ולא נחם אלקים וכו' כי אמר פן ינחם העם וכו' ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכו' פקוד יפקוד אלקים ונ"ל הפסוק רצה לתרץ איך חשד הקב"ה את ישראל פן ינחם העם ומרע"ה נענש על שאמר והם לא יאמינו אך דהנה ישראל לא לקחו עצמות יוסף עמהם אעפ"י שהיו מושבעים ועומדים וחלילה להם לעבור על שבועת זקניהם אלא שלשון השבועה היתה פקוד יפקוד אלקים אתכם והם הי' מסופקים אם זו פקידת אלקים ע"כ אמרו בשלנו אנחנו רשאים לשמוע אל משה אך לא בעצמות יוסף אולי ישארו במדבר וכיוון שלא נתעסקו בעצמות יוסף מטעם ספק הנ"ל ע"כ לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים פן ינחם בראותם מלחמה ויאמרו שאין זאת פקידת אלקים ע"כ קמים עליהם למלחמה כמו שקרה לבני אפרים שיצאו קודם זמנם ממצרים כדאיתא במדרש וק"ל:
ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף במדרש רבה מכאן אמרו חכמים אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב עמ"ש מורי בהפלא"ה פ' בשלח, וקרוב לדבריו ז"ל אסביר אני כתיב ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם נראה שהי' חירות מן העולם כי אפילו המולכים בכיפה משועבדים להעולם לתאוותיו וצרכיו הרבים וכן כתי' מלך לשדה נעבד ותאוותיו וצרכיו מכריחים אותו ומעבירין אותו על דעתו ועל דעת קונו ונשי שלמה יוכיחו, ואין כאן חירות אך רשב"י וחביריו הם המה חירות מן העולם והבליו וככה הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים לחירות עולם שלא ידאגו ולא יחשבו כלל על צרכי עוה"ז וע"כ ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף ארץ לא זרועה ודרך ים סוף ולא יעמוד שום דבר בפניהם, וזהו חירות עולם ומשום כן אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב כמלך בגדוד כי הוא המושל ולא העולם מושל בו, ונ"ל בנסיעתם מים סוף כבר הי' משועבדים כי הסיעם מרע"ה בע"כ מביזת הים (כדאיתא ברש"י ויסע משה שהסיעם בעל כרחם) ונצטער כל אחד חבל על כלי פלוני שהנחתי ולא יכולתי להסיעו עמי, חבל על מרכבה פלונית וכדומה וכבר נשתעבדו להעולם משא"כ ביום ראשון של פסח ע"כ למען תזכור את יום "צאתך" ולא יום קריעת י"ס כי לאו הי' חירות עולם, וזה ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם ההוצאה היתה לחירות עולם:
סגר עליהם המדבר איתא במכילתא השונא רודף אחריהם והים לפניהם והמדבר חיות רעות מצדיהם ע"כ וי"ל כך הנה הקב"ה צוה שישובו ויחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון שהוא עבודה זרה ובמדרש איתא כדי להטעות את פרעה שיאמר קשה יראתן שלא יכול נגד בעל פעור ואיתא בשו"ע (סי' צ"ד סע"ט בהג"ה ובמג"א שם) שבמקום ע"ז וגילולים לא יתפלל ובזה יש לפרש שאמר משה כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' ולא אמר כן במכת דבר יען כי תועבת מצרים כל רועה צאן כי הם היו עובדים לטלה ולמזל טלה ובמכת דבר לא נשאר עד אחד ולא הי' עוד במצרים עבודה זרה לכן התפלל בתוך העיר משא"כ בשאר מכות והנה ידוע כי כח ישראל הוא בדבור ע"י תורה והתפלה כברכת יצחק הקול קול יעקב ובמדרש אם הקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו שולטת וזה ואמר פרעה לבני ישראל ע"י שישובו לחנות לפני בעל צפון סגר עליהם המדבר (לשון דבור) היינו דבור התפלה כמו ומדברך נאוה שפירושו דיבור פיו כי הם לפני בעל צפון ע"ז מצד אחד השונא רודף אחריהם והים לפניהם ובמדבר חיות רעות גם להתפלל כדי שיושעו ממרום ע"י נסים גם כן אסור להם כי המה לפני ע"ז בעל צפון ועי"ז וחזקתי את לב פרעה וכו' ואכבדה וידעו כי אני ה' וק"ל (מש"מ):
מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו הנה פרעה הניח שבט לוי פנוי משיעבוד ואיתא ברמב"ן הטעם כדי שיהא להם מורי דרך ומוכיחים כי טוב למלכות אם יהא להמון עם אמונה בה' ובדתם ועי"ז ייראו למרוד במלך אשר הקים השי"ת להם ובל"ס גם הזקנים החכמים ונבונים הניח פנוי משעבוד למען למד דעת את העם ליירא את השם יתברך ובפרט כי הי' נשבעים מהשם יתברך שלא ימרדו ולכן נהרגו בני אפרים בגת שמרדו ויצאו קודם זמנם כדאיתא במדרש ובזה יש לפרש מאמר המגיד ואפי' כולנו חכמים כולנו נבונים וזקנים ולא היינו צריכים להשתעבד כי פטורים היו משעבוד כדי להיות הורים ומורים לעם מ"מ מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים אבל ראה מה עשו ההורים ומורים נטעו בהם אמונה כ"כ עד שהלכו ששים ריבוא ישראל ולקחו נשיהם מעוברות ומניקות וילדיהם ועוללים ויונקים ויצאו למדבר בארץ לא זרועה וצמאון אשר אין מים ובטחו בהקב"ה ולא רצו לחזור למצרים והרגו בהם במצרים (כאשר רדף מצרים אחריהם כדאיתא במדרש ובפייט ליום שביעי של פסח) וזה הי' עוד קודם שירד להם המן ולא הי' בידם רק מזון סעודה אחת שהוציאו ממצרים וזהו ויוגד למלך מצרים כי ברח "העם" גם הפחותים המון עם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את "ישראל" היינו החשובים שנקראים בבחינת ישראל מעבדינו במצרים שלא היו צריכין לעבוד ופטורים משעבוד כדי להנהיגם בדרך האמונה וראו מה עשו שעי"ז חזקו האמונה בלבבם של המון עם כ"כ עד שברחו לגמרי והכו עוד במצריים וק"ל (מש"מ):
ויאסור את רכבו כתיב בפ' וישלח וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו ויירא יעקב מאד י"ל כי דרך הולכי מלחמה הוא שילך הגדול אחר המחנה כי פן ישובו עורף יהא הוא בורח וניצול כי אם יתפש המלך והגדול שבהם אזי כבר נאבדו כלי המלחמה שלהם ונצח הצד שכנגדו כידוע ודרך הולכי להקביל פנים לכבוד לילך הגדול תחלה ואחריו עם רב ופרעה מפני שנאתו הלך לפני מחנהו כדאיתא במדרש ובסילוק לשביעי של פסח וזה ידע יעקב בבירור שאם גם שכח עשו שנאתו מ"מ לא חשוב יעקב בעיניו כ"כ שילך לקראתו בכבוד גדול עם ד' מאות איש אלא וודאי למלחמה הוא הולך והוא הולך לפניהם כמ"ש וגם הולך לקראתך ואח"כ ארבע מאות איש עמו א"כ בודאי גדלה מאד השנאה ע"כ ויירא יעקב מאד (מש"מ):
ועי"ל וגם הולך לקראתך י"ל היינו שגם עשיו הולך לקראתך בטומאתו מדרגא לדרגא כמו שאתה הולך מדרגא לדרגא בקדושה ויעקב ירא אולי הוא גדול ממנו בטומאה מאשר הוא בקדושה (יעוין תו"מ דף נ' ע"ד בד"ה ולא תעשה כמעשיהם) לכן ויירא יעקב מאד אבל באמת רישא דעשו בעטפא דיצחק ויעקב הי' בחיר שבאבות (מש"מ):
שש מאות רכב בחור ש'ש' מ'א'ו'ת' ר'כ'ב' ר"ת וס"ת שמר שבת הארכתי במקום אחר וחמץ במילואו חי"ת מ"ם צדי"ק גמטריא שבת יש להאריך ואין כאן מקומו:
התיצבו וראו את ישועת ה' י"ל כי הנה הסכימו חז"ל שהי' ב' כיתות על הים בים סוף הצדיקים ויצעקו בני ישראל אל ה' וקטני אמונה אמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים, ולפע"ד גם אלו קטני אמונה בעלי אמונה הי' שהרי חזרו לאחוריהם ביום השלישי ובטחו במה שאמר משה בשם ה' וישובו וכו' ואכבדה בפרעה והאמינו אך עכשיו שראו בקרוב פרעה ומחנהו ומצרים של מעלה נוסע אחריהם ונתעטפו גדולי ישראל בתפלה וצעקו אל ה' אז בא מורך בלבבם כי אמרו מה לכם לצעוק וכי ספק יש כעת והלא ע"מ כן חזרנו לאחורינו שיבואו מצרים וירדפו אחרינו ויתכבד ה' בפרעה וחילו ותפלה זו מה שייכה אע"כ אתם מסופקים בדברי משה ולכן התרעמו ואמנם הענין כך ידעו בלי ספק שיושעו אך ע"י מלאך ואז איננו חירות עולם והתפלה היא שהקב"ה בעצמו ילחם להם במצרים ואז יהי' תשועת עולמים (כדכתיב ישראל נושע "בה"' אז היא תשועת עולמים) ובאמת פליגי בזה הראב"ע ס"ל מלאך אלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם היא מלאך שלוח ורמב"ן ס"ל מלאך הוא אלקים בעצמו הנקרא המלאך הגואל, ועל זה התפללו הצדיקים שתהי' ישועתם מה' בעצמו וזו היתה תשובת מרע"ה התיצבו וראו את ישועת ה' דייקא אשר יעשה לכם היום כי ה' בעצמו ילחם לכם ועי"ז אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם ויהי' החירות (מהם) חירות עולם:
התיצבו וראו את ישועת ה' וגו' ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כי ישראל הגם שחזרו לאחוריהם על דעת כן חזרו שירדף פרעה אחריהם והאמינו במה שאמר להם משה ואכבדה בפרעה מ"מ כשראו שנפתחו השמים ושר של מצרים ירד עם מרכבתו פחדו וצעקו ני חשבו אילו חפץ ה' להצילנו למה לו ליתן כח לפרעה להוריד פמליא של מעלה שלו למטה ונוסף גם הוא על שונאינו ואמנם הענין הוא כך לפעמים כשרצון הקב"ה שישראל ילחמו בפני עצמן אזי הקב"ה עושה לכבודם שיראה כאילו הם לוחמים וכדכתיב והי' בשמעך קול הצעדה בראש הבכאים אז תחרץ וה' שמה והי' סבורים כי דוד הוא הלוחם ולא ידעו ולא ראו המלאכים בראש הבכאים אך כשהקב"ה בעצמו הוא הלוחם אין כבודו יתברך לרדוף אחר פרעוש ולכן הגביה לסנחריב ולכד את כל העולם כולו וע"ז שלהם טרם שנפלו לפני ירושלם וכן נ"נ וכן לע"ל עתידה אדום שתמלוך על כל העולם ט' חדשים טרם יפולו (גמרא ע"ז דף ע"א) לכן הוריד השר עם כל המרכבה טמאה שלו לעיני כל ישראל כדי שידעו מה פעל אל וזה שאמר הכתוב ה' ילחם לכם הוא בעצמו ואתם תחרישון ולא תלחמו ע"כ הוריד המרכבה למען תתיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה עמכם הוא בעצמו, ותדעו ותבינו:
ויבקעו המים במדרש בזכות ויבקע עצי עולה ויבקעו המים י"ל דלכאורה למה לא צוה הקב"ה שיעברו בספינה את הים דלמעוטי בניסא עדיף ואי משום חיצים ואבני בלסטראות שהיו זורקים המצרים הלא בלאו הכי הי' הענן מקבל אותם כדאיתא במדרש שכל הלילה הי' הענן מקבל אותם החיצים ואבני בלסטראות אך לעבור ים סוף בספינות צריך זמן הרבה ועד שלא היו בעבר המים השני היו ישראל תמיד פחודים ודואגים ומיהר הקב"ה להצילם במוקדם והנה זה הי' בזכות אברהם שמי צוה לו לבקע עצי עולה כדי שידלק האש מהר לשרוף בנו יחידו די אם הוא הי' מדליק העצים כמו שהם ואם יתאחר מלדלוק יחי' בנו חיי שעה אחת יותר מי עכב על ידו (וא"ל דהי' מבקע עצים גדולים מאד שלא הי' נשרפים אם לא הי' מבקעים דמשמעות הקרא משמע קצת דעצים דקים בקע דאל"כ הול"ל ויבקע עץ לעולה עצי עולה משמע שבקע עצי עולה כמה עצים) אך אאע"ה מיהר וזירז עצמו למצוה לשרוף בנו יחידו ומפני זה מיהר הקב"ה להציל ישראל ממצרים ברדתם אחריהם לכן ויבקעו המים:
ועפ"ז יש לפרש המדרש נס מפני נס מפני יוסף דכתיב וינס החוצה על כן הים ראה וינס דלמה לא הלך יוסף חוצה כדרך בני אדם ולא ירגישו מאומה העומדים בחוץ משא"כ כשהיו רואים אותו נס אך כדי שלא יתקפנו יצרו לכן חיש מהר רץ ונס משם לכן זכו ישראל הים ראה וינס מפניהם ועברו דרך גאולים (מש"מ):
ויבקעו המים במדרש רבה בראשית פ"ד רשב"ל בשם ראב"ע לכו חזו מפעלות אלקים וכו' נורא עלילה על בני האדם הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם פסים פס ים עכ"ל יש לומר כמו שיהודה לא רצה לעבור עבירה ולא פנה אל תמר רק מלאך הממונה על התאוה הכריחו אמר יהודה מהיכן מלכים יוצאים מהיכן נביאים יוצאים כדאיתא במדרש ה"ה הכא לא היו שבטים עוברים על עון שנאת חנם רק מן השמים הי' שישנאו אותו שיגולגל הדבר שימכרו את יוסף וירדו למצרים כמו שאמר הקב"ה לאאע"ה כי גר יהי' זרעך וכו' ואחר כן יצאו ברכוש "גדול" וזה הי' ביזת ים סוף וזה למה וישנאו אותו מן השמים הי' זה כדי שיקוים מה שאמר הקב"ה לאאע"ה כי גר יהי' וכו' יצאו ברכוש גדול שהיתה גדולה מרכוש מצרים כדאיתא במדרש שיר השירים על פסוק תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף וי"ל כוונת הים שלא רצה להבקע תחלה עד שראה השכינה מימין משה כדכתיב מוליך מימין משה כדאיתא במדרש על דרך דאיתא בגמ' חולין דף ז' ע"א שרבי פנחס בן יאיר אמר לגינאי נהרא חלוק לי מימיך והשיב לו הנהר אני הולך לעשות רצון קוני ואתה הולך לעשות רצון קונך וכו' ולא רצה להבקע ופירש"י שם כל כל הנחלים הולכים אל הים וזהו דרך הטבע ורצון הקב"ה שיתנהג הכל עפ"י דרך הטבע וזה הי' ג"כ טענת ים סוף אבל למד הים ק"ו משבטים שהוכרחו לעבור על טבעם הטוב ולהיות מוכרחים נגד הבחירה אשר זה קשה מאד כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ"מ הוכרחו לכך כדי שיתגלגל הדבר הזה כדאיתא במדרש נורא עלילה על בני אדה מכש"כ הים אשר אינו רק דרך טבע לחוד ואין לו בחירה מכש"כ שיבטל טבעו שיקוים כל זה:
ובזה יש לפרש המדרש הים ראה וינס מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה וכוונתו דהנה בברייתא קתני בשלש עשרה מדות התורה נדרשת והם מכוונים כנגד שלש עשרה מדות של רחמים בפ' כי תשא וק"ו שהוא מדה ראשונה הוא נגד הוי' ב"ה שהיא מדה ראשונה מהמנויים בפ' כי תשא ואם דורשין ק"ו בזה מעוררין מדה של רחמים כך ראיתי בספר אחד ולפ"ז י"ל שהים דרש ק"ו כאשר אמרנו כדי לעורר מדת רחמים על ישראל שהיו נתונים בדין מה נשתנה אלו מאלו כמבואר במדרש וזה פירוש של המדרש שהתחלנו לכו חזו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם שהם הם מפלאותיו להפך הבחירה ולמה נורא עלילה על בני אדם להתעולל עלילות שעי"ז ימכרו אותו ועי"ז נתגלגל הדבר שמלך יוסף וירדו אבותינו למצרים וסוף דבר שיצאו לחירות ע"י שנבקע להם הים הפך ים ליבשה ומסיים למה וישנאו אותו כדי שיתגלגל הדבר ויקרע להם הים היינו הים למד ק"ו להבקע מזה ששנאו השבטים את יוסף כאשר בארנו ומסיים שכל זה ראה יעקב בתחלה שנצנצה בו רוה"ק ורמז בכתונת פסים פס ים וכמו שמבואר עוד במדרש שמרמז גם על פ'וטיפר ס'וחרים י'שמעאלים מ'דינים:
ובזה יש לפרש המסורה ויגער בו אביו ויגער בים סוף ויחרב כי ע"י שגער בו אביו הבינו האחים שיש ממש בדבר וע"כ הוא גוער בו למען לא יקנאו האחים והם הבינו היטב הדבר ע"כ ויקנאו בו ועי"ז נתגלגל שמכרוהו למצרים וכו' עד שגער הקב"ה בים סוף ויחרב (מש"מ):
ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים כתיב ואכבדה בפרעה ברכבו ובפרשיו וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו הנה י"ל על כפל הלשון בהכבדי בפרעה וכו' י"ל כי הנה הי' קשה למצר' אם הקב"ה ברא כל כרצונו למה אינו מאביד רשעים ולמה רשעים בעולם עוברי רצונו נגד כבודו ולמה מניחם בעולם אם בעל יכולת הוא להאבידם זה הי' קשה למצרים ומה צורך לעשר מכות אבל האמת עיקר יציאת מצרים ועשר מכות וקריעת י"ס הי' כדי לפרסם יחודו ואחדותו ויכולתו יתברך לעד ולעולמי עולמים והנה אח"כ כאשר נתקדש שם שמים על ידם ידעו ויבינו וישכילו כל העולם כי גם הרשעים לכבודו בראם וגם המה לכבוד הקב"ה כשיעשה דין בהם שיתגדל ויתקדש ש"ש על ידם וזה ואכבדה בפרעה ברכבו ובפרשיו ואז וידעו מצרים יבינו ידיעה לשון השגה והבנה כי אני ה' מהוה הכל ע"י בהכבדי בפרעה ברכבו ופרשיו ולא יהא להם עוד קושיא ויאמינו בהקב"ה אך מצרים ברשעתם הגדולה לא רצו שיתקדש ש"ש על ידיהם לכן ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי חביב הי' להם לנוס משיוכר על ידיהם כי ה' נלחם להם לישראל במצרים ויתקדש שם שמים על ידיהם בזה לא רצו הרשעים גמורים האלו (מש"מ):
הים ראה וינס איתא במדרש מה ראה ברייתא של תנא דבי ישמעאל ראה ונל"פ כי ע"פ מה דאיתא בספרי' שהקב"ה הי' משים את הים לחרבה בשם ב"ן והוא נגד ד' פעמי' י"ג, א' השם הוי' ב"ה עם י"ב צירופיו שבכל חודש משתמש צירוף אחד ומכוון כנגדו, ב' יע"ק"ב עם י"ב בנים שיען קב מכוון נגד הקב"ה כדאיתא במדרש שהקב"ה אל בעליונים ויעקב אל בתחתונים והקב"ה קרא ליעקב אל (מגילה דף י"ז ע"א) וי"ב בניו מכוו נים כנגד י"ב צירופי הוי' ב"ה וב"ש, ג' שלש עשרה מדות של רחמים, ד' י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שהמה מכוונים כנגד י"ג מדות של רחמים וד' פעמי' י"ג הם בגמטריא ב"ן והנה רש"י פי' בכתוב את אשר אלקים עושה הראה את פרעה דבר שהוא אחר זמן שייך בי' הראה ראיי' למרחוק משמע והוא מהמדרש ודבר שהוא לעכשיו שייך הגיד לפרעה וא"ש המדרש הים ראה וינס מה ראה פי' לפי שראה שייך לומר אלא על דבר שהוא לאחר זמן ומתרץ ברייתא של תנא דבי ישמעאל ראה שעדיין לא היתה בעולם קודם מתן תורה אלא לפישהי' רואה שיהי' בעולם והנה ד"פ י"ג בגמטריא נ"ב כנגד שם של בן ועי"ז הקב"ה משי' הים לחרבה וראה וינס הים נטית ימינך תבלעמו ארץ ופי' רש"י מכאן שזכו לקבורה בשכר שאמרו ה' הצדיק נחית בחסדך וכו' ויל"פ איך שייך הפסוקי' יש לפרש כי אמרי' בגמ' מי שנוטל צדקה מן הגוי הוא המעכב הגאולה לפי שע"י שהוא נוטל ממנו עי"ז יש לגוי שכר והנה איתא במדרש יען פרעה אמר ה' הצדיק והי' להם קצת זכות ויהי' זה מעכב את בנין בית המקדש לפיכך הי' הקב"ה משלם עכשיו לפרעה וזכו לקבורה לפי שהי' אומר ה' הצדיק כדי שלא יעכב הגאולה, וא"ש המשך נטית ימינך תבלעמו ארץ פי' שהי' זכו לקבורה לפי שהי' אמר ה' הצדיק ולמה שילם להם השתא י"ל נחית בחסדך עם זו גאלת וכו' פי' לפי שרוצה להביא אל א"י ולא הי' רוצה לעכב לפיכך הי' משלם השתא:
ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים במדרש בזכות שהמתינה למשה שעה אחת כשהשליכו אותו אל הנילוס זכתה לומר ט' תיבות אלו שירה ובמתניתן סוף פ"ק דסוטה איתא שמפני זה המתינו לה ישראל ז' ימים הנה מדה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת ת"ק וא"כ אם במדה רעה משתלמין מדה כנגד מדה במדה טובה צריכין להשתלם על אשר עשה חמש מאות פעמים וא"כ צריכין לומר דמרים לא המתינה למשה שעה שלימה אחד מכ"ד במעל"ע דא"כ לא השתלמה בהמתנת ז' ימים על אחד חמש מאות וצריך לומר שהמתינה רק שעה מועטת ולא שעות השוות וכן הוא בתוספות שם מס' סוטה וסתם שעה קטנה היא מיל ותתצב אחותו מרחוק לדיעה מה יעשה לו לדיעה מה יעשה לו ר"ת מיל והנה מהלך אדם בכל יום עשר פרסאות כמבואר בגמרא פסחים וה"ה בלילה יכול להלוך עשר פרסאות ובני ישראל נסעו במדבר גם בלילה ולפ"ז יכולים לילך בכל יום עשרים פרסאות ופרסה הוא ד' מילין והוה שמונים מילין לכל יום ובששה ימים ששה פעמים שמונים והוה ת"פ מילין ובשבת הי' יכולין לילך י"א מילין כי תחום י"ב מילין להרי"ף ולהרמב"ם מדאורייתא אסור וחסר ט' מילין להשלים סך מדה טובה ת"ק מילין ולהשלים זה זכתה ואמרה ט' תיבות שירה שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כדאיתא במדרש נגד ט' מילין ואתיא המדרש והמתניתין בסוטה בקנה אחד וכל דבריהם של חז"ל אחד המה רק צריך לדורשם לטובה:
המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם המעביר בניו בין גזרי ים סוף י"ל בליל מכות בכורות לא לקו הבכורים אלא בזכות אבות ובזדונם של מצרים וע"כ לא זכו ישראל עדיין להיות בנים למקום אלא עבדים כדכתיב עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מבית עבדים והחירות הלז הוא חירות עולם כי לעולם לא יחזור הדבר שלא יהיו ישראל עבדי המקום חלילה אך בים סוף שעברו בזכות האמונה כדכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז נקראו בנים למקום אך לא הי' זה חירות עולם כי כשאין עושין רצונו של מקום נקראו עבדים ולא בנים (וכמו דאמרינן בפיוט בתפלת מוסף של ר"ה אם כבנים אם כעבדים) וזהו כשהכה כל בכורי מצרים אז ויוצא את עמו ישראל מתוכם שלא היו אלא כעם של מלך וזהו לחירות עולם הוא מלכם והם עמו, אך המעביר בניו דייקא בין גזרי ים סוף בבחינת בנים על זה לא נאמר לחירות עולם:
בכוריהם הרגת ובכורך גאלת וים סוף בקעת וזדים טבעת לכאורה יש לעיין דאע"ג דמצרים הטביעו הבנים במים מ"מ דינו של רוצח בסייף אפי' סקל או שרף אך הכא י"ל מרוב חבתן של ישראל כמער איש ולויות נחשבו כאשתו כביכול (כאשר בדק אותם משה בעגל כסוטה כדכתיב וישק את בני ישראל ברש"י שם) וכתיב בעלונו אדונים זולתיך ע"כ נידונו מצרים כבאו על אשת איש שהוא בחנק כמו שמקנא הקב"ה בעע"ז של ישראל כדכתיב והמסכה צרה כהתכנס כמקנא לאשתו סוטה וכבר הארכנו בזה בכמה מקומות והמחויב חנק טובע במים (כדאיתא בכתובות ר"פ אלו נערות) אמנם במכת בכורות אמר הקב"ה בני בכורי ישראל ולא כאשה אלא כבן וא"כ זו סתירה בכוריהם הרגת ובכורך גאלת א"כ הם כבנים א"כ קשה ים סוף בקעת וזדים טבעת כאשת איש במיתת חנק ואמנם תירוץ על קושיא זו טרם האמונה היו רק כבנים ואחר שהאמינו ויצאו ממצרי' למדבר כתיב וארשתיך לי באמונה ואז נעשו בחינת אשה (למפרע) והיינו דאמרה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו לענין טביעת מים כנ"ל והשיב הקב"ה כדי האמונה וכו':
ובזה יש לומר כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים וכו' ותקח מרים הנביאה וכו' ותצאן כל הנשים וגו' כי הי' חלילה מקום לומר לא על הריגת מצרים את ישראל שנחשבים לא"א להקב"ה כדכתיב וארשתיך נטבעו אלא על ששלטו בבנותיהם של ישראל ופגמום והבא על א"א מיתתו בחנק ועי"ז נטבעו המצריים ומרים הנביאה ידעה בנבואה שלא שלטו מצרים בנשי ישראל ואחת היתה ופרסמה הכתוב (שלומית בת דברי) ע"כ כי בא סוס פרעה וישב ה' עליהם את מי הים ויבואו לחשוד בחטא פגמם נשי ישראל נטבעו ע"כ לקחה מרים הנביאה שידעה בנבואה דלא כן הוא לקחה התוף כמכריז ואומר מי מהנשים לה' אלי ותצאן כל הנשים (מלבד שלמית בת דברי) אחרי' בתופים ומחולות וחלילה להן אם הי' פגומות שתשוררו לה' אע"כ נקיות ושלימות היו:
וזדים טבעת וידידים העברת ויכסו מים צריהם וכו' על זאת שבחו אהובים וכו' וכו' על שפת הים יחד כולם הודו והנה וזדים טבעת ואח"כ יאמר וידידי' העברת ובאמת אחר שהעביר ידידי' אח"כ ויכסו מים צריהם ולא קודם לכן גם לדקדק על זאת שבחו אהובי' וכו' ואח"כ אמר על שפת הים יחד כולם הודו וכו' מאי כולם דקאמר ונ"ל האי זדים לאו אנשים זדים היינו המצריים אלא זדים זדונות כמו מזדים חשוך עבדך ג"כ זדים זדונות עונות של ישראל הטבעת על דרך תשליך במצולות ים כל חטאתם וזה נגד מדה"ד שאמר מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז והללו עע"ז והקב"ה השליך במצולות ים והטביע כל זדונות בזכות האמונה ואז ידידים העברת ויכסו מים צריהם ואז כשכיסו מים צריהם אז על זאת שבחו האהובי' והידידי' שבישראל ואמרו ההלל כדאי' פע"פ, אך שאר העם לא שבחו כי אמרו כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר והמרו על ים בים סוף (כדאיתא פע"פ שם) עד שרמז הקב"ה ופלטם הים לחוץ כדכתי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וזו על שפת הים יחד כולם הודו שירת הים אפי' אותם שאינם אהובי ידידי' אלא כולם אמרו שירה:
ועונה לעמו בעת שועם אליו יש לפרש אעפ"י שעוזר דלים מ"מ אינו עונה לעמו עד עת שועם אליו שהקב"ה מתאוה לתפלתן כפירש"י (על פסוק ויצעקו בנ"י אל ה') בשיר השירים על פסוק הראני את מראיך השמיעיני את קולך גם י"ל ועונה מיד בעת שועם דהי' ראוי להמתין בקריעת הים עד יום שמיני שהוא יום מילת יצחק יום הגמל את יצחק (וכדאיתא במדרש שגבריאל הכריז שילכו המים מלפניהם הזהרו באלו שעתידין להיות חתומין בבשרם בברית) אלא הקב"ה ענה מיד כדי שידעו שבזכות האמונה שמע לקול תפלתם בלי צירוף זכות אבות:
ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה ואיתא במדרש שהי' רוצים המלאכים לאמר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טבעו בים ואתם אומרים שירה בשם חכם אחד שי"ל כי הנה מצינו בסנחריב שמתו כולם בליל פסח ואמרו חז"ל (סנהדרין דף ע"א) שהיו שומעים קול שירה של מלאכי' כשהיו אומרי' שירה ועי"ז הי' מתים וה"ה גם בפרעה הי' רוצים המלאכים לאומר שירה כדי שימותו המצרי' ע"י שמיעה זו אבל הקב"ה משלם מדה נגד מדה לפי' שהי' המצרי' משליכים בני ישראל במים לפיכך נשקעו המצריים בים והי' הקב"ה רוצה להמית את מצרים במים מדה נגד מדה וזה שאמר הקב"ה מעשה ידי שהמה ילדי בני ישראל טבעו המצריים וצריך לשלם להם מדה כנגד מדה ואתם רוצים לומר ולהמית אותם על ידי שירה, ודו"ק:
כי תבואו אל הארץ וכו' וקצרתם את קצירה וגו' ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה ואחז"ל אימתי הם תמימות כשחל ממחרת השבת (מנחות דף ס"ה ע"א כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכ"א אומר שבע שבתות כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול) ובפ' ראה כתיב תספרו חמשים יום כשחל באמצע שבוע הנה בראש חדש ניסן כשנגלה הקב"ה בסנה והי' משפט מצרים י"ב חדש (כדאיתא במתניתן סוף מס' עדיות) עד ניסן (האחר) שנאמר בו החדש הזה לכם נמצא אותו השנה לא היתה מעוברת (דאי היתה מעוברת נמצא משפט מצרים י"ג חדש) ומניסן דיציאת מצרים עד ניסן דעשר עטרות נמי לא היתה מעוברת כדמוכח פ' ר"ע (שבת דף פ"ג ע"ב) בחשבון דעשר עטרות נטל אותו היום נמצא ע"כ אותו השנה מפסח מדבר עד שנה שאחריו שהיו ראוים לבוא לארץ לולא חטא מרגלים אותו השנה השלישית (כדרך העיבור שני שנים פשוטות והשלישי מעוברת) ראוי להתעבר ואם תחשוב מניסן דעשר עטרות שהי' ביום א' (כדאיתא שם אותו יום נטל עשר עטרות שהי' ביום א' לבריאת עולם) ושוב כל חדש א' מלא ואחד חסר כסדרן וחדש אדר הסמוך לשבט ג"כ של שלשים יום כמו שהוא תמיד יהי' אותו הפסח של ביאת הארץ היינו יום ראשון של פסח בשבת וקצירת העומר וגם שבועות ממחרת השבת ויפה נאמר כי תבואו אל הארץ לשנה הבאה וקצרתם את קצירה ממחרת השבת יניפנו הכהן, ויסכר פי הבייתוסים (שהיו אומרים דעצרת בכל פעם אחר השבת הוא משום דכתיב ממחרת השבת וזה אינו דהקרא קאמר ממחרת השבת יניפנו הכהן כשתבואו אל הארץ כי אז חל באמת ממחרת השבת לפי חשבון העבור) אלא דלמאי דקיי"ל אתם אפי' מזידים אפי' שוגגים ומוטעים (ר"ה דף כ"ה ע"א) והקב"ה מסר הדבר לב"ד שלמטה והוא עצמו אומר למלאכי השרת אני ואתם נרד לב"ד שלמטה ונשאל מתי ר"ה ויוה"כ (כדאיתא בירושלמי ר"ה) א"כ נדחה הנ"ל דלא החליט הקב"ה שיהי' השנת הבאה קצירת העומר ממחרת השבת (דלמא יעברו ב"ד עוד חדש אחד או לא יעברו את השנה) אמנם לא צריכנא (כל זה בשביל) לדחות הצדוקים דהרי מוכח נגדם מקרא בחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהוא מצוה שדוחה שבת (ר"ה דף ט' ע"א) ש"מ יש קצירה והנפה בשבת (כגון שחל יום א' של פסח בערב שבת) ולא ממחרת השבת דווקא רק לר"ע דדריש בחריש ובקציר לתוספת שבת ושביעית (שם ט' ע"א) ואיהו ס"ל באמת כאחרים דאין ב"ד מעברין לצורך ואין בין שנה לחברתה אלא ד' ימים בפשוטה וה' ימים במעוברת עמ"ש תוס' שבת קי"ד דר"ע כאחרים וא"כ הדרן להנ"ל: