מה שהקריבו קטרת יש ללמוד ק"ו מנחשון וכל הנשיאם הקריבו קטרת יחיד שלא כדין והקב"ה קיבל מהם ביום חתונתו כן פירש"י בשיר השירים בפסוק אכלתי יערי עם דבשי אך נדב ואביהו ס"ל כדעת הפוסקים דלא נאסר שתויי יין אלא בשעת עבודה דווקא דלא כרמב"ם ערמב"ן בפ' יין ושכר והם חשבו כיון שזה הקטרת לא צוה אותם אין לו דין עבודה ומותרין להקריבו שתויי יין ואפשר שגם בזה הדין עמם אלא שהורו הלכה זו בפני רבן:
אשר לא צוה ה' אותם יראה שהם דאגו על המגפה בראות כולם את האלקים וירונו ויפלו שהרי במתן תורה נאמר פן יהרסו אל ה' ונפל ממנו רב וגם אולי ידעו מדבור בקרובי אקדש שנאמר למרע"ה והם ידעו מה שמסר מלאך המות למרע"ה במתנה והודיעו שהקטרת היא עוצר המגפה ע"כ לקחו קטרת מהרה כאשר עשה אהרן במגפת קרח בחוץ כך הם עשו בפנים וידוע כי המלאך ההוא נקרא "ל"א" ההיפך אל בקדושה והיינו יתחיל באל ויסיים באל אי נמי יתחיל בלא ויסיים בלא (כדאיתא בפסחי' דף קי"א ע"א שכדי לבטל סכנה וכישוף מועיל זה) וכמ"ש במקום אחר הם קנאוהו בלא אל והנה אל וכן לא גמטריא במילואה קפ"ה (כן הוא המילוי אל"ף למ"ד) הם היו ראשי גייסות במחנה אשור קפ"ה אלף ראשי גייסות כל אחד ממונה לכל הפחות על אלפיים אנשים כדאיתא בפרש"י בישעיהו והי' המחנה ש"ע מיליאהן לכל הפחות נחזור אשר לא ה' ציוה אותם רק אותו ס"ם הנקרא ל"א הוא ציוה אותם הקטרת בשעת המגפה ר"ל:
זאת החי' נ"ל סמיכת ענין לכאן כי לא אמר הקב"ה פרשה זו אלא מפני שאיסורו של חזיר הי' תלוי ועומד עד היום ההוא כי איתא במדרש למה נקרא שמו חזיר שחוזר להתירו לע"ל ור"ל שישתנו סימניו ויהי' מעלה גירה ג"כ והרמז על ס"מ ואומה שלו וא"כ אי הי' אותו היום עולם התיקון (כאשר הי' מן הראוי להיות כדאיתא בספרים) ולא מתו נדב ואביהו הי' חזיר מתוקן ולא נאסר אך אחר מיתת נדב ואביהו הוחלט לאיסור עד לע"ל כשיתוקן עולם במלכות שדי:
הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרן פי' רמב"ן שהי' בוכה ועתה שתק כמו אל תידום בת עיני ע"ש ועוד כתב הוא אשר דבר ר"ל גזירה היא מלפני ד' בקרובי אקדש ואצ"ל דקאי על ונקדש בכבודי כמו שפירש"י אלא גזירתו ועלתה על מחשבתו נקרא דבר ה' וצ"ע א"כ לא הי' לו לומר בקרובי אקדש אלא בקרוביו יתקדש בשלמא כשהקב"ה דיבר בפרט אליו דבר זה אמר משה בלשון שלוחו בקרובי אבל אם משה אמר מעצמו גזירה מאת ד' היא לדקדק על קרוביו הול"ל בקרוביו יתקדש ע"כ נלע"ד אהרן חשב שמתו בחטאיו של אהרן אעפ"י שהורו הלכה בפני רבן מ"מ אין למשה לדקדק על קרוביו כי כן אמרינן פ"ק דמגילה ירמי' י"ד ע"ב לא לא הקפיד על חולדה כי היתה קרובתו של ירמי' וע"כ הבנים מתו בחטאיו של אהרון בחטא העגל וע"כ בכה ואמר לו מרע"ה לא כן היא אלא גזירה מן השמים היא שיתקדש משה בקרוביו וימותו בהורותם בפני רבן כדי שיתכבד משה לפני העם כל ישראל והיינו הוא אשר דיבר וגזר ד' בקרוביי של עצמי בנדב ואביהו אקדש ולא אמחול על כבודי כדי שעל פני כל העם אכבד (ויהיו דברי נשמעים לעבודתו יתברך שמו ומיד כששמע אהרן כן וידום אהרן ולא בכה עוד:
וידום אהרן שתק וקיבל שכר על שתיקתו עיין רש"י יל"ד מה הי' לו לומר הא כתיב באיוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ד' מבורך בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלקים ונ"ל דאיתא במדרש בר' מאיר שמתו בניו וניחמתו אשתו שבעל הפיקדון ית"ש נטל פקדון שהפקיד אצלו והנה א"כ כל ירא ד' לא יתפעל על החזרת הפקדון אך אדרבא יתן שבח והודי' על שזכה לפקדון הלז כל זה הזמן עד עתה דכל זמן שהפקדון אצלו אינו מרגיש בטוב ואין הטוב ניכר אלא בהעדרו והי' ראוי לתת תודה והיינו דקאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ד' מבורך על הנתינה הראשונה שעכשיו הכיר רב טוב שהי' לו אך לזה צריך התחזקות הטבע לכשיתעורר על רב הטוב ורוצה להודות על העבר קרוב שיתפעל להתרעם על הלקיחה ממנו ע"כ קמ"ל בכל זאת לא חטא איוב בשפתו ולא נתן תפלה לאלקים אעפ"י שבירך והודה את ה' אשר נתן הי' לו מעצור שלא ליתן תפלה על הלקיחה אך אהרן כששמע ממרע"ה בקרובי אקדש והם גדולים ממני וממך הי' לו להודות להשי"ת שזיכהו בבנים כאלו ומ"מ וידום אהרן ולא נתן הודי' כי חשש פן יתעורר על הלקיחה ולא יעצר כח כאיוב:
עוד נ"ל עפ"י מ"ש הרמב"ן שהי' בוכה ועתה וידום נ"ל שהיה בוכה לא כמתרעם ח"ו אלא על עוונותיו שגרמו מיתת בניו וכשאמר לו מרע"ה צריך הבית שיתקדש ע"י מיתת צדיקים בי או בך כדי שיראו ישראל לנגוע במקדש ואם תבכה ותתלה בעונותך הרי לא נתקדש הבית וע"כ עוד יתקדש או בי או בך מיד וידום אהרן מלבכות על גרם עוונותיו:
הספד
על שכיבת מרנא הכהן הגדול הגאון רשכב"ה החסיד מהו' נתן אדלער זצ"ל הכ"מ אשר הלך לעולמו בק"ק פ"פ דמיין ביום כ"ז אלול ונקבר למחרתו ביום כ"ח הנ"ל תק"ס לפ"ק ובאה השמועה אלינו ביום כ"ז תשרי תקס"א והספדנוהו ביום השמועה להיות עדיין בתוך שלושים לשכיבתו, ולא רצינו לאחרו.
כתיב וכל בית ישראל יבכו את השריפה וכו' בפ' בראשית כתיב ויתהלך חנוך את האלקי' ואיננו כי לקח אותו האלקי', ודרש חז"ל ידוע אבל הענין הוא כך, הנה היום יום מר כלענה יום בוא שמועה לא טובה כי נטלה עטרת ראשי רבי המובהק הגאון החסיד המפורסים הנשר הגדול, ומה אאריך בשבחו הלא מפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים כל הארץ האירה מכבודו, ועתה הנה בעו"ה באה השמש בצהרים ועולם חשך בעדינו, והנה לפעמים מת הצדיק במדה"ר באופן שמשאיר אחריו ברכה כמו מיתת מרע"ה דכתי' עפ"י הו"י ית"ש מדה"ר כי השאיר אחריו ברכה יהושוע ב"נ המנחיל את הארץ וגם כי מיתתו בחו"ל הי' לטובה גדולה להביא עמו דור המדבר כידוע, ומרגלא בפומי דמ"ו הגאון זצ"ל הכ"מ לפרש הפסוק ומשה הי' רועה את צאן יתרו חותנו וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא עד הר האלקי' חורבה, שהכוונה ע"ד דרוש לרמז מ"ש פרשת דרכי' בכוונת המדרש הנ"ל שלא מת משה במדבר אלא להביא עמו דור המדבר שהוא ע"פ מ"ש במדרש אחר, אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זאת אינם באים אבל באים למנוחה אחרת והיינו לימות המשיח אמנם אין בא משה לארץ ולא נחרב הבית שלא הי' עע"ז לא היתה אלא מנוחה אחת ולא הי' תקנה לדור המדבר, נמצא כי מיתת מרע"ה במדבר היא סיבת לתקנת דור המדבר אלו הם דברי פרשת דרכי' ואמר מ"ו הגאון הכ"מ שזה מרומז עם הפסוק הנך שוכב עם אבותך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ שאין לו הכרע כידוע, וה"פ הנך שוכב עם אבותך וקם לתחיית המתים, ועי"ז וקם העם הזה יהי' תקומה גם לדור המדבר, הא כיצד הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' ויחרב הבית ויהיו מנוחה אחרת לימות המשיח כנ"ל, והנה מרע"ה הי' בעלה דמטרוניתא והקב"ה חותנו שלו, וגם יתואר הקב"ה בשם יתר ע"ש יתר מרעיהו צדיק וישראל הם צאן מרעיתו של הקב"ה ומרע"ה רעיא מהימנא דידהו כל זה מבואר ונגלה, וזהו רמז לן הפסוק ומשה הי' רועה צאן יתרו חותנו שהי' רועה ומנהיג ישראל שהם צאנו של הקב"ה המתואר יתרו כנ"ל והוא חותנו של משה כנ"ל, אמנם וינהג את הצאן רק אחר המדבר ולא יותר כי לא הכניסם לא"י ומ"ט היתה כזאת כי ויבוא הר האלקי' חורבה כדי להביאם אח"כ אל הר אלקים המעותד בב"א אחר שיחריב כנ"ל, כל אלו דברי מ"ו הגאון זצ"ל הכ"מ, הנה כי כן מבואר ונגלה כי מיתתו של מרע"ה הי' במדה"ר ע"כ כתי' עפ"י הוי' ית"ש, כי נשאר רשומו של צדיק אצלינו ולא נסתלק מכל וכל, אך בהסתלקות הצדיק מהעולם ולא השאיר אחריו ברכה כי נשארנו תלמידי' שלא שמשו כל צרכן כי הרבה יש לי לשאול הרבה קושי' יש לי להקשות ולא זכינו לרוות צמאונינו בעו"ה, ע"כ עלינו יש לבכות ולמיעבד הספידא, אל תבכו למת ואל תנודו לו כי הוא מאיר באור העליון במנוחה העליונה בכו בכה להולך אשר רוצה לילך ממדריגה למדריגה ללמוד תורה מפי רבו שוטט לבקש דבר ה' זו הלכה ולא ימצא כמותו היום הזה, והנה חנוך מת קודם דור המבול והיתה מיתתו במדה"ד ולא השאיר אחריו שפע ברכה בארץ אדרבא הי' הארץ שממה אחרי הסתלקו ע"כ אמר ויתהלך חנוך את האלקי' ואינינו כי לקח אותו האלקי' מדה"ד דייקא כי אלו נסתלקו במדה"ר לא יאמר עליו ואינינו, כי השאיר רושם ברכה בארץ אך כי לקח אותו אלקי' ע"כ ואינינו:
אחז"ל (ברכות מ"ב ע"ב) כי נח נפשי' דרב אמרו תלמידיו ניכל נהמא על נהר דנקא ואיבעי' להו אי מיקרי קביעות כה"ג או לא ואהדר קרעי' לאחרי' וקרעו קרע אחריני אמרי נח נפשי' דרב וברכת מזוני לא גמירנא ומסקנת הלכה דכה"ג מיקרא קביעות, והענין כי כל זמן שהיתה שפעת ברכת ה' רבה על עם ה' לא הי' מיקרי קביעות כי אם בהסיבה על המטה כדרך שהמלכי' אוכלי' ומאז הלכנו קדרנית אמרי' ישיבה דידן כהסיבה לדידהו (כדנפסק הלכה) וכן כל שהשפע מתמעט בעו"ה יגרע כבוד ההסיבה, ע"כ במות רב הבינו תלמידיו כי ירד קללה לעולם ונשתלחה מארה במזון כי לא הניח מתלמידי' מי שימלא מקומו וראוי למעט בכבוד הסיבה עד שאפי' ניזל וניכל נהמא בדוכתא פלן יקרא הסיבה והיינו נח נפשי' דרב וברכת מזוני לא גמירנא, נהי נמי דודאי הפי' כפשוטו דלא גמירנא הלכו' ברכת המזון מ"מ נתכוונו ג"כ שלא זכו תלמידיו לשמשו כל צרכו ולא הי' מי שימלא מקומו שיניחו ברכתו על ראשו, וזה אני חושב פי' הפסוקי' במשלי שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך נשר בשמים דרך נחש עלי צור דרך אני' בלב ים דרך גבר בעלמה כי הנה כשחז"ל רצו להפליג מיעוט דיעה בתורה אומרו בארבעה לא מצינא בשית מצינא פי' אפי' ד' סדרי ש"ס הנוהגים בכל מקום ובכל זמן לא מצינא מכ"ש דלא מצינא בששה סדרים כלום והנה מיתת ת"ח הוא ג' פליאות הנני יוסף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואם ימות ח"ו ולא נשאר אחריו דמצינא בארבעה ומכ"ש בשית כמ"ש תלמידי' דרב נח נפשי' דרב וברכת מזוני' לא גמירנא והיינו דקאמר שלשה המה נפלאו ממני פי' ראיתי עני עמי בשלשה פליאות בעו"ה כי מת רבי עטרת ראשי וארבעה לא ידעתי בארבעה לא מצינא וברכת מזונא לא גמירנא ואמר דרך נשר בשמים לפי האמור לעיל כי כשמסתלק א' מעוה"ז כמו חנוך ואינינו כי לקח אותו אלקי' בהמ"ד ח"ו ואז השטן עומד ומתחזק ואין גודר גדר לעמוד נגדו וישראל בעוה"ז נתנו בתוקף הגלות כמו שאמרו חז"ל פ"ק דב"ב על פסוק אספרם מחול ירביון שהצדיקי' בהם מגינים על ישראל כחול שמשים גבול לים הים ובסר החול בעו"ה הרי האני' מטורפת בעוה"ז וע"ז מתריעין אפי' בשבת על אני' המטורפת בים (כדאיתא בגמרא תענית) כי אין מועד בפני ת"ח וזהו שאמר דרך הנשר בשמים הת"ח מסתלק ועולה למעלה ואינינו למטה כי הת"ח יכונה נשר ומכ"ש מרנא הגאון הכ"מ שהכינוי שלו הי' נשר כידוע, הנה הוא בשמים ממעל ועי"ז דרך נחש עלי צור הסם וכת דילי' מתחזק כצור הסלע ומשום כן דרך אני' בלב ים הגלות המר מטרפת, ודרך גבר בעלמה הם גברים הנשארים להיות לראש על העדה בבחי' גבר הלא דרכם בעלמה שנתעלמה מהם הלכה וברכת מזוני לא גמירנא:
ואני בחלומי ראיתי מחומשת ספרים שחורים ושאלתי מדוע שחורים לבושיך והשיבני הלא ידעת מנהג עיר מולדתך פראנקפורט ביום תענית צבור מלבישים ס"ת שחורים ואיקץ והנה חלום, והנה אמת כן מנהג ק"ק פ"פ אבל פתרון נודע לנו עתה כי התורה היא מתאבלת על מות הצדיק מרנא זצ"ל הכ"מ כי מי יגדור גדרה ומי יעמוד בפרצה מי יתרץ שברי' מי יפרק הרים אוי נא לנו שהחיינו לזמן הזה והגיענו הלילה הזה לאכול בו מרורים אל תאיצו לנחמני כי גדול שברי ולי ראוי לבכות ולמיעבד הספידא אני ראיתיו יושב ודורש כמשה מפי הגבורה אני רצתי אחריו מאה פרסאות ועזבתי בית אמי חדר הורתי כידוע ומפורסם לכל והתעניתי בכל אשר התענה אבי ועתה לא זכיתי לראות בהלולא דמרנא לא זכיתי להוריד דמעות על קבר איש האלקי' לא זכיתי לחזות פניו סמוך להסתלקותו כי אז הי' נאצל מרוחו עלי כמאמר אלי' לאלישע אם תראה אותי לוקח מעמך יהי לך כן:
והנה שם נאמר כי אמרו בני הנביאי' לאלישע הידעת כי היום יהו' לוקח אדונך מעל ראשיך ויאמר גם אני ידעתי החשו, ויל"ד מה החשו דקאמר ומדוע יחשו ועוד מה גם אני ידעתי לא הי' לו לומר אלא ידעתי אבל הענין הוא כך כי הנביאי' לא השיבו כ"א זה הלשון בעצמו היום ה' לוקח את אדוני אלישע מעל ראשו ויש לפרש בשני פנים או כפשוטו כי האדון הוא אלי' וראשו מוסיף על אלישע כמו נפלה עטרת ראשינו וכמו שאירע לנו היום ואז הי' הסתלקותו במדה"ד בבחי' אינינו כמו ואינינו כי לקח אותו אלקי', אבל זה הפי' ליתא שהרי נאצל פי שני' מרוח אלי' על אלישע והרי מפני כן נאמר יה"ו לוקח אדונך מעל ראשיך ויה"ו הוא מדה"ר אע"כ אין הפי' כנ"ל אלא נהי שהמובן הפשוט על הסתלקותו של אלי' מ"מ עוד רמז בנבואה זו יותן מהוד של אלי' על אלישע ויהי' ראשיך היינו אלי' שהוא ראשו ורבו של אלישע ואדונך יהי' מוסיף על אדנותו של אלישע והפי' היום יה"ו ברחמיו לוקח ומאצל אדנותיך וגדולתך אשר הוא עדיין תקוע בכח ראשך רבך היום הקב"ה מאצילו ונתנו לך, אמנם להיות כי באותו היום נסתלקו ונתמעטו הנבואה מבני הנביאי' כפי' רש"י שם ע"כ ראו ולא הבינו הנבואה על בורי' שאלולי הבינו כמ"ש שאלישע ימלא מקום אלי' רבו איך שאלוהו הידעת וכי ס"ד שהוא לא ידע מה שידעו הם אע"כ הבינו ההיפוך ולבוא אל המכוון נקדים כי ידוע להחלומות וההשגות כאלו יזיק הדבור והפתרון כמבואר בספרים, גם נאמר כי הסתלקות הת"ח לגמרי נקרא בבחי' אין כמ"ש ואינינו כי לקח אותו אמנם בהיפוך כשהשאיר השראת שכינה על צדיק כיוצא בו אז השכינה בבחי' אני ונעשה מאין אותיות אני ואין להאריך בזה והוא מבואר אצלינו במקום אחר על פסוק אני אמית ואחי' וגו' ואין מידי מציל ואין כאן מקומו ונבוא אל הביאור בעזה"י כי הם שאלו הידעת כי היום ה' לוקח אדונך מעל ראשך, והבין אלישע משאלתם כי לא הבינו רק הסתלקות אלי' ז"ל ולא גדלות של אלישע ואפשר שיפרשו ח"ו הנבואה לרעה שהוא ההסתלקותו האדון מעל ראשו ויזיקו בדבורים וברית כרותה לשפתים ע"כ אמר לא מבעי' שידעתי הסתלקותו של רבי לא זו בלבד אלא גם אני ידעתי פי' שאני יודע מקום השריות שכינה אחריו ואתם החשו ולא תרבו תדברו מזה כי תוכלו להזיק במוצאי שפתים:
הן היום לוקח אדונינו מעל ראשינו כי יום שמועה כבפניו דמי ואיזה עין תדמה ולא תדמע מאין הפוגות על מיתת אבינו אבינו רכב ישראל ופרשיו כאמור שם גבי אלישע ונ"ל לפרש כפל אבי אבי גם מה רכב ישראל ופרשיו ודחז"ל ידוע ולפי הענין נראה לי כי אמרו חז"ל שחייב אדם בכבוד רבו יותר מכבוד אביו כי אביו הביאו לעוה"ז ורבו הביאו לעוה"ב ולפענ"ד הוא בכפל כי רבו הביאו לעוה"ז ולעוה"ב כמו שכ' אצלינו בחי' פ"ק דע"ז אהא דעולא כי אתי' מבי' מדרשא הוי מנשק לאחוותא אבי' ידי י' ואמרי לה אבי' חדיי' (שבת דף י"ג ע"א) כי הנה התורה מלבד מה שהיא חכמה אמתית ויניקת הצדיקי' משדי עליון ע"ד ובין שדי ילין עוד נותנת לו עושר וכבוד בעוה"ז ע"ד סלסלה ותרוממך וגו' והנה הרב הרוצה להמשיך לב תלמידיו לעבודת ה' יאמר להם ראו מי הביאני לכל הכבוד והגדולה הזה יגיעתי בתורה ושמשתי ת"ח עשו כמוני וחיו כמו שאמר הלל לבני בתורה מי גרם לכם זאת על שלא שמשתם ב' גדולי הדור (פסחים דף ס"ו ע"א) אמנם לתלמידיו היותר מפוארים להם לא יפאר להם החכמה בתאוות העוה"ז אשר היא בבחי' משמאילים כי אם יאמר להם מי גרם לי להתחכם ולהיות כדד היונק כנאמר שני שדיך כשני עפרים על הת"ח מי גרם לי כן עסקי בתורה עשו כמוני ותזכו ג"כ לזה, והנה החכמה מתואר אחותי כידוע (ככתוב אמור לחכמה אחותי את) ועולא כי אתא מבי מדרשא וקרא ושנה הרבה זכה לכבוד גדול הי' מפאר החכמה שע"י זה זכה לכל זה, והנה בבחי' מה שנתנו עושר וכבוד הוא בבחי' ידים ובמה שיניקת שפע רב שכל נקראת דד ע"כ אמר עולא כי הוי אתי' מבי מדרשא הוי מנשק לאחוותי' פי' הי' מפאר החכמה הנקראת אחותי אבי' ידיי' שהי' אומר לכת א' מתלמידיו ראו החכמה היא ממארי ידין נותנת פרנסה ועושר לעוסקים בה ואמרי לה אבי' חדיי' פי' לכת אחרת אמר שהי' בבחי' דד היונק, מכל הלין מבואר כי הרב הוא אביו בכפל מביאו לעוה"ז ולעוה"ב, והנה חז"ל נקראו פרושים להיות אוחזים בפרישות כמבואר לחז"ל בדוכתא טובא, וכבר כ' אצלינו במקום אחר על פסוק הרכבת אנוש לראשינו להיות נשמתינו חלק אלקי ממעל מקודשת ומסולקת מכל עניני עוה"ז, ע"כ כל עניני עוה"ז המשיגים את הגוף הם אצלה כמרכיב פרי אילן על אילן שאינו מינו, ושם אמרנו כי הנשמה ראשינו והגוף הוא האנוש ואמרתי הרכבת אנוש לראשינו שהרכיב שני דברים שאינם דומים האנוש עם הראש הגוף עם הנשמה ושם מבואר, מ"מ נחזור להנ"ל כי הרב הוא מביאו לעוה"ז וגורם לו עניני הרכבתו ומביאו לעוה"ב עניני פרישות, ע"כ צווח אלישע אבי בעוה"ז רכב ישראל שהוא גרם הרכבתן של ישראל והזמנתן ופרנסתן ואבי בעוה"ב כי הוא פרשיו למד ענין תיקון פרישותו, כן היינו מפניך ה' כי נטלו ממנו שלשה כתרים כתר תורה וכתר כהונה הכהן הגדול אשר ניתן על ראשו שמן משמן קדש וכתר מלכות מאן מלכי רבנן וכתרו שמו הטוב אשר הלך למרחקים וכעת בעוונותינו חרב מקדש היכל ה' הוא לא הגיע ליותר מששים שנה אוי נא לנו כמה שנים הי' יכול להחיות עוד להרביץ תורה ולהעמיד תלמידי' לאלפים ורבבות וידינו שפכו הדם הזה כמ"ש בחי' לפ"ק דשבת תנא דבי אלי' מעשה בתלמיד א' שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזירתם בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומרת כתי' בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה וגו' עד שאמר לה בתי בימי נדותך מהו אצלך אמרה לי' ח"ו לא נגע באצבע קטנה בי בימי לבונך מהו אצלך א"ל אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר, א"ל ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה דכתי' ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב, עם שהמאמר אמיתי כפשוטו בלי ספק מ"מ יש לנו לרמז בו ענין הספידא כי הנה במות ת"ח נקח מוסר השכל אם בארזים נפלה שלהבת וכו' לומר אם הקב"ה מדקדק על צדיקים על עבירה קלה שעושה מה נעשה אנחנו הנשארים מלאים עון ומרמה הנה כל זה במי שיצויר בו שמת בחטאו אך מי שהגיע לכלל תכלית החסידות והפרישות כ"א קרא ושנה ושונה לתלמידיו וכל רז לא אנס לי' וכל שערי התורה פתוחים לפניו אהוב לה' ולבריות גודר גדרי התורה ומוסר נפשו עלי' כידוע כמה טלטולי' התטלטל כמה צרות ורעות ותלאות עברו ראשו כמה רבוא זהב פזר על אות א' של תורה שלא יתבטל והדבר ידוע לרוב העומדים פה א"כ מה נאמר וכי זה מת בחטאו שלא השלים שנותיו בעוה"ז והלא משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' כאשר ראיתי בהיות אש ה' ברחוב היהודי' בק"ק פפ"ד שנת תקל"ד ונשרפו הבתים מצדדי ביתו ומצד שכנגד ביתו והוא לא קם ולא זע מבית מדרשו מעוטף בטלית ותפילין והתפלל תפילתו ולא בלבלו דעתו ולא נגעה יד ה' בביתו ולא קרב האש לגבולו זהו כמו שש שנים בבוא עיר פ"פ במצור וערו ערו עד היסוד השערה לא נע ממדרשו ונשרפה רובה של רחוב היהודי' לא הרע לנפשו מאומה על שלו הכזה לא ישלים שנותיו בחטאו חלילה אין זה כ"א עונותינו שמוני יתומים ואין אב לישראל ונשכבה בבשתינו ומכסינו כלימותינו איך אבדנו גבורינו אוי לדור שאבדה פרנס שלו והמה דברי המאמר הנ"ל בהקדים איזה דברים כי ת"ח שמת התם קאי בהספידא דילי' פי' כי נשמתו בעצמה היא רוח ה' בפי מספידו להורות מה שבח יאמר ימלא פי תהלותיו והנשמה נקראת אשה כידוע מאחז"ל על פסוק משוכבת חיקיך שמור פתחי פיך (תענית דף י"א ע"א) וגם אחז"ל המניח תפילין בחלום שם טוב יוצא לו (ברכות פרק הרואה) יראה כי תפילין מרומזים על שם טוב גם נקדים כי ימי חטא של אדם נקראו גבי נשמה ימי נדה כי היא היא נדה אז ונעה כידוע וימי חסידות נקראו ימי ליבון של אדם גם ידוע כי הצדיק כל מעשיו לש"ש אוכל ושותה וישן מדבר ושותק בוכה ומשחק הכל לש"ש ועובד ה' כל ימיו, ע"כ אמר מעשה בת"ח שקרא ושנה ושמש ת"ח ומת בחצי ימיו ר"ל שלא השלים שנותיו ומרמז עוד באומרו חצי ימיו כי אחז"ל ישליש אדם שנותיו שלש במקרא וכו' וכ' הרמב"ם ז"ל מי שכבר למד הכל לא יעיין אלא בהוי' דאביי ורבא ובמושכלות עיי' בהלכות ת"ת, א"כ זהו אינו במשליש ימיו אלא מחצי ימיו ואילך חצי בהוי' דאביי ורבא וחציו במושכלתו והיתה אשתו נוטלת תפיליו היינו נשמתו המכונה אשתו הי' נוטלת שמו הטוב המכונה תפילין ומחזרת בבתי כנסיות וב"מ להיותו רוח ה' בפה כל מספידיו וכה אמרה בעלה קרא ושנה הרבה ומת בחצי ימיו ולא הי' אדם מחזירתה דבר פי' שלא הי' אדם נותן אל לבו מדוע עשה ה' ככה עד שבא אלי' ז"ל וחקר על הדבר והודיעו לרבים ואמר לה בתי בימי נדתך מהו אצלך, לא ששאל כן להנשמה אלא שהוא כמו השמים מספרים כבוד אל שכוונה שהם גורמים שעל ידיהם יסופר כבוד אל, ה"נ עמד לחקור על מה היתה כזאת ובחן במעשה הצדיק ההוא בהיותו בחיים חייתו מה הי' מעשיו עם נשמתו וכאלו שאל לה בימי נדותך מהו אצלך פי' כשהי' בבחי' נדה שחטא דבר מה עד היכן הגיע הפגם ותשובתה לא נגע באצבע קטנה שלי פי' מעולם לא חטא חטא כלל, חזר ושאל בימי לבונך מהו איך היתה התנהגת בעניני פרישות וצדקה אמרה לו אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר פי' כל מגמתו הי' לש"ש, א"כ לא נשאר שום מקום לתלות בו חטאו כ"א בושה וכלימה רבה לאנשי מקומו אנשי דורו שהרגו לצדיק גדול כזה, וידוע כי לפעמים מצינו ברכה שהוא לשון בוז וקלון כמו ברך נבות, וזהו ברוך המקום שהרגו מבוייש המקום ההוא שהרגו שלא נשא פנים לתורה אלא מסר נפשו עלי' ובני הדור לא שמעו לקולו ע"כ לא זכו עוד שידור עוד במדורתם, כדכתי' ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שהוא מרמז לאזהרה שלא לדור באהלי רשע, כדומה לי שיש בזה רמז והתעוררות גדול למנוחת נפש מרנא הגאון זצ"ל וכל מעשיו ספורים במאמר הנ"ל וקצרתים במרומזים ולא רציתי לפרש מפני יקרא דחיי', וכעין זה פי' הפסוק בשמואל ללמד בני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישר הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה, פי' התורה בעצמה מונחת בקרן זויות אבל האמת שהתורה הכתובה לפנינו אין בה די באר ואינה כ"א כמו כלי זיין וקשת גבורים אשר אם יש גבורים היודעי' לאחוז כלי זיין הרי טוב ואם לאו מה מועיל כלי מלחמה, ה"נ אם יש כאן חכמים היודעים לדרוש על כל קוץ אזי פסוקי התורה בידם כחצים ביד גבור אבל אם אינם פה ח"ו אזי מה צריך ללומדים על פשוטי מקראות הרי הוא מונחת בקרן זוית, וזהו אחר שמת יהונתן אמר דוד המע"ה מה לי לעשות אם ללמדם קשת היינו פשוטי המקראות הלא הוא כתוב על ספר הישר ומונח בקרן זוית וא"צ לזה מלמד ומורה ואמר הצבי ישראל פי' הלא תבוש ותכלם וכי זה תהי' צביון ותפארתן של ישראל שיהי' על במותיך חלל פי' שימותו צדיקים בחטא המקום ע"ד ברוך המקום שהרגו שכתבתי לעיל, איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה היינו פסוקי התורה הנ"ל שהם כלי מלחמה, הם חלילה כנאבדם במות הצדיק מבלי השאיר עוסקי' בה במר תבכה נפשינו על מרנא ורבנא הגאון זצ"ל הכ"מ, ועל ב"מ שחרב ואין לנו אלא לבקש רחמים להיות עצור פה עמוד בשעת הספידא שיבקש רחמים עלינו כי הלא כן הי' דרכו בחיים חייתו להתפלל ולהצטער על כל הצרות הציבור והיחיד כידוע ומפורסם גם כי עתה יתפלל על תלמידיו ותלמידיהם ועל כל הציבור בכלל, וע"ד מליצה אומר בפי' הפסוק לא תראה שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך עד דרוש אחיך אותו, פי' כי הצדיק נקרא אח להקב"ה ע"ד למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך דקאי את"ח והוא גם הוא בכלל אח לכל ישראל, והנה בשמועה מיתת הצדיק הכל קרוביו הכל קורעים עליו הכל מתאבלין ואין רשות לשום אדם להתעצל מלהרבות בכי' ואנחה בעת שמעו מיתת הצדיק כמי שמתו מוטל לפניו אך העם לא נהגו כן ע"כ מהכרח לאספם בבה"כ ולעורר לבבם במעמד הצדיק זצ"ל עי"ז יתנו לבם לשוב אל ה' ונבוא אל המכוון כי ישראל נקרא שה פזורה ות"ח בבחי' שור לעול כמשאחז"ל יעשה אדם עצמו כשור לעול על דברי תורה ואומרים להצדיק אנא לא תראה שור אחיך ושיו נדחים, שירחם על הלומדים המכונה שור ושאר עם ה' המכונה שה ולא יראה אותם נדחים ח"ו בגלות המר ויתעלם מהם אלא תשיבם לאחיך שיעשה שישובו לה' ויתן בלבנו התעוררות לשוב ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו פי' שלא הראו בך מנהג קרוב להתאבל ולבכות וידעתו ג"כ מענין קרוב כמו בועז מודעתנו אזי ואספת אל תוך ביתך לבה"כ מקום ההספד עד דרוש אחיך אותו עד שיעוררו ע"י דרוש, ועתה נשא כפינו אל אל בשמים לאמור כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו כי מיד כאשר יעיר הנשר הת"ח זצ"ל ובפרט מרנא זצ"ל המכונה נשר כנ"ל כאשר יעיר קנו לרחוף על גוזליו תלמידיו יתומים אשר הניח בעוה"ז מיד כאשר יעיר להתפלל עליהם אזי יענהו ה' משמי קדשו זהו יפרש כנפיו ויקחהו לגוזליו הנ"ל ע"ד ובצל כנפיו תסתירהו וישאהו גוזלים הנ"ל על אברתו להיות לנו למחסה ומסתר מהקמים עלינו להצילנו מיד שוסנו ה' בדד ינחינו לעמו ישראל ואין עמו אלנכר ונהי' עובדים את ה' אלקים עד כי יראה ה' בענינו ולציון ברינה יעלינו ויגדור פרצותינו ברחמיו אמן סלה:
דרש דרש משה חצי התורה בתיבות וי"ו דהולך על גחון חצי התורה באותיות יש לרמוז על משאחז"ל חבל על שמש גדול (היינו על נחש שנתקללה) כוונתם אלו לא נתקלל העולם היו כל אנשי העולם עובדים ה' בג"ע כאדה"ר וצרכיהם היו נעשים ע"י סם וכת דילי' ונחש וכדומה כשמעון אחי עזריא והי' הם כזבולון עם יששכר והיינו חציו של התורה אך משנתקלקל והם משטינים ומבלבלים אזי ע"י פלפול התורה מוציאים הקליפות מן הקדושה כידוע והיינו חציו של תורה וידוע דקודם העולם הי' התורה לפניו ית"ש באותיות ולא בתיבות (כמבואר בהקדמה לרמב"ן על התורה) והי' אז חציו גחון שהיא הנחש ואח"כ כשנכתבה בתיבות וכבר קלקלה הנחש ונתערב בתוך התורה דברים שצריכים דרש והי' מן אז חצי התורה בתיבות דרש דרש משה והיינו דרשות התורה ופלפולים:
ואת שעיר החטאת וגו' בניו הנותרים יל"ד למה אמר כאן בניו הנותרים כבר אמר לעיל כן ופירש"י שם שגם הם היו ראוים לשרוף אלא שתפלת מרע"ה עשה מחצה אבל מ"ט כפל כאן הכותרים וי"ל גם מרע"ה ידע שאין ללמוד דורות משעה אלא עכ"פ לא הי' להם להורות הלכה ויתחייבו כמו נדב ואביהו והיינו הנותרים והשיב אהרן הן הקריבו בתמי' הלא אני עשיתי כל המעשים כפירש"י ואהרן תלמיד קבר הוא ואיננו חייב בהורות בפני מרע"ה:
הן היום הקריבו וכו' הייטב בעיני ה' י"ל כי מרע"ה קרא לאלעזר ואתמר הנותרים רומז כי הם כמו שירי קרבן שהקומץ או האיברים קריבים וכן נדב ואביהו נקרבו כקרבן ריח ניחוח ואלעזר ואתמר הם כמו שירי קרבן ואם נאכל שירי קרבן דורות ג"כ באנינות הטעם על כרחך משום דמעכב כפרה שהשירים נאכלין והבעלים מתכפרין וזולת זה אין כפרה לבעלים א"כ נעשו פועל דמיוני שאלעזר ואתמר שהם שירי אמורי נדב ואביהו צריכים ג"כ שיסתלקו מן העולם לכפרת הציבור והייטב בעיני ה' לעשות פועל דמיוני לפתיחת פה השטן וישמע משה וייטב בעיניו:
וישמע משה וייטב בעיניו אחז"ל לא בוש משה לומר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי נראה חז"ל מפרשים הך וישמע משה ר"ל שמע הדין ושכחו וע"כ וייטב בעיניו דברי אהרן כי נזכר שנאמר לו כן לשרוף דורות והנה יש בזה פלוגתא ח"א משבא לכלל כעס טעה וח"א משבא לכלל כעס שכח (במדרש ילקוט בסוף רמז תקל"ב וז"ל א"ר פנחס וכו' וכיון שכעס נתעלמה הלכה ממנו וברמז תקל"ג וז"ל וכיון שכעס שכח מלומר להם שאינן אסור לאכול בקדשים) ונ"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים דהנה סברת אהרן היתה סברא נכונה אין ללמוד מקדשי שעה לאכול באנינות ואבל מ"מ עכ"פ אין להחליט לשרוף אלא ספיקא היא, אך אהרן אמר ותקראנה אותי כאלה פי' אפי' אינם בני רק גדולי ישראל כאלה שהם גדולים ממשה ואהרן בודאי יש להוסיף אנינות ולהחליט ולשרוף והנה מרע"ה שכח שנאמר לו להדיא לשרוף ומדשכח כעס על השריפה דעכ"פ לא הי' לו לשרוף ולהיות מסופקים בדבר אם נילף שעה מדורות או לא ואיך החליט לשרוף ומדכעס טעה ואמר אכול תאכלו אותה וזה טעות שאפי' אינם גדולים יותר ממשה ואהרן רק אנינות בניו אין לאכול דדילמא לא ילפינן שעה מדורות ונמצא דברי שניהם אמת אך צריך חקירה איך למשה רבינו ע"ה ששכח דבר ממה שנאמר לו נ"ל כדמצינו ביום סילוקו של אליהו הנביא נתמעט השגת הנביאות ורוה"ק שלהם ה"נ מחמת סילוקן של נדב ואביהו נתמעט קצת כחו של מרע"ה וגרם לו שכחה ונמצא כשנזכר שנאמר לו להדיא לשרוף ושכח בזה נודע לו בבירור שראוי לשרוף על אנינותם של אלו מסברא אפי' לא נאמר לו יען שהמה גדולי ישראל וכאשר הסביר אהרן ותקראנה אותי כאלה ע"כ וישמע משה משמע ששמע ששכח וייטב בעיניו סברתו של אהרן שאמר מקודם:
עוד נ"ל כי מרע"ה הי' מצטער כי סבור אגב מרירותם באבלם אירע מכשול וכמ"ש חז"ל דילמא אגב מרירותי' נגע בי' טומאה ואם הי' כן א"כ האי וידום אהרן לא הי' מחמת סבלנות וקבלת דין שמים באהבה אלא התמרמר בחמת רוחו על טעותו ושתק ע"כ הי' משה מצטער על זה אך כששמע מרע"ה טענתו של אהרן אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות נמצא הי' שכלו של אהרן יותר צלול משל מרע"ה שהרי מרע"ה טעה בסברא זו ע"כ התברר שלא התמרמר כלל וקבל דין שמים באהבה ושמחה ע"כ וייטב בעיניו:
זאת החי' אשר תאכלו התחיל תחלה בהיתר המאכלים וכן בדגים וחגבים משמע מהראוי שלא לאכול שום בעל חי וכמו שאחז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר (פסחים מ"ט ע"ב) לכן הוצרך להתחיל דבר אל בני ישראל זאת החי' אשר תאכלו כי ההיתר הוא חידוש:
זאת החי' אשר תאכלו מן הבהמה וכו' כתיב בפ' נח ומן הבהמה אשר לא טהורה היא שנים וגו' הנה תחת תיבת לא יש נגינה המפסקת נגינת מונח ותחת טהורה נגינת מהפך א"כ מורה לחלק מלת לא ממלת טהורה הנה איתא בד"מ יוד"ע סימן ל"ג בשם ר"י חסיד שנתן סימן לידע אם הבהמה כשרה שיעבור ידו על שדרת הבהמה ולהחליקה ואם היא שוחה נכפפת ונכנעת תחת ידו סימן הוא שהיא כשרה ואם עומדת בחוזק ואינה נכנעת ונכפפת סימן שהיא טרפה וי"ל שזהו שרמז לנו הכתוב (דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא) במה שמחלק תיבת לא מן תיבת טהורה לדרוש ומן הבהמה אשר לא היינו שהיא מכנעת עצמה תחת ידו והיא מחשבת עצמה כלא טהורה היא סימן שהיא טהורה וכשרה:
קצת ח"ת לסיום ששה סדרי משנה
ולהבדיל בין הקודש ובין החול ולהורות את בני ישראל אחז"ל כל המבדיל על היין במ"ש זוכה לבנים ראוין להורות שנאמר ולהבדיל ולהורות (שבועות דף י"ח ע"א) ויל"ד מ"ט לא הזכיר מקדש על היין בליל שבת ושכרו נ"ל הנה פה מרומז משאחז"ל אחר ריב"ל אנשי משמר לא ישתו יין אפי' בלילות שמא יצטרכו לעבודה ואסורים ביין (במתני' ס"פ ב' דמסכת תענית) כדי שיהי' מוכנים לעבודה וי"ל משו"ה לא כתיב שתויי יין לא יכנסו אלא כתיב יין ושכר אל תשת בבואם אעפ"י שאין האיסור בשתויי יין אלא בביאה לאהל מועד אח"כ מ"מ הזכיר יין ושכר אל תשת בבואם לומר בשעה שראוי לביאה תהיו נזהרים משתיי' שמא יצטרכו לבוא לשמש והנה בלילה אסורים שמא יצטרכו לאברים ופדרים להקריב ואמר ולהבדיל ולהורות כל המבדיל ביין במו"ש זוכה להורות לומר במו"ש מותר לשתות יין הבדלה ולא יחוש שמא יצטרך לאיברים ופדרים, ובמקום מצוה לא גזרו רבנן, וזה צריך בהבדלה במוצאי שבת אבל בקידוש ליל שבת הא בלא"ה אין אברים ופרדים של חול נקטרים בשבת ולא שייך זה:
והתקדשתם והייתם קדושים תנן הדבש מאימתי נעשה משקה בש"א משיחרחר ובה"א משירסק ג' מיני דבש יש דבש תמרים והמה דברי נביאים שאין לתמר אלא לב אחד וה"נ אין בו לא פלפול ולא חרחור ב' דבש דבורים הם דברי חז"ל עוסקי תורה לשמה ובש"א משיחרחר מחלוקות שהיא לש"ש חרחור ריב וסופו נעשים אוהבים וזה עצמו דעת ב"ה אלא ב"ה אמרו דרך ענוה משירסק ויכניע עצמו ביגיעה רבה להוציא הדבש ע"ד הסכת הס ואח"כ כתת (ברכות דף ע"ב) והדבש השלישי יערות דבש יש בו פסולת היער הקנה שמוצצים ממנו דבש היינו שאינם עדיין הגונים כ"כ ולבסוף הדבש שבו המאור מחזירו למוטב כדכתיב אכלתי יערי עם דבשי וע"כ סמוך עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ופי' תוי"ט א' צדיק גמור ואחד צדיק שאינו גמור:
להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין או"ה לישראל ובין החי' הנאכלת היינו בין ישראל לעצמם כפירש"י בתחלת הפרשה הזאת החי' היינו ישראל חיים כולכם היום אך יש חי' הנאכלת היינו המרביץ תורה ברבים נקרא נאכלת שנאכלת לאחרים כמו דאמרינן אדמגרמת גרמי בבית פלוני אכול בשרא שמינא בי רבא ובין החי' אשר לא תאכל זה המחזיק תורתו לעצמו ואינו משפיע לאחרים:
כתיב להנחיל אוהבי יש ותנן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכתב בתוס' יו"ט היינו האיש ש"י ואשתו ש"י הרי כת"ר כמ"ש בזוהר שיש כתר עולמות כמנין אותיות של עשרת הדברות ומוז"ה במהרשש"ך הוסיף דהיינו דכתיב ואוצרותיהם אמלא דהאשה ניבנית כאוצר רחב מלמטה כמשאחז"ל ואומר אני עקצים גמטריא ש"י ברכת אותיות בכת"ר ע"כ סיים רבינו עקצים ומתחיל ברכת כת"ר ש"י גמטריא תתק"ל כמו גימטריא כל הנשמה תהלל יה והם שנותיו של אדה"ר שחי תתק"ל שנים המרומזים בראשי תיבות ת'כון ת'פלתי ק'טרת ל'פניך כמ"ש הרמ"ע:
שלש מאות ועשרה עולמות בעה"ב מלבד העוה"ז כמ"ש הרע"ב והיינו איש, אחד העוה"ז וש"י העולמות העתידים וא"א לצדיק לסבול זה בעוה"ז לולי הקב"ה מתחבר עמו ע"ד ברוך ה' יום יום יעמס לנו צרף אדני' עם אי"ש גמטריא שלום היינו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום:
והנה מסיים בשלום וחוזר ומתחיל מיד במחלוקת מאימתי קורין את שמע בערבית וכו' ר"א אומר עד האשמורה ראשונה וחכ"א עד חצות הרי מתחיל מיד במחלוקת אלא הך מחלוקת היינו שלום האמת והדבש יוצא מתוך חרחור וריסוק כנ"ל ד'ב'ש' ר"ת ד'יעה ב'ינה ש'כל ורב שלום בוניך רב שלום גמטריא מחלקת של בוניך חכמי ישראל:
ולתוס' יו"ט ש"ס מתחיל במ"ם מאימתי ומסיים במ"ם שלום נגד מ' יום שניתנה תורה ע"ש והנה אחז"ל תני מיני' ארבעין זמני ודמי' לי' כמאן דמנח בכיסי' ופרש"י פ"ק דמגילה נגד מ' יום שניתנה תורה ונראה היינו דקרא רבי ספרו משנה ר"ל מ' שנה שישנה משנתו מ' זימני ועד"ז קרא רב אשי ספרו תלמוד כמשאחז"ל רבי פרידא למד לתלמידו ת' פעמים והיינו תלמוד ת' למוד ואיתא בספרים החוזר פרקו מאה פעמים ואחד אינו שוכחו (וזוכה לב' עולמות ק"א עם שני עולמות עולה ק"ג) היינו כמו ר"ת א'מונת ע'תיך ח'סן י'שועות ח'כמה ו'דעת ומסיים ה' עוז זו תורה לעמו יתן ע"י מרע"ה ה' יברך את עמו בשלום נגד אהרן רודף שלום י'הו' ע'וז ל'עמו י'תן ר"ת גמטריא ק"כ שנה שחי מרע"ה והי' ק"כ יום בהר ג"פ מ' יום ור"ת י'הו' י'ברך א'ת ע'מו ב'שלום גמטריא צ"ג היינו צ"ג כלי שרת אשר שרת בהם אהרן כמבואר במס' מדות וע"ש הטעם בתוי"ט:
ויש לפרש מאימתי קורין שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן מ"ט תליא זה בזה משום שאעפ"י שכבר קראנו ק"ש וקבלנו עול מלכות שמים בקומינו והי' לכאורה די בזה עד למחר וכבר נתקדש כל היום ומ"ט קורין עוד בערבית אלא כל יום ויום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת וצריך לקדש היום בכניסתו בערב ומשום הכי אעפ"י שטבל הטמא ונטהר מטומאתו מ"מ נהי גברא טהור אבל היום שנכנס בתחילתו וטומאתו עליו לא יטהר עד עת צאת הככבים של מחר ע"כ הה"נ בקדושת ק"ש ע"כ תלה זה בזה שקורין שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן:
למען ירבו ימיכם איננו הכוונה ע"מ לקבל פרס ומשו"ה פרשה ראשונה מדברת עם היחיד אין כונתו כ"א יפה שעה א' בתורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב מכש"כ מחיי העוה"ז אך פ' שני' מדברת מכל ישראל בכלל שאין נחת רוח להקב"ה בבריאת עולם וקיומה אלא ע"י אומה קדושה הלזו ואם תתבטל ח"ו הרי בטל רצונו של הקב"ה ע"כ כל יחיד המשליך נפשו מנגד ואינו חושש על עצמו כלל אבל חושש על קיום האומה שהי' חיי' כל העולמים הזה והבא ונחת רוח של הקב"ה והיינו למען ירבו ימיכם כל יחיד ויחיד יעבוד השי"ת למען ירבו ימיכם של הכלל כדי שיהי' נחת רוח להקב"ה נמצא כל אחד אינו רוצה ליהנות מן העולם ורוצה בברכת העולם למען הכלל כולו וכן בפ' בחוקותי ונתתי גשמיכם בלשון רבים ולבסוף והתהלכתי בתוככם ואולך אתכם קוממיות ודע מה שהשיב הקב"ה למה"ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה הנה קיום כל העולם בשביל ישראל וכל הגוים כאפס ואין וכמר מדלי אך מלך בנה פלטין לבניו ושריו וסבבו כלבים שומרים והוא צורך גדול לפלטין אך הכלבים רעים התחילו לנבוח ולישוך לבנים ושרים במקום שהי' להם להיות שומרים וע"כ אי אפשר אלא להרגם בחצים ומ"מ אבד המלך השומרים אשר סביב לפלטין לשמירת בניו ומתעצב על זה לא על אבידת הכלבים כי ראוי שימותו אך עכ"פ נאבדו השומרים אשר הכין לבניו ועל פי זה יוצדק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו:
בהפטרה
ודוד מפזז עיין בפנים צ"ע למה הי' לו להזכיר אשר בחר בי מאביך והזכיר שאול לגנאי די הי' לומר אשר הרימני מאחר הצאן וגו' הנה על שאמר שירה על מפלתו של שאול נענש וטעה במה שתשב"ר יודעין והרכיב הארון על העגלה כבר כתבתי במק"א כי דוד חשב מה שהארון נושא נושאיו היינו כשמעלין אותו בקודש כנושאים אותו ממדבר לא"י וכשמחזירין פלשתים אותו לאה"ק אבל להביאו לעירו לא חשב דוד שזהו עליי' בקודש והיינו מחמת ענותנותו כי לא חשב עצמו שהוא המשיח אשר בחר בו ד' ע"כ הרכיבו על העגלה והנה נהי דהע"ה מענותנותו עשה מ"מ עוזיא חטא שהי' לו לחוס על כבודו של דהע"ה ולהבין כי הוא משיח אלקי יעקב ומעלתו בקודש הוא לארון להשכינו בעיר דוד ואין צריך לאוחזו גם כי שמטו הבקר ע"כ פרץ ה' בעוזא והנה חלילה לדוד שאמר שירה על מפלתו של שאול אלא יען היות מלכות שאול מלכות שאולה לפי שעה ועיקר השראת שכינה על כסא ד' הוא מלכות בית דוד ע"כ אמר שירה אלא לפ"ז ממנ"פ כיון שחשב מלכותו כסא ד' לא הי' לו להרכיב הארון על העגלה והנה בזה ניחא מה ששמח דוד שמחה נפלאה עתה יותר ממה ששמח בפעם הראשון כי עתה ע"י פרץ עוזא נודע לו כי מלכותו קיימת לא כשל שאול שהיתה מלכות שאולה והיינו דאמר אשר בחר בי מאביך הקצרתי והבן הדברים וק"ל:
בהפטרת מחר חודש בן נעות המרדות וגו' כי דוד שאל מיהונתן שהי' אב"ד אי כבוד המלך לסעוד על שולחנו בראש חודש עדיף או כבוד אביו שהוא זבח משפחה שהוא כבוד אביו ויהונתן נתן לו רשות כי האי עשה והאי עשה ואיזה מהם שירצה יעשה ולכאורה טעה בפשיטות שתינוקות של בית רבן בכל בית ישראל יודעים שהרי כבוד האב קודם לכבוד אם אעפ"י ששניהם שוים מ"מ כבוד האב קודם שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך וה"נ אתה ואביך חייבים בכבוד המלך אלא דאמרינן פ"ק דקדושין במעשה דבן אלמנה שאם נתגרשה האם דאז אינה חייבת בכבוד בעלה אזי גם אצל הבן כבוד שניהם שוים ולהיות אם יהונתן אשת שאול נעות המרדות בבעלה ולא נכנעת לפניו ע"כ לא הורגל יהונתן בסברא זו לאמר אתה ואמך חייבים בכבוד אביך ע"כ לפי שעה שכח גם עתה לאמר אתה ואביך חייבים בכבוד המלך ע"כ אמר לי' בן נעות המרדות בוחר אתה לבן ישי לבשתך ולבושת ערות אמך שעי"ז כולי עלמא ידעו ויבינו כי אמך נעות המרדות בבעלה:
עוד יש לעיין מה חטא יהונתן עד שכעס שאול כשהשיב נשאל מעמדי גם ליישב מה שאמר ושלשת וכי ידע יהונתן שיהי' חודש ב' ימים אם יבואו העדים ביום ראשון לא יהי' אלא יום אחד וצריך לומר הרי יהונתן אב ב"ד הי' (כדאיתא במדרש) ואתם אפי' מזידים (גמרא ר"ה דף כ"ג ע"א) ע"כ איים על העדים שלא יתקבלו ועיבר החדש וצרכי של דוד הוא כמו צרכי למי שהציבור צריכים לו שדינו כמו רבים שמעברים בשבילם והנה כשהשיב נשאל מעמדי כי זבח משפחה לנו הי' קשה ממ"נ אימת נשאל מעמך אם ביום החדש הראשון או ער"ח א"כ מ"ט אתמול לא ידעת שיפקד מקום דוד היום וישבת על מושבך עד שנפקד מקומו ואז ויקם יהונתן כמבואר בקרא ע"כ צ"ל היום שאל מעמך וכיון שזבח משפחה ביום ידוע דבכל שנה איך ידע שיהי' חדש מעובר דלמא לא יתעבר והי' צריך לילך אתמול אע"כ עיברת החדש לרצונו ועשית אותו מלך ע"כ כעס ואולי משו"ה אמר ערות אמך כי גרם כמה קלקולים בעריות כדאיתא בירושלמי על פסוק לאל גומר עלי עיברו ב"ד החדש בתולותיה חוזרין ונעשית גדולה ביום דלמחר וכן הרבה דברים וכן לענין נדה שיפורא גרם הכל כמבואר בפוסקים והיינו כשהי' דהע"ה במערה אמר אותו מזמור שכתוב בו אקרא לאלקי עליון לאל גומר עלי שזה הי' באותה הבריחה התפלל שהשי"ת יגמור עליו ע"י וסת נשים נדות וחזרת בתולים ויפה עיברו החדש לטובתו וידעו כי הוא ראוי למלוך:
כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור י"ל כפל הלשון וי"ל לפי מה דאיתא דאם אירע לאדם חטא שוגג זהו סימן שחטא כבר במזיד בדבר הזה ולא עשה עדיין תשובה לכן אירע לו אח"כ חטא שוגג בדבר וזהו שאמר שאול מקרה הוא בלתי טהור שנקרה לו בשוגג אבל זה סימן כי לא טהור הוא באמת לכן נקרה לו מקרה זה (מש"מ):