החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם, נקרא ראש וראשון כי הוא ראש וחשוב וכל העולם לא נברא אלא בשביל חדש זה והוא התחלת מתן תורה וקבלת המצות (שבו נצטוו על עשיית קרבן פסח) שהוא (בפרשת) החדש הזה לכם ועוד הוא ראשון במספר ירחים נמצא הוא ראש וראשון אך אם יחטא אדם ויצטרך כפרה ביוה"כ א"כ נהי דניסן הוא ראשון במספר ירחים מ"מ תשרי הוא ראש וחשוב כי במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ע"כ בהפטורה של פ' החודש דמיירי יחזקאל מאיש שוגה ופתי לא אמר אלא בחדש הראשון ולא ראש וראשון כי לגבי האי איש שגה תשרי הוי ראש וניסן רק ראשון:
בערב תאכלו מצות הנה במנחות דף ס"ג רשב"א אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכלו מצות וכתוב א' אומר שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלו שבעה מן החדש אתה יכול לאכלו ששה מן החדש ובמס' פסחים למדו מדכתיב ששת ימים תאכלו מצות וביום השביעי עצרת תהי' דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא מה שביעי רשות אף ששה רשות יכול אף לילה ראשונה לכך נאמר בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה ולכאורה אם הכתוב מרמז על ששה מחדש ושבעה מישן א"כ מנ"ל לדרוש דעשאו רשות לכל ימי הפסח ונ"ל דתוס' במס' קידושין בשם ירושלמי מקשי' מפני מה לא דחי עשה דמצה לל"ת דחדש ומתרצי דעשה דלפני הדיבור לא דחי ל"ת דלאחר הדיבור והא תינח אי אכילת מצה כל ימי הפסח רשות רק לילה ראשונה חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות וזה נאמר קודם הדבור בפ' בא ניחא אבל אם הני קראי דשבעת ימים מצות תאכלו ושאר מקראות דאכילת מצה המה חובה מפני מה לא דחי עשה דמצה ל"ת דחדש דמקראות הללו לאחר הדיבור נאמרו נמצא מדכתבה תורה ששה מחדש ושבעה מישן (דמחדש רק ששה ימים יאכל כי ביום ראשון אסור משום לאו דחדש ולא נדחה מפני עשה דאכילת מצה) ממילא שמעת מינה ג"כ הך דרשה אחריתא שדרשו שאין חיוב באכילת מצה רק לילה ראשונה מבערב תאכלו מצות והוי עשה דקודם הדיבור ולא דחי ודו"ק:
בערב תאכלו מצות הנה בתוספות ברכות דף ח' ע"ב בד"ה כאלו וכו' הקשה רבינו בר' אהרן על הא דתני חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וכי בתשעה מתענין הלא בעשירי מתענין מאי קשיא לחייא בר רב והא כתיב בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות ואותו ערב ר"ל ערב של ט"ו הכא נמי נימא ערב של עשירי עכ"ל וי"ל ע"פ מה שהובא בספרים הקדמונים (יעוין בפנים יפות בזה) שקודם מתן תורה גם לישראל חשבונם הי' שהלילה הולך אחר היום כמו בבן נח וכדכתיב יום ולילה לא ישבותו תחלה יום ואח"כ לילה אבל אח"כ נתנה תורה ונתחדשה הלכה שהלילה שייך ליום הבא חוץ לענין אכילת קדשים אתיא שפיר הקרא בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב דנאמרה פ' זו במצרים קודם מ"ת אז ליל ט"וח של עתה הי' שייך ליום י"ד ושפיר קאמר קרא בארבעה עשר יום לחודש בערב היינו ערב של ארבעה עשר יום שהוא עתה לאחר מ"ת ליל ט"ו וגם מיירי בם מאכילת קדשים פסח אבל ועניתם בתשעה לחודש בערב דנאמרה אחר מ"ת שפיר מקשה הש"ס וכי בתשעה מתענין הלא ליל יוהכ"פ הוא ליל עשירי וכתיב ועניתם בתשעה לחודש בערב וק"ל (מש"מ):
מיום הראשון עד יום השביעי שהוא שביעי של פסח שעברו בים והנה שם כתיב ויצעקו בני ישראל אל ה' ברש"י שם שהקב"ה מתאו' לתפלתן של צדיקים להבין דבר זה אטה למשל אזני בני עיר אחד שלא הי' להם מים לשתות וידעו שבאותו מקום יש שם מעין נובע תחת הקרקע אבל לא ידעו היאך ובאיזה אופן יחפרו בקרקע כדי שיבואו אל מקום מוצא המים והי' שם איש חכם ומבין ויודע במלאכתו להוציא מקור מעין הנובע אבל לו הי' מים בשופי ולא הי' צריך לזה נתן להם אחד עצה נלך ונקלקל ונשפוך המים של אותו חכם כדי שיצטרך הוא למים ואז בחכמתו יפתח את מקור מוצא המעין לצרכו ואח"כ כאשר יפתח המעין ויזובו מימיו בלי הפסק אז יהי' ממילא גם לנו מים רבים ומתוקים לשתות כן הדבר אנחנו בני ישראל צריכים לפרנסה רחמים וחיים ושלום אבל בעו"ה עוונותינו מסך מבדיל בין אבינו שבשמים לבינינו ככתוב הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע אבל עוונותיכם הטו אלה וחטאתיכם מנעו הטוב מכם והקב"ה ברחמיו מונע מצדיק אחד דבר זה ומצדיק אחר דבר אחר כדי שיהיו מתפללים מעומק הלב על הצטרכם ולעורר רחמים וצדיקים בתפלתם מהפכים הדין לרחמים ואז יפתחו מעייני הישועה למעלה וממילא בא הישועה והשפע לכל העולם ומובן בזה ביום שנפקדו שרה נפקדו כל העקרות והניקו בניהם כדאיתא במדרש על פסוק הניקה "בנים" שרה וק"ל (מש"מ):